עו: ר"ן נערה
המאורסה פרק עשירי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין בעלמא דרשי קל וחומר. כי האי גוונא כדאשכחן לגבי נערה
ומהדרינן אין בעלמא דרשינן ק"ו אלא דשאני הכא. דאתא קרא
נד א
א) ב)
ג)
וזרעים טמאים: ושאני הכא. להכי לא דרשי בנדרים קל וחומר דאמר
ואפקיה. ומקשו הכא א"כ דאי לאו קרא מודו רבנן לר"א בק"ו דידיה
ד)
קרא וכו' הלכך לא מצי מפר אלא לאחר שנדרה שבא לכלל הקם:
מאי מהדרי ליה מקוה יוכיח דהא אינהו גופייהו מודו ליה אלא דקרא
ה)
מתני'
נה ב
נדרה בלילי שבת. יכול להפר לה כל אותו ליל שבת ויום
קדרשי ואיכא למימר דהכי אמרי ליה לא תדחוק נפשך למדחי דרשא
❖
שבת. והוא הדין נמי כי נדרה במ"ש
דילן משום קל וחומר דידך דמקוה
שיפר כל אותו היום בא' בשבת אלא
יוכיח דאיכא למידן קל וחומר ואתא
אין בעלמא דרשי ק"ו ושאני הכא דאמר קרא
ו)
הא דנקיט לילי שבת משום דאשמועי'
קרא ואפקיה דמקוה שאינו מציל
ז)
1אישה יקימנו ואישה יפרנו את שבא לכלל
תוספות
❖
ח)
מדרשא נפקא לן ז) מדכתיב ונוגע
במה שאמרו הפרת נדרים כל היום
הקם בא לכלל הפר את שלא בא לכלל הקם
ומתרץ
בנבלתם יטמא הלל אומר אפילו הן
כלילי שבת ויומו שהלילה הולך אחר
לא בא לכלל הפר: מתני' א הפרת נדרים
בתוך המים ואדם שמציל על טהרה
היום כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר
תורה אור השלם
כל היום יש בדבר להקל ולהחמיר כיצד
יום אחד ו) אבל לא ליום ולילה שאם
בלועה מקרא נמי נפיק אלמא אתי
1. כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת
נדרה בלילי שבת יפר בלילי שבת וביום
נדרה ביום ולא הפר לה שוב אינו
קרא לאפוקי ק"ו וכי האי גוונא בהפרת
אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ
השבת עד שתחשך נדרה עם חשכה מפר
נדרים נמי לא תפלוג אדרשא דילן
יכול להפר לה משתחשך שאין
יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ:
במדבר ל יד
עד שלא תחשך שאם חשכה ולא הפר אינו
הפרת נדרים אלא אותו יום שנדרה
לקיומי ק"ו (דילן) [דילך] דכי היכי דהתם
2. וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ
יכול להפר: גמ' תניא הפרת נדרים כל
ומשחשכה כבר נכנס יום אחר:
את גופך מודית דאתא קרא
לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם
גמ' מיום אל יום. משמע
ואפקיה הכא נמי אתא קרא ואפקיה.
וְהֵקִים אֶת כָּל נְדָרֶיהָ אוֹ
היום רבי יוסי בר' יהודה ור"א בר' שמעון
אֶת כָּל אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר
מאותה שעה ביום זה עד יום
ונהי דעד השתא הוה סברינן למימר
[מתני']
אמרו מעת לעת מאי טעמא דתנא קמא אמר
עָלֶיהָ הֵקִים אֹתָם כִּי
המחרת באותה שעה: ביממא אין.
דרבנן פרכי ליה דליכא למידן בכי
הפרת נדרי'.
הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ:
קרא ביום שמעו ורבנן מאי טעמייהו דכתיב
❖
2
במדבר ל טו
דיום שמעו משמע יממא ולא לילה
האי גוונא קולא וחומרא כלל במסקנא
2 מיום אל יום ולת"ק הא כתיב מיום אל יום
דסוגיין מסקי' דהכי קאמרי ליה מקוה
להכי כתיב מיום אל יום דמשמע
להקל.
איצטריך דאי ביום שמעו הוה אמינא ביממא
יום שלם: הא כתיב ביום שמעו.
יוכיח דאתי קרא ומפיק ק"ו כי האי
ולהחמיר.
מוסף רש"י
מפר לילי שבת
מתני'
אין בליליא לא כתיב מיום אל יום ולמ"ד
דמשמע אותו היום בלבד ולא למחר:
גוונא:
הפרת נדרים כל
ב
ויום שבת עד שתחשך.
לא בא לכלל הפר.
דאי מיום אל יום הוה משמע מחד
היום. יום השמיעה: להקל ולהחמיר.
מיום אל יום הא כתיב ביום שמעו איצטריך
(לעיל
בשבא לחד בשבא. דהכי משמע
לאו דוקא להקל ולהחמיר דהא לא
עם חשכה.
עה.) הפרת נדרים כל
דאי כתיב מיום אל יום הוה אמינא מחד
מפר עד שלא
היום.
שייכא קולא וחומרא הכא אלא ה"ק
מיום אל יום שכמוהו דהיינו שבוע
בשבא לחד בשבא ליפר לה כתיב ביום שמעו
תחשך.
פעמים שזמנו מרובה פעמים שזמנו
שלם להכי כתיב ביום שמעו ביום
❖
שאם לא
(שבת קנז.)
א"ר שמעון בן פזי אריב"ל אין הלכה כאותו
אחד שלם מעל"ע: אין הלכה כאותו
הפר וחשכה.
מועט לאפוקי מעת לעת דלעולם
הזוג לוי סבר למיעבד כהני תנאי א"ל רב
גמ' א' קרא
הזוג. רבי יוסי ור"א דאמרי מעת
זמנו שוה: נדרה בלילי שבת. ה"ה
מיום אל יום.
הכי אמר חביבי אין הלכה כאותו הזוג חייא בר
פירוש הרא"ש
לעת: חייא בר רב הוה שדי גירא
בחול והאי דנקט שבת מילתא אגב
רב שדי גירא ובדיק רבה ב"ר הונא יתיב וקאים
שדי גירי
מתני' הפרת נדרים.
ובדיק. שלא היה מעיין כל כך בנדר
אורחיה קמ"ל דמפירין נדרים בשבת
ובדיק.
תנן
ואע"פ שאינן לצורך השבת וכדדייקינן
אלא כמו שהיה עוסק במלאכתו שהיה
בגמרא: נדרה בלילי שבת. בכניסתו
יורה החץ מתוך כך בדיק ליה לנדר:
כל היום. ויש
בדבר להקל ולהחמיר.
מפר בלילי שבת וביום השבת עד שתחשך והיינו להקל: נדרה עם יתיב וקאים. שלא היה יושב במקום אחד אלא עומד ויושב ובדיק ליה:
יתיב וקאים.
חשכה. שנדרה בשבת סמוך לחשכה מפר עד שלא תחשך והיינו
תנן
להחמיר. ובדין הוא דליתני אינו מפר אלא ח) לכשתחשך כיון דלהחמיר קתני אלא להכי תנא האי לישנא משום דשייך ביה טפי מאי דמסיים
נדרה
מלתיה שאם קודם חשכה לא הפר אינו יכול להפר דאשמועינן בהאי לישנא דמפירין נדרים בשבת אפילו שלא לצורך השבת לפי שזמנה
בלילי שבת כו'.
עובר שאם קודם חשכה לא הפר שוב אינו יכול להפר: גמ' אמר קרא ביום שמעו. דמשמע יום השמיעה בלבד: דכתיב מיום אל
יום. דמשמע מעת לעת שיעור שיש בין תחילת יום אחד לתחילת יום אחר דהיינו עשרים וארבעה שעות: הוה אמינא ביממא אין בלילה לא.
דדילמא יום הכי משמע: כתיב מיום אל יום. דמשמע מסוף יום שלפני שמיעה עד סוף יום של שמיעה דהיינו נדרה בתחילת הלילה שמפר הלילה
והיום עד סופו: מן חד בשבא לחד בשבא. דהכי משמע קרא מיום שמיעה עד יום כיוצא בו: כתיב ביום שמעו. דאינו מפר אלא יום
שמיעה וכיון שכן על כרחיך כי כתיב מיום אל יום אינו אלא ליתן שיעור ארבעה ועשרים שעות: חביבי. ר' חייא שהיה דודו של רב.
וקי"ל הכי דהפרת נדרים כל היום ותו לא וכסתם מתני': חייא בר רב שדי גירא ובדיק. אגב גררא דרב מייתי הכא הא דחייא
בר רב שדי גירא ובדיק בעוד שהיה מתעסק לירות חצים היה בודק אדם הבא לפניו להתיר נדרו שואלו אם מתחרט ומתירו דקסבר
פותחין בחרטה ומשום הכי לא היה צריך עיון למצוא פתח: יתיב וקאים. שלא היה מדקדק בדבר אלא עומד ויושב כמו שהיה מזדמן לו:
תנן
לא יאמר אדם לאשתו בשבת מופר ליכי מופר ליכי כדרך שאומר לה בחול.
גמ' דכתיב מיום אל יום. דאי כתיב מיום אל יום. אין הלכה כאותו
הזוג.
רבה בר רב הונא הוה קאי.