נדרים פרק
אחד עשר נדרים ר"ן פד.
רש"י ואלו
מסורת הש"ס
מוסף רש"י
איתיביה רבא לרב נחמן. דאמר בעל לאו בכלל בריות הוא: ותהא
דנודר מיורדי הים לאחר שלשים ויש כאן אדם שבשעת נדרו הוא
א)
נטולה אני מן
ב)
היהודים.
נטולה מן היהודים. לכשתתגרש אסורה לינשא דהכי קאמרה ונטולה
מיורדי הים ולאחר מכן קודם שלשים יום נעשה מיושבי יבשה
ג)
אני מן היהודים שלא אהנה (ב) מתשמישו דהיינו דומיא
דהנאת
דתלי ליה האי דינא בפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא ולדידן
ד)
(לעיל
❖
תשמישך עלי וכדרב דאמר כל כי האי
גוונא חייל נדרא. והשתא
דקי"ל כר' עקיבא אסור בו
כיון שהיה מיורדי הים בשעת נדרו
פא:) אין אדם צריך
לקרות שם על מעשר
מיהדר לאיתויי תיובתא דרב נחמן
וכדכתיבא הא ירושלמי בהלכות
עני של דמאי.
אי אמרת בשלמא בעל בכלל בריות
הרמב"ן ז"ל בפרק ארבעה נדרים
איתיביה רבא
לרב נחמן ובעל לאו בכלל
הגהות הב"ח
הוא אהכי יפר חלקו דכי אמרה
וכדכתיבנא לה נמי לעיל
בריות הוא והתנן נטולה אני מן היהודים
(א) גמ'
וכיון דתלי ליה להאי דינא בפלוגתא
נטולה אני מן היהודים הוי בעל בכלל
יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן
דר' ישמעאל ור' עקיבא מיניה דכי
ואיתסר ליה מתשמיש והוו להו
(ב) רש"י
היהודים ואי אמרת בעל לאו בכלל בריות
היכי דבאותן שהיו בשעת נדרו יורדי
דברים שבינו לבינה ואהכי יפר כל
מתשמישן
הוא נדרי עינוי נפש הן ויפר לה לעולם
והוה לה
הים ואח"כ נעשו יושבי יבשה אסור
זמן שהיא ברשותו ולכי נפקא מיניה
והיינו
(א) אימא לך שאני הכא דמוכחא מלתא
לר' עקיבא ומותר לרבי ישמעאל
חיילא נדרא כשאר דברים שבינו
(ג) ד"ה
דעל היתרא קאסרה נפשה: יכולה
הכי נמי כי הוי איפכא דהיינו באותן
לבינה היינו דקתני ותהא נטולה מן
וא"כ
ליהנות בלקט שכחה ופאה: ולא קתני
בני אדם שהיו בשעת נדרו יושבי
היהודים לכשתצא מרשותו של זה
בע"כ יפר חלקו דקתני
שאינה יכולה לינשא לאחרים: אלא
יבשה ולאחר מכן נעשו יורדי הים
ובמעשר עני והתניא בברייתא ובמעשר
היינו לאחר שתתגרש
אי אמרת דבעל לא הוי בכלל בריות.
אסור לר' ישמעאל ומותר לר"ע
עני אמר רב יוסף ל"ק הא רבי אליעזר
דלכשתתגרש
ולפום האי פירושא דפרשי' לא אתי
ותפשוט דכי אמרה ונטולה אני מן
וכשתצא
הא רבנן דתנן ר"א אומר אין אדם
האי ירושלמי כגמרא דילן דהא הכא
היהודים דלא הוי בעל בכלל (ג)
ומאן
צריך לקרות שם על
מעשר עני של דמאי
מסקינן דנהי דבעל לאו בכלל בריות
משום דאמרינן נדרי עינוי נפש הוא
(ד) ד"ה
וחכ"א
בשעה שנדרה אפי' הכי כשנתגרשה
הואיל ולכשתתגרש או תתאלמן לא
להו
אסורה בו מפני שחזר להיות
בכלל בריות אלמא לאו בתר אמירה
תוכל להנשא לכל אדם אהכי קרי ליה
מהשתא עינוי נפש אע"ג
(ה) ד"ה
❖
(מכות טז:)
בלחוד אזלינן. וכי תימא רב נחמן מוקי לה למתני' כר' ישמעאל
דהשתא כל זמן שהיא תחתיו אינו עינוי נפש דידה והואיל ועינוי נפש
דאזיל בתר שעה שהנדר חל בה ומש"ה קתני דנתגרשה אסורה
אינון אמאי יפר חלקו כשתצא מתחתיו חל הנדר ויפר לה לעולם
ליהנות מבעלה ליתא דהא סתם לן תנא בהאי פירקא כר"ע דתנן
כשאר נדרי עינוי נפש אלא ש"מ דבעל בכלל בריות הוא ובנדרים
פירוש הרא"ש
שבינו לבינה הוא. מאן דפריך הכי ס"ל דאי לאו משום דבעל בכלל
לקמן אמרה הריני נזירה לאחר ל' יום אע"פ שנשאת בתוך שלשים
❖
והתנן נטולה אני מן
בריות הוא הוה אמינא דתשמיש עינוי נפש הוא ודלא כרב נחמן
יום אין יכול להפר אלא ודאי כי קתני דנתגרשה אסורה לבעלה
היהודים כו'.
דאמר לעיל דתשמיש דברים שבינו לבינה הוא אליבא דר' יוסי: שאני
אפילו רבי עקיבא מודה בה הלכך להאי פירושא גמרא דילן לא
תוספות הכא דמוכחא מילתא דעל היתרא קאסרה נפשה. כלומר אבעל קאסרה
אתי כירושלמי. ונראה לי דליכא למיסמך בהא אגמרא דבני מערבא
כיון דגמרא דילן פליגא עלה דלפום גמרין אסור בין בבני אדם שהיו
נפשה משום דלדידיה היא דמשתריא אבל לשאר עלמא לא אצטריכא
ואי אמרת בעל לאו בכלל
בריות הוא.
למידר דלא קא משתריא בהכי דאשת איש היא: והתניא בברייתא.
בכלל לשונו בשעת הנדר בין בבני אדם שהיו בכלל לשונו לאחר
(ד)
בהך פירקין דבמעשר עני מצי לאיתהנויי: ר' אליעזר אומר. הלוקח
מכן וסבריה דר' עקיבא לא קשיא אהא מלתא כלל משום דהא
שאני הכא דמוכחא
מילתא תליא בלשון בני אדם ובגמרא דילן סברינן דבכלל לשון
פירות מעם הארץ בשנה השלישית ובא לו להפריש מעשר עני אינו
מילתא כו'.
בני אדם כולהו בכלל ור"ע במילתיה בתר דרשא דקראי דייק ליה
צריך לקרות עליו שם מעשר עני דלמעשר ראשון ליכא למיחש דליתי
הכי דלא שייך התם לשון בני אדם כלל ובירושלמי לא סברי הכי
לוי ראיה דלא יהביה עם הארץ וליתיב ליה ולתרומה ליכא למיחש דלא
שאני הכא
אלא סברי דהנודר מיורדי הים ודאי להנהו דהוו יורדי הים בשעת
נחשדו עמי הארץ על התרומה דאית בה עון מיתה ומעשר שני ליכא
דמוכחא
מילתא.
עיקר נדרו קא מכוין ומש"ה לית ליה למידק אלא לידע איזו שעה
בשנה השלישית אבל בתרומת מעשר מיחייב דלא למדנו בה עון מיתה
הוא עיקר נדרו אם שעת האמירה או שעת החלות ומש"ה אמרינן
אלא (ה) מהיקשא דתרומה גדולה והואיל ולא כתיב בה בפירוש
התם דתלי בפלוגתא דרבי ישמעאל ור' עקיבא. האי הוא פירושא
מיתה מש"ה לא ציית ע"ה [להיקשא] ולא מפריש ממנה תרומת
דירושלמי ומאן דלא מפרש ליה הכי לא סבר ליה מידי. ובגמרא
מעשר ועל (אותו) מעשר עני אין צריך לקרות עליו אפילו שם מעשר:
דילן סברינן דלא תליא בהא מלתא כלל אלא בלשון בני אדם שכולן
וחכ"א
בכלל וברייתא דמייתינן בפ"ק דב"ב דייקא נמי הכי דתניא התם המודר הנאה מאנשי העיר ובא אדם אחד ונשתהא עמם כל
ששהא שם שנים עשר חדש אסור ליהנות ממנו ומדקתני לה סתמא משמע ודאי אפילו בא לעיר אחר שנדר אסור בו וכ"כ הרמב"ם ז"ל סתם
בפ"ט מהלכות נדרים כן נ"ל. ואפשר שהרמב"ן ז"ל לא חלק ולא הביאו בהלכותיו אלא ללמוד ממנו שאסור בבני אדם שהם בכלל לשונו
בשעת אמירה אע"פ שאינן בכלל לשונו בשעת חלות הנדר דהאי דינא ליתיה בגמרא דילן אבל לא לסמוך על הירושלמי בהלכתיה ובטעמיה אי
נמי דירושלמי גופיה לאותם בני אדם שהם בכלל בשעת חלות הנדר פשיטא ליה מלשון בני אדם בגמרא דילן אבל דנזיל אף בתר אמירה
מפיק מדר"ע: איתיביה רבא לרב נחמן וכו' נטולה אני מן היהודים. שאסרה הנאת תשמישם עליה ואי אמרת בעל לאו בכלל בריות הוא
למה לה הפרה דהא איהו לא הוי בכלל איסור: שאני הכא דמוכחא מילתא דאהיתרא קא אסרה נפשה. לעולם בעלמא לאו בכלל בריות הוא
אבל הכא כשאוסרת עליה הנאת תשמיש ואומרת נטולה אני מן היהודים ע"כ דעתה הוא שיהא בעל בכלל איסורא דאהיתרא קאסרה נפשה
דבאיסורא למה לה למיסר כבר אסורה ועומדת וכיון דלית לה היתרא אלא בתשמיש בעלה ע"כ עיקר נדרה הוא לאסור הנאת תשמישו
הלכך הכא ודאי ע"כ בעל בכלל בריות הוא. ואיכא נסחי דגרסי ואי אמרת בעל לאו בכלל בריות הוא נדרי עינוי נפש הוא ליפר לה לעולם
וה"פ אי אמרת בשלמא דבעל בכלל בריות הוא וכי אמרה נטולה אני מן היהודים בעלה בכלל איכא לפרושי דכי אמרה נטולה אני מן
היהודים מתשמיש קאמרה שבאה לאסור תשמיש בעלה המותר לה עם תשמיש כל היהודים ומש"ה יפר חלקו בלבד ואם תתגרש תהא
נטולה מן היהודים משום דהוו דברים שבינו לבינה שאינו מפר לאחרים וכדאסיקנא לעיל אלא אי אמרת דבעל לאו בכלל בריות הוא וכי
אמרה נטולה אני מן היהודים אין הבעל בכלל א"כ אי אפשר לומר דמתשמיש קאמרה דהא בלא נדרה נמי מיתסרא בהנאת תשמישם
אלא ע"כ נטולה אני מהנאת פירותיהם קאמרה וא"כ נדרי עינוי נפש אינון ויפר לה לעולם דהא אסיקנא בריש פירקין דמפר בין לעצמו
ומשני שאני הכא
דמוכחא מילתא.
בין לאחרים דליכא למימר נטולה אני מהנאת פירותיהם של יהודים בעודן שלהן קאמרה אבל אי זבין להו בעל מותרת בהן דא"כ אמאי
יפר חלקו ומפרקינן שאני הכא דמוכחא מילתא דאהיתרא קאסרה נפשה דנטולה אני מן היהודים תשמיש משמע ולאו הנאת פירות ונהי
דבעלמא בעל לא הוי בכלל בריות הכא הוי משום דמוכחא מילתא דאהיתרא דהיינו תשמיש דבעל קאסרה נפשה: אין אדם צריך (לתרום תרומת
מעשר) [לקרות שם על מעשר עני] של דמאי. הלוקח מעם הארץ צריך לעשר ולתרום תרומת מעשר ונותנה לכהן ומעשר ראשון גופיה
מעכבו
אין אדם צריך לקרות.
אין אדם צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי.