פא: ר"ן ואלו
נדרים פרק
אחד עשר נדרים רש"י
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר. בעפר חפירתו (ב) דהואיל שהוא רגיל
שמת בעפר פיר. בעפר חפירתו שהוא דר בו תמיד שמתוך שהוא
ח א מיי' פי"ב מהל'
א) [תוספתא פ"ז],
ב) לקמן פה., ג) לעיל
נדרים הל' ב סמג
רגיל שם אינו נתקל בעפר של אותה גומא. כך זה מתוך שהוא רגיל אינו
בה ומתגדל באותה עפר. כך לא מצינו אדם שניזוק במקום שרגיל לדוש
טו:, ד) ג"ז שם וכתובות
לאוין רמב טוש"ע י"ד
בתוכו שאין השער מזיקו: דברים שיש בהן עינוי נפש מפר בין
חושש שמא תקשר לו נימא אם לא תרחץ: תניא כוותיה דרב אדא בר
עא:, ה) לעיל טו. פסחים
סימן רלד סעיף ס:
ט ב מיי' שם הל' יא
בינו לבינה כו'. כלומר כשהוא מפר לה הוו מופרים לעולם בין כל
אהבה וכו'. מפר בין בינו לבינה כגון דאמרה קונם פירות בעלה עליה
נ: [מגילה ה:], ו) לקמן
[פד.] צ:, ז) [דף עט:],
טוש"ע שם סעיף ע
ובין בינה לבין אחרים שאסרה פירות
זמן שהיא תחתיו ובין בינה לבין
ח) נ"א אע"ג, ט) צ"ל
וסעיף עב:
אחרים עליה: קונם שאני עושה
אחרים אפי' לאחר שתתגרש ותנשא
שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר תניא
י ג מיי' שם הל' [ה] ט
מפרש, י) [כתובות סא:],
לאחר: שאין בהן עינוי נפש בינה
לפי אבא וכו'. מפרש ואזיל דברים
כ) [ברכות לב. חגיגה
טוש"ע שם סעיף נט
כוותיה דרב אדא בר אהבה א)דברים שיש בהן
י.], ל) [צ"ל רבי מאיר],
וסעיף סו:
לבין אחרים אינו מפר. כדמפרש
שאין בהם עינוי נפש ובינה לבין
עינוי נפש מפר בין בינו לבינה בין בינה לבין
יא ד מיי' שם הל' ט
מ) [לעיל דף ח: ד"ה שמע],
אחרים ט)ומפרש לה מקמי בינו לבינה
בריש פירקין ז) דלאחר שגרשה חלין
❖
נ) [מכאן שייך לדף שאח"ז],
טוש"ע שם סעיף
אחרים שאין בהן עינוי נפש בינו לבינה מפר
עליה: כיצד. איזהו נדרי עינוי נפש
משום דבבינו לבינה איכא פלוגתא
עג:
בינה לבין אחרים אינו מפר כיצד אמרה קונם
יב ה מיי' פ"ו מהל'
א
שיהיו מופרין לעולם אמרה קונם
דזימנין מפר וזמנין אין צריך להפר:
❖
שבועות הלכה ג:
פירות עלי ה"ז יפר קונם שאיני עושה לפי
הגהות הב"ח
ב)
וכו': שאיני עושה לפי אבא. אינו
שלא אתן תבן לפני בהמתך ולפני
אבא לפי אחיך לפי אביך לפי אחי ושלא
(א) גמ' היתר כדי לבטלן
בקרך אין יכול להפר. משום דלא
לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו
מני רבן גמליאל היא
לבינה לכך אינו מפר לה: שלא
תורה אור השלם
אתן תבן לפני בהמתך ומים לפני בקרך אין
משעבדא ליה. ואע"ג דבפרק אע"פי)
ב
דתניא ר"ג אומר יפר
אכחול ושלא אפקוס. דברים שבינו
אסיקנא דכופה ליתן תבן לפני בהמתו
יכול להפר שלא אכחול שלא אפקוס ושלא
1. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיְיָ
משום שנאמר לא יחל וכו'
נדרי עצמו בעא מיניה
לבינה: שלא אשמש מטתך. כדמפרש
התם מיירי בשלא הכניסה לו ארבע
אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר
(ג)
אשמש מטתי יפר משום דברים שבינו לבינה
ג
כצ"ל: (ב) רש"י ד"ה
אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל
לקמן: שלא אציע מטתך כו' אין
שפחות דקיימא לן התם דיושבת
הואיל
שלא אציע לך מטתך ושלא אמזוג לך את
שלא מצינו וכו'
דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו
❖
צריך להפר. משום דרחמנא זכייה
בקתדרא ואינה חייבת לו בדברים
שהוא: (ג) ד"ה שלא אשמש
במדבר ל ג
יַעֲשֶׂה:
הכוס ושלא ארחץ לך פניך ידיך ורגליך אין
ד
מטתך דאמרה הנאת
ליה בהני מלאכות: רשב"ג אומר
הללו אפ"ה נדרה שלא אציע לך מטתך
תשמישך עלי כדמפרש
צריך להפר ר"ג אומר יפר שנא' 1לא יחל דברו
יפר משום שנאמר לא יחל דברו.
וכו' אין צריך להפר משום דקיימא לן
לקמן הס"ד ואח"כ מ"ה
מוסף רש"י
דבר אחר לא יחל דברו מכאן לחכם ה שאין
התם אפילו הכניסה לו כמה שפחות
דאורייתא ח)דלאו כל כמינה לאפקועי
שלא אציע וכו' בהני
בעפר פיר. בעפר חור
מלאכות דאורייתא ולאו
מתיר נדרי עצמו מאן שמעינן דאמר שלא
מחוייבת בהכי לפי שהדברים הללו
שעבודו דבעל מינה והיינו כרב
כל כמינה לאפקועי
שהוא גדל שם, כלומר
מביאין לידי קירוב הדעת: ר"ג אומר
אדא בר אהבה דאמר דברים שבינו
אכחול ושלא אפקוס דברים שבינו לבינה הויין
שעבודא דבעל מינה
בדבר שהוא רגיל בו בקי
לבינה יפר: דבר אחר לא יחל דברו
יפר. אע"ג דלא חייל נדרה אפ"ה
הס"ד ואח"כ מ"ה רבן
הוא להשמר שאינו מזיקו.
ר' יוסי וקתני דמפר משום דברים שבינו
גמליאל אומר יפר וכו'
פיר כמו פירא דכוורא,
מכאן אזהרה לחכם שלא יתיר נדריו
צריך להפר מדרבנן שלא תקל בנדרים
לבינה אמר מר ושלא אשמש מטתי יפר
. קונם
לא יחל דברו והיינו כרב
גומא
(כתובות עא:)
לעצמו: דברים המותרים ואחרים
ותעבור על בל יחל והא אסמכתא
אדא כצ"ל: (ד) ד"ה דברים
שאיני עושה לפי אבא
משום דברים שבינו לבינה היכי דמי אילימא
שנהגו בו איסור אי אתה רשאי לנהוג
כו' אין יכול להפר.
וכו' מני רבן גמליאל
בעלמא הוא: דבר אחר לא יחל
❖
דאמרה הנאת תשמישי עליך למה לי
היא דאמר:
דלא הוי לא נדרי ענוי
כו' מני (ד)רשב"ג היא. דאמר לעיל יפר
דברו מכאן לחכם שאין מתיר נדרי
נפש ולא דברים שבינו
הפרה ג) הא משועבדת ליה אלא באומרת
לה הואיל ונהגה בו איסור והיא סבורה
עצמו. וכדדרשינן כ) הוא אינו מוחל
לבינה (לקמן פה.). שלא
הנאת תשמישך עלי וכרב כהנא דאמר רב
אפקוס. פוקסת, מעברת
שתהא אסורה להציע לו מטתו ולמזוג
אבל אחרים מוחלין לו. וקשה בעיני
ד)
פירוש הרא"ש
שרק על פניה (כתובות
כהנא הנאת תשמישי עליך כופה ומשמשתו
כוס אינו רשאי לנהוג בהן היתר אא"כ
מאי ד"א דהא ר"ג דאמר יפר משום
לא מצינו שועל שמת
יש
ד: וכעי"ז שבת סד:)
מפר לה: משום שנאמר לא יחל דברו.
לתא דבל יחל קאמר ולא מדרשא
הנאת תשמישך עלי יפר שאין מאכילין את
בעפר פיר שלו. עפר
מרבותי אומרים מתקנת
הגומא שהוא גדל בו אינו
שערה במסרק או בידיה,
דקרא ומאי דבר אחר ונראה בעיני
דאינו רשאי לבטל דבריה ולנהוג בהן
האדם דבר האסור לו מאן תנא הא
מזיק לו כיון שהורגל. פיר
ויש שמפרשים טחה כמין
היתר אא"כ מפר לה: האומרת נטולה
דר"ג דאמר יפר דברו קדריש דאפי'
כמו (כתובות עט.) פירא
בצק על פניה וכשניטלו
ה) דתניא דברים המותרים ואחרים נהגו בהן
אני מן היהודים. מודרת אני מהם
מידי דלא מיקרי נדר אלא דבר
דכוורי וכן זה האיש נמי
מאדים הבשר (שבת
איסור אי אתה רשאי לנהוג בהם היתר כדי
אם אין אשתו רוחצת
צד:). הנאת תשמישי
בעלמא אמר קרא דלא יחל דנהי דלא
מתשמיש שלא יהנה שום יהודי ממנה:
ומתקשטת ומעברת שער
עליך. אשה האומרת
לבטלן (א) משום שנאמר לא יחל דברו
לקי עליה אפ"ה כיון דאפשר בהפרה
יפר של אותו מקום כיון שהורגל
קונם תשמישי עליך, כופה
דבר אחר לא יחל דברו מכאן לתלמיד חכם שאין מפר נדרי עצמו
בלא הפרה לא יחל והיינו דקאמר
בו אינו מזיק לו: שלא
ומשמשתו. דלאו כל
אתן תבן לפני בקרך
כמינה לאסור נפשה עליו
מני ר"ג היא בעא מיניה רבא מרב נחמן תשמיש המטה לרבנן עינוי נפש
דבר אחר דההוא דברו גופיה דדריש
ולפני בהמתך כו'. והא
דהיא משועבדת לו להנאתו
ר"ג להכי למידי אחרינא מדריש דחכם
הוא או דברים שבינו לבינה אמר ליה תניתוה ונטולה אני מן היהודים
דאמרי' בפרק אף על פי
ו)
(לעיל טו: וכעי"ז כתובות
אינו מתיר נדרי עצמו ומדברו הוא
(שם סא:) שאינו כופה ליתן
עא:). הנאת תשמישך
יפר
תבן לפני בהמתו אבל כופה
עלי. אמרה קונם הנאת
דמשמע לן הכי: מאן שמעת ליה
ליתן לפני בקרו הכא מיירי
תשמישך עלי, שאוסרת
דאמר שלא אכחול ושלא אפקוס דברים שבינו לבינה הוי ר' יוסי. דאילו לרבנן משום נדרי ענוי נפש הוא דמפר: משום שנאמר לא יחל
כשהכניסה לו ד' שפחות
הנאה שיש לה מתשמישו
דיושבת בקתדרא וכן מוכיח
על עצמה, אסור. לשמשה
דברו מני ר"ג היא. דדריש דברו לומר דאפי' מידי שאינו נדר גמור אלא דבור בעלמא אפ"ה לא יחל כדי שלא ינהוג קלות ראש בנדרים גמורים
סיפא דקתני שלא אציע לך
וצריך להפר לה, לפי
הכא נמי כיון שנהגו איסור בדברים המותרין הוה ליה לגבייהו כדברים האסורים. ומכאן היה אומר ה"ר יהודה הכהן ז"ל שאם נהג אדם
המטה כו' אין צריך להפר
שאין מאכילין כו'.
שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בזמן מיוחד ושוב רוצה לשתות יין או לאכול בשר באותו הזמן צריך היתר: מתני' בנגעים (פ"ב מ"ה) כל הנגעים אדם
ולא קתני שלא אניק את
והנאת תשמישו אסורה
❖
בנך משום דאיירי
עליה (לעיל טו:).
רואה חוץ מנגעי עצמו ר' יהודה אומר אף לא נגעי קרוביו כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו ר' יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה
ל)
כשהכניסה לו ד' שפחות
לבין אחרים: וגרסי' בירושלמי (פ"י ה"ח) נדרה אשה ושמע בעלה ולא הפר לה פשיטא שאינו מפר לה לענין הבעל מהו שיפר לה לענין הזקן מה אנן
דאינה מחוייבת להניק אבל
קיימין אי בנדרים שבינו לבינה נדרי עצמו הן אלא כינן קיימין בנדרים שבינה לבין אחרים ולאו ר' יהודה היא תנינן בשם ר"י ר' חייא תנא לה בשם
אלו מלאכות היא חייבת
תוספות
כדקתני התם אע"פ שאמרו
חכמים. ופסק הרמב"ן ז"ל כר' יהודה מדתני לה ר' חייא בשם חכמים וכתבתי מזה בפ"קמ) בס"ד: ירושלמי [פ"ה ה"ד] קונם הנייתי על בני עירי אינו נשאל
יושבת בקתדרא אבל מצעת
בעפר פיר. נוטריקון עפר
לזקן שיש שם הנאת בני עירי עלי נשאל לזקן שיש שם: בעא מיניה רבא מרב נחמן תשמיש המטה לרבנן ענוי נפש הוא. ונפקא מינה דמפר בין
לו המטה ומוזגת לו את
פיר כגון פירא דכוורי
לעצמו בין לאחרים או דברים שבינו לבינה הוא ולעצמו מפר לאחרים אינו מפר: נטולה אני מן היהודים. שאסרה הנאת תשמישם עליה:
הכוס ומרחצת לו פניו ידיו
(כתובות דף עט.) והכי
ורגליו: ר"ג אומר יפר
קאמר לא יפר שבכך לא
נ) אמאי תהא נטולה מן היהודים. דאם איתא דתשמיש ענוי נפש הוי מהניא הפרתו בין לעצמו בין לאחרים: לרבנן תבעי לך. משום
משום לא יחל דברו.
תתגנה עליו: שלא אתן
דנטולה אני מן היהודים ר' יוסי קתני לה ולדידיה ודאי לא הוי ענוי נפש וכדתניא בברייתא דלעיל: כוליה פירקין ר' יוסי היא.
כלומר אע"ג דמשועבדת
תבן לפני בהמתך ולפני
כולהו לו ולא חל הנדר יפר שלא
בקרך אינו יכול להפר.
תבא לזלזל בנדר גמור
דלא הוי דברים שבינו לבינה
ותעבור על לא יחל: מכאן לחכם שלא יתיר נדרי עצמו. דדרשינן לא יחל הוא דברו אבל אחרים מוחלין לו: דברים
דלא משעבדא ליה ותימה דבפרק אע"פ אבל כופה ליתן תבן לפני בקרו ותירץ ריצב"א דהתם מיירי שלא הכניסה לו שפחות
המותרין. שיודעים שהם מותרין ולהחמיר נהגו בהם איסור צריכין התרה מדרבנן שלא יבאו לזלזל בדברים האסורים ור"ג
והכא מיירי דהכניסה לו חמש שפחות דקאמר התם דיושבת בקתדר' דיקא נמי דקתני שלא אמזוג כוסך דלהכי כופה אותה
הוא דמחמיר לעיל בנדרים המותרין להצריכם הפרה: תשמיש המטה לרבנן. כגון שאמרה הנאת תשמישך עלי עינוי נפש
אפילו אם הכניסה לו מאה שפחות ולא תנא שלא אניק דהא לא משתעבדא ליה כיון דהכניסה לו מאה שפחות: רבן גמליאל
הוי ומפר אף לאחרים או דברים שבינו לבינה ומפר דווקא לעצמו אע"ג דגבי יום הכיפורים מקרי ענוי נפש ומייתי ליה
אומר יפר שנאמר לא יחל דברו. כלומר אף על גב דמשעבדא ליה צריך הפרה מדרבנן שלא תקל בנדרים ותעבור על לא
מקרא אם תענה את בנותי קרא אסמכתא בעלמא הוא ומדרבנן הוא דאסור ומידי דהוה אנעילת הסנדל: נטולה אני מן
יחל: למה לי הפרה. הא משעבדת לבעל: מאן תנא דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי לנהוג
היהודים. מופרשת אני מכל היהודים שאסרה הנאת תשמישם עליה:
בהם היתר לבטלם רבן גמליאל. דאמר לעיל צריך להפר מדרבנן ואף על גב דמשעבדא ליה ולא חייל נדרה אפ"ה צריך
הפרה שלא תבא לעבור באיסור דלא יחל: תשמיש לרבנן עינוי נפש הוי. כמו כיחול ופירכוס או דברים שבינו לבינה הוי
ונפקא מיניה לדינא דלעיל דדברים שבינו לבינה אינו מיפר אלא לעצמו: נטולה אני מן היהודים. שאוסרת על עצמה אפילו תשמיש בעלה יפר ותהא נטולה מתשמיש היהודים אחרים אחר שיגרשנה: