רש"י נערה המאורסה פרק עשירי נדרים ר"ן עה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומאי תניא כוותיה (ב). ממאי משכחינן הכא דתניא כוותיה דר' אמי
ג) תניא כוותיה דר' אמי. דאוקמה להא דר' אליעזר כשעשה בה
מט א ב
א)
ב) ג)
דכשעשה בה מאמר פליגי: מדקתני ר"ע אומר כלום חלקנו בין יבם
מאמר: מה אשה שאין לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו. דהיינו
ד)
כו' בין שעשה בה מאמר כו'. מכלל דשמעיה ליה לר"א דאמר
ארוסה: משבאת לרשותו. היינו משקדשה והיינו לישנא דמשבאת
❖
ה)
דכשעשה בה מאמר יפר ואהכי מהדר ליה ר"ע הכי: א"נ. מדקאמר
דאילו נשואין בלשון כניסה מדכר להו תנא כדתנן עד שתכנס
ו)
❖
לרשותו: נגמרה לו. לענין הפרת
ר' אליעזר ברישא משנכנסה לרשותו
נדרים דמפר בשותפותיה דאב: תוספות
נגמרה לו אשה שיש לו חלק בה וכו'
תניא כוותיה דר' אמי דקתני בין שעשה
(א)
אינו דין שתגמר לו ואי דלא קדיש דלא
אשה שיש לו חלק בה עד שלא תבא
מאי תניא כוותי' דר'
בה מאמר ובין שלא עשה בה מאמר א"נ
תורה אור השלם
אמי.
לרשותו. דהיינו יבמה שהיה לו חלק
עשה בה מאמר מאי נגמרה לו איכא:
מרישא דקתני משנכנסה לרשותו נגמרה
1. כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת
אי אתה מודה. שאפילו עשה בה
בה משום זיקה קודם שעשה בה
אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ
לו ואי דלא קדיש מאי נגמרה לו תפשוט
מאמר: משבאת לרשותו. דהיינו
מאמר שאין חייבין עליה סקילה
דקתני ר"ע
יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ:
❖
מיניה כשעשה בה מאמר מאי וכשאר
בין שעשה בה מאמר
במדבר ל יד
כשעשה בה מאמר אינו דין שתגמר
כנערה המאורסה הלכך לגבי נדרים
כו'.
דברים כן נדרים דקתני אמר רבא הכי קתני
לו ויהא זכאי יבם להפר נדריה
נמי לא הוי כארוסה ואהכי אינו יכול
א"נ
אי אתה מודה שאין חייבין סקילה כנערה
מרישא.
להפר לה: מתניתין נמי דיקא. כרבי
בשותפות: כשאר דברים כן נדרים.
הגהות הב"ח
המאורסה אמר רב אשי מתני' נמי דיקא אין
אמי (ג) טעמא דר"ע דאמר בברייתא
משאר דברים אתה למד שאין היבם
(א) גמ' מדקתני
וכשאר דברים כן נדרים משום סקילה
מפר נדריה שהרי לשאר דברים אינה
(ב) רש"י
יבמה גמורה לאישה כשם שארוסה גמורה
דרבי
מתני'
הוא דקאמר: דקתני אין היבמה
כארוסה ואפילו עשה בה מאמר
לאישה:
האומר לאשתו כל
א
אמי (ג) ד"ה
גמורה לאישה. מדקא קרי לה
וכדמפרש לקמן אף להפרת נדרים כן
דטעמא
הנדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום
שאינה כארוסתו ואינו מפר נדריה
ליבמה אשה אלמא כשעשה בה מאמר
פלוני הרי הן קיימין לא אמר כלום הרי הן
ומדקאמר
אפילו בשותפות: חבל עליך בן
עסקינן ומדאמר הכי דאיכא נמי
הכא
מופרין ר' אליעזר אמר מופר וחכ"א ב אינו
להקיש לארוסה שמע מינה דמשום
עזאי. על עצמו היה דואג מפני שלא
(ד) ד"ה
מאי וכשאר דברי'.
מופר אמר ר"א אם הפר נדרים שבאו לכלל
❖
סקילה הוא דקאמר ר"ע דאינו מפר
שימש את ר"ע ד): מאי תניא כוותיה
דהפר
שאין חייבי' עליה
כשם שמפר לארוסה: מתני' הרי
סקילה.
איסור לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור
דר' אמי. דאוקמה בשעשה בה
הן קיימין לא אמר כלום. דנדרים
מאמר היכא תניא כוותיה: דקתני
אמרו לו הרי הוא אומר אישה יקימנו ואישה
1
מוסף רש"י
שלא באו לעולם אינו יכול לקיים:
בין שעשה בה מאמר. אלמא שמעיה
יפרנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר
כל הנדרים כו' הרי הן
שבאו לכלל איסור. שכבר נדרה
ר"ע לר"א דבעשה בה מאמר מיירי:
לא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר:
קיימין לא אמר כלום.
וקא חייל עלה אפילו הכי מפר כ"ש
אי נמי מרישא. דקתני משנכנסה
גמ' איבעיא להו לר"א מיחל חלין ובטלין
מתני' נמי
דיקא.
דמפר אותן שלא באו לכלל איסור
לרשותו נגמרה לו. האי לישנא לאו
(לעיל
או דלמא לא חלין כלל למאי נפקא מינה
עב:) לא בא לכלל הקם
כשיבאו דעדיין לית בהו מששא. אבל
דוקא דהוה ליה לאתויי אשה שיש
לא בא לכלל הפר.
כגון
לענין קיום אי אפשר שידון כך
לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו
דנדרים שכבר באו לכלל איסור דין הוא שיקיים הלכך לא אמר כלום
משבאת לרשותו אינו דין שתגמר לו אלא ריש מילתא נקט: מאי כשאר
❖
(לקמן עו:)
לדברי הכל: את שלא בא לכלל הקם. שעדיין לאו באו לעולם ואי
דברים כן נדרים דקתני. מאי נינהו אותן דברים דקא יליף נדרים
אפשר לקיימו כדקתני דכי אמר הרי הן קיימין לא אמר כלום:
מינייהו: שאין חייבין עליה סקילה. שאין חייבין על היבמה סקילה
אינו בא לכלל הפר. דאינו יכול להפר: גמ' מיחל חיילי. עלה
ואפילו עשה בה מאמר. אלמא לא עדיף מאמר דיבמה כקדושין
פירוש הרא"ש
ובטלי לאלתר משום (ד) דהפרה קודם לכן: או דילמא לא
דארוסה: מתניתין נמי דיקא. דמחיוב סקילה קא מייתי ראיה:
דקתני בין שעשה
חיילי כלל. דהפרה דעבד קא מהניא דלא חיילא עלה שום נדר:
כשם שארוסה גמורה לאישה. דארוסה בסקילה אם זינתה: ולענין
בה מאמר.
הלכה קי"ל כר"ע דאינו מפר לא לאחד ולא לשנים דאע"ג דקי"ל
דאי
יש זיקה ולעיל פרישנא טעמא דר"ע משום דסבירא ליה אין זיקה איכא למימר ה"מ מקמי דאייתי לה הך ברייתא אבל בתר דאייתי לה
דקתני משנכנסה
חזינן דאפילו סבירא ליה לר"ע דיש זיקה מצי אמר דלא יפר לפי שאין היבמה גמורה לאישה שאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה
לרשותו.
וכיון דקלסיה בן עזאי לר"ע וזכינהו לר"א ור' יהושע בדינא דלא אהדרו ליה מידי נקטינן כוותיה וכן פסק הרמב"ן ז"ל. ומסתפקא לי
מתני' הרי
כיון דיבם לא מצי מפר אב במקום יבם מן הארוסין אי מצי מפר או לא ולא ידענא אכרעותא בהא מילתא. מיהו מסתברא לי דנדרים
הן קיימין לא אמר כלום.
מתני' האו'
שנדרה בבית אביה או בעודה ארוסה מצי מפר לה דהא כל היכא דליכא ארוס מת הבעל נתרוקנה רשות לאב והכא כיון דלא זכי יבם
לאשתו כל נדרי' שתדורי
מכאן עד שאבא.
בנדרי יבמה כמאן דליתיה דמי. וממה שפרשתי למעלה בשם רבותי בעלי התוס' ז"ל בההיא דב"ש סברי בנדרים נמי שנראו לארוס
נתרוקנה רשות לאב נ"ל כן דהא לפי פירושם ז"ל טעמייהו דב"ש משום דכיון דנראו לארוס ראשון לא זכי בהו ארוס אחרון ואע"ג דאיתיה לארוס
הרי הן
קיימי' לא א' כלום.
אחרון כמאן דליתיה דמי וכיון דכמאן דליתיה דמי קם ליה אב כאילו איתיה באפי נפשי' וליכא ארוס לדידן נמי ביבם כיון דלא זכי בנדרי ארוס
ראשון אב מצי מפר. מיהו בנדרים שנדרה ברשות יבם אכתי מספקא לי. זהו מה שנראה לי בזה ולענין מעשה צריך עיון ובדיקה בדברי הראשונים
ז"ל: מתני' האומר לאשתו וכו' מכאן ועד שאבא ממקום פלוני. מאותה שעה שאצא מכאן ועד שאבא ממקום פלוני. והיינו דקתני מכאן
ולא קתני מיום זה לפי שאין דעתו אלא מיום שיצא מכאן ומש"ה לא מפר לה מהשתא דחייש דלמא בעודו אצלה תדור נדרים שירצה
בקיומן וכדפרישית לעיל בההיא דהאומר לאפוטרופוס: הרי הן קיימין לא אמר כלום. דדוקא לענין הפרה אמר ר"א מופר משום ק"ו
דידיה כדמפרש ואזיל ה)(ולענין הקמה אדרבה היא הנותנת) אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור שהם חזקים ביותר שכבר חלו לא יפר נדרים
שלא באו לכלל איסור ולא חמירי כולי האי אבל לענין הקמה אדרבה דנהי דאשכחן דנדרים שחלו דחמירי מצי לקיומי מאן לימא לן הכי
בנדרים שעדיין לא חלו דלא אלימי: את שבא לכלל הקם. נדרים שחלו: לא בא לכלל הקם. נדרים שלא חלו: לא בא לכלל הפר. דאע"ג
גמ'
דאיכא ק"ו בעל כרחך הקישן הכתוב: לר"א מיחל חיילין ובטלין. לר"א דאמר דמצי מפר נדריה קודם שתדור מי אמרינן דאותן נדרים
את שבאו לכלל הקם.
שנדרה לאחר הפרה חיילי דהפרה לא מעכבא בהו ומיהו בטלי להו מיד או דלמא לא חיילי כלל כיון שהפר לה קודם שנדרה: ו) דאתפיס
אחרינא בהדין נדרא. כגון שנדרה היא בנזיר ובא אחר ואמר ואני כמוה אי אמרת חיילין ובטלין הויא תפיסותא דנהי דבטילי להו מיד
גמ' מחל חיילי ובטלי.
אפי' הכי כיון דחיילי מצי מתפיס בהו דכי אמר ואני כמוה אהריני נזירה דקאמרה קאמר ואי לא חיילי ליכא חששא הלכך לא הויא התפסה.
ומקשו הכא ואפי' תימא חיילין ובטלין היכי מצי מתפיס מאי שנא ממאי דבעיא לן בריש מכילתין היכא דמנח בשר שלמים לאחר
זריקת דמים קמיה והתפיס ביה בשר אחר ואמר זה כזה דאיבעיא לן אי בדמעיקרא קמתפיס ואסור או בדהיתרא דהשתא קמתפיס ושרי
ומסקנא דבהיתרא קמתפיס איכא למימר דלא דמי דשאני התם דאמר זה כזה ומש"ה אמר דכמו שהוא זה עכשיו קאמר אבל הכא שזו
אומרת הריני נזירה והאי מתפיס בה ואמר ואני משמע ודאי דבנזירות דקאמרה קמתפיס והכי מוכחא סוגיין דנזירות שנכתוב בסמוך
אם מפר נדרי' שבאו
בס"ד. ומקשו תו הכא ונהי דחיילא התפסה מאי הוי נימא דכיון דאתפיס בה כי אבטיל נדרא קמא אבטיל נמי האי דדינא דמתפיס הכי
[לכלל] איסו'.
לא יפר שלא באו
הוא כדתנן בפ' מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני כולן נזירין הותר אחד מהן הותרו כולן ולעיל נמי בפ' ד'
לכלל איסו'.
נדרים אמר דבשתלאן זה בזה הותר הראשון הותרו כולן ולאו קושיא היא כלל דלא איתמר הותר א' מהן הותרו
את שבא לכלל
כולן אלא בהיתר חכם שעוקר הנדר מעיקרו הלכך כל שהותר א' מהן אגלי מילתא שלא היה כאן נדר מעולם ובטלה לה התפסה דבתרא
הקם.
ואת שאינם באים לכלל
אבל בעל שאינו עוקר למפרע אלא מכאן ולהבא אע"פ שהותר הראשון אינך באיסורייהו קיימי שאין התפסה שלהם בטלה בכך וגמרא היא
הקם.
בהדיא
גמ' איבעיא להו [לר"א] מיחל חיילי נדרי אשתו ובטלי.