רש"י ואלו נדרים פרק
אחד עשר נדרים ר"ן פב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יפר חלקו. שתהא מותרת לו: ותהא נטולה מן היהודים. לכשתתגרש
כולהו סתמי דהאי פירקא ר' יוסי קתני להו דכיון דקתני ר' יוסי
יג א
א) ב)
❖
שתהא אסורה לעלמא: ואמאי תהא נטולה מן היהודים. כשמגרשה
אומר אין אלו נדרי עינוי נפש ואיהו גופיה אמר אלו הן נדרי ענוי
והאמר לעילא) דברים שיש בהן עינוי נפש מפר בין לעצמו בין לאחרים
נפש למה ליה למיתנא תו הרי זה יפר דברי ר' יוסי אלא לאשמועינן
יד ב
אלא מדקתני ותהא נטולה מן היהודים דאינו יכול להפר ש"מ משום
דכוליה פרקין ר' יוסי היא.
ואכתי לרבנן תבעי לך דדלמא תשמיש
הגהות הב"ח
❖
דדברים שבינו לבינה הויין: לרבנן
עינוי נפש הוא ומפר בין לעצמו בין
(א) רש"י
תבעי לך. אי עינוי נפש הוא אי דברים
לאחרים: ולענין הלכה כיון דבעיין
יפר חלקו ומשמשתו ותהא נטולה מן היהודים
פלוני
שבינו לבינה דמהכא ליכא למשמע
לא אפשיטא נקטינן לחומרא ואינו
ואי אמרת נדר ענוי נפש הוי אמאי תהא
תוספות
(ב) ד"ה
מינה מידי אליבייהו: משום דנטולה
מפר אלא משום דברים שבינו לבינה.
נטולה מן היהודים ש"מ דברים שבינו
(ג) ד"ה
שמע מינה דברים שבינו
א
אני מן היהודים רבי יוסי קתני לה
ואיכא מ"ד דנהי דלא אפשיטא הכא
לבינה הוי.
ויניא
לבינה הויין לרבנן תבעי לך משום דנטולה
דאמר רב הונא כוליה פירקין. כולהו
אפ"ה אפשיטא לה ממימריה דשמואל
ואי אמרת שתביא אתה
אני מן היהודים ר' יוסי קתני לה דאמר רב
(ואכתי) לרבנן תבעי לך.
כו' סיפא
סתמי דמתניתין ר' יוסי תני להו:
דאמר בסמוך אבל הנאת פלוני עלי
מתיא
הונא כוליה פירקין רבי יוסי היא ממאי כיון
ממאי מדקתני ר' יוסי אומר אין אלו
מפר ואי מהא לא אריא דכי קאמר
רישא
דקתני ר' יוסי אומר אין אלו נדרי עינוי נפש
והדרא
וכו' למה לי תו למיתני הרי זה יפר
מפר דברים שיש בהן ענוי נפש קאמר
דברי ר' יוסי. דלא צריך דהא אכתי
למה ליה תו למיתנא הרי זה יפר דברי רבי
ואכתי מצינן למימר דתשמיש המטה
כוליה פרקין רבי
ליכא מאן דפליג ש"מ דמכאן ואילך
אין בו עינוי: אמר שמואל משמיה
יוסי שמע מינה מכאן ואילך רבי יוסי היא
יוסי.
(ד) ד"ה
הוויין כולהו סתמי כרבי יוסי: כל
דלוי כל נדרים בעל מפר לאשתו.
אמר שמואל משמיה דלוי כל נדרים בעל
ב
למה לי תו
דאע"ג
נדרים. של עינוי נפש: חוץ מן הנאתי
והוא דהוו נדרי ענוי נפש: חוץ
למתני הרי זה יפר דברי
למימרא
מפר לאשתו חוץ מן הנאתי על פלוני
על פלוני שאינו מפר. דלא הוי לא
מהנאתי על פלוני. דהא לא הוי לה
רבי יוסי ש"מ מכאן
שאינו מפר אבל הנאת פלוני עלי מפר תנן
ואילך רבי יוסי היא:
עינוי נפש: אבל הנאת פלוני עלי מפר.
נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו
דאינו מפר משום עינוי
פירות מדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת
לבינה: אבל אמרה הנאת פלוני עלי.
דכיון דאית בה עינוי נפש אע"פ שלא
נפש
אמר רב יוסף דקאמרה שתביא ת"ש פירות
נדרה אלא מאחר יפר: יביא ממדינה
שלא אהנה ממנו יפר דהוי ליה נדרי
שמפר
חנוני זה עלי אין יכול להפר הכא נמי דקא
עינוי נפש: פירות מדינה זו עלי.
אחרת. אבל פירות אותה מדינה
(ה) בא"ד כיון
תנן פירות מדינה עלי
מיתסרי עלה ואינו יכול להפר וכ"ש
היינו דומיא דהנאת פלוני עלי וקתני
אמרה שתביא אתה לא היתה פרנסתו אלא
יביא כו'.
דהא
באומרת הנאת פלוני עלי שאינו יכול
יביא לה ממדינה אחרת דאין יכול
נמי
ממנו הרי זה יפר ואי אמרת דקא אמרה
דאמרה ליה
ולא
להפר: אמר רב יוסף. כי קתני יביא
להפר: דקאמרה שתביא אתה. כגון
שתביא אתה אמאי יפר אלא מדסיפא דלא
שתביא אתה.
לה ממדינה אחרת דאמרה פירות
דקאמרה פירות מדינה זו עלי אם
דבבא
מייתי בעל הוי רישא דקא מייתא היא
פרנסתו
מדינה זו שתביא מן השוק עלי אבל
תביאם אתה אבל כשיביאם אחר לא
אלא רישא אין יכול להפר ודקא מייתא היא
תדיר
מה שמביאין לה אחרים או היא עצמה
אסרתם עליה וכיון דיש לה תקנה
לזימנין
ומתני'
יכולה ליהנות מהן הלכך לא יפר דלא
באותן פירות של אותה מדינה ע"י
דקאמר
❖
הוי עינוי כלל דלא אסרה לגמרי פירות המדינה עליה אלא אותן שיביא
אחר לא דמי להנאת פלוני עלי דלית לה תקנה ליהנות מאותו פלוני. וכ"ת
לה הוא אבל הנאת (א) פירות עלי דקאסרה על נפשה לגמרי בין ע"י
א"כ הוה ליה למיתני יביא לה אחר מפירות אותה מדינה איכא למימר
עצמו בין ע"י אחרים התם הוי עינוי הלכך יפר: פירות חנווני. היינו
דמש"ה קתני יביא לה ממדינ' אחר' משום שאם לא היתה לה תקנה ע"י
פירוש הרא"ש
דומיא דהנאת פלוני עלי וקתני לא יפר: הכא נמי כו'(ב) והא מדקתני
בעל אע"ג דאית לה תקנתא ע"י אחר מפר דהא רישא דאמרה קונם
ר' יוסי קתני לה.
סיפא אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו. שהבעל אינו רגיל ליקח
פירות עולם עלי דקתני הרי זה יפר באמרה שתביא אתה מתוקמא
אלא מאותו חנווני ולא מאחר לפי שאינו מאמינו וזה אינו מאמין אלא
דומיא דסיפא ואפ"ה אע"ג דאית לה תקנתא ע"י אחר כיון דלית לה
לבעל ולא לשלוחו: הרי זה יפר. (ג) ויביא לה. ומדהך רישא דקא
תקנתא ע"י בעל קתני הרי זה יפר משום דה"ל כאומרת הנאת פלוני
אתיא איהי תו לא אפשר לאוקומה שתביא אתה דאם איתא דקא מייתי
עלי ומש"ה קתני סיפא יביא לה ממדינה אחרת לומר דטעמא דמצי
הוא מיתוקמא כשתביא והדר קושיין לדוכתה: אלא. לעולם ודאי
מפר ברישא ליתיה בסיפא דאילו רישא משום דלית לה תקנה ע"י בעל
כל
כדקאמרת רישא דקא מייתא היא ואפי' הכי לא קשיא ליה לשמואל
מצי מפר אבל בסיפא כיון דאית לה תקנה ע"י בעל לא יפר: תא
נדרים בעל מפר לאשתו.
דמתני' ר' יוסי היא: ב)ומאי אינו יכול להפר דקתני. (ד) ואע"ג דקאמר
שמע מסיפא וכו' ה"נ דאמרה ליה שתביא אתה. ומש"ה כיון דאפשר
פירות מדינה זו ופירות חנווני זה סתם לאו למשמע דאינו יכול להפר
לה לאתהנויי מפירות ההוא חנווני גופיה ע"י אחר ואיהו נמי מצי מייתי
ת"ש מסיפא
אבל הנאת פלוני עלי
פירות חנוני זה אינו יכול
לגמרי אלא אעינוי נפש קאמר אבל מפר משום דברים שבינו לבינה
לה מדוכתא אחרינא אין יכול להפר: ואי אמרת דאמרה ליה שתביא
מפר.
להפר.
שאפשר לעצמו ולא לאחרים. והא דאמר שמואל משמיה דלוי דהנאת
אתה אמאי יפר הא מצי לאתהנויי מההוא חנווני ע"י אחר אלא
תנן פירות
ה"נ
מדינה זו עלי יביא
מדסיפא דקא מייתא היא הוי רישא נמי דקא מייתא היא כך היא
פלוני עלי מפר בין לעצמו בין לאחרים רבנן היא דעינוי נפש הוי:
ממדינה אחרת.
אם היתה פרנסתו כו'.
נ"א אלא (ה) הא דקתני סיפא אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו
עיקר הגירסא. וה"פ מדסיפא דקתני הרי זה יפר מתוקמא ע"כ
שהחנווני מהנהו לבעל בחנם הוי רישא דקתני פירות חנווני זה
שאסרה עליה פירותיו אפי' היכא דקמייתא היא דאי לא אסרינהו
עלי כגון דקא מייתא היא כלומר דאורחיה דחנווני למיתב ליה בחנם
עילוה אלא היכא דקמייתי להו בעל אמאי יפר אלא ודאי בכל ענין
דקאמרה
ומאי איכא בין בבא דרישא לבבא דסיפא אלא בבא דסיפא הוי מן
אסרה על עצמה רישא נמי דקתני פירות חנווני זה עלי אין יכול
שתביא.
חנווני כדקתני אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו ובבא דרישא לא רמיא
להפר בההוא גוונא נמי מתוקמא ואפ"ה קתני אין יכול להפר דהא
פרנסתו עילויה אלא זימנא הוי דקא יהיב ליה מפירותיו וקאמר
ליכא מידי בין רישא לסיפא אלא דברישא מיירי שלא היתה פרנסתו
דאינו יכול להפר ואע"ג דהוי כמאן דאמר הנאת פלוני עלי והוי
ממנו בלבד וסיפא קתני אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו. ואיכא נסחי
תיובתא דשמואל דאמר הנאת פלוני עלי מפר. והא דקא מייתא
דגרסי אלא מדסיפא דלא מייתי בעל הוי רישא דקא מייתא היא והכל
איהי לאו דוקא דהוא הדין דקמייתי בעל אלא איידי דסיפא נקט
הולך לטעם אחד דה"ק מדסיפא ע"כ מיירי דמתסרא אע"ג דלא
בשל בעל נקיט ברישא בדידה וקאמר כגון דאתיא איהי: אלא
מייתי להו להנהו פירות בעל רישא נמי מיירי בההוא גוונא גופיה
רישא. דקתני פירות חנווני זה עלי רבי יוסי היא כדקאמר לעיל:
דאע"ג דמייתי להו היא גופה מתסרו עלה. ואיכא תו נסחי אחרינא
דגרסי מדסיפא דקא מייתי בעל הוי רישא דקא מייתי איהי וה"פ
כולה
מדסיפא ע"כ בשאי אפשר לה ליהנות מאותן פירות אלא ע"י בעל כגון שאין החנווני רוצה להקיפה ע"י אחר אלא לו ובכה"ג אי אפשר לה ליהנות
ומדסיפא
דקמייתי בעל הוי רישא
מן הפירות אלא אם תעבור על נדרה וע"כ לדידך דמוקמת ליה בדאמרה ליה שתביא אתה בכי ה"ג עסקינן דאי לא אמאי יפר רישא נמי דקא
דקא מייתא איהי.
מייתא איהי דרישא נמי ע"כ דומיא דסיפא היא בשאי אפשר לה ליהנות אלא באיסור כגון שנדרה הנאת פירותיו ואפי' תקנם היא בעצמה. וכל
הנסחאות עולות לטעם אחד אלא דנסחא קמייתא מיחוורא טפי: אלא רישא אין יכול להפר ודקמייתא היא. כלומר אין ודאי
קושטא קאמרת דרישא מיתוקמא בשאסרה עליה פירותיו של אותו חנווני אפי' כשתביאם היא ומיהו לא קשיא לשמואל דמתני' כולה ר' יוסי
היא ולר' יוסי אין הכי נמי דאינו יכול להפר משום נדרי עינוי נפש ושמואל דאמר מפר סתמא ואפילו משום עינוי נפש משמע כרבנן ס"ל.
והאי