פא: ר"ן ואלו
נדרים פרק
אחד עשר נדרים רש"י
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר. בעפר חפירתו (ב) דהואיל שהוא רגיל
שמת בעפר פיר. בעפר חפירתו שהוא דר בו תמיד שמתוך שהוא
ח א
א)
ב) ג)
רגיל שם אינו נתקל בעפר של אותה גומא. כך זה מתוך שהוא רגיל אינו
בה ומתגדל באותה עפר. כך לא מצינו אדם שניזוק במקום שרגיל לדוש
ד)
בתוכו שאין השער מזיקו: דברים שיש בהן עינוי נפש מפר בין
חושש שמא תקשר לו נימא אם לא תרחץ: תניא כוותיה דרב אדא בר
ה)
ט ב
בינו לבינה כו'. כלומר כשהוא מפר לה הוו מופרים לעולם בין כל
אהבה וכו'. מפר בין בינו לבינה כגון דאמרה קונם פירות בעלה עליה
ו)
ז)
ובין בינה לבין אחרים שאסרה פירות
זמן שהיא תחתיו ובין בינה לבין
ח) ט)
אחרים עליה: קונם שאני עושה
אחרים אפי' לאחר שתתגרש ותנשא
שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר תניא
י ג
י)
לאחר: שאין בהן עינוי נפש בינה
לפי אבא וכו'. מפרש ואזיל דברים
כ)
כוותיה דרב אדא בר אהבה דברים שיש בהן
ל)
לבין אחרים אינו מפר. כדמפרש
שאין בהם עינוי נפש ובינה לבין
עינוי נפש מפר בין בינו לבינה בין בינה לבין
יא ד
מ)
אחרים ט)ומפרש לה מקמי בינו לבינה
בריש פירקין ז) דלאחר שגרשה חלין
❖
נ)
אחרים שאין בהן עינוי נפש בינו לבינה מפר
עליה: כיצד. איזהו נדרי עינוי נפש
משום דבבינו לבינה איכא פלוגתא
בינה לבין אחרים אינו מפר כיצד אמרה קונם
יב ה
א
שיהיו מופרין לעולם אמרה קונם
דזימנין מפר וזמנין אין צריך להפר:
❖
פירות עלי ה"ז יפר קונם שאיני עושה לפי
הגהות הב"ח
וכו': שאיני עושה לפי אבא. אינו
שלא אתן תבן לפני בהמתך ולפני
אבא לפי אחיך לפי אביך לפי אחי ושלא
(א) גמ'
בקרך אין יכול להפר. משום דלא
לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו
מני רבן גמליאל היא
לבינה לכך אינו מפר לה: שלא
תורה אור השלם
אתן תבן לפני בהמתך ומים לפני בקרך אין
משעבדא ליה. ואע"ג דבפרק אע"פי)
ב
דתניא ר"ג אומר יפר
אכחול ושלא אפקוס. דברים שבינו
אסיקנא דכופה ליתן תבן לפני בהמתו
יכול להפר שלא אכחול שלא אפקוס ושלא
1. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיְיָ
לבינה: שלא אשמש מטתך. כדמפרש
התם מיירי בשלא הכניסה לו ארבע
אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר
(ג)
אשמש מטתי יפר משום דברים שבינו לבינה
ג
(ב) רש"י
אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל
לקמן: שלא אציע מטתך כו' אין
שפחות דקיימא לן התם דיושבת
הואיל
שלא אציע לך מטתך ושלא אמזוג לך את
דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו
❖
צריך להפר. משום דרחמנא זכייה
בקתדרא ואינה חייבת לו בדברים
(ג) ד"ה
במדבר ל ג
יַעֲשֶׂה:
הכוס ושלא ארחץ לך פניך ידיך ורגליך אין
ד
דאמרה הנאת
ליה בהני מלאכות: רשב"ג אומר
הללו אפ"ה נדרה שלא אציע לך מטתך
תשמישך עלי
צריך להפר ר"ג אומר יפר שנא' 1לא יחל דברו
יפר משום שנאמר לא יחל דברו.
וכו' אין צריך להפר משום דקיימא לן
מוסף רש"י
דבר אחר לא יחל דברו מכאן לחכם ה שאין
התם אפילו הכניסה לו כמה שפחות
דאורייתא ח)דלאו כל כמינה לאפקועי
בעפר פיר.
דאורייתא ולאו
מתיר נדרי עצמו מאן שמעינן דאמר שלא
מחוייבת בהכי לפי שהדברים הללו
שעבודו דבעל מינה והיינו כרב
כל כמינה לאפקועי
מביאין לידי קירוב הדעת: ר"ג אומר
אדא בר אהבה דאמר דברים שבינו
אכחול ושלא אפקוס דברים שבינו לבינה הויין
שעבודא דבעל מינה
לבינה יפר: דבר אחר לא יחל דברו
יפר. אע"ג דלא חייל נדרה אפ"ה
רבן
ר' יוסי וקתני דמפר משום דברים שבינו
גמליאל
מכאן אזהרה לחכם שלא יתיר נדריו
צריך להפר מדרבנן שלא תקל בנדרים
לבינה אמר מר ושלא אשמש מטתי יפר
קונם
(כתובות עא:)
לעצמו: דברים המותרים ואחרים
ותעבור על בל יחל והא אסמכתא
(ד) ד"ה
שאיני עושה לפי אבא
משום דברים שבינו לבינה היכי דמי אילימא
שנהגו בו איסור אי אתה רשאי לנהוג
כו' אין יכול להפר.
רבן גמליאל
בעלמא הוא: דבר אחר לא יחל
❖
דאמרה הנאת תשמישי עליך למה לי
כו' מני (ד)רשב"ג היא. דאמר לעיל יפר
דברו מכאן לחכם שאין מתיר נדרי
הפרה הא משועבדת ליה אלא באומרת
לה הואיל ונהגה בו איסור והיא סבורה
עצמו. וכדדרשינן כ) הוא אינו מוחל
(לקמן פה.) שלא
הנאת תשמישך עלי וכרב כהנא דאמר רב
אפקוס.
שתהא אסורה להציע לו מטתו ולמזוג
אבל אחרים מוחלין לו. וקשה בעיני
פירוש הרא"ש
(כתובות
כהנא הנאת תשמישי עליך כופה ומשמשתו
כוס אינו רשאי לנהוג בהן היתר אא"כ
מאי ד"א דהא ר"ג דאמר יפר משום
לא מצינו שועל שמת
ד: וכעי"ז שבת סד:)
מפר לה: משום שנאמר לא יחל דברו.
לתא דבל יחל קאמר ולא מדרשא
הנאת תשמישך עלי יפר שאין מאכילין את
בעפר פיר שלו.
דקרא ומאי דבר אחר ונראה בעיני
דאינו רשאי לבטל דבריה ולנהוג בהן
האדם דבר האסור לו מאן תנא הא
היתר אא"כ מפר לה: האומרת נטולה
דר"ג דאמר יפר דברו קדריש דאפי'
דתניא דברים המותרים ואחרים נהגו בהן
אני מן היהודים. מודרת אני מהם
מידי דלא מיקרי נדר אלא דבר
(שבת
איסור אי אתה רשאי לנהוג בהם היתר כדי
צד:) הנאת תשמישי
בעלמא אמר קרא דלא יחל דנהי דלא
מתשמיש שלא יהנה שום יהודי ממנה:
עליך.
לבטלן (א) משום שנאמר לא יחל דברו
לקי עליה אפ"ה כיון דאפשר בהפרה
יפר
כופה
דבר אחר לא יחל דברו מכאן לתלמיד חכם שאין מפר נדרי עצמו
בלא הפרה לא יחל והיינו דקאמר
שלא
ומשמשתו.
אתן תבן לפני בקרך
מני ר"ג היא בעא מיניה רבא מרב נחמן תשמיש המטה לרבנן עינוי נפש
דבר אחר דההוא דברו גופיה דדריש
ולפני בהמתך כו'.
ר"ג להכי למידי אחרינא מדריש דחכם
הוא או דברים שבינו לבינה אמר ליה תניתוה ונטולה אני מן היהודים
(לעיל טו: וכעי"ז כתובות
אינו מתיר נדרי עצמו ומדברו הוא
עא:) הנאת תשמישך
יפר
עלי.
דמשמע לן הכי: מאן שמעת ליה
דאמר שלא אכחול ושלא אפקוס דברים שבינו לבינה הוי ר' יוסי. דאילו לרבנן משום נדרי ענוי נפש הוא דמפר: משום שנאמר לא יחל
אסור.
דברו מני ר"ג היא. דדריש דברו לומר דאפי' מידי שאינו נדר גמור אלא דבור בעלמא אפ"ה לא יחל כדי שלא ינהוג קלות ראש בנדרים גמורים
לפי
הכא נמי כיון שנהגו איסור בדברים המותרין הוה ליה לגבייהו כדברים האסורים. ומכאן היה אומר ה"ר יהודה הכהן ז"ל שאם נהג אדם
שאין מאכילין כו'
שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בזמן מיוחד ושוב רוצה לשתות יין או לאכול בשר באותו הזמן צריך היתר: מתני' בנגעים כל הנגעים אדם
❖
(לעיל טו:)
רואה חוץ מנגעי עצמו ר' יהודה אומר אף לא נגעי קרוביו כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו ר' יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה
ל)
לבין אחרים: וגרסי' בירושלמי נדרה אשה ושמע בעלה ולא הפר לה פשיטא שאינו מפר לה לענין הבעל מהו שיפר לה לענין הזקן מה אנן
קיימין אי בנדרים שבינו לבינה נדרי עצמו הן אלא כינן קיימין בנדרים שבינה לבין אחרים ולאו ר' יהודה היא תנינן בשם ר"י ר' חייא תנא לה בשם
תוספות
חכמים. ופסק הרמב"ן ז"ל כר' יהודה מדתני לה ר' חייא בשם חכמים וכתבתי מזה בפ"קמ) בס"ד: ירושלמי קונם הנייתי על בני עירי אינו נשאל
בעפר פיר.
לזקן שיש שם הנאת בני עירי עלי נשאל לזקן שיש שם: בעא מיניה רבא מרב נחמן תשמיש המטה לרבנן ענוי נפש הוא. ונפקא מינה דמפר בין
לעצמו בין לאחרים או דברים שבינו לבינה הוא ולעצמו מפר לאחרים אינו מפר: נטולה אני מן היהודים. שאסרה הנאת תשמישם עליה:
ר"ג אומר יפר
נ) אמאי תהא נטולה מן היהודים. דאם איתא דתשמיש ענוי נפש הוי מהניא הפרתו בין לעצמו בין לאחרים: לרבנן תבעי לך. משום
משום לא יחל דברו.
שלא אתן
דנטולה אני מן היהודים ר' יוסי קתני לה ולדידיה ודאי לא הוי ענוי נפש וכדתניא בברייתא דלעיל: כוליה פירקין ר' יוסי היא.
תבן לפני בהמתך ולפני
כולהו
בקרך אינו יכול להפר.
מכאן לחכם שלא יתיר נדרי עצמו. דברים
המותרין.
תשמיש המטה לרבנן.
רבן גמליאל
אומר יפר שנאמר לא יחל דברו.
נטולה אני מן
למה לי הפרה. מאן תנא דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי לנהוג
היהודים.
בהם היתר לבטלם רבן גמליאל.
תשמיש לרבנן עינוי נפש הוי.
נטולה אני מן היהודים.