נדרים פרק
אחד עשר נדרים ר"ן פג.
רש"י ואלו
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הפר לה בעלה והיא לא ידעה כו'. (א) ואמאי אינה סופגת אע"ג דהפר
הרי זו סופגת את הארבעים. מפרשינן במסכת נזיר דמשום
יז א
א) ב)
ג) ד)
גררא דסיפא נקטה: דלמא מיין דאית לה צערא הפר לה וכו'. והאי
לה תספוג דהא אמרינן במס' נזיר בפרק מי שאמר הריני נזיר אישה
ג)
❖
יח
ה)
ב
הפרם וה' יסלח לה באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב
דאמרי' דלמא $לאו דווקא דאפילו הפר לה בהדיא מזג וחרצן לר'
מדבר שהיא צריכה סליחה וכפרה דקסבר בעל מיעקר עקר: ואי
יוחנן דאמר אין מפר לשאין מתענה לא מהני משום טעמא דכתיבנא:
יט ג
אמרת מפר למתענה ואין מפר לשאינה
ותספוג את הארבעים. ואם איתא
הגהות הב"ח
מתענה. (ב) הא הוי נמי יין זג וחרצן
דהכי הוא ה"ל לתנא לאשמועינן הך
הרי זו סופגת את הארבעים הפר לה בעלה
כ ד
(א) רש"י
א
רבותא דאפי' הפר לה בעלה סופגת
דומיא דשתי ככרות דמתענה ליין
והיא לא ידעה שהפר לה והיתה שותה יין
כא ה
ואפילו בזג וחרצן: אמר רב יוסף
ואין מתענה לזג וחרצן ואמאי קתני
ומיטמאה למתים אינה סופגת את הארבעים
❖
(ב) ד"ה
אין נזירות לחצאין. דכיון דלא משכחת
אינה סופגת את הארבעים דמשמע
אמאי
ואי אמרת מפר למתענה ואין מפר לשאין
דמפר לה מכל וכל: דלמא מיין
נזירות שלא יחול אף על זג וחרצן כי
אינה סופגת אע"ג
מתענה דלמא מן יין דאית לה צערא הפר לה
דהפר לה תספוג
דאית לה צערא. דאית ביה משום
אמר רחמנא יפרנוה) דמשמע כוליה על
תוספות
וזג
מן חרצן ומן זג לא הפר לה דהא לא אית לה
עינוי הוא דהפר לה ולא מזג וחרצן
כרחין אפילו על זג וחרצן קאמר:
(ג) ד"ה
האשה שנדרה כו' סופגת
צערא ותספוג את הארבעים אמר רב יוסף
איתא
כו'.
אלא מדקתני אינה סופגת ש"מ
אמר ליה אביי הא קרבן לחצי נזירות
התם האומר
אין נזירות לחצאין א"ל אביי הא קרבן לחצי
דמיפר לה נמי מזג וחרצן באותה
איכא. בתמיה. דמדקאמר' אין נזירות
ב
(ד) ד"ה
הפרה דיין וקשיא לר' יוחנן: אין
לחצאין ולא קאמר' אין חצאין בנזירות
נזירות איכא אלא אמר אביי אין נזירות לחצאין
לה הוי
נזירות לחצאין. כדאמרינן בפ' הריני
משמע דבנזירות עצמו הוא דליכא
ואין קרבן לחצאין מיתיבי האשה שנדרה
ג
ד
דכי לה
נזיר מן הגרוגרות והכי (ג)
חצאין הא יש קרבן לחצי נזירות כגון
מהכא
בנזיר והפרישה בהמתה ואח"כ הפר לה
שנדרה ומנתה ט"ו יום והפר לה
הוא אומר הריני נזיר על מנת שאהא
דילמא מיין וכו'.
בעלה מביאה חטאת העוף ואינה מביאה
(ה) ד"ה
בעלה ונמצא מבטל ט"ו יום הבאים
שותה יין ומטמא למתים הרי זה נזיר
משום
עולת העוף ואי אמרת אין קרבן לחצי
אבל ט"ו יום שמנתה כבר לא נעקרו
ואסור בכולן ומפרש בברייתא מפני
דחטאת על הספק
נזירות אמאי מביאה חטאת העוף ואלא
דקיימא לן בפרק מי שאמר הריני
שהתנה על מה שכתוב בתורה הכא
כלומר
אין נזירות לחצאין.
מאי יש קרבן לחצי נזירות שלש בהמות
נזיר דבעל מיגז גייז ומתמה
נמי כי מפר לה בעלה מפר הכל:
דאימור
אמר ליה אביי הא קרבן לחצי נזירות
אביי היאך תביא קרבן על מקצת
בעי לאתויי חטאת עולה ושלמים אלא
❖
איכא. בתמיה. דאי אמר הריני חצי
מנין: אלא אמר אביי אין נזירות
לעולם אין קרבן לחצי נזירות וחטאת
נזיר מביא חצי קרבן והא קיימא לן
לחצאין ואין קרבן לחצאין. כי היכי דאין
העוף דמתיא משום דחטאת על הספק
גליון הש"ס
דלא אשכחן נזירות לפלגא אלא אי
נזירות לחצאין שאי אפשר להפר מקצתו
איתיביה ה האשה שנדרה בנזיר ונטמאת
בהר"ן ד"ה דלמא וכו'
הא קרבן לחצי
לרבנן הוי נזיר גמור ואסור מכל אי
דהיינו יין ותאסר עדיין בזג וחרצן
ואחר כך הפר לה בעלה מביאה חטאת
נזירות איכא.
לאו דוקא.
לר"ש דפליג עלייהו לא הוי נזיר כלל
הכי נמי אין קרבן לחצאין דכל שהפר
העוף ואין מביאה עולת העוף ואי אמרת
דאמר אינו נזיר עד שיזיר מכולן ואי
לה הבעל בתוך מנין נזירותה ונתבטל
מפר למתענה
ואין
מפר לשאין מתענה
בעית למימר דיש קרבן לחצי נזירות
מנין אותן ימים הבאים שוב אינה
דלמא
אמינא נמי דיש נזירות לחצאין אפילו
מביאה קרבן בשביל מקצת מנין
❖
לענין מלקות ואיכא לפרוכיה נמי
נזירות שמנתה כבר שלא אמרה תורה
כדמעיקרא: מביאה חטאת העוף. היום ואינה צריכה להביא עולת
להביא קרבן לחצאין אלא על מנין נזירות שלם: מיתיבי האשה שנדרה
פירוש הרא"ש
בנזיר והפרישה בהמתה. כלומר שנטמאת כבר קודם הפרשתה של
העוף. והתם מפרש בגמ' למאי הלכתא מביאה חטאת העוף טפי
אלא
מחטאת בהמה: מביאה חטאת העוף. משום נזירות שעשתה קודם
בהמה דכיון דקתני מביאה חטאת העוף ממילא משמע דנטמאה שאין
אמר אביי אין נזירות
הרי זו סופגת את
[ואין קרבן] לחצאין.
הארבעים.
שהפר לה בעלה דכיון דמפר (ד) בעלה הוה כחצי נזירות דאילו כי מפר
נזיר מביא חטאת העוף אלא על עסקי טומאה והא דקתני והפרישה
בעל אינו מפר אלא מה שעתיד לבא אבל מעיקרא אינו מפר דקודם
בהמתה היינו לאשם שכן נזיר טמא מביא בהמה לאשם ולרבותא נקטה
הפרה כדקאי קאי. והתם במסכת נזירד) קא דייק דבעל מיגז גייז והיכא
לומר שאע"פ שהפרישה בהמתה קודם הפרה אפי' הכי אין מביאה
עולת העוף משהפר לה ואי אמרת אין קרבן לחצי נזירות שמנתה כבר
דהפר לה ונמצאו דברים שעשתה קודם הפרה שנטמאת למתים
סופגת את הארבעים: וחטאת העוף. אהכי מתיא (ה) דמשום הכי אינה
שכיון שלא השלימה מנין שלם אף מה שמנתה לא חשיב ולא מקרי
נזירות אם כן אמאי מביאה חטאת העוף על טומאה שאירעה לה והא
צריכה להביא ולא כלום דהא הפר לה אלא משום דר' אלעזר הקפר
האשה
לא מקריא נזירות כלל: אלא מאי יש קרבן לחצי נזירות שלש בהמות
דאמר הנזיר מביא חטאת על שציער עצמו מן היין ומביאה זו חטאת
העוף נמי: על הספק. דאמור ציערה עצמה מן היין מתחלת הנדר
בעיא לאתויי. אם לא נטמאת דהיינו חטאת עולה ושלמים והשתא
עד שעת הפרה דאשכחן דחטאת העוף אתיא נמי על הספק דיולדת
שנטמאת יש לה להביא אשם ועולת העוף וחטאת העוף אי נמי אפי'
שהפילה ואין ידוע מה הפילה אם חתיכה אם ולד מביאה חטאת העוף
נטמאת בעיא לאתויי שלש בהמות דכיון דבעל לאו מיעקר עקר אלא
אינה סופגת
והואיל דאשכחן בעלמא דחטאת העוף באה על הספק הכא נמי
מיגז גייז מהפרה ואילך נמצא דחצי מנין נזירות שמנתה במקומו
את הארבעים.
מתיא היא חטאת העוף: האשה שנדרה בנזיר כו'. אהכי קאמר
עומד ואי סלקא דעתך יש קרבן לחצי נזירות היה לה להביא
ודלמא מיין דאית לה
קרבנות של נזירות דטהרה אחר שתטהר כדאמרינן בנטמא אחר
דלמא מיין דאית לה צערא וכו' דלא אפשר למידק כדדייקינן לעיל:
צערא הפר לה כו'.
מלאת: משום דחטאת העוף אתיא על הספק. וכיון דקיל כולי האי דעל
דלמא
ואי
הספק נמי באה ואינה נאכלת אתיא נמי לחצי נזירות: איתיביה. לר' יוחנן פריך דאמר אין מפר לשאין מתענה: האשה שנדרה בנזיר
מנין של נזירות דכיון דהפר לה בטלו כל דיני נזירות מכאן ואילך:
ונטמאת ואח"כ הפר לה בעלה אין מביאה עולת העוף. דאין קרבן לחצי
מטומאת
אין נזירות לחצאין.
הא קרבן לחצי נזירות איכא.
אלא מאי יש קרבנות לחצי
נזירות איבעי ליה לאיתויי חטאת עולה ושלמים.
האשה שנדרה בנזיר
אלא אין קרבן לחצי נזירות וחטאת העוף דמייתי משום דחטאת העוף בא על ספק.
ונטמאת.
מביאה חטאת העוף. ואי אמרת
מיתיבי האשה כו' ואין מביאה עולת העוף.
אין קרבן אחצי נזירות אמאי מביאה חטאת העוף על טומאה. אלא מאי יש קרבן אחצי נזירות
ג' בהמות בעיא לאתויי.
ואי
וחטאת העוף דמתיא משום דחטאת העוף בא על הספק.
מביאה חטאת העוף על הספק.
ואי אמרת מפר