רש"י נערה המאורסה פרק עשירי נדרים ר"ן עו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אימא סיפא אם מטבילין כלי טמא ליטהר יטבילו כלי טהור לכשיטמא.
איסורו עדיין ממה שכבר חל מקוה יוכיח שמטהר את הטמאים אחר
נ א
א) ב)
ג)
שיטהר ע"י טבילה זו. דכוותיה גבי נדרים אם מפר אדם בנדרי
שירדה להם טומאה ואינו מציל על הטהורים שאם טבל בעודו טהור
נא ב
ד)
לא מהניא ליה טבילה שלא יבא לידי טומאה אם יגע אחר כן בשרץ
אשתו לאחר שחלו עליה תאמר שיפר קודם שחלו לכשיחולו שיהיו מופרין
❖
נב ג
אלמא מיחל חיילי והשתא קשיא רישא לסיפא: אמרי רבנן לא קים
דאדרבה דרשינא בספראב) מוהנוגע בנבלתם יטמא הלל אומר אפילו
להו בטעמא דר"א וכו' והכי קאמרי
הם בתוך המים: ג)ש"מ לא חיילין. דהא
❖
נג ד
הגהות הב"ח
ליה תיהוי כלי תיובתיך. מסיפא
אמרו לו מקוה יוכיח שאינו מציל
אימא סיפא אמרו לו לר"א אם מטבילין כלי
אלמא לפום ק"ו דר"א היה ראוי
דברייתא דמכלי טמא יש תשובה
(א) גמ' טהור
❖
טמא ליטהר יטבילו כלי (א) לכשיטמא ליטהר
למקוה שיציל ולא יבא טובל לכלל
להשיב דדייקינן מיניה דחיילי ולא
שמע מינה חיילין אמרי רבנן לא קיימי להון
אימא סתיפואספאםותמטבילי'
טומאה כי היכי דבעל מעכב נדרי
בטלי ואי לא סבירא לך דחיילי אלא
אשתו שלא יחולו. ומקצת נסחי גרסי
מעיקרא נמי לית בהו מששא הוי
כלי טמא לטהר אינו
בטעמיה דר"א והכי קאמרי ליה מאי סבירא
מוסף רש"י
דין שיטבלו כלי טהור
הכי ומה מקוה שמעלה את הטמאין
רישא דמקוה תיובתיך דדייקינן מיניה
לך אי סבירא לך דחיילין ובטלין תהוי כלי
לכשיטמא לטהר.
מכורה כבר יוצאה.
דחיילי: כיון שזרען בקרקע טהורים.
מטומאתן אינו מציל על הטהורים
תיובתך אי לא סבירא לך דחיילין תהוי
שעלו מטומאתן והזרעים טהורים:
מליטמא אדם שאין מעלה את
מקוה תיובתך ת"ש אמר להם ר"א ומה זרעים
זרועים ועומדים. במחובר: לא כ"ש.
הטמאים מטומאתן אינו דין שלא יציל
❖
(ערכין כט:)
טמאים א כיון שזרען בקרקע טהורין ב זרועין
על הטהורים מליטמא והכי פירושו
שלא יקבלו טומאה שכל המחובר
ש"מ
ועומדים לא כל שכן ש"מ לא חיילין ורבנן
חיילי.
לקרקע הרי הוא כקרקע. אף בנדרים
ומה מקוה אע"פ שמעלה את הטמאים
לא דרשי ק"ו והא תניא יכול ימכור אדם
פירוש הרא"ש
מטומאתן אין מציל על הטהורים
מופרים ועומדים לא כ"ש דלא חיילי:
את בתו כשהיא נערה אמרת ק"ו מכורה כבר
ורבנן לא דרשי ק"ו. בתמיה כי האי
מליטמא כדדרשינן מוהנוגע בנבלתם
אימא סיפא אם מטבילין
ג
כלי טמא ליטהר יטבלו
גוונא דדריש ר"א בנדרים: יכול
יטמא הלל אומר אפי' הם בתוך
יוצאה אינה מכורה אינו דין ד שלא תימכר
כלי לכשיטמא ליטהר.
ימכור אדם את בתו כשהיא נערה.
המים אדם שאין מעלה את הטמאים
אין
מטומאתן שאם בלע אדם טהור טבעת
אין בין נערות לבגרות אלא ששה
אמרי.
ש"מ חיילי.
חדשים: מכורה כבר יוצאה. עכשיו כיון שהגיע ימי נערות כדאמרי'
טמאה והקיאה עדיין טומאתה עליה אינו דין שלא יציל על הטהורים
ויצאה חנם אלו ימי נערות: אינו דין שלא תימכר.
מליטמא שאם בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת שלא יציל את
הטבעת מלקבל טומאה ואפי' הכי מציל דטהרה בלועה לא מטמאה
לאחר כשהיא נערה משום האי טעמא שאם מכורה כבר יוצאה
והכי אמרי
כדאיתא בפרק בהמה המקשה אלמא ליכא למידן ק"ו כי
עכשיו. אף כאן נמי יהא יכול להפר לה קודם שנדרה הואיל ויפה כחו
ליה אי ס"ל דלא חיילי
האי גוונא ממה שחל כבר למה שלא חל עדיין דהאי כדיניה והאי
שאפי' לאחר שנדרה והגיע לכלל איסור יכול להפר לה ביום שמעו:
מקוה תיובתך.
אמרי
רבנן.
כדיניה ולאו בקולא וחומרא תלי הכא נמי אע"ג שבעל מפר
אין
נדרים שבאו לכלל איסור לא דיינינן ק"ו שיפר אותן שלא באו לכלל איסור. ואיכא תו הכא גירסא אחרינא דגרסי הכי ומה אדם שאין מעלה
את הטמאים מטומאתן מציל על הטהורים מליטמא מקוה שמעלה את הטמאים מטומאתן אינו דין שיציל על הטהורים מליטמא ופשוטה
היא עם מה שכתבתי דה"ק ליה אי ק"ו דידך איתיה נדון נמי קל וחומר במקוה שיציל על הטהורים מליטמא ואפי' הכי את גופך מודית
ותימא
דלא דיינינן ליה דודאי מקוה אינו מציל אע"פ שמעלה בעל נמי לא מעכב חלות נדריה אע"פ שמפר אותן. ונראה לי להך גירסא דנהי דהוה
ד)
סגי להו לרבנן למידן כי האי גוונא מקוה שמעלה את הטמאין מטומאתן אינו דין שיציל על הטהורים מליטמא דק"ו דדאין ר"א במתני' בכי
האי גוונא בלחוד איתיה ובכי הא בלחוד שפיר מוכחי רבנן לר"א דמדהא ליתיה דידיה נמי ליתיה אפי' הכי אלומי הוא דמאלמי לפרכייהו ומרכבי
ליה להאי ק"ו אתרי רכשי מחומרא וקולא דמאי דחייל ומאי דלא חייל דומיא דק"ו דדאין ר"א ומחומרא וקולא דאדם ומקוה ומוכח ליה דאע"ג
דהאי ק"ו עדיף טפי מדידיה אפ"ה לא דיינינן ליה דאלמא ליכא למידן קולא וחומרא ממאי דחייל אמאי דלא חייל דהאי כדיניה והאי כדיניה
וכל שכן דליכא למידן קל וחומר דר' אליעזר דקליש טפי אי נמי האי קל וחומר אתי למיפרך ק"ו דר"א דברייתא דמה במקום שאין מפר
נדרי עצמו משידור והוי האי ק"ו דומיא דההוא ממש: אימא סיפא אם מטבילין כלי ליטהר יטבילו כלי וכו'. רבנן נמי הוא דפרכי לר"א
פירכא אחרינא דלפום קל וחומר דידיה הוה מצינן למידק דכיון שמטבילין כלי טמא ליטהר כ"ש שמטבילין אותו שלאחר שיטמא יעלה
מטומאתו ואת גופך מודית דלא דיינינן כי האי גוונא אלמא ק"ו דידך ליתיה: שמע מיניה חיילין. מדאמרו ליה לכשיטמא ליטהר דאי לא הוה
להו למימר יטבילו כלי שיציל עליו מליטמא כדאמרינן לעיל: אמרי. בני הישיבה דמהא ליכא למשמע מיניה: ת"ש אמר להן ר"א ומה
זרעים טמאים כיון שזרען בקרקע טהורין. נפקא לן מדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא
: זרועין ועומדין. ונגעה בהם
טומאה אחר מכן לא כ"ש שיהיו טהורין ואתון מודיתו לי בהאי ק"ו דחיילא נהי דאית לכו בזרעים טמאים שנטהרו מטומאתן בזריעה זרועין
ועומדין מנא לכו אלא ודאי ק"ו כי ה"ג מיניה וביה דייניתו ואמאי לא מודיתו לי בקל וחומר דמתני': ש"מ לא חיילין. דודאי בזרעים
טמאים הכי דיינינן שלא תחול בהם טומאה דאי חיילא במאי פקעה ור"א זרעים הוא דמדמה לנדרים אלמא ס"ל לר"א בנדרים דלא חיילי:
ורבנן לא דרשי ק"ו. אמאי פליגי עליה דר"א וכי לא מודו אינהו נמי דדרשינן ק"ו ממה שחל על מה שלא חל והתניא דדיינינן ק"ו
כי האי גוונא. ונראה בעיני דמש"ה פריך הש"ס מהך ברייתא טפי מק"ו דזרעים דאמר להם ר"א משום דלא קים להו להש"ס דעתייהו
דרבנן בזרועין ועומדין ומשום הכי פריך מהך ברייתא דליכא מאן דפליג עלה אי נמי אפשר דסבירא להו לרבנן דלזרועין ועומדין
לא צריך קל וחומר דמקרא דעל כל זרע זרוע גופיה נפקי. כך נראה בעיני: מכורה כבר יוצאה. בסימנין: שאינה מכורה. בעודה קטנה:
אינו דין שלא תמכר. אחר שהביאה סימנין. והכא נמי אית לן למדרש
קל וחומר אם מפר נדרים שחלו אינו דין שיפר נדרים שלא חלו:
מציל את הטהורים
ומהדרינן
מליטמא.
ת"ש אמר להו ר"א
ומה זרעים כו'.
ת"ש א"ל ר"א ומה זרעי' וכו'.
זרועין ועומדין לא כ"ש. ש"מ
לא חיילי. אמרת ק"ו מכורה כבר יוצאה.
זרועי' ועומדים לכ"ש.
ש"מ לא חיילי.
ורבנן לא דרשי ק"ו והתני' יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה כו'. מכורה כבר יוצאה.