נדרים פרק
אחד
עשר נדרים ר"ן פה.
רש"י ואלו
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבי יוסי סבר אינו ממון. ואינו משלם לו אלא דמי חולין שבו:
דסבירא ליה דטובת הנאה ממון: ה) אינו משלם אלא דמי חולין שבו.
כט א
א)
במתנות שלא הורמו קמיפלגי. דרבי סבר כמי שלא הורמו דמיין
אבל לא דמי תרומות ומעשרות ואפילו לפי טובת הנאה שיש לו בהן
ל ב
ב)
ולהכי משלם לו דמי כולו ורבי יוסי סבר כמי שהורמו דמיין ואינו
דסבירא
ליה דטובת הנאה אינה ממון: במתנות שלא הורמו
משלם אלא דמי חולין: ואי טובת הנאה אינה ממון. אפילו הוויין
קמיפלגי. דרבי סבר ו) כיון שלא הורמו תרומות ומעשרות הוו להו
ג) ד)
ה)
כמי שלא הורמו אינו משלם לו דמי
כחולין שבו דלאו כמי שהורמו דמיין
לא ג
ו)
טבלו דהא לא מפסיד ליה ולא מידי:
ורבי יוסי סבר כמי שהורמו דמיין
דרבי סבר טובת הנאה ממון
ורבי יוסי בר
אלא. לעולם אימא לך דאינו ממון
ואין לו בהם כלום ומשום הכי אינו
ז)
רבי יהודה סבר טובת הנאה אינה ממון לא
❖
ח)
והיינו טעמא דרבי אע"ג דטובת הנאה
משלם אלא דמי חולין שבו: מה לי
דכולי עלמא טובת הנאה אינה ממון אלא
ט)
א
הורמו מה לי לא הורמו. דכיון דטובת
אינה ממון אפי' הכי משלם לו דמי
י)
הכא במתנות שלא הורמו קא מיפלגי ואי
❖
כ)
כולו משום דקנסו רבנן לגנב כי
הנאה אינה ממון כי לא הורמו מאי
מוסף רש"י
טובת הנאה אינה ממון מה לי הורמו מה לי
היכי דלא לגנוב: ור' יוסי סבר.
הוי דהא פתיכי ביה תרומה ומעשר
במתנות שלא הורמו
לא הורמו אלא היינו טעמא דרבי קנסוה
אינו משלם אלא דמי חולין דחדא
שאין לו בהן כלום: אלא היינו טעמא
קא מיפלגי.
הגהות הב"ח
רבנן לגנב כי היכי דלא ליגנוב ורבי יוסי בר
דרבי. השתא לא מיבעיא לן אי אית
ועוד קאמר חדא דטובת הנאה אינה
(א) רש"י
ר' יהודה סבר קנסוה רבנן לבעל הבית כי
להו לתרוייהו טובת הנאה ממון או
ממון ועוד לדבריך דאמרת טעמא
ואינן
אינה ממון. ואי אית להו טובת הנאה
משום קנס אדרבה לקנסיה לבעל
היכי דלא לישהי לטיבליה רבא אמר שאני
דלכשיבואו
❖
יחול
הבית זה: כי היכי דלא לשהי לטיבליה.
אינה ממון לרבי יוסי ברבי יהודה
תרומה דהיינו טעמא דיטלו על כרחו משום
ניחא ורבי היינו טעמיה דקנסוהו
ולעולם אכתי רישא וסיפא דמתני'
שאיני
דתרומה לא חזיא אלא לכהנים וכיון דקא
(קדושין נח:)
דקשיא אהדדי לא מיתרץ: רבא אמר.
רבנן לגנב לשלם טובת הנאה של
עושה על פיך.
פירוש הרא"ש
אתי למיסרא עלייהו שויא עפרא בעלמא:
תרומות ומעשרות לבעל הבית ואי
לעולם לא קשיא מתניתין וסיפא
מתני' ב קונם שאיני עושה על פי אבא ועל
דרבי סבר טובת הנאה
סבירא להו טובת הנאה ממון לרבי
כדקתני דטובת הנאה ממון ורישא
ממון.
(יבמות צג.)
פי אביך ועל פי אחי ועל פי אחיך אינו יכול
ניחא ורבי יוסי ברבי יהודה היינו
היינו טעמא דיטלו בעל כרחו:
ור' יוסי
בר' יהודה סבר לא הוי
(כתובות נט.)
להפר שאיני עושה על פיך אינו צריך להפר
שאני תרומה משום דלא חזיא אלא
טעמיה דאינו משלם אלא דמי חולין
ממון.
(קדושין
לכהנים. וכיון דאתי למיסרה עלייהו
שבו משום דקנסוהו רבנן שלא ישלם
רבי עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו
סג.) אינו צריך להפר.
ואי
לו טובת הנאה שבתרומה ומעשרות:
שוייא לההוא תרומה כעפרא בעלמא
אמרת טובת הנאה אינה
יותר מן הראוי לו ר' יוחנן בן נורי אומר ג יפר
ממון מה לי הורמו ומה
שמא יגרשנה ותהי אסורה עליו: גמ' אמר
רבא אמר שאני תרומה. כלומר
והואיל וכעפרא הויא לא מיתחלי
לי לא הורמו.
(כתובות נט.)
כולה מתני' אית לה דטובת הנאה
בטובת הנאה ולהכי שקלי לה בעל
שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי למימרא
כרחו: מתני' קונם שאיני עושה
ממון וסיפא ניחא דכהנים אלו יטלו
דקסבר שמואל אדם מקדיש דבר שלא בא
(קדושין סג.)
על פי אבא כו' אין יכול להפר. דלא
אחרים ורישא היינו טעמא דיטלו
לעולם ורמינהי המקדיש מעשה ידי אשתו
בעל כרחו משום דתרומה לא חזיא
הוי לא נדרי עינוי נפש ולא דברים
(יבמות צג.)
הרי
שבינו לבינה: שאיני עושה לפיך אין
אלא לכהנים שאי אפשר ליתנה
צריך להפר. דלא אמרה כלום דלאו
לישראל הלכך כיון ז) דמיסרה עלייהו
(כתובות
כל כמינה לאפקועי לבעל מה דזכי ליה רחמנא: ר' עקיבא אומר
שויא עפרא (דאתו) בעלמא דאפקריה לההיא טובת הנאה שיש לו
סו.) שמא תעדיף עליו.
יותר מן
יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו. כדאמרי' במס' כתובות
בה: ומיהא שמעינן שהאוסר הנאת פירות על עצמו יכולים אחרים
הראוי לו,
בפ' אע"פ ומה היא עושה לו משקל חמש סלעים שתי
ליטול אותן בעל כרחו ואינו יכול לעכב אע"פ שיכול לישאל על
ביהודה שהן עשר בגליל כו' והמותר שלה ואותה העדפה שמעדפת
נדרו כיון דהשתא מיהא הא לא איתשיל מיהו היכא דאיתשיל
הואיל ושלה היא אוסרת עליו אם לא יפר: ר' יוחנן בן נורי אומר.
חייבין לשלם דכיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו כיון דאיתשיל הויין
להכי יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו דאותה מלאכה שעושה
להו הנך פירי כאילו לא אתסרו עליה מעולם. וא"ת אם כן היאך
אחר הגירושין כשתבא ברשותו אסור באותה מלאכה ובכל מעשה
יטלו כהנים על כרחו למה לא נחוש דלמא מיתשיל ומתהני מדידיה
לאו קושיא היא דהתנןח) המקדש האשה על תנאי שאין עליה או עליו
ידיה מגירושין ואילך וקסבר אדם אוסר דבר שלא בא לעולם כגון
(קדושין סג.)
נדרים ונמצאו עליה או עליו נדרים אינה מקודשת ומדקתני אינה
מעשה ידיה שעתידה לעשות דלכשתבא לעולם אחר גירושין אע"פ
מקודשת משמע שאינה מקודשת כלל ויכולה להנשא לאחר אע"ג
שלא בא לרשותו בעת שבא לעולם דהא מגורשת היא לכשבאה ברשותו
ורבי
(יבמות
שתנשא לו שיהא אסור. ורבי עקיבא סבר בהא מודינא לך דאדם
דתניא התם ט) הלכה אצל חכם והתירה וכן הוא שהלך אצל חכם
יוסי בר' יהודה סבר קנסו
צג.)
אוסר דשלב"ל היכא דהוי ברשותו לאלתר כשבא לעולם כגון העדפה
והתירו מקודשת אלמא אע"ג דמצי מיתשיל וחיילי קדושי למפרע כל
רבנן לבעל הבית.
(כתובות
נט. וכעי"ז שם סו.) ר'
אבל אין אדם אוסר דשלב"ל אע"פ שבא לעולם אינן ברשותו
אימת דלא מיתשיל לא חיישינן דלמא מיתשיל הכא נמי דאם איתשיל
(א)
יוחנן בן נורי אומר
עבדו כהנים איסורא למפרע כל אימת דלא איתשיל לא חיישינן להכי.
אלא לאחר זמן לכשיבא לרשותו חל עליהן איסור כדפירשתי:
יפר.
הרשב"א ז"ל: ואני מסתפק בזה לפי שמשעה שאסרו על עצמו
גמ'
(שם
נט.) שמא יגרשנה.
הפקירו וכל שזכה בו אחר קנה כזוכה מן ההפקר ואע"פ שאיסור שבו הלך ע"י שאלה קנין ממונו של זה אינו בטל שאיני מוצא שאלה
בהפקר ומשום הכי יטלו על כרחו דאי לא ודאי כיון דנדרים לאיתשולי עלייהו קיימין דמשום הכי מיקרו דבר שיש לו מתירין בפרק הנודר מן
הירק חיישינן דלמא מיתשיל וכי תנן אינה מקודשת לא שתהא מותרת לינשא אלא דינא קתני ואפי' תימא נמי דמילתא פסיקתא
ותהא אסורה עליו.
קתני היינו טעמא משום דבדידה ליכא למיחש דלא מקלקלה נפשה ובדידיה לא אשכחינן בגמרא אינה מקודשת אבל י) הוא שהלך אצל חכם
והתירו מקודשת לומר שהיא מקודשת גמורה אבל לא הלך איכא למימר דחיישינן כנ"ל: מתני' קונם שאני עושה ע"פ אבא. מה שאני עושה
יהא לפי אבא בקונם: אינו יכול להפר. דאין אלו נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה: שאני עושה על פיך אינו צריך להפר.
רבא אמר שאני תרומה
כו'.
משום
(שם וכעי"ז לעיל עט:)
המקדיש מעשה ידי
מתני' קונם שאיני עושה על פי אבא כו' אינו יכול להפר. על פיך אינו צריך להפר.
אשתו.
שמא תעדיף יותר מן הראוי לו.
גמ' אדם מקדיש דבר שלא בא
לעולם.
(שם נח:)
תוספות
לא דכ"ע אינה ממון והכא במתנות שלא הורמו קמיפלגי.
רבא אמר.
ואי טובת הנאה אינה
ממון מה לי הורמו ומה לי לא הורמו.
אלא היינו טעמא דרבי דקסבר
קנסו רבנן לגנב. כ)
קונם שאני עושה לאבא ולאביך לא יפר.
על פיך אינו צריך להפר. יפר שמא תעדיף.
רבי יוחנן בן נורי אומר למימרא דסבר
שמואל אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם.