רש"י נערה המאורסה פרק עשירי נדרים ר"ן עז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תנן התם. במסכת שבת בפרק בתרא: מפירין נדרים בשבת. בעל
תנן התם. בפרק מי שהחשיך : מפירין נדרים. בעל
נו א ב
א) ב)
ג)
לאשתו ואב לבתו: ונשאלין. לחכם: שהן לצורך השבת. כגון שנדרה
לאשתו: ונשאלים. נדרים לחכם: מפירין נדרים בשבת לצורך השבת.
ד) ה)
מאכילה או מתכשיטין: נדרה עם חשיכה. משמע אפי' נדרים שלא
הא דקתני לצורך השבת אכולה מתניתין קאי דאפי' הפרה דוקא
ו)
לצורך השבת דמסתברא מילתא הואיל ונדרה בשבת עם חשיכה דלאו
לצורך השבת או דלמא אפי' שלא לצורך השבת דלא קאי אלא אשאלה
ז) ח)
❖
ט)
לצורך השבת נדרה דאי משום עונג
משום דכיון דצריך חכם או שלשה
אכילה ושתייה כבר אכלה מבעוד יום
הדיוטות מיחזי כדינא א"נ שאין שעה
תנן התם מפירין נדרים בשבת ונשאלין
א
נז ג ד
עוברת לשאלה: אפי' בתוך היום נמי
ואי משום תכשיטי שבת נדרה ההיא
לנדרים שהן לצורך השבת איבעיא להו
הגהות הב"ח
לא יפר דשלא לצורך הוא. דכיון דעם
שעתא לאו זמן תכשיט הוא דהא
מפירין נדרים בשבת לצורך השבת או דלמא
(א) גמ' שבת
חשיכה נדרה מאי צורך שבת יש
משחשיכה רגילים להפשיט תכשיטי
הוא (ב) רש"י
ב אפי' שלא לצורך ת"ש דתני רב זוטי דבי רב
בהפרתה אלא ודאי אפי' שלא לצורך
שבת אלא ודאי בנדרה שלא לצורך שבת
ודאי
❖
פפי אין מפירין נדרים אלא לצורך השבת אמר
מדקתני
מפר לפי שהזמן עובר וכדקתני שאם
קמיירי וקתני מפר לה עד שתחשך
נח ה
רב אשי הא לא תנן הכי נדרה עם חשיכה
חשכה ולא הפר שוב אינו יכול להפר
ואי אמרת שלא לצורך השבת אין מפירין
מפר לה עד שלא תחשך ואי אמרת לצורך
בשבת מאי איריא דקתני דמשהחשיך
וכדמסקינן דבפלוגתא דהנך תנאי
מוסף רש"י
השבת אין שלא לצורך השבת לא מאי איריא
אין יכול להפר אפי' כי נדרה בתוך
תליא: תנאי היא. ולא קשו מתניתין
מפירין.
השבת נמי אין יכול להפר שזה אינו
❖
וברייתא דתני רב זוטי אהדדי דפלוגתא
חשכה אפי' בתוך היום אינו יכול להפר דשלא
ונשאלין. לנדרים
שהן לצורך השבת.
לצורך השבת אלא דמדקתני דמפר
דתנאי היא למ"ד כל היום כולו טפי
(ב)
לצורך תנאי היא הפרת נדרים כל היום
(א)
לה עד שתחשך שמע מינה דמפירין
לא מפר אפי' שלא לצורך השבת דכיון
או דלמא
רבי יוסי ברבי יהודה ור"א בר' שמעון אמרו
(שבת קנז.)
תוספות
שהזמן עובר הקילו להפר שלא לצורך
אפי' שלא לצורך השבת וקשיא לרב דימי
אפילו שלא לצורך.
מעת לעת למ"ד כל היום אין טפי לא אפילו
תנן התם.
משא"כ בשאלה דאפשר בחול למ"ד
דאמר אין מפירין אלא לצורך השבת:
מפירי'
שלא לצורך השבת מפר למאן דאמר מעת
למ"ד כל היום אין טפי לא. הלכך
מעת לעת לצורך השבת אין שלא
נדרי'.
לעת לצורך השבת אין שלא לצורך השבת
לצורך השבת לא כיון דאפשר בחול.
אפי' שלא לצורך השבת מפר שאם אינו
ונשאלי'. איבעיא
(שם) הפרת נדרים כל
היום.
להו מפירי' לצורך שבת.
לא ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת
הלכך לענין הלכה לדידן דקיי"ל
מפר עכשיו בשבת שוב אין יכול להפר:
ג
למ"ד מעת לעת קסבר שלא לצורך
דהפרת נדרים כל היום ותו לא מפירין
איבעיא להו כשלא היה להם פנאי או דלמא
(שם) איבעיא
או דילמא אפי'
השבת אין מפירין. כשנדרה בשבת
נדרים בשבת אפי' שלא לצורך השבת:
שלא לצורך השבת.
להו.
כשהיה להם פנאי דת"ש דאיזדקיקו ליה רבנן
כשלא
מפני שיכול להפר אחר השבת:
אתבעי להון בשלא היה אפשר להן
לבריה דרב זוטרא בריה דרב זעירא אפילו
היה להם פנאי.
כשלא היה להן פנאי. לישאל עליהן
מבעוד יום. כגון שנדרה ערב שבת
בנדרים שהיה להם פנאי מבעוד יום סבר רב
מאי
מבעוד יום הוא דקאמר דנשאלין
עם חשכה א"נ דלא אזקיק לה חכם
יוסף למימר נשאלין נדרי' בשבת ביחיד מומחה
איריא חשכה.
(שם) אישתיק קאמרת.
עליהן בשבת: או דלמא אפשר
מבעוד יום. ואסיקנא דאפי' בנדרים
אין בשלשה הדיוטות לא משום דמתחזי כדינא
לישאל עליהן מבעוד יום. נמי נשאלין
שהיה להן אפשר מבעוד יום נשאלין
א"ל אביי כיון דסבירא לן אפי' מעומד אפי'
עליהן בשבת: דאיזדקיקו ליה רבנן.
לצורך השבת: ביחיד מומחה אין
ה
בקרובים ואפי' בלילה לא מיתחזי כדינא אמר
שנטפלו חכמים כולן להתיר לו בשבת
בשלשה לא משום דמתחזי כדינא.
ואפילו בנדרים שהיה לו אפשר לישאל
וקיימא לןח) דאין דנין בשבת אבל ביחיד
ר' אבא אמר רב הונא אמר רב הלכה מפירין
❖
(כתובות קד:)
עליהן מבעוד יום: ביחיד מומחה.
מומחה אפי' למאן דסבירא לי' דמאי
נדרים בלילה והא מתניתין היא נדרה בלילי
לרבים הוא דנשאלין לו: אבל בג' לא.
מומחה סמוך וכמו שנכתוב לפנינו
שבת אלא אימא הלכה נשאלין בלילה א"ל
בין הדיוטות בין מומחין דכל בי תלתא
בס"ד לא מנכרא מילתא ולא מחזי
פירוש הרא"ש
ר' אבא לרב הונא אמר רב הכי א"ל אישתיק
כדינא: כיון דסבירא לן אפי' מעומד.
מיתחזי כי דינא וקיימא לןו) דאין דנין
תנן התם מפירין נדרים
אמר ליה אישתיק קא אמרת או שתי קאמרת
בשבת: אפי' מעומד. כדאמר לעיל
ואילו לדינא אמר בריש פרק שבועת
בשבת כו'.
אמר רב איקא בר אבין איזדקיק ליה רב לרבה
דרבה בר רב הונא הוה יתיב וקאיםז):
העדות דישיבה בעיא: ואפי'
ונשאלין
למ"ד
לחכם נדרים שהם לצורך
בקיטונא
ואפילו בקרובין ואפילו בלילה לא
בקרובין. שפסולין לדין: ואפי' בלילה.
כל היום אין טפי לא
השבת.
מתחזי כי דינא: והא מתני' היא.
שאינה כשרה לדין: לא מחזי כדינא.
אפי' שלא לצורך.
איבעיא להו
דקתני בהדיא מפירין בלילי שבת ומאי קמ"ל רבי אבא: אלא אימא
דאיכא הכירא טובא: והא
מתניתין היא. ומאי קא משמע לן
מפירין נדרים בשבת
לצורך השבת דוקא.
למ"ד מעת לעת לצורך
נשאלין. נדרים לחכם בלילה: אמר רב הכי. דנשאלים נדרים בלילה:
רב: אלא אימא הלכה נשאלין נדרים בלילה. ואיצטריך
השבת אין שלא לצורך
אמר ליה אישתיק. רב בשעה ששמע הדבר שתק: אמר ליה אישתיק
לאשמועינן דאע"ג דבעינן חכם או שלשה הדיוטות דדמי לדינא
השבת לא.
קאמרת. כלומר מי קאמרת הוה אינש דאמרה קמיה דרב דנשאלין נדרים
אפילו הכי נשאלין בלילה: אשקיין קאמרת. רב הונא שאל את
בשבת ושמע רב ושתק ומדאישתיק רב קאמרת דהכי סבירא ליה או
רבי אבא מה שאתה שואלני אמר רב הכי משום דס"ל הא שמעתא
דלמא הכי קאמרת דרב הוה שתי בההיא שעתא דאיתמר קמיה שמעתא
ולהשקות לי כוס קאמרת או אשתיקן קאמרת שאתה תמה היכי אמר
או דלמא אפי' שלא
רב הכי ונתכוונת לשתק אותי. ולפי פירוש זה לא גרס ת"ש אלא הא
ואת נפקת לברא מקמי דליפסוק למישתי ולא ידעת מאי מהדר:
לצורך השבת.
איבעיא להו.
דרב איקא מימרא באפי נפשה היא. ואית דגרסי אמר רב הכי אמר ליה
והתניא
אישתיק א"ל אשקיין קאמרת או אשתקך קאמרת אמר ליה ת"ש דאמר רב איקא וכו'. וה"פ אמר רב הכי רבי אבא שאל לרב הונא אם שמעה
דמתחזי
מרב בפירוש והשיב לו רב הונא דאיהו אמר קמיה דרב ורב שתק ושאל לו ר' אבא לרב הונא הא דשתק לך רב משום דהודה לדבריך כאדם
כדינא.
האומר לחבירו אשקייך או דלמא האי דשתק לך משום שרצה לשתקך ולא חש להשיבך. ומייתי ת"ש דרב גופיה עבד עובדא להתיר נדרים בלילה:
מאי איריא
כיון דס"ל
בקיטונא אפי' מעומד.
חשכה אפי' בתוך היום
אינו יכול להפר.
ובקרובים.
ואפי' והא מתני'
היא. א' רב הכי. א"ל אשתיקן או אשקיין קאמרת.
מ"ד כל היום אין טפי לא.
ולמ"ד מעת לעת לצורך השבת אין שלא לצורך לא.
בשלא היה להם פנאי מבעוד יום. משום דמחזי כדינא. כיון דס"ל אפי' מעומד כו'.
רבה ט) ורב הונא הוה
יתיב וקאים. אלא אימא הלכה נשאלין נדרים בלילה. א"ל ר' אבא
לרב הונא אמר רב הכי א"ל אשקיין קאמרת או אשתקין.