פד: ר"ן ואלו
נדרים פרק
אחד עשר נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וחכ"א קורא שם ואין צריך להפריש. אלא נותן עיניו בצד זה ואומר
מעכבו לעצמו אחר שהפרישו שהרי מותר לזרים והמוציא מחבירו
כו א
א)
ב)
עליו הראיה שלא הפרישו עם הארץ אבל מעשר עני אין צריך
מכאן אני נוטל ואוכלו הוא בעצמו דהמוציא מחבירו עליו הראיה
ג)
להפריש דסבירא ליה לרבי אליעזר דאפילו ודאי שלא הפרישו מן
דאמר ישראל לעני אייתי ראיה דלא הפרישו עם הארץ ויהיבנא לך.
כז ב
והכי אמרי' בפ' בתרא דסוטה מעשר ראשון ומעשר עני
הכרי אינו טובל שיהא אוכלו במיתה
הלכך אינו מפרישו מספק:
ד)
ה)
המע"ה: מאי לאו מ"ד ספקו אינו
וחכ"א קורא שם. [דאם] ודאי לא
כח ג
טובל. דהיינו ר"א (ב) אומר אינו צריך
הפרישו הוי טבל ויהא האוכל מן
וחכ"א קורא שם ואין צריך להפריש מאי
❖
ו) ז)
א
הכרי במיתה אע"פ שמתוקן לגמרי
לקרות שם קסבר אפי' במעשר עני
ח)
לאו למ"ד ספקו (א) טובל קסבר אית ליה
ט)
ואין צריך לתקן אלא להפריש מעשר
ודאי לית ליה טובת הנאה אלא כל עני
טובת הנאה וכיון דאית ליה טובת הנאה לא
י)
הגהות הב"ח
עני הלכך מפרישו מספק דספקו
שיבא תחילה יטלנו בעל כרחו והואיל
כ) ל)
מהניא ולמאן דאמר [אינו] קורא שם קסבר
(א) גמ'
טובל: קסבר ספקו אינו טובל.
דקיל כולי האי דאין ספקו טובל
❖
ספקו אינו טובל וכל שספקו אינו טובל
אינו
הוא הדין לודאי אלא משום דבספקיה
איכא נמי האי קילותא דאין בה טובת
לית
לית ליה טובת הנאה ושרי ליה לאיתהנויי
נקטינן נקט ספקו. וכיון דספקו אינו
הנאה מה שאין כן בתרומה דספקה
דלית
אמר ליה אביי דכ"ע ספקו טובל ור' אליעזר
שרי ליה
טבלה ויש בה טובת הנאה כדאמרינן
טובל קסבר לית בה טובת הנאה דטובת
ו)
תורה אור השלם
לאתהנויי
ורבנן בהא קמיפלגי רבי אליעזר סבר לא
הנאה בטובל ואינו טובל תליא דכתיבח)
אומר אדם לחבירו טול סלע זה ותן
ספיקו
1. כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת
ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר
תרומתך לבן בתי כהן. ולמאן דאמר
נחשדו עמי הארץ על מעשר עני כיון דאילו
טובל שספיקו טובל
כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ
אית ולא
ירימו ודרשינן דבעתידים לתרום
קורא שם כולה מתניתין מתוקמא
בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת
ט)
מפקר נכסיה והוי עני ושקל ליה הוא לית
שרי לאתהנויי
הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי
אליבא דחכמים: אמר ליה אביי
הכתוב מדבר ומדכתיב לא יחללו משמע
(ב) רש"י
ליה פסידא ורבנן סברי נכסיה לא מפקר
לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה
דכולי עלמא ספקו טובל כו'. והלכך
דטובל [והני] דטבלי תלה הרמתן
דאומר
וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ:
איניש דמירתת דלמא זכי בהו איניש אחרינא
דאין
דברים כו יב
בבעלים לומר שטובת הנאה שלהם
מתני' דלא קתני מעשר עני דברי
2. מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים
בה טובת הנאה
הלכך נחשדו רבא אומר ב כאן במעשר עני
דכתיב את אשר ירימו וכמאן דכתיבא
הכל היא דכיון דספקו טובל בודאי
תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר
המתחלק בתוך הבית דכתיבא ביה נתינה
בהו נתינה דמי הלכך דוקא בדטבלי
אית ביה טובת הנאה ואהכי אינה
ספיקו טובל
תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא
(ג) ד"ה
ונתת ללוי לגר וגו' מש"ה אסור ליה
וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ:
איכא טובת הנאה לבעלים אבל
יכולה ליהנות ממנו אבל ברייתא
1
❖
דברים יד כח
בדלא טבלי לא. ומעשר עני למאן
דקתני דאכלה נמי במעשר עני לא
לאיתהנויי כאן במעשר עני המתחלק בתוך
ר' אליעזר (ג) היא ולא רבנן: רבי
דאית ליה ספקו אינו טובל לית ביה
הגרנות כיון דכתיב ביה 2 והנחת בשעריך שרי
(ד) ד"ה
אליעזר סבר לא נחשדו עמי הארץ
טובת הנאה הלכך יכולה ליהנות
גליון הש"ס
ליה לאיתהנויי: כהנים ולוים נהנין לי יטלו
דהא דאמרת
על הפרשת מעשר עני. דודאי מפרשי
ממעשר עני דהפקרא בעלמא הוא
(ה) ד"ה
בהר"ן ד"ה רבא אמר
כו': אלמא טובת הנאה אינה ממון אימא
דבההוא
ומאן דאמר קורא שם קסבר ספקו
ליה דלא איכפת להו דהדר קא אכלי
וכו' וה"פ.
❖
סיפא כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו
טובל דמשום הכי צריך לקרות שם
ליה דכיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה
לא נתינה
אחרים אבל להני לא אלמא טובת הנאה
כו': רבנן סברי. ודאי נחשדו ולא
וכל שספקו טובל אית בה טובת
אלא
ממון אמר רב הושעיא לא קשיא הא רבי
(ו) ד"ה
הנאה דאיתיה בכלל ולא יחללו את
מפרשי והא דאמר דמפקר להו
(ד)
תוספות
דאומר
והא ר' יוסי ב"ר יהודה דתניא הגונב טבלו
קדשי בני ישראל וגו' הלכך כיון דאית
לנכסיה הא לא עבדי דסבר אי
ג
❖
לו
קורא שם.
ביה הנאה אסור לאתהנויי דמדידיה
מפקרנא לנכסאי דלמא אתי איניש
של חבירו ואכלו משלם לו דמי טבלו דברי
מתהני ולא מהפקרא כך פירשו רבותי
אחרינא וזכי בהו הלכך נחשדו:
רבי רבי יוסי בר"י אומר אינו משלם אלא
פירוש הרא"ש
במעשר עני המתחלק בתוך הבית.
ולא פירשו פלוגתא דטובל ואינו טובל
דמי חולין שבו מאי
לאו בהא קמיפלגי
במאי תליא וראיתי מי שנדחק בפירוש
לאחר שהכניס תבואתו לאוצר ולא
ספקו
וחכמים אומרים קורא
דרבי
אינו טובל.
שם.
זה הרבה. ובעיני נראה דמאן דסבירא
הפריש ממנה מעשר עני בגורן לפי
ליה אינו טובל היינו טעמא משום דסבירא ליה אי אפשר שיהא הכרי
שנאנס או שלא מצא עניים ליתן להם הלכך כי משכח עניים מיבעי
ואין צריך
עצמו חמור מפני מעשר עני המעורב בו יותר ממעשר עני עצמו
ליה למיתב להו (ה) ובההוא מעשר כיון דכתיב ביה נתינה אית ביה
להפריש.
דבשלמא תרומה בדין הוא שתהא טובלת דכיון שהיא עצמה אסורה
טובת הנאה נמי כתרומה דכתיב בה נמי נתינה תתנו תרומה
קסבר ספקו אינו טובל.
ראוי הוא שתאסור תערובתה דכיון דעל כרחו צריך להרימה מן
לכהן: והא דקתני בברייתא דיכולה ליהנות ממעשר עני באותו
הכרי אינה מתבטלת שם ומש"ה אוסרת אבל מעשר עני שהוא עצמו
המתחלק בעוד שהוא בגורן דההוא כתיב ביה והנחת בשעריך
דהיינו בשעת הגורן וההוא לית ביה טובת הנאה דהא איהו מנח
מותר לזרים היאך יהא תערובתו חמור ממנו היינו טעמא דמאן דסבירא
ליה אינו טובל ומאן דסבירא ליה טובל מפיק ליה (טובל) מדרשא
ליה התם ושקיל ליה כל מאן דבעי ואהכי שריא לאיתהנויי ביה:
יטלו בעל כרחו. מתנת כהונתם דלאו דידיה קא שקלי אלא דלהון.
וכדתניא בפרק יש מותרות יכול לא יהא חייב אלא על טבל
שלא הורם ממנו כל עיקר הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו
אלמא מדקתני יטלו בעל כרחו דטובת הנאה דאית ליה אפשר למיתן
מעשר ראשון מעשר ראשון ולא מעשר שני ואפילו מעשר עני מנין
לכהן וללוי אחר שמחזיק לו טובה לא הוי ממון ולא מיתחזי כמאן
דמיתהני מיניה: אימא סיפא כו' יטלו אחרים. אבל להני מצי
תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר ואכלו בשעריך
י)
לעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון: ז) דרבי (ו) אומר. משלם
ושבעוכ) מה שעריך האמור להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני ואמר
לו דמי טבלו סבר דטובת הנאה שהיה שלו באותם מתנות בהאי
רחמנא לא תוכל: אמר ליה [אביי] דכ"ע ספקו טובל. [אביי]
כאן
אתא למדחי פירוקיה דרב יוסף למימר דאכתי קשו מתני' וברייתא טבל שהיה נותן לכהן שירצה הוי ממון ולהכי משלם לו דמי כולו:
במעשר עני המתחלק
אהדדי דכולי עלמא ספקו טובל אבל לא מצינו למימר דכולי עלמא
ורבי
בתוך הבית.
ספקו אינו טובל דאם כן מאי טעמייהו דרבנן דמצרכי לקרות שם: לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני. דודאי מפרשי ליה כיון דלא מפסדי מידי
ומ"ס צריך לקרות
דהא אי בעי לעכובי מפקרי נכסייהו וחזאי להו: רבא אמר. רבא אתא לפרוקי מתניתין וברייתא דלא קשיין משום דמתני' מיירי במעשר עני
שם וכו'.
המתחלק בתוך הבית דכיון שבעל הבית מחלקו ונותנו טובת הנאה שלו ומשום הכי לא קתני במתני' ומעשר עני דהא מיתסרא ביה וברייתא מיירי
דלמא
במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות שמניחו בגורן וכל הרוצה ליטול יטול. והתם בספריל) רמי כתיב ונתת ללוי ליתום ולאלמנה וכתיב והנחת
דכ"ע ספיקו טובל.
בשעריך כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים $וה"פ בימות החמה מניחו בגורן וכשמגיעין ימות הגשמים מחלקו בתוך ביתו ואית דמפרשי
איפכא בימות הגשמים מחלקו בתוך ביתו והנותר ממנו בימות החמה שאחר ימות הגשמים מניחו בגורן: אלמא טובת הנאה אינה ממון.
לא נחשדו וכו'.
במעשר עני
מדקתני דכהנים שנאסרו בהנאתו נוטלין תרומתן: הא רבי והא ר' יוסי בר' יהודה. רישא ר' יוסי בר' יהודה דס"ל דטובת הנאה אינה ממון
המתחלק בתוך הבית.
וסיפא רבי דסבירא ליה דטובת הנאה ממון: משלם לו דמי טבלו. דמי חולין שבו ודמי תרומות ומעשרות לפי טובת הנאה שיש לו בהן
דסבירא
אלמא טובת הנאה אינה ממון אימא סיפא וכו': [דרבי סבר] טובת הנאה ממון.
מוסף רש"י
וחכ"א קורא שם ואין צריך להפריש.
(פסחים מו:) משלם לו דמי טבלו. (קדושין נח:) אלא דמי חולין שבו.
(מכות יז.) טובת הנאה.
(שם)