פ: ר"ן ואלו
נדרים פרק
אחד עשר נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שנית אם ארחץ. (ב) זה דהוי ענוי נפש לרבי יוסי כדאית ליה ולרבנן
שנית אם ארחץ. וכדפרקינן הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ.
ו א
א) ב)
ג)
כדאית להו: אם לא ארחץ דקתני היכי דמי (אילימא) דאמרה תיתסר
אם לא ארחץ היכי דמי מה תלתה בענין זה: אם לא ארחץ במימי
ד)
הנאת רחיצה עלי לעולם אם לא ארחץ במי משרה. תרחץ איכא
משרה. מים ששורין בהן פשתן שהן סרוחין ביותר דהיכי תעביד
ה) ו)
❖
ז ב
תרחץ במי משרה איכא ענוי לא תרחץ
מתסרא הנאת רחיצה עלה:
ניוול ואע"ג דרחצה מיהו משום דאין המים יפים ויש להן ריח רע
הויא ניוול ור' יוסי סבר תרחץ ואין
דכוותיה דקתני אם לא אתקשט
בנפט לכלוך הוא. שהוא מטונף
בכך כלום דבההיא יומא לא שמיה
שנית אם ארחץ אם
לא ארחץ היכי דמי
❖
תורה אור השלם
ניוול: דכוותיה גבי קישוט. דקתני
ומסריח. ולישנא בעלמא קשיא ליה
אלימא דאמרה תיתסר הנאת רחיצה לעולם
1. וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת
היכי קרא ליה קישוט דאדרבה לכלוך
סיפא אם לא אתקשט דאמרה תיתסר
עלי אם לא ארחץ היום למה לה הפרה
עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי
תוספות
הוא: אלא דאמרה הנאת רחיצה
עלי הנאת קישוט כגון כיחול ופירכוס
בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת
תתסחי אמר רב יהודה דאמרה הנאת רחיצה
אם לא אתקשט בנפט לכלוך הוא
שנית אם ארחץ אם
עלי לעולם אם ארחץ ושבועה שלא
נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה
עלי לעולם אם לא ארחץ במי משרה דכוותיה
לא ארחץ היכי דמי.
לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר
ארחץ. והשתא לא צריכי לאוקמה
שהנפט מסריח: לעולם. כדאמר מעיקרא
הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:
דקתני אם לא אתקשט אם לא אתקשט
באומרת אם ארחץ היום אלא באומרת
דאסרה הנאת רחיצה עלה לעולם
אם לא ארחץ
ויקרא טז כט
בנפט לכלוך הוא אמר [רב יהודה] דאמרה
במי משרה.
2. כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת
אם ארחץ סתמא דלעולם משמע
ומתני' חדא קתני דהכי אמרה אם
א
אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ
הנאת רחיצה לעולם עלי אם ארחץ היום
דת"ק סבר דיש בה ענוי נפש ורבי
ארחץ (ג)[ושבועה שלא] ארחץ דאיתסר
דכוותי' שלא אתקשט
יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ:
יוסי סבר דלית בה ענוי נפש. וליכא
עלה רחיצה לגמרי אפי' בזימנא חדא
❖
ושבועה שלא ארחץ הנאת קישוט עלי
בנפט לכלוך הוא.
במדבר ל יד
אלא
למיפרך השתא כדפרכינן ליתני רבי
ואי נמי דאמרה הנאת קישוט עלי
לעולם אם אתקשט היום ושבועה שלא
יוסי אומר תנאי זה אין בו ענוי נפש
לעולם כגון קישוט דבגדי צבעונין
אתקשט א"ל רבינא לרב אשי האי אלו נדרים
הגהות הב"ח
דלא אפשר למיתני הכי דהא קתני
וקישוט בשמים אם אתקשט אפילו
ושבועות מיבעי ליה למיתני א"ל תני אלו נדרים
(א) גמ'
ושבועה שלא ארחץ דלית ביה [תנאי]
פעם אחת ושבועה שלא אתקשט כלל
הכא מעניינא דקרא
ושבועות ואיבעית אימא שבועות נמי היינו
ולא שייך למימר תנאי זה. ונראה
ורבי יוסי לטעמיה דלניוול לא חייש
והכא
נדרים דתנן כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן
בעיני דלהכי נקטינהו תנא להני תרי
כלל וליכא ענוי נפש. וליכא
(ב) רש"י
ורמינהו אע"פ שאסר
דזה הוי
ובשבועה ואמרו רבנן רחיצה אית בה ענוי
גווני לאשמועינן רבותא דרבנן ודרבי
למיפרך נמי כדפרכינן לעיל דליתני
בכולן.
יוסי דרבנן דאף על פי שלא חל הנדר
תנאי זה אין בו ענוי נפש דהכא ליכא
נפש כי לא רחצה ורמינהי אע"פ שאסור
ב
לגמרי מפר ומשום רבותא דרבנן נקט
תנאי כלל מדאתיא שבועה אבתריה
בכולן אין ענוש כרת אלא באוכל ושותה
כיון
ועקרה לה: אע"פ שאסור בכולן.
מילתיה בתנאי ומשום רבותא דרבי יוסי
ועושה מלאכה בלבד ואי אמרת כי לא
(ג) ד"ה
נקט שבועה שלא ארחץ בלא תנאי
בכל הני דאית בהו צד ענוי ברחיצה
אם לא
רחצה איכא ענוי ביום הכיפורים כי רחץ
(ד) ד"ה
ואע"ג דחיילא מהשתא לא מצי מפר
ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש
❖
ליחייב כרת אמר רבא מענינא דקרא גבי
(א)
המטה: אינו חייב עליהן כרת אלא
דברחיצה לרבי יוסי ליכא ענוי כלל:
יום הכיפורים דכתיב 1 תענו את נפשותיכם
על האוכל ועל השותה והעושה בו
אין ענוש כרת אלא על האוכל
מילתא דידע עינויא השתא רחיצה לא ידע
מלאכה. דלא חייבה תורה אלא בהני
והשותה. דכתיב כל הנפש אשר
מוסף רש"י
עינויא השתא גבי נדרים דכתיב כל נדר
דכתיבי בהדיא (ד) גבי יום הכיפורים
לא תעונה והאבדתיה) איזה ענוי שיש
2
כנדרי רשעים.
בו אבוד נפש הוי אומר זו אכילה
דכתיב תענו את נפשותיכם משמע
וכל שבועת אסר לענות נפש מילתא
ושתיה ועל העושה בו מלאכה דכתיב
שהנפש יודעת הענוי וזהו ענוי
דאתיא ליה לידי ענוי וכי לא רחצה אתיא
אכילה ושתיה דרגיל בהו וכיון דלא
בה כרת: כי רחיץ ליחייב כרת. דהא
לידי ענוי ורמי דרבי יוסי אדר' יוסי מעיין
אכיל ההוא יומא ידיעה עינויא: רחיצה
לא מעני נפשיה. ובדין הוא דמצי לשנויי
נדר בנזיר
של בני העיר חייהן וחיי אחרים חייהן קודמין
ובקרבן ובשבועה.
לא ידיעה עינויא. דלאו כל יומא רגיל
ליה דנהי דרחיצה מיקריא ענוי אין
לחיי אחרים בהמתם [ובהמת אחרים בהמתם]
חייבין עליה כרת דהא בעינן ענוי
למירחץ והשתא נמי כי לא רחיץ לא
קודמת לבהמת אחרים כביסתן וכביסת
הוי ניכר הענוי: אבל גבי נדר
נפש שיש בו אבוד נפש ובענוי רחיצה
אחרים כביסתן קודמת לכביסת אחרים חיי
דכתיב לענות נפש. משמע שעתיד
ליתא אלא דרבא פרקה אפי' אליבא
דהנהו תנאי דלית להו הך דרשא
לענות והיינו נמי רחיצה דאתיא לידי
אחרים וכביסתן חיי אחרים קודמין לכביסתן
ענוי נפש ואהכי מיפר לה: מעיין של
כדאיתא פ' יום הכפורים : מילתא
ו)
רבי יוסי אומר כביסתן קודמת לחיי אחרים
בני העיר. שמושך והולך לעיר אחרת
דידיעה עינויא השתא. דהיינו אכילה
השתא כביסה אמר
רבי יוסי יש בה צער
דבאותו יום מינכר עינויא ורחמנא
ואין בו אלא כדי סיפוק שתייתן של
(לעיל ט.) כביסתן
מילתא דידע
גוף
עינויא השתא רחיצה לא
וכביסת אחרים.
לא קפיד ביום הכפורים אלא בענוי
בני אותה העיר הרשות בידן לסותמו
ידיע השתא.
שלא ילך לאותה עיר אחרת שלמטה הימנה לפי שהמים שלהן הם והמים
דמינכר בההוא יומא: גבי נדרים דכתיב כל נדר וכל שבועת איסר
❖
(ראמ"ה בשמו)
לענות נפש מילתא דאתיא ביה לידי ענוי. דקרא הכי משמע דכיון
ברשותן חייהן קודמין לחיי אחרים: ואם יש בה כדי חייהן של אלו ושל
[דכתיב
לענות נפש].
שנדרה מביאתה לענות נפש מיפר: ורמי דרבי יוסי אדר' יוסי.
אלו ואין בה להסתפק ממה שנשאר מאותו מעיין אלא כדי בהמתן של
פירוש הרא"ש
בני אותה העיר: כביסתן וכביסת אחרים. אם יש בו כדי חיותן וכדי
אבל דרבנן אדרבנן לא קשיא דנהי דמניעת רחיצת הגוף הוי ענוי
ורמי דר' יוסי אדר' יוסי.
בבגדים ליכא צערא כולי האי ועוד דאפילו תמצא לומר דאיכא
בהמתן של בני אותה העיר ואין במה שנשאר במעיין אלא כדי כביסת
אם לא ארחץ היכי דמי.
מעיין של בני העיר חייהן
בגדיהן של בני העיר: חיי אחרים וכביסתן. שיש לבני העיר ולבהמתן
צערא בכביסה כברחיצה אפילו הכי מצו אמרי רבנן דחיי אחרים
במי
וחיי אחרים.
קודמין אבל דרבי יוסי אדרבי יוסי קשיא דאי כביסה לדידיה אית
להשקות ממעין אחד ואין כביסה להם אלא זה ואף חיי אחרים
משרה.
תלויין בו ואין בו אלא כדי שיעור של אחד מהן: חיי אחרים קודמין
בה צערא כולי האי עד [שכביסתן] קודמין לחיי אחרים כל שכן
לכביסתן. ויניחום לבני אותה עיר אחרת לחייהן ואל יכבסו בו
דסבירא ליה דברחיצת הגוף איכא ענוי נפש. זה נ"ל: מעיין של
כביסתן.
לכלוך הוא.
בגדיהן: השתא כביסה. דבגדים קאמר ר' יוסי דאית ביה צערא ולהכי
בני העיר. היוצא בעיר חייהן וחיי אחרים חייהן קודמין לחיי
אלא אמר
כביסתן קודמת: ד) גוף כולו מיבעיא. דאית ביה ענוי כשאינו רוחץ:
אחרים שאם אינו מספיק לשתיית כולן שתייתן קודמת דחייהן קודמין
רבא.
כדדרשינן בריש פרק איזהו נשך מדכתיב וחי אחיך עמך:
כביסת
בהמתן ובהמת אחרים בהמתן קודמת. אם אינו מספיק לבהמת כולן: כביסתן וכביסת אחרים. כביסת בגדיהן: חיי אחרים וכביסתן.
השתא כביסה.
אע"פ שאסור בכולם.
בני עיר אחרת צריכין אותו לשתייתן ובני אותה העיר לכביסתן בלבד חיי אחרים קודמין בני עיר אחרת קודמין לשתייתן מפני שיש
בהן חיי נפש מה שאין כן בכביסה: רבי יוסי אומר כביסתן של אותה העיר קודמת לשתייתן של בני עיר אחרת. דסבירא ליה
לרבי יוסי דכיון דבמניעת כביסה איכא צערא טובא חיי נפש הוא: השתא כביסה אמר ר' יוסי יש בה צער. כי ממנע ליה ולא כיבס:
כתיב
תענו את נפשותיכם
גוף
מילתא דידיע עינויא
השתא. אבל גבי נדר כתיב לענות נפש. מעיין של בני העיר.
רבי יוסי אומר כביסתן קודמת לחיי אחרים.