פג: ר"ן ואלו
נדרים פרק
אחד עשר נדרים
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
דלמא מיין דאית לה צערא הפר. מזג וחרצן לא הפר לה דהא אמרת
מטומאת מת דלית לה צערא לא הפר לה. ונמצא שאפילו לאחר
כב א
א)
ב) ג)
ההפרה היא מוזהרת על הטומאה וכיון שכן לא מיקרי לגבי טומאה
אין נזירות לחצאין אהכי קאמר דמפר כולו ולא שייר אלא טומאת
כג ב ג
ד)
חצי מנין של נזירות שהרי חייבת היא להשלים כל מנין נזירותה
מת משום דלא אפשר ליה להפר לה ותייתי נמי עולת העוף דהא
ה)
טומאה: אמרי טומאת מת. ודאי הוי
בטהרה אלא ודאי משמע דמתוך שמפר ליין שמתענה בו מפר
חייל עלה אכתי נזירות לענין
❖
נמי בכלל הפרה משום דאית לה
לטומאה שאינה מתענה: אמרי
טומאת מת נמי אית לה צערא. האי
צערא כדכתיב קרא והחי יתן אל לבו
דלמא מיין דאית
לה צערא הפר לה
כד ד
והויא עינוי נפש: דיספוד יספדון ליה
דפריק ליה הכי ולא פריק אין נזירות
מטומאת מת דלית לה צערא לא הפר לה
תורה אור השלם
כו'. כלומר יספוד לאינשי כי היכי
לחצאין כדפריק לעיל משום שטומאה
אמרי טומאת מת נמי אית לה צערא דכתיב
1. טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית
דיספדון ליה נמי והיינו והחי יתן אל
אינה תלויה בנזירות דאשכחן נזירות
כה ה
אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית
1 והחי יתן אל לבו ותניא היה ר' מאיר
לבו שישתדל לעשות עם אחרים כדי
בלא טומאה שהרי נזיר שמשון אסור
מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף
❖
אומר מאי דכתיב והחי יתן אל לבו דיספוד
א
כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל
שיזכה ויעשה לו כמו כן ולעיל מיניה
ביין ומטמא למתים כדאיתא פרק
❖
קהלת ז ב
לִבּוֹ:
יספדון ליה דיבכון יבכון ליה דיקבר יקברוניה:
כתיב טוב ללכת אל בית אבל וגו':
קמא דמס' נזיר וכיון דלא תליא
מתני' קונם שאני נהנה לבריות אינו יכול
מתני' קונם שאני נהנה לבריות.
תוספות טומאה בנזירות אפשר נמי דאיתא
ב
הגהות הב"ח
להפר ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה
לאיסור טומאה בלא איסור שאר דיני
קונם יהא עלי כל מה שאהנה מן
ג
טומאת מת נמי אית לה
הבריות: אינו יכול להפר (ג)
נזירות אי נמי דקושטא דמילתא בעי
(א) גמ'
ובפאה קונם כהנים לוים נהנים לי יטלו על
צערא.
ד
קונם
ויכולה היא
ויכולה ליהנות מלקט שכחה ופאה.
לתרוצי דלא כדקסלקא דעתא דאין
כרחו כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי יטלו
(ב) שם
שאני נהנה לבריות כו'
בטומאת מת צער דליתא אלא צערא
דלא של בריות הן אלא של הפקר:
אחרים: גמ' אלמא אפשר דמתזנה מדיליה
בעל
לא יפר.
גמ'
אית לה ונ"מ שאם נדרה שלא תלך
מדקאמר דאין יכול להפר
ד)
והכי קתני
מכלל דבעל לאו בכלל בריות הוא אימא
(ג) רש"י
לבית האבל בעלה מפר לה משום
משמע דאין בנדר הזה עינוי נפש
סיפא (א) יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה
עינוי נפש: מתני' קונם שאני
משום דיכולה להתפרנס משלו:
אבל מדבעל לא אכלה אלמא בעל בכלל
אימא סיפא (ד) יכולה ליהנות בלקט
נהנית לבריות. מה שאני נהנית מן
היא (ד) ד"ה
ויכולה היא
בריות הוא אמר עולא לעולם (ב) לאו בכלל
שכחה ופאה אבל משל בעל לא מצי
הבריות יהא עלי כקונם: אינו יכול
(ה) ד"ה
אכלה. אלמא דבעל בכלל בריות
להפר. דאע"ג דאמר שמואל ב) הנאת
בריות הוא ועוד אין יכול להפר מפני שיכולה
❖
ויכולה ליהנות בלקט
הוא: ה"ג אמר עולא לעולם בעל
פלוני עלי יפר הא אסקינן עליה
שכחה ופאה.
ליהנות בלקט שכחה ופאה רבא אמר לעולם
לאו בכלל בריות הוא חדא ועוד
דשמואל כרבנן סבירא ליה דמיקל
בעל בכלל בריות הוא ומה טעם קאמר
מוסף רש"י
קתני כו'. ואין יכול להפר דמתניתין
בעינוי נפש וכוליה פרקין רבי יוסי:
מה טעם אין יכול להפר מפני שיכולה
והחי יתן אל לבו.
אכ"ע קמהדר דאין יכול להפר
ויכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה.
ליהנות בלקט שכחה ופאה ר"נ אמר לעולם
כהנים לוים
ה
דכיון דכתיב בהו תעזוב יתירה ולא
אליבא דכ"ע משום דלאו נדרי עינוי
[נהנים]
בעל לאו בכלל בריות הוא והכי קתני
כתיבא בהו נתינה לית בהו טובת
נפש הויין ולאו דברים שבינו לבינה:
נתגרשה יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה
כהנים ולוים אלו
רב נחמן אמר לעולם בעל לאו
הנאה לבעלים הלכך כי שקלה לקט
יטלו אחרים.
איתיביה
בכלל בריות. והאי דקאמר אין יכול
שכחה ופאה אינה נהנית משל בריות.
(קהלת
ובגמרא מפרש למתני': גמ' אלמא
להפר א"צ להפר קאמר: (ה) ויכולה
אלמא
ז ב) דיספוד יספדון
ליה.
אפשר דמתזנה מדיליה. קא סלקא דעתך דסיפא דקתני יכולה היא ליהנות בלקט כו'. משנתגרשה קאמר דהתם לא מציא לאיתהנויי מבעל:
ליהנות בלקט שכחה ופאה לאו סיומא דרישא וטעמא דידה היא
איתיביה
❖
(כתובות עב.)
דמשום הכי אין יכול להפר מפני שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה דאם איתא הוה ליה למתני הכי מפני שיכולה ליהנות ועוד דאם איתא
דבעל בכלל בריות הוא היכי קתני דמפני שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה אין יכול להפר וכי בעל וכולהו בריות גריעי מחנווני שלא היתה
פירוש הרא"ש
פרנסתו אלא ממנו דאמרינן לעיל יפר אלא ודאי כי קתני אין יכול להפר היינו טעמא משום דאפשר דמתזנה מבעלה דבעל לא הוי בכלל
בריות הלכך לא מקרי עינוי נפש ולא יפר. וכי תימא אכתי היכי אתיא שפיר דהא ודאי בעל אין פרנסתו אלא מן הבריות והוו להו בריות
למתענה כו' מטומאת
מת דלית לה צערא לא
כחנווני שאין פרנסתו אלא ממנו דאמר יפר לאו קושיא היא דהתם אסרה לה לפירות חנווני אפילו בזמן שיביאם לה בעל וכדאסיקנא לעיל
הפר לה.
הלכך יפר אבל הכא לא אסרה אנפשה פירות הבריות אלא הנאת הבריות הלכך כל היכא שהבעל לוקח אותם מותרת בהן שאינה נהנית מן
הבריות אלא מן הבעל: אימא סיפא יכולה ליהנות בלקט שכחה ופיאה. אבל מן הבעל לא אכלה דאי אכלה מבעל היכי מותרת בלקט
שכחה ופאה דהא לאו עניה היא: אמר עולא לעולם בעל לאו בכלל בריות הוא ועוד אין יכול להפר מפני שיכולה היא ליהנות בלקט
שכחה ופאה. פירוש לעולם בעל לאו בכלל בריות הוא ומשום הכי אין יכול להפר דהא מתזנה מיניה דבעל ועוד דאפי' בעל עני הוא אין
יכול להפר מפני שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה ומבעל נמי לא מתסרא דאי מתסרא ביה משום שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה
בלחוד לא אמרינן דלא יפר דלא גרעי בריות ובעל מחנווני שלא היתה פרנסתו אלא ממנו דקיימא לן יפר: רבא אמר לעולם בעל בכלל
בריות הוא ומה טעם קאמר מה טעם אין יכול להפר מפני שיכולה ליהנות מלקט שכחה ופאה. סבירא ליה לרבא דאף על גב דלא קתני
מפני שיכולה ליהנות ממילא משמע דמה טעם קאמר. וקשיא טובא ולרבא מי גרעי בריות ובעל מפירות חנווני שאין פרנסתו אלא ממנו
ומשני דטומאת מת אית
דקתני יפר משום עינוי נפש ואפילו לר' יוסי ותירץ הר"מ בר שניאור זכרונו לברכה דהכא בשלקטה לקט שכחה ופאה ויכולה היא ליהנות
לה צערא.
ממנו וכדקתני יכולה היא ליהנות בלקט שכחה ופאה והלכך לא יפר ולעיל בשנדרה בימות הגשמים שאי אפשר לה ללקט ומשום הכי יפר:
מתני'
קונם שאני נהנה לבריות
רב נחמן אמר לעולם בעל לאו בכלל בריות הוא. ומשום הכי לא יפר שאם לא היתה יכולה ליהנות ממנו אע"פ שיכולה ליהנות בלקט
אינו יכול להפר.
שכחה ופאה עינוי נפש הוי ומפר והכי קתני נתגרשה יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה דלית בהו טובת הנאה דעזיבה כתיבא בהו
חדא ועוד קתני
וקא משמע לן דלכשנתגרשה יחזור הבעל להיות בכלל איסור הבריות ואין לה ליהנות אלא בלקט שכחה ופאה כך פירשו הראשונים
חדא דבעל אינו בכלל
בריות ועוד כו'.
זכרונם לברכה וכן הוא בחדושי הרשב"א זכרונו לברכה בשם התוספתאג): ואני אומר דאם איתא דהכי פירושא הא דגרסינן בירושלמי
ויכולה ליהנות בלקט
דנודר שכחה ופאה.
קונם כהנים ולוים נהנים לי.
נתגרשה יכולה ליהנות בלקט.
גמ' אימא סיפא ויכולה ליהנות מלקט שכחה ופאה
אלמא דבעל בכלל בריות הוא.
נתגרשה יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה.
ה)