פב: ר"ן ואלו
נדרים פרק
אחד עשר נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כולה פירקא ר' יוסי קתני לה. ואנא נמי הכי קא אמינא דכי אמרה
והאי דאצטריך למימר הכא דאמר רב הונא כוליה פירקא רבי יוסי
טו א
א) ב)
ג)
הנאת פלוני עלי מפר לעצמו אבל לא לאחרים כשאר דברים שבינו
היא לאו משום הא מתניתין גופא דבהא הא מסיים בה דברי ר' יוסי
(א)
❖
ד)
לבינה אבל לרבנן (אינו) יכול: באחת מתענה ובאחת אין מתענה.
אלא משום דחש הש"ס דילמא הוה פריך ליה מאידך מתניתין דקתני
טז ב
קונם שאני נהנית לבריות אינו יכול להפר וסתמא קתני ולא מפרש בה
שאם לא תאכל האחת תהא רעיבה ואיכא עינוי ואם תאכל האחת תהא
❖
דברי ר' יוסי להכי הקדים ואמר ליה
שביעה ושוב אין צריכה לשניה ולית
הגהות הב"ח
בה בשניה משום עינוי: מתוך שמפר
דכוליה פרקין ר' יוסי היא וליכא
ומתני' רבי יוסי היא
דאמר רב הונא כוליה
(א) רש"י
לאותה שמתענה. לפי שהוא עינוי
למיפרך מינה כלל דשמואל דאמר
לר' יוסי
פרקין ר' יוסי היא ומאי אין יכול להפר משום
תוספות
נפש: מפר נמי לשאין מתענה. דבאותה
כרבנן. והאי דאיצטרכינן נמי לאורוכי
עינוי נפש אבל מפר נדרים שבינו לבינה: אמר
מתני' רבי יוסי היא.
להפר אפילו
הפרה שהפר למתענה עלתה הפרה
ולמימר ומאי אין יכול להפר משום
לאחרים כשאר עינוי
רב יהודה אמר שמואל נדרה משתי ככרות
נמי לאותה שאינה מתענה ומותרת
נדרי עינוי נפש אבל מפר משום דברי'
נפש
❖
באחת מתענה ובאחת אין מתענה מתוך שהוא
דאמר רב הונא כולי
בשניהן הואיל ונדרה ביחד. ואית
שבינו לבינה אע"ג דלפרוקה לשמואל
פירקין רבי יוסי [היא.
מפר למתענה מפר לשאינו מתענה ורב אסי
דמפרשי באחת מתענה שהאחת פת
לא הוה מצטריך לן אלא למימר דהא
אמר ר' יוחנן מפר למתענה ואין מפר לשאין
נקיה וטובה ואם אינה אוכלת ממנה
מני ר' יוסי היא ושמואל דאמר כרבנן
א
מוסף רש"י
מתענה ואיכא דאמרי בעא מיניה רב אסי
איכא עינוי ובאחת אינה מתענה
היינו טעמא משום דאם איתא דלר'
באחת מתענה.
שהיא פת סובין ואינה חוששת ממנה
יוסי לא מצי מפר אפי' משום דברים
מרבי יוחנן נדרה משתי ככרות באחת מתענה
ובאחת אין
וליכא עינוי אם לא תאכלנה אפי' הכי
שבינו לבינה ליכא למימר דליהוי
ובאחת אין מתענה מהו א"ל מפר למתענה
מתענה.
מותרת כשמפר למתענה: ואין מפר
לרבנן נדר שיש בו עינוי נפש דהא
ואין מפר לשאין מתענה איתיביה ב האשה
❖
לשאינה מתענה. דאינו מופר בהפרת
ארחץ ולא ארחץ דלרבנן הוי עינוי
ומאי
(ראמ"ה בשמו)
שנדרה בנזיר והיתה שותה יין ומטמאה למתים
אינו יכול להפר משום
נפש לרבי יוסי הוי דברים שבינו
האחרת. ויחזור ויפר לה אי אפשר לפי
עינוי נפש.
הרי
לבינה משום הכי אמרי' דלר' יוסי נמי
שאינן לא נדרי עינוי נפש ולא
פירוש הרא"ש
דברים שבינו לבינה הויין הלכך שפיר
מצינן למימר דלרבנן מפר
דברים שבינו לבינה אי
נמי למ"ד כל כי האי גוונא הוי
משום ענוי נפש: וכיון דאסיקנא דשמואל דאמר כרבנן נקטינן כותייהו דברים שבינו לבינה. ואי קשיא הא קי"לב) נדר שהותר מקצתו הותר כולו
ואע"ג דכוליה פרקין רבי יוסי היא לאו סתמי נינהו דכיון דקתני תנא
הני מילי ג) בהפרת חכם דעדיפא אבל בהפרת בעל לא אמרינן הכי:
הפר
דברי ר' יוסי יתירא הוה ליה כאילו תנן בהדיא בכולהו מתניתין אמר
ר' יוסי וכן דעת הרמב"ן ז"ל וכבר כתבתי זה למעלה . אבל אחרים אומרים דלמסקנא שמואל כר' יוסי מתוקמא והכי קאמר מתני' רבי
יוסי היא ומאי אין יכול להפר משום נדרי עינוי נפש אבל משום דברים שבינו לבינה מפר ושמואל נמי משום דברים שבינו לבינה אומר
דמפר וכרבי יוסי. ולא נהירא דאם כן לא הוי לן למימר מתני' ר' יוסי היא דאמר רב הונא כוליה פירקין ר' יוסי דכיון דאמרי' דמתניתין
דקתני לא יפר משום נדרי עינוי נפש קאמר ושמואל דאמר מיפר משום דברים שבינו לבינה בהכי סגי לן לפרוקה לדשמואל ומאי איכפת
ע"א
לן תו מתניתין מני אלא ודאי כדאמרן: אמר רב יהודה אמר שמואל נדרה משתי ככרות. כגון דאמרה שתי ככרות אלו עלי באחת מתענה
שהיא פת נקיה ובאחת אין מתענה שהיא פת קיבר מתוך שהוא מפר למתענה מפני שיש בה עינוי נפש מפר לשאין מתענה אע"פ שאין בה
עינוי נפש דכיון דשתיהן דבר אכילה מפר לשאין מתענה בגררא דמתענה ואפי' הפר סתם כל הנדר מופר: ורב אסי אמר רבי יוחנן
מפר למתענה ואין מפר לשאין מתענה. משום דלית ליה הך גררא הלכך אפי' הפר בפירוש למתענה ואין מתענה אינו מופר לשאין
מתענה כך פירשו רבותי ולא ראיתי לאחד מהם בגררא דשמואל טעם למה. ונראה בעיני דשמואל ורבי יוחנן בהכי פליגי משום דקרא כתיב
ואישה יפרנו ומפקינן מהאי קרא לקמן דצריך הבעל שיפר כל הנדר דיפרנו כוליה משמע ואם הפר מקצתו אפי' מה שהפר אינו מופר
דאמר רב הונא
שכך היא עיקר הגירסא בההיא שמעתא דלקמן וכמו שנכתוב עליה בסייעתא דשמיא משום הכי קאמר דכיון שנדרה משתי ככרות ד) הרי
כוליה [פירקין] רבי יוסי
היא.
כנדר אחד וא"א לו להפר לחצאין דיפרנו כתיב משום הכי מתוך שהוא צריך להפר ויכול להפר למתענה משום עינוי נפש מפר ג"כ לשאין
מתענה דאי אמרת לא מצי מיפר נמצא שאף הפרתו למתענה אינו כלום וכיון דרחמנא יהיב ליה רשותא להפר נדרים שיש בהן עינוי נפש על
כרחיך מפר אף בשאין מתענה דמתענה בשאין מתענה תליא ואי אמרת לא מצי מפר איכא עינוי נפש ורב אסי אמר ר' יוחנן מפר
למתענה ואין מפר למה שאין מתענה דסבירא ליה דנהי דיפרנו אמר רחמנא דמשמע כוליה ולא פלגיה היינו לומר שצריך להפר כל
הנדר שהוא יכול להפר דיפרנו דקרא אענוי נפש קאי הילכך כל שהפר כל מה שיש בו עינוי נפש בהכי סגי ויפרנו קרינן ביה ומשום הכי
מפר למתענה ואין מפר לשאין מתענה. וכי תימא א"כ דסבירא ליה לשמואל דיפרנו אכוליה נדר קאי ואפי' לההוא פלגא דליתיה מהנהו גווני
מאי
אין יכול להפר משום
דמצי בעל מפר וכדכתיבנא תקשי ליה מתניתין דתנן נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים
נדרי עינוי נפש.
ואמאי נימא כיון דיפרנו אמר רחמנא מתוך שמפר חלקו מפר נמי חלק היהודים דבלאו הכי לא אפשר איכא למימר דאפשר דסבירא ליה
לשמואל דיפרנו דמשמע כוליה ולא פלגיה בעינוי נפש בלחוד הוא דכתיב ולא אשכחן ליה בדברים שבינו לבינה ובמתניתין דלקמן
אמר רב יהודה
ובברייתא דמייתי עלה בגמרא בנדרי עינוי נפש נקיט לה ולא בדברים שבינו לבינה ומילתא דשייכא בטעמא היא דנדרי עינוי נפש משום
אמר שמואל נדרה משתי
קפידא דידה הוא דמצי מפר דעינויא גבה היא ומשום הכי אינו בדין שיפר לחצאין דהא מעני לה טפי אבל דברים שבינו לבינה משום קפידא
ככרות באחת מתענה.
דבעל הוא הלכך במאי דלא קפיד לא קפיד ובמאי דקפיד שרי
וזיל אדנפשיה. כן נראה בעיני: איתיביה האשה שנדרה בנזיר וכו'
הרי
באחת מתענה ובאחת אינה מתענה.