המאורסה פרק עשירי נדרים ר"ן עח.
רש"י נערה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה) זה הדבר אשר צוה ה'. דברים ככתבן דאין בעל מתיר דכתיב אם
ובירושלמי משמע דחכם נמי מצי קאמר אין כאן נדר אין כאן שבועה
סו א ב
א)
ב)
הפר יפר אותם אישה: ת"ל זה הדבר. ואי אפשר לשנות בדבר וחכם
דגרס התם בעל שאמר בלשון חכם והחכם שאמר בלשון בעל לא
ו)
ג)
מתיר כדכתיב אלה ראשי המטות וכתיב לא יחל דברו אבל ראשי
אמר כלום אלא זה אומר כהלכתו וזה אומר כהלכתו הבעל אומר
ד)
המטות מוחלין לו ומסיים הברייתא נאמר כאן כו' ונאמר בשחוטי
מופר ליך והזקן אומר אין כאן נדר אין כאן שבועה ולפי זה משמע
ה)
סז ג
ו)
חוץ מה להלן דבר אל אהרן ואל בניו
לי דלישנא דמופר שייך מכאן ואילך
ז)
ואל כל בני ישראל דכולהו מיחייבי
ולישנא דמותר בדבר שהיה מותר
זה הדבר חכם מתיר
ואין בעל מתיר תניא
משום שחוטי חוץ: אף בפרשת נדרים
מעיקרו: נאמר כאן זה הדבר.
ח) ט)
אידך זה הדבר בעל מפר ואין חכם מפר
י)
כו'. ולקמן מפרש למאי הלכתא:
בפרשת נדרים: מה בשחוטי חוץ
שיכול ומה בעל שאין מתיר מפר חכם
סח ד
כ)
להכשיר ג' הדיוטות. בהפרת נדרים
אהרן ובניו וכל ישראל. דהא כתיב
❖
ל)
שמתיר אינו דין שמפר ת"ל זה הדבר בעל
❖
דאהרן חד ובניו חד וכל ישראל הרי
בריש ההיא פרשה דבר אל אהרן ואל
מפר ואין חכם מפר נאמר כאן זה הדבר
תלתא ומדכתיב בהו כל ישראל שמע
בניו ואל כל בני ישראל שכולן שוין
ונאמר להלן 1 זה הדבר בשחוטי חוץ מה
תורה אור השלם
מינה להכשיר שלשה הדיוטות: והא
בה אף בפרשת נדרים אהרן ובניו
תוספות
בשחוטי חוץ אהרן ובניו וכל ישראל אף
1. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל
ראשי המטות כתיב. בהפרת נדרים
וכל ישראל דכולן כשרין להתיר את
מה בשחוטי חוץ כו'.
בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
דמשמע מומחין: [ביחיד מומחה].
פרשת נדרים אהרן ובניו וכל ישראל ומה כאן
הנדר: ומה כאן ראשי המטות.
להכשיר
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַדָּבָר
להכשיר בהן יחיד מומחה לרבים:
בנדרים דראשי המטות כתיב בהו
ראשי המטות אף להלן ראשי המטות
ג' הדיוטו'.
אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לֵאמֹר:
ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי
ויקרא יז ב
אף להלן בשחוטי חוץ ראשי המטות.
בפרשת נדרים למאי הלכתא אמר רב אחא
2. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי
הלכתא. דהא אקשינן להו להפרת
ומפרש לקמן למאי הלכתא: אמר
בר יעקב א להכשיר שלשה הדיוטות והא
הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
נדרים: לומר שיש שאלה בהקדש.
רב אחא בר יעקב להכשיר שלשה
לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר
ראשי המטות כתיב אמר רב חסדא
2
במדבר ל ב
דפרשת שחוטי חוץ שייכא לגבי הקדש
הדיוטות. האי הדיוטות דאמרי' לא
צִוָּה יְיָ:
לומ' שיש
3. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי
ואיתימא ר' יוחנן ב ביחיד מומחה ראשי
וקמ"ל ראשי המטות דנשאלין עליו
כולהו הדיוטות כשרין אלא הנהו דכי
שאלה בהקדש.
יְיָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתא אמר רב
❖
דהקדש טעות אינו הקדש: אין שאלה
מסברי להו מיהא סברי וכדכתיבנא
ויקרא כג מד
ששת לומר שיש שאלה בהקדש לב"ש
בהקדש. דהקדש טעות הוי הקדש:
בפרק ארבעה נדרים
ג
ולב"ש דאמרי אין
ב"ש לית להו ג"ש. ולא הוה כתיב
. והיינו דגרסינן בירושלמי ו)
דאמר אין שאלה בהקדש ראשי המטות
שאלה בהקדש.
מוסף רש"י
ראשי המטות בשחוטי חוץ דלא גמרינן
שלשה שהן יודעין לפתוח מתירין
דכתיב בשחוטי חוץ למאי הלכתא ב"ש
מה בשחוטי חוץ אהרן
ג"ש: וקא מקשינן לב"ש למאי
כזקן. ונראה בעיני דנהי דלא שוו נדרים
לית להו גזירה שוה זה הדבר בפרשת נדרים
ובניו כו'.
הלכתא כתיב זה הדבר בשחוטי חוץ:
לשחוטי חוץ דהא בשחוטי חוץ כולהו
למאי כתיב לומר חכם מתיר ואין בעל מתיר
ואינו חייב על המליקה. שאם מלק
אף פרשת
זה הדבר דנדרי'.
שוו ולא מוקמא גזרה שוה לא קשיא
בעל מפר ואין חכם מפר זה הדבר בשחוטי
נדרים אהרן ובניו וכל
עוף בחוץ אינו חייב: והכתיב שבת
מידי דממילא משמע האי כדיניה והאי
ישראל,
חכם מתיר וכו'.
חוץ למאי כתיב לומר ד על השחיטה חייב
עמהן. בסמוך לאותו פסוק וידבר
כדיניה דהדיוטות דגריעי כולי האי
ואין חייב על המליקה אלא לב"ש להכשיר
(רשב"ם ב"ב
דאפילו כי מסברי להו לא סברי סבי
משה את מועדי ה' בפרשת אמור
קכ:) אף להלן.
ג' הדיוטות מנלן נפקא להו מדרב אסי בר
אל הכהנים וכתיב לעיל מינה מלבד
דבהתאז) נינהו ופשיטא דלא חזו להתיר
הא
(שם)
שבתות ה' וגו': והא. פרשת
נדרים דכיון דלא סברי כלל אפי' כשהן
נתן דכתיב וידבר משה את מועדי ה'
כתי' שבת.
בפרשת נדרים למאי
3
הלכתא.
נדרים: מסיטרא כתיבא. בצד אותה
מתירין אינן יודעין מה מתירין: והא
אל בני ישראל והתניא רבי יוסי הגלילי
והא מסיטרא כתי'.
הפרשה דפנחס כתיב פרשת נדרים:
ראשי המטות כתיב. ומשמע אבל
(שם) להכשיר שלשה
אומר מועדי נאמרו ולא נאמרה שבת
❖
הדיוטות לא: ביחיד מומחה. דכיון
צריכין
הדיוטות.
בראשית עמהן בן עזאי אומר מועדי נאמרו
דגז"ש מרבי הדיוטות וראשי המטות
ולא נאמר פרשת נדרים עמהן רב אסי בר נתן קשיא ליה הא מתניתא אתא
ממעט להו על כרחך אית להו לקיומי
פירוש הרא"ש
לנהרדעא לקמיה דרב ששת ולא אשכחיה אתא אבתריה למחוזא א"ל מועדי
תרוייהו ראשי המטות ביחיד והדיוטות
ת"ל זה הדבר.
ה' נאמרו ולא נאמרה שבת בראשית עמהן והא כתיב שבת עמהן ותו מועדי
בשלשה. וכי תימא תלתא מנא לך כיון
דמפקת ליה מחד אוקמיה אתלתא כעין
ה' נאמרו ולא נאמרה פרשת נדרים עמהן והא מסיטרא כתיבא א"ל הכי קתני
ב"ד: לומר שיש שאלה בהקדש. שאם
מועדי
הקדיש בהמה ושחטה בחוץ ואח"כ
נשאל עליה פטור דכיון שיש שאלה בהקדש כאילו לא הקדישה מעולם דמי דחכם עוקר הנדר מעיקרו: לבית שמאי דאמרי אין שאלה בהקדש.
להכשיר שלשה הדיוטות.
בריש פרק ב"ש דהקדש טעות הקדש וכיון שכן ודאי לב"ש אין שאלה בהקדש דשאלה לא מהני אלא משום דהוה ליה כנדר טעות:
ראשי המטות דכתיב בשחוטי חוץ למאי הלכתא. דכיון דילפינן גזירה שוה מנדרים הוו להו שחוטי חוץ כאילו כתיב בהו נמי ראשי המטות:
זה הדבר. לב"ש דלא מוקמי לה לג"ש: לומר חכם מתיר ואין בעל מתיר וכו'. וכי תימא ולב"ה דמוקמי לה לג"ש מנא להו הא איכא למימר דמיניה
(ב"ב שם)
נמי ילפי לה דנהי דזה הדבר דנדרים לאו מופנה הוא כיון דזה הדבר דשחוטי חוץ מופנה הוה ליה מופנה מצד אחד ולמדין: זה הדבר דשחוטי
והא ראשי המטות
חוץ למה לי. לב"ש דלית להו גזירה שוה: לומר על השחיטה הוא חייב. וב"ה נפקא להו מדכתיב אשר ישחטח) וכדאיתא בתורת כהניםט): להכשיר ג'
כתיב.
הדיוטות מנא להו. דהא לב"ה ילפינן להו מגזירה שוה דשחוטי חוץ: ולא נאמרה שבת בראשית עמהן. קס"ד עם פרשת המועדות: ולא
(שם) ביחיד מומחה.
נאמרה פרשת נדרים. עמהם עם המועדות: והא כתיב שבת בראשית עמהן. דבסדר אמור אל הכהנים כתיבא שבת ומועדות בתר הכי
ביחיד
בחדא פרשתא: והא מסיטרא כתיבא. פרשת נדרים כתיבא בקצה פרשת המועדות דבסדר פנחס כתיבי כולהו מועדות ובתר הכי בראשי
מומחה.
המטות פרשת נדרים. סטרא תרגום של קצהי): כ) מועדי ה' צריכין קידוש ב"ד. כדכתיב אשר תקראו אותםל) קרי ביה אתם שצריכין ב"ד לקדש
(שם) שיש שאלה
בהקדש.
לומר שיש שאלה
ראשי חדשים כדי לעשות המועדות בזמנן: שבת בראשית אינה צריכה קידוש ב"ד. שאין ב"ד צריכין לקדש אחד בשבת כדי לעשות שביעי
בהקדש.
לו שבת והיינו דקתני מועדי ה' נאמרו לענין קדושת ב"ד וכדפרישנא שבת בראשית לא נאמרה עמהן לאותו ענין של קידוש והיינו דקאמר
בן עזאי מועדי ה' נאמרו לענין שצריך מומחין לקדש את החדש מפני המועדות אבל פרשת נדרים לא נאמרה עמהן לאותו ענין דמדכתיב
אשר תקראו אותם ולמשה ואהרן קאמר משמע דבעי תרי מומחין כוותייהו ואין ב"ד שקול ומוסיפין עוד אחד הרי ג' וכיון דשבת ונדרים סמיכי
למועדות וכתיב במועדות אלה למעוטא משמע דממעט להו כל חד וחד למילתיה שבת לקידוש ב"ד דאיהי קבעה אנפשה ונדרים לומר דלא
בעי' בהו מומחין דאפילו בהדיוטות סגי: והא בפרשת נדרים ראשי המטות כתיב. אלמא הדיוטות אין כשרין להפרת נדרים: ביחיד
ולב"ש דאמרי אין שאלה
מומחה. להכי כתיב ראשי המטות לאשמועינן דהיכא דהוי מומחה ביחיד סגי וממעוטא דאלה ילפינן דהיכא דהוו הדיוטות מתכשרי בשלשה.
בהקדש.
ומשמע
(שם) לב"ש דאמר אין שאלה בהקדש.
ב"ש לית להו גזירה שוה.
לומר לך חכם מתיר ואין בעל מתיר.
(שם) חכם מתיר.
על השחיטה הוא חייב.
(שם) ואין חכם מיפר.
(שם) על השחיטה.
ואין חייב על המליקה. (ב"ב שם) מועדי
ה' נאמרו כו'. (שם)