עד: ר"ן נערה
המאורסה פרק עשירי נדרים רש"י
הגהות הב"ח
מסורת הש"ס
ואי. אמרת טעמא דרבי אליעזר דאמר לשנים מיפר כגון שעשה בה
הכי פריך בשלמא רבי יהושע איכא לקיומי מילתיה דנימא דמפר
(א) רש"י
א) ב)
ג)
עושה
בשותפות קאמר דיש זיקה וכארוסה חשיבא אלא רבי אליעזר מאי
מאמר הא דאמר שהקנו לו מן השמים קנה לעצמו הוא במה שעשה
(ב) ד"ה
ד)
בה מאמר: או נשואין עושה. יורשה ומיטמא לה והבא עליה נידון
טעמיה אי נמי סבירא ליה יש זיקה והויא כארוסה או כנשואה אפילו
ה) ו)
יפר
❖
בחנק דאי אירוסין (א) דלא פקעה זיקת אחיו לגמרי מינה היכי מצי
ולעולם הכי לשני יבמין לא סגי דאין ברירה ואי אין זיקה אפילו חד נמי לא
ז) ח)
ט)
יבם מיפר לחודיה: והא תנן נערה
יפר: ד) אמר רבי אמי כגון שעשה
❖
המאורסה וכו'. דכל זמן שהיא ארוסה
בה מאמר. שנתן לה קדושין דקדושי
תנן אמר רבי אליעזר
ומה אם אשה שקנה
תוספות
אכתי שייך בה אביה: מאי יפר
יבם הכי מקרו: מאמר קונה קנין
לעצמו הרי הוא מיפר נדריה אשה שהקנו לו
קנה לעצמו הוא.
דקאמר ר"א (ב) בשותפות. עם אביה
גמור. דהויא לה ככנוסה ומצי פטר לה
מוסף רש"י
מן השמים אינו דין שמיפר נדריה ואי
דלעולם אירוסין עושה: תניא כוותיה דר'
בגיטא ולא בעיא חליצה ומש"ה מפר
אביה ובעלה מפירין
בשעשה בה מאמר קנה לעצמו הוא שקנה
אמי. דבעשה בה מאמר פליגי: משבאת
לחודיה: ורבי יהושע ה"מ בחד
תפשוט.
נדריה.
לעצמו ע"י שמים תפשוט דבעי רבה
(כתובות
לרשותו נגמרה לו. מיפר נדריה הוא
יבם. איכא למימר דמפר אי משום
לט.) חבל עליך.
דנישואין עושה.
מאמר לבית שמאי אירוסין עושה או
ואביה: אשה שיש לו חלק בה עד שלא תבא
זיקה אי משום מאמר: אבל בשני
נשואין עושה תפשוט דנשואין עושה דאי
יבמין לא. דאפי' סבירא לך כב"ש
לרשותו. שהיא זקוקה לו עד שלא עשה בה
(חולין ע: וכעי"ז יבמות
❖
קכב. וסנהדרין נט:)
מאמר: משבאת לרשותו. דעשה בה
אירוסין עושה הא תנן נערה המאורסה
דמאמר קונה קנין גמור אפילו הכי
מאמר: אינו דין שתיגמר לו. דמפר
מצי אחוה למיסרה עליה בגיטא או
אביה ובעלה מפירין נדריה אמר רב נחמן בר
נדריה: כך אין לאחרים חלק בה.
בביאה דהכי אשכחן ביבמות לר"ג
ה)
פירוש הרא"ש
יצחק מאי יפר יפר בשותפות תניא נמי הכי
קודם שתתארס לו: כך יש לאחרים
דסבירא ליה דמאמר קונה קנין גמור
תנן א"ר אליעזר כו'.
כרבי אמי שומרת יבם בין יבם אחד בין
חלק בה. לשאר יבמין: מה אתה
כב"ש ואפי' הכי אית ליה דאחוה אסר
שני יבמין ר"א אומר יפר ורבי יהושע אומר
משיב על יבם אחד. שאין אתה מודה
לה [על היבם] בגיטא או בביאה
שקנה לעצמו ע"י
לאחד ולא לשנים ר"ע אומר לא לאחד ולא
וכיון שכן היכי משוית לה כנשואה או
לי עליו הואיל ואין לאחרים חלק בה
שמים.
לשנים א"ר אליעזר ומה אם אשה שאין לו
כארוסה דמיא ומיפר לה: כלום
כארוסה הא מגרע גרעה דארוסה
אירוסין עושה.
נישואין
חלק בה עד שלא תבא לרשותו משבאת
חלקנו כו'. דודאי בין עשה בה מאמר
לא מצי איניש למיסרה על הארוס
עושה.
ואחוה מצי למיסרה על היבם:
בין לא עשה בה מאמר אינו חייב
לרשותו נגמרה לו אשה שיש לו חלק עד
סקילה הבא עליה כנערה המאורסה
ור"ע סבר אין זיקה. דלא חשיבא
תניא כוותיה דר'
שלא תבא לרשותו משבאת לרשותו אינו דין
אמי.
הלכך אינו מיפר לא שנא יבם אחד
ליה זיקה למיהוי אפילו כאירוסין:
שתגמור לו אמר לו ר"ע לא אם אמרת
ולא שנא שני יבמין דהכל דינו שוה
ולרבי אלעזר. דאמר בפ' ד' אחין
מאי
שאין לו חלק
באשה שקנה הוא לעצמו שכשם שאין לו
יפר יפר בשותפות.
בה עד שלא תבא
דאין חיוב יותר הבא על שומרת יבם
מאמר לבית שמאי אינו קונה אלא
חלק בה כך אין לאחרים חלק בה תאמר
לרשותו.
אחד מהבא על שומרת שני יבמין:
לדחות בצרה כדתנן התםו) שלשה אחין
משבאת לרשותו.
באשה שהקנו לו מן השמים שכשם שיש
וכשאר דברים כן נדרים. דכשם
ב' נשואין שתי אחיות ואחד מופנה
לו עמה חלק כך יש לאחרים חלק בה אמר
יבמתו.
ומת אחד מבעלי האחיות ועשה בה
דלענין סקילה אין לה דין כנערה
לו ר"י עקיבא דבריך בשני יבמין מה אתה
מופנה מאמר ומת אחיו השני ב"ש
מאורסה כך בנדרים אינה גמורה
אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום
לאישה להפר כנערה מאורסה והכי
משיב על יבם אחד א"ל כלום חלקנו על
כך יש לאחרים חלק בה.
מפ' לקמן: שלא שימשת את ר"ע. שיודע
אחות אשה והיינו דקאמר ר"א לדחות
יבם אחד ועל שני יבמין בין שעשה בה מאמר
שאר דברים לנדרים דמו.
בצרה כלומר לדחות את אחותה שלא
לנצח כל כך ולהשיב תשובות מעולות:
בין שלא עשה בה מאמר וכשאר דברים כן
תאסרנה משום אחות זקוקה דמאמר
נדרים בלשון הזה אמר בן עזאי חבל עליך בן עזאי שלא שימשת את ר"ע מאי
עביד לה ככנוסה לענין זה אבל אינו
חבל על בן
תניא
קונה קנין גמור דאי בעי לאפוקה
עזאי.
לא סגי לה בגיטא: מאי איכא למימר.
היכי מצי מיפר כיון דלא קני לה קנין גמור: הכא במאי עסקינן כגון שעמד בדין וברח. ופסקו לה
מזונות משלו כדתניא בהחולץ עמד בדין וברח ניזונת משל יבם דר"א ס"ל דכל שחייב במזונותיה יפר כדתנן לעילז). וכי תימא תינח לר"א לר'
יהושע מאי איכא למימר דהא רבנן פליגי עליה דר"א במתני' דהבוגרת לעיל דסבירא להו אע"ג דמפרנס לה אינו זכאי בהפרת נדריה
וסתם רבנן דפליגי עליה דר"א היינו ר' יהושע דהוא בכל דוכתי בר פלוגתיה א"כ מ"ט דר' יהושע דאמר ביבם א' יפר איכא למימר משום
תניא
כוותי' דר' אמי.
דס"ל דיש זיקה וככנוסה דמיא א"נ רבנן דפליגי עליה דר"א במתני' דבוגרת לאו היינו ר' יהושע ור"א ור' יהושע כולהו סבירא להו דבארוס
כל שחייב במזונותיה יפר ובחד יבם (נמי) כשעמד בדין וברח ה"נ מיהו בשני יבמין ועמד חד מינייהו בדין וברח פליגי דר"א ס"ל האי יבם
נמי כיון דעמד בדין וברח כארוס דמי ועל דעתו היא נודרת ור' יהושע סבר אין היבמה גמורה לזה כשם שהארוסה גמורה לארוס דארוסה לא
מצי איניש למיסרה עליה דארוס הלכך כל היכא דאיהו מפרנס לה על דעתו היא נודרת אבל יבמה ליבם במקום שני יבמין כיון דאידך מצי
ומה אשה.
אסר לה אינה רואה עצמה קנויה לגמרי ליבם זה שעמדה עמו בדין כדי שתהא נודרת על דעתו. כן נ"ל ח): תנן א"ר אליעזר וכו'. לר' אמי
משבאת
פרכינן דאוקמה בשעשה בה מאמר: קנה לעצמו הוא. במאמר שעשה בה: שקנה לעצמו ע"י שמים. דמקמי הכי הוי אגידא גביה
לרשותו. נגמרה
משום זיקה: תפשוט דבעי רבה. לר' אמי דאוקמה בשעשה בה מאמר תפשוט דבעי רבה אירוסין עושה ובעיא מסירה לחופה ובלאו
לו. אשה
הכי לא קני לא ליורשה ולא ליטמא לה: או נשואין עושה. דאם בא עליה בלא חופה קני לה ליורשה וליטמא לה תפשוט מר"א דנישואין
שיש לו חלק.
עד שלא תבא לרשותו.
עושה דהא אמר ר"א יפר וקס"ד דמפר לחודיה בלא שותפות. ומסקינן לעולם אימא לך דאירוסין עושה ומאי יפר בשותפות קאמר. ואיכא
למידק היכי הוה סליק אדעתיה מעיקרא דיפר לחודיה קאמר והא ממתני' משמע דבשותפות דוקא קאמר דא"ר אליעזר ומה אם אשה שקנה
[משבאת לרשותו אינו]
הוא לעצמו הרי הוא מפר נדריה אשה שהקנו לו מן השמים אינו דין שיפר נדריה והאי ק"ו לא סגי אלא להפר בשותפות דאפי' תימא דס"ל
דין שתגמור.
לר"א דמאמר נישואין עושה היכי מוכח לה מהאי ק"ו לר"ע דליפר לחודיה לימא ליה ר"ע אנא לא סבירא לי דנישואין עושה כדקאמרת אלא
ודאי להפר בשותפות דייק ליה ר"א האי ק"ו דס"ל דלא גרע יבם מארוס והיינו נמי דקמהדר ליה ר"ע אין היבמה גמורה לאישה כשם שהארוסה
גמורה לאישה דה"ג במתני' במקצת נסחי אלמא ר"א לא דייק ק"ו דידיה ט) לשוויה יבם כארוס והיכי קס"ד דלר"א מיפר יבם
שאין לאחרי' חלק
לחודיה איכא למימר דהוה סבירא לן דר"א לדבריו דר"ע הוא דקאמר והכי קאמר ליה נהי דלא סבירא לך דמאמר נישואין עושה אודי לי מיהת
בה.
דיפר בשותפות דלא גרע יבם מארוס ואהדר ליה ר"ע אין מיגרע גרע שאין היבמה גמורה לאישה שאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה
יש לאחרי' חלק
בה. דבריך.
וכדמפ' לקמן . ומקשו הכא תו למאי דמסקינן מאי יפר יפר בשותפות אמאי לא פרכינן מי קתני יפרו יפר קתני כדפרכינן ביבמות י"ל דהתם הוא
כלום
דפרכינן הכי משום דאכתי לא קים לן דאיכא לתרוצה בשעמד בדין וברח דבתר דאקשינן מי קתני יפרו יפר קתני מוקמינן לה התם בהכי
חלקנו בין יבם אחד לשני
אבל הכא דאתמר האי פרוקא לעיל אי הוה פריך ליה מי קתני יפרו ידע דהוה מוקי ליה בשעמד בדין וברח ומש"ה לא איכפת ליה לאקשויי:
יבמין.
תניא
שהרי כשאר דברי' כן נדרים.
חבל על
בן עזאי.