רש"י ואלו נדרים פרק
אחד עשר נדרים ר"ן פ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
(א)אלא דאמרה קונם הנאת רחיצה עלי אם ארחץ. פעם אחת שיאסרו
ואלא דאמרה הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ. וכיון דקאמרה
ה א ב
א)
לה לעולם כל הנאת רחיצה כגון כיחול ופירכוס וסיכה שהן צרכי
הכי רחיצה ראשונה שריא לה אבל מההיא רחיצה ואילך מתסרא
ב) ג)
רחיצה ואף רחיצה עצמה: ואהכי מיפר דהיכי תעביד כו'. דקסברי
ברחיצה לעולם: לא תרחץ אית לה ניוול. דס"ל השתא דברחיצה
❖
רבנן דרחיצה היינו ענוי נפש: ור"י סבר. אפשר בלא רחיצה ולניוול
איכא ענוי נפש. וכי תימא אי הכי אמאי נקט תנא דתליא נדרה באם
❖
דרחיצה לא חיישינן ואהכי קאמר
ליתני קונם רחיצה עלי איכא למימר
דרבותא אשמעינן לתנא קמא דאע"ג תוספות
דאין אלו נדרי ענוי נפש: אי הכי.
ואלא דאמרה קונם הנאת רחיצה עלי
א
הואיל דאוקמת (ב) נדרה ברחיצה
דרחיצה קמייתא שריא לה אפילו הכי
אלא דאמרה הנאת
לעולם אם ארחץ משום הכי מיפר לה
הגהות הב"ח
רחיצה עלי
יפר מהשתא: ורבי יוסי סבר אפשר
לרבי יוסי דלא חייש לניוול דרחיצה
דהיכי תעביד תרחץ מתסרא הנאת רחיצה
(א) רש"י ואלא
לעולם אם ארחץ.
דליכא ענוי נפש: ליתני הכי ר' יוסי
דלא רחצה ולניוול לא חיישינן. דס"ל
עלה לא תרחץ אית לה ניוולא ורבי יוסי
(ב) ד"ה
אומר תנאי זה אין בו ענוי נפש. דהא
לרבי יוסי דברחיצה לעולם ליכא עינוי
מיתסרא
סבר אפשר דלא רחצה ולניוול לא חיישינן
רחיצה עלה.
דנדרה ולר'
כל הנדר הזה אינו אלא על תנאי
נפש. והקשה הרב ר' יונה דמשמע
אדרחיצה
אי הכי ליתני הכי רבי יוסי אומר תנאי
(ג) בתנאי שעוברת עוברת על הנדר
ודאי דסוגיין אתיא דלא כרבי נתן
ליכא (ג) ד"ה
זה אין בו ענוי נפש אלא דאמרה הנאת
ובתנאי
דאי אפשר בשום ענין להיות בו ענוי
דס"ל דאין הבעל מפר אלא א"כ חל
ב
וכיון
רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום ורבי
נפש (הואיל) דניוול הוא לה ולא הוי
הנדר אלא כרבנן דפליגי בשילהי
ענוי נפש לר' יוסי ואמאי קנסיב לה
פירקיןב) בנטולה אני מן היהודים אם
יוסי סבר ניוול דחד
יומא לא שמיה ניוול
לא
וניוול לא
תרחוץ אית לה ניוול.
אמאי
בלשון ענוי נפש דקאמר אין אלו נדרי
משמשתו דרבי נתן אמר לא יפר וחכ"א
שנית
נדרי
ענוי נפש מכלל דר' יוסי סבר איכא
יפר דאי כר' נתן התם נמי נימא היכי
ענוי נפש בהאי נדרא במקצת: אלא.
תעביד תשמש מתסרא הנאת תשמיש עלה לא תשמש הוו להו דברים
לעולם לרבי יוסי רחיצה נמי
(ד) ד"ה
הויא ענוי נפש ומתניתין דהכא (ד) בהאי עסקינן כגון דאמרה אם
שבינו לבינה כדאמרינן הכא אלא ודאי סוגיין דהכא דלא כר' נתן
בהכי
ארחץ היום דהיינו טעמא דרבי יוסי דאמר אין אלו נדרי ענוי נפש
וכיון שכן מאי קמקשה בריש סוגיין למה לה הפרה לא תרחוץ ולא
דליכא
דאפשר דלא אתיא לידי ענוי נפש דלא רחצה היום ולא מיתסרא
ליתסרו פירות עולם עלה דהא לרבנן מפר אע"פ שלא חל הנדר
ולתני הכי רבי יוסי
אומר תנאי זה אין בו
אין בו עינוי נפש כיון
הנאת רחיצה עלה וליכא אלא ניוול דיומיה דמכאן ואילך רחצה כל
וי"ל דאין הכי נמי דתנא דמתניתין כרבנן ס"ל אלא מיהו כי אמרי
דניוול
ענוי נפש.
אימת דבעיא. והשתא ליכא למיפרך לר' יוסי ליתני תנאי זה דקאמר
רבנן דמפר אע"פ שלא חל הנדר ה"מ היכא שאי אפשר לה להנצל
נדר
לר' יוסי ניוול רחיצה לזמן מרובה הוי נדרי ענוי נפש ולהכי קתני
אפי' כי מזדהרא בתנאה מענוי נפש או מדברים שבינו לבינה כגון
בתירוץ זה דאמרה הכי
בלשון הנדר והיינו טעמא דלא פריך הכא כדפרכינן לעיל לר' יוסי
נטולה אני מן היהודים אם משמשתו שאינה יכולה לינצל מדברים
דלמא רחצה היום ומיתסרא הנאת רחיצה עלה דר' יוסי חייש
שבינו לבינה אי נמי כגון שתלתה תנאה בדבר שהיא עשויה לעבור
אוקמתא
❖
לניוול מרובה משום דהתם לא אמרה אלא אם ארחץ סתם ואיכא
עליו כגון שאני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא או ע"פ אביך
למיחש דדלמא רחצה אבל הכא דאמרה היום ותו לא ליכא למיחש
דטריחא לה מילתא להזהר שלא לעשות על פיהם אבל היכא שתלתה
אלא דאמרה
לדלמא רחצה באותו היום. והוא הדין דאפשר לאוקמה נמי דאמרה
נדרה בדבר שאינו לא מענוי נפש ולא מדברים שבינו לבינה והוא
הנאת רחיצה עלי לעולם
פירוש הרא"ש
אם ארחץ היום.
הכי בתירוץ זה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ היום אלא משום
דבר שאפשר לה לעמוד בו כרחיצה דקס"ד בריש סוגיין דלית בה ענוי
אלא דאמרה הנאת
בכי האי גוונא אפי' לרבנן לא יפר. ואי קשיא דהא תניא לקמן אשת
דשבקה לההיא ואיירי בהנאת רחיצה מוקים זה נמי בהנאת רחיצה:
ור' יוסי
רחיצה עלי לעולם
איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ר"ע אומר יפר משום דס"ל דבעל
שנית
אם ארחץ.
ניוול דחד יומא לא שמיה
ניוול.
מיפר אע"פ שלא חל הנדר ואמאי הא התם אכתי לית לה לא צער ענוי נפש ולית בה נמי משום דברים שבינו לבינה לאו קושיא היא דהתם לאו
בדידה קאי להנצל מענוי נפש דדלמא מגרש לה בעלה אבל היכא דתליא נדרה ברחיצה לפום מאי דקס"ד בריש סוגיין דרחיצה לית בה ענוי
נפש בדידה קאי: אי הכי ליתני הכי ר' יוסי אומר תנאי זה אין בו משום ענוי נפש. פי' הרב ר' יונה דהשתא דתנא אין אלו נדרי ענוי נפש
משמע דמשום שאין הנדר ענוי נפש לא יפר אבל אי נדרה מידי דאית ביה ענוי נפש יפר. וליתא דכיון דבתנאה ליכא ענוי נפש אפי' נדרה בפירות
עולם לא יפר וכדאמרינן בריש סוגיין למה לה הפרה לא תרחץ ולא ליתסרו פירות עולם עלה: אלא דאמרה הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ
היום. דלתנא קמא ניוול דחד יומא שמיה ניוול ומש"ה יפר דהיכי תעביד וכדכתיבנא לעיל: ור' יוסי סבר ניוול דחד יומא לא שמיה ניוול. הלכך לא
יפר דמצי מוקמא נפשה חד יומא ברחיצה ותו לא מתסרא בה. וליכא לאקשויי הכא כדמקשינן לעיל אי הכי ליתני ר' יוסי אומר תנאי זה אין בו
ענוי נפש משום דאי הוה תני הכי הוה משמע ענוי נפש הוא דלא הוי אבל דברים שבינו לבינה הוי דהאי לישנא הכי משמע כדמוכח לקמן
בהדיא וניוול דחד יומא לר' יוסי אפילו מדברים שבינו לבינה לא הוי כך פי' הרב ר' יונה ז"ל. וכ"ת אכתי קשיא דכיון דר' יוסי לא פליג
אי הכי ליתני
אלא אניוול דחד יומא אבל ניוול דלעולם מודי ביה דהוי ענוי נפש היכי א"ר יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש דהא בעיקר הנדר ענוי נפש
ר' יוסי אומר תנאי זה
יש בו וכדמקשינן בריש שמעתין. תירץ הרב ר' אליעזר דליתא דר' יוסי ארחיצה דלעולם נמי פליג והכי קאמרינן ר' יוסי סבר ניוול דחד יומא
אין בו ענוי נפש.
לא שמיה ניוול ולא חש תנא לאשמועי' בהדיא מידי אלא גדולה מזו קאמר שאין אלו נדרי ענוי נפש כלומר דרחיצה גופה לית בה ענוי
נפש כלל. ולפירוש של הרב ר' יונה ז"ל אתי ליה שפיר טפי דבניוול דחד יומא פליג דאפילו משום דברים שבינו לבינה לית ביה וברחיצה
דלעולם פליג דאין אלו נדרי ענוי נפש מיהו דברים שבינו לבינה הוויין. ומכללא משמע דכיון דאפילו ברחיצה דלעולם ליכא ענוי נפש ממילא דחד
יומא אפילו דברים שבינו לבינה נמי לא הוי זה נ"ל. וסוגיין לקמן נמי מוכחא דלר' יוסי אפילו ברחיצה דלעולם נמי ליכא ענוי דמקשינן
דר' יוסי אדר' יוסי מדקאמר דכביסתם קודמת אלמא דס"ל דרבי יוסי במתניתין אכולה רחיצה פליג דליכא ענוי דאי לא מאי קושיא:
שנית
ג)
אלא דאמרה הנאת רחיצה עלי [לעולם] אם ארחץ היום.