פה: ר"ן ואלו
נדרים פרק
אחד עשר נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גמ'
הרי זו עושה ואוכלת. לדברי הכל. ואמרינן התם במסכת כתובות
משום דשעבודי משעבדת ליה ולאו כל כמינה דמפקעת ליה לשעבודי':
לב א ב
א)
ב)
בפרק אע"פ דבשאין מעלה לה מזונות קא מיירי ואמרי' עושה ואוכלת
רבי עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו.
ה)
ד)
ג) ד)
דקסבר ר"ע דהעדפה דידה היא וחייל עלה נדרה דהא לא משעבדא
פשיטא דכיון דאין מעלה לה מזונות ודאי עושה ואוכלת דממאי
ה)
❖
לג ג
מתפרנסת ואמרי' סיפא איצטריכא ליה למיתני: והמותר ר"מ אומר
ליה ומשום הכי צריך להפר ומיהו מצי
מיפר משום דברים שבינו
ו)
הקדש. דקא סבר אע"ג דמעשה
לבינה ות"ק לא חייש להכי משום
ידיה אינו יכול להקדיש הואיל ואינה
דסבירא ליה דהעדפה נמי דידיה הוי.
הרי זו עושה ואוכלת והמותר רבי מאיר
לד ד
א
(א)
הגהות הב"ח
ניזונית משלו מ"מ מותר על מזונותיה
והאי העדפה היינו שתעדיף על מה
אומר הקדש רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין
(א) גמ'
יכול להקדיש שיהא קדוש לאחר
שפסקו לה חכמים לעשות לבעלה דהיינו
ואמר שמואל הלכה כר' יוחנן הסנדלר
ב
מיתתה: ור' יוחנן הסנדלר אומר
משקל חמש סלעים כדאיתא בפרק
טרפון (ב) שם
אלמא גאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם
❖
חולין.
אע"פ
: רבי יוחנן בן נורי
דקסבר אין אדם יכול להקדיש
וכי תימא כי קאמר הלכה כר' יוחנן בן נורי
דבר שלא בא לעולם לכשיבא לעולם
אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה
על העדפה הוא דקאמר לימא הלכה כרבי
לא יהא שלו אלא לאחר זמן: ואמר
לחזור לו. דסבירא ליה לר' יוחנן
מוסף רש"י
יוחנן בן נורי בהעדפה אי נמי (ב) הלכה
שמואל. התם הלכה כר' יוחנן הסנדלר
בן נורי כת"ק דהעדפה נמי דבעל
הרי זו עושה ואוכלת.
כת"ק א"נ (אין) הלכה כרבי עקיבא אלא אמר
הויא הלכך משום העדפה אין צריך
(ג) דתקנו לה חכמים מעה כסף
(ג) רש"י
להפר אלא שמא יגרשנה ויהא הנדר
תחת מותר מעשה ידיה דאי במעלה
רב יוסף שאני קונמות הואיל ואדם אוסר
(כתובות נח:)
והמותר.
ומוקי לה
חל שמשגרשה אינה משועבדת לו
לה אפילו בחייה שלו היא וקשיא
פירות חבירו עליו אוסר נמי דבר שלא בא
התם בשאין מעלה לה
דשמואל אדשמואל: וכי תימא כי אמר
למעשה ידיה ותהא אסורה לחזור לו
מעה כסף
לעולם עליו אמר ליה אביי בשלמא אדם
שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי
לפי שנאסר במעשה ידיה ואי אפשר
(ד) ד"ה אין
אוסר פירות חבירו עליו שהרי אדם אוסר
הלכה כת"ק אי נמי
בהעדפה. כלומר הלכה כר' יוחנן ב"נ
לו ליזהר שלא תטחן ושלא תאפה וכל
פירותיו על חבירו אלא יאסור דבר שלא
שאר מלאכות השנויות במשנתנו
דאמר יפר והיינו טעמא דיפר משום
(ה) ד"ה
בא לעולם על חבירו שהרי אין אדם אוסר
העדפה ולא משום גירושין: לימא (ד)
שאשה עושה לבעלה ות"ק פליג עליה
פירות חבירו על חבירו אלא אמר רב הונא
הלכה כרבי עקיבא. דמוקי לטעמיה
דר' יוחנן בן נורי אי משום דלא
(שם) כי על
אביי
סבירא ליה דמהניא הפרה לכי מגרש
משום העדפה אלא מדקאמר הכי
בריה דרב יהושע באומרת יקדשו ידי
העדפה הוא דקאמר.
ד
לה אי משום דנדר גופא כיון דהשתא
ש"מ כדאשמעינן מעיקרא ולעולם
שבאותו ענין
לעושיהן דידים הא איתנהו בעולם וכי
יש בו כח לכך
קשיא דשמואל אדשמואל: אלא אמר
לא חייל לקמיה נמי לא חייל. ופלוגתייהו
אמרה הכי קדשה והא משעבדן ידיה
פירותיו על
רב יוסף. לעולם קסבר שמואל אין
בהעדפה אי דבעל הויא אי לא אוקימנא
לבעל דאמרה לכי מגרשה השתא מיהת
אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:
לה בכתובות
בהעדפה שעל
ידי הדחק כדאיתא התם: גמ' אמר לא מגרשה וממאי דכי אמרה הכי מהניא
ולהכי
ושאני קונמות וכו' (ה) ה"ג אמר לי'
דהויין
אמר
בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו. היאך
שמואל הלכה כר' יוחנן. דאמר יפר:
❖
למימרא דקסבר שמואל אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. דאי לא
די"ל יאסרו פירות חבירו עליו אלא יאסור דבר שלב"ל על חבירו
כיון דהשתא לא חייל נדרה לקמיה נמי לא חייל: ורמינהו המקדיש
שבאיזה ענין יש בו כח לכך שהרי אין בו כח לאסור פירות חבירו על
אי
(שם נט.)
חבירו להכי נמי פירות מעשה ידיה הויין של בעל והיאך יכולה לאוסרן תוספות
מעשה ידי אשתו הרי זו עושה ואוכלת. איכא דמוקמי לה בפרק
נמי אין הלכה כת"ק.
עושה ואוכלת.
עליו הואיל שלא באו לעולם: יקדשו ידי לעושיהן. דידים איתנהו בעולם
אע"פ אפי' במעלה לה מזונות ואפי' הכי הרשות בידה לבטל
(שם) אלא
דהיינו אוסר פירות חבירו עליו: ומי מקדשן והא משעבדן ידיה לבעל.
הקדשו והרי זו עושה ואוכלת מדרב הונא דאמר התם יכולה אשה
אמר רב יוסף.
דהשתא הוי דומיא דאוסר פירות חבירו על חבירו: דאמרה לכי מגרשה.
לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה ומאן דפליג עליה דרב הונא
יקדשו דכל זמן שהיא ברשותו אינה אוסרתן ואהכי אי לא מיפר מהשתא
התם מוקי לה למתני' בשאין מעלה לה מזונות ומשום הכי היא
ושאני קונמות,
חיילא קדושה עלייהו ואי מגרשה והדר נסיב לה מיתסרן עליו מעשה
עושה ואוכלת ו): והמותר. אם הקדיש מותר מעשה ידיה דהיינו
ידיה: וממאי דכי אמרה הכי מהני. ואע"ג דאיתה תחת הבעל:
יתר על חמש סלעים ביהודה כדאיתא התם: ר"מ אומר הקדש. מוקי
והמותר
(שם) הואיל ואדם
ר"מ אומר הקדש.
לה שמואל התם [במעלה לה מזונות ואינו מעלה לה] מעה כסף
אמר
אוסר פירות חבירו
שתקנו לה חכמים תחת מותר ור' מאיר דאמר הקדש לאו מחיים קאמר דהא לית ליה ביה מידי אלא הקדש לאחר מיתה קאמר שהבעל
עליו.
זכה בההוא מותר מדין ירושה וסבירא ליה לרבי מאיר דאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם: רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין. דסבירא
ליה דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם: וכי תימא כי קאמר הלכה כרבי יוחנן בן נורי על העדפה הוא דקאמר. במאי
דפליג עליה דר"ע דאמר ר"ע יפר משום העדפה דסבירא ליה לר"ע העדפה דידה הויא ואיהו פליג עליה דמשום העדפה אין צריך
חולין.
להפר דהעדפה נמי דבעל היא בהא בלחוד הוא דאמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי אבל במאי דאמר יפר לא סבירא ליה כותיה
וכי
דודאי לא צריך הפרה דלא חייל נדרא כלל דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם: לימא הלכה כרבי יוחנן בן נורי בהעדפה.
תימא כי אמר שמואל
הכי הוה ליה למימר דהלכה כרבי יוחנן בן נורי סתמא לאו בהעדפה בלחוד משמע אלא בעיקר מילתא דאמר יפר: אי נמי אין
הלכה כרבי יוחנן ב"נ
להעדפה.
הלכה כרבי עקיבא. והא אתי שפיר דמשמע דלית הלכתא כרבי עקיבא במידי לא במאי דאמר יפר דהא אין צריך הפרה משום
דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ולא במאי דקאמר דהעדפה דידה הויא דליתא אלא דבעל הויא: אי נמי הלכה כתנא קמא.
אמר ליה
(שם)
דאמר אין צריך להפר דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. זהו הפירוש הנכון אף על פי שלא פירש כן רש"י ז"ל בפרק אע"פ:
אביי.
שאני קונמות הואיל ואדם אוסר פירות חבירו עליו. מאי קא פרכת מהקדש לקונמות אף על גב דאין אדם מקדיש דבר שלא בא
לעולם אדם אוסר דבר שלא בא לעולם דאשכחן מילתא דאיתא בקונמות וליתא בהקדש שהרי אע"פ שאין אדם מקדיש פירות חבירו
אדם אוסר פירות חבירו עליו וכיון שכן אדם אוסר נמי דבר שלא בא לעולם דהא פירות חבירו לדידיה כדבר שלא בא לעולם דמי
דלית ליה בהו מידי: אמר ליה אביי בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו שהרי אדם אוסר פירותיו על חבירו. אין ודאי קושטא
קאמרת דפירות חבירו כדבר שלא בא לעולם דמי מיהו ממקום שבאת דאת לא משכחת בקונמות דאדם אוסר אלא היכא דהוי חד
מינייהו ברשותיה או הפירות או האדם הנאסר בהם ומשום הכי אדם אוסר פירות חבירו עליו דנהי שהפירות אינן ברשותו גופיה
הכי גריס רבינו חננאל
(שם) בשלמא
ולימא הלכה כרבי יוחנן
מיהא ברשותו הוא דכי היכי דאדם אוסר פירותיו על חבירו אע"פ שחבירו אינו ברשותו כיון שהפירות ברשותו דאלמא בחד מינייהו
אדם אוסר פירות
בן נורי להעדפה וא"נ
סגי ומיהא שפיר איכא למילף דאדם אוסר דבר שלא בא לעולם דדבר שלא בא לעולם כפירות חבירו דמי: אלא יאסור דבר שלא בא
חבירו עליו.
אין הלכה כר' עקיבא
א"נ הלכה כת"ק: שאני
לעולם על חבירו. דומיא דמתניתין שאוסרת מעשה ידיה שלא באו לעולם על בעלה הא לא מצית למיפשט לאיסורא אדרבה ממקום שבאת
קונמות.
איכא למילף היתרא שהרי אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו ודבר שלא בא לעולם על חבירו כפירות חבירו על חבירו דמי:
אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע באומרת יקדשו ידי לעושיהן וכו'. מתניתין היא דמוקמא בהכי הלכך כיון דידים איתנהו
אלא
יאסור דבר שלא בא
בעולם צריך להפר: וכי אמרה הכי קדשי. בתמיה והא משתעבדין ידיה לבעלה. אפילו למאן דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם
לעולם.
פריך דכי האי גוונא לא מהני דאפילו איהו לא קאמר אלא באומר בפירוש שיחול אותו דבר באותו זמן שאפשר לו לחול כההיא דתנן
לאחר שאתגייר לאחר שיחליץ ליך יבמיך אבל סתמא ודאי מהשתא משמע. ומפרקינן דאמרה לכי מגרשה ומשום הכי מהני שהרי פירשה
שהרי אין
דבריה שיחול נדרה בזמן שראוי לו לחול: השתא מיהת לא מיגרשה וממאי דכי אמרה הכי מהניא. כלומר תירצת למ"ד אדם מקדיש דבר
אדם אוסר פירות
שלא בא לעולם דבהאי לישנא דקאמרה לדידיה ודאי מהני אבל למ"ד
אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אפי' אמרה הכי היכי מהני:
חבירו על חבירו.
אמר
(שם) באומרת יקדשו ידי לעושיהם.
בשלמא אדם אוסר פירות חבירו.
(קדושין סג.)
(כתובות נט.) השתא מיהת לא מגרשה.
באומרת יקדשו ידי לעושיהם.
והא משתעבדא ידיה לבעלה. דאמרה לכי מגרשה.
(שם)
ומנא תימרא דכי אמרה הכי מהני.
פירוש
הרא"ש
הרי זו עושה ואוכלת.
בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו. שהרי אדם אוסר פירותיו
על חבירו. אלא יאסור דבר שלא בא לעולם על חבירו.
וכ"ת כי
שאין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו.
קאמר שמואל הלכה כרבי יוחנן להעדפה.
דידים איתנהו בעולם.
לכי מגרשה. וממאי דכי אמרה הכי מהני.
שאני קונמות.