פו: ר"ן ואלו נדרים פרק
אחד עשר נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא אמר רב אשי. לעולם באומרת יקדשו ידי לעושיהם לכי מתגרשה
אלא אמר רב אשי שאני קונמות דכקדושת הגוף דמיין. שהרי הן
לח א
א)
כדתריצנא לעיל ודקאמרת כי אמרה הכי מי מהניא אין: שאני קונמות.
כקדושת המזבח דכי היכי דקדשי מזבח אין להם פדיון כך אין פדיון
❖
ב)
היינו הקדש דכקדושת הגוף דמיא דלא סגי להו בפדיון כקדשי מזבח
לקונם שיהא מותר למי שנאסר עליו וכיון דקונם קדושת הגוף הוא
אין להם פדיון: וכדרבא דאמר הקדש כו' מפקיעין מידי שעבוד.
מפקיע מידי שעבוד שהיא משועבדת לבעל וחייל ומשום הכי פסק
ובהקדש דקדושת הגוף קמיירי שאם
שמואל כרבי יוחנן בן נורי אע"ג
הגהות הב"ח
היה לו בהמה ועשאה אפותיקי לבעל
דסבירא ליה לשמואל דאין אדם
אלא אמר רב אשי שאני קונמות דכי קדושת
לט ב
(א) גמ'
חובו ואחר כך הקדיש אפי' בסתם
מקדיש דבר שלא בא לעולם משום
הגוף דמי וכדרבא דאמר רבא א הקדש
חיילא עלה קדושת הגוף ואין לו לבעל
דידי אשה איתנהו בעולם ומציא
חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד אי
ב
חובו שום שעבוד עלה והיינו טעמא
מקדשא להו בקונם שהוא מפקיע
הכי למה לי שמא יגרשנה (א) תני ועוד
משום דהוי דבר הראוי למזבח דחייל
מידי שעבוד. ולקמיה פריך אם כן
שמא יגרשנה: מתני' נדרה אשתו וסבור
❖
מ ג
ג
עלה קדושת הגוף אבל אם היו לו
מאי איריא שמא יגרשנה הא מהשתא
שנדרה בתו נדרה בתו וסבור שנדרה אשתו
חייל הקדש: דאמר רבא הקדש.
נכסים אחרים ששעבדן לבעל חובו
❖
נדרה בנזיר וסבור שנדרה בקרבן נדרה
כגון עשה שורו אפותיקי לבעל חובו
ואח"כ הקדישן לא פקע שיעבודיה
גליון הש"ס
בקרבן וסבור שנדרה בנזיר נדרה מתאנים
והקדישו אחר כך למזבח מפקיע
דבעל חובו הואיל ואין בהן אלא קדושת
בר"ן ד"ה למימרא
אותו הקדש שעבוד המלוה וגובה חובו
בדק הבית דלאו קדושת הגוף הוא
וסבור שנדרה מן הענבים נדרה מן הענבים
אמרינן לעיל חומר וכו'.
תוספות
בא"ד דכי
ממקום אחר והוא כשר לקרבן ולא
דאתי בעל חובו וגבי ליה מהקדש
וסבור שנדרה מן התאנים הרי זה יחזור
דקדושת הגוף נינהו.
היכי דפשיטא לעיל.
הוי גזל כיון דלא הוה קני ליה אלא
כדאמרינן במסכת ערכין
ויפר: גמ' למימרא דיניא אותה דוקא הוא
❖
לגוביינא בעלמא. ודוקא קדושת הגוף
מוסיף עוד דינר ופודה כל הנכסים
מפקיעין
והא
מידי שעבוד.
אבל קדושת דמים לבדק הבית לא
האלו דבאותו דינר יכול לפדות אפילו
הקדש.
פירוש הרא"ש
מפקעא שעבוד כדתנן בערכין בפרק
שום היתומים מוסיף
שוה אלף זוז והתם מפרש
האי דינר מאי עבידתיה גזירה שמא
עוד דינר ופודה את הנכסים הללו וכו' שאם הקדיש הלוה נכסיו
יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. וכי האי דאמרינן במסכת יבמות
שאני קונמות דכקדושת
הגוף דמי.
ההיא איתתא דעיילא לגברא איצטלא דמילתא שכיב ובעיא
שמוסיף המלוה דינר על הלואתו ופודה את הנכסים מפני מראית
למישקליה בכתובתה אתו יתמי פרסוה אמיתנא אמר רב קנייה
העין שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון וגובה חובו כך כתב רש"י
מיתנא ואיתסר בהנאה ולית ליה פדיון לעולם: חמץ. ישראל שלוה
זכרונו לברכה בפרק אף על פי . אבל רבינו תם זכרונו לברכה
חולק עליו שאפילו הקדש דמים מפקיע מידי שעבוד ואין כאן מקום
מן העובד כוכבים ועשה (לו) חמצו אפותיקי לעובד כוכבים והרי
להאריך: חמץ. ישראל שעשה חמצו אפותיקי לעובד כוכבים ועבר
הוא ברשותו של ישראל והגיע ו' שעות אותו ישראל חייב עליו
הקדש
עליו הפסח איסור חמץ מפקיע שעבוד העובד כוכבים ואסור בהנאה.
בבל יראה ובבל ימצא דאתי איסור חמץ ומפקע לשעבודא דעובד
חמץ ושחרור מפקיעין
כוכבים מיניה וחייב לבערו: וכן שחרור. עשה עבדו אפותיקי ושחררו
והא דתנן בפרק כל שעה עובד כוכבים שהלוה את ישראל
מידי שעבוד.
על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה מוקמינן לה התם כשהרהינו
מפקיעו מיד שעבודו של זה. והא איתתא נמי מציא לאפקועי שעבודו
חמץ.
של זה קודם שתתגרש: אי הכי למה לי שמא יגרשנה. דמוקמית
אצלו שמסרו אצלו במשכון: ושחרור. עשה עבדו אפותיקי ושחררו
לוה משוחרר ומלוה גובה חובו ממקום אחר: אי הכי. דפקע שעבודא
למתניתין שמא יגרשנה אפי' לא רצה לגרשה ליקדשו מהשתא. ומשני
דבעל למה לי שמא יגרשנה מהשתא קדיש: ועוד שמא יגרשנה
אלמוה רבנן לשעבודא דבעל דלא אתי הקדש ומפקע לשעבודא
מיניה: מתני' נדרה אשתו וסבור שהיא בתו. כששמע הנדר היה
קאמר. מהשתא נמי קדיש דקונם מפקיע שעבודיה דבעל ולכשתמצא
למה לי שמא
סבור שבתו היא נדרה והפר לשם בתו: נדרה בקרבן. לשום נדר:
לומר דאלמוה רבנן לשעבודיה דבעל בעודה תחתיו דשויוהו כלוקח
יגרשנה.
בנזיר. כגון דאמרה הריני נזירה: הרי זה יחזור ויפר. אפי' לאחר
גמור ולא כמלוה אפ"ה יפר שמא יגרשנה והיינו דהתם פרק אע"פב)
אלומיה אלמוה רבנן
זמן: גמ' למימרא. דהאי דכתיב כי הניא אביה אותה
לשעבודיה דבעל.
פריק אלמוה רבנן לשעבודיה והכא לא אדכר ליה אלא ועוד שמא
יגרשנה קאמר ודא ודא אחת היא. וא"ת ואי אלמוה רבנן לשעבודיה
דוקא אותה הוא דבעינא שיהא מפר לשם אותה הנודרת דוקא:
והא
דבעל דלא ליחול השתא הדרא קושיין לדוכתה כיון דהשתא לא חייל
לקמיה היכי חייל דהשתא מיהת לא מיגרשא וי"ל דכיון דמדינא חייל אי לאו דאלמוה רבנן לשעבודיה כי אלמוה הני מילי דכל היכא
דקיימא קמיה לא ליחול אבל נתגרשה כאילו חייל מעיקרא דמי כיון דמדינא ראוי לחול: מתני' נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו.
שאמרו לו שבתו נדרה ומתוך כך הפר או קיים: וסבור שנדרה בקרבן. שאמרו לו שאסרה עליה דבר אחד ואמרה שיהא כקרבן:
הרי זה יחזור ויפר. דהקמה או הפרה קמייתא כיון דבטעות הוי לא מהני ולא מידי והכי איתא בתוספתא בהדיא שאם הקים
בטעות יכול להפר דתניא התם נדרה אשתו וקיים לה וסבור בתו נדרה בתו וקיים לה וסבור אשתו נדרה הרי זה יפר וכו':
גמ' למימרא דיניא אותה דוקא הוא. דכיון דכתיב אותה משמע שיפר לשם אותה שנדרה ולא שיטעה באשה אחרת. וקשה לי
כיון דמאותה מפיק לה תינח בהפרה דכתיב אותה אבל בהקמה מנלן האי דכתיבנא במתני' ואיתיה בתוספתא וכ"ת כיון דהקמה
והפרה איתקיש וכדאמרי ליה רבנן לר' אליעזר בפירקין דלעיל אמרו לו אישה יקימנו ואישה יפרנו את שבא לכלל הקם בא לכלל
הפר ור' עקיבא נמי לקמן מקיש הפרה להקמה מה הקמה ממנו אף הפרה ממנו וכיון דאית לן בהפרה דאותה דוקא כמאן דכתיב
חמץ.
נדרה
בהקמה דמי לא ניחא לי דאפילו למאן דמקיש לאו לכל מילי איתקוש אלא דוקא למילי דמשתמעי מהאי קרא גופיה דאישה יקימנו ואישה
אשתו וסבור שנדרה
יפרנו דהא אמרינן לעיל $חומר בהקם מבהפר קיים בלבו קיים הפר בלבו אינו מופר ואי לכל מילי איתקוש אמאי אלא ודאי אפילו למאן דמקיש
בתו. בנזיר.
לא איתקיש אלא במילי דההוא קרא גופיה דלאו היקשא הוא אלא סמיכותא בעלמא דאישה יקימנו ואישה יפרנו וכיון שכן תינח בהפרה
דכתיב אותה הקמה מנלן ואפשר דלה דכתיב בהקמה כדכתיב כי החריש לה כאותה דמי ומשמע דוקא. ומכאן נראה לי להלכה דכי היכי
דפשיטא לעיל $דבעל אינו מפר לשתי נשיו כאחת דאותה דוקא ה"נ אינו מקיים לשתי נשיו כאחת [דלה] דוקא וכמו שכתבתי למעלה :
והא
למימרא
ליקדש מהשתא. אלמוה רבנן לשעבודא דבעל.
דאותה דוקא.
מתני'
הרי זה יפר. גמ' למימרא דאותה דוקא.
מוסף רש"י
שאני קונמות.
וגיטין מ: וב"ק צ.)
(ראמ"ה בשמו) דכי קדושת הגוף דמי.
(כתובות נט:) הקדש חמץ
(ב"ק צ. וכעי"ז יבמות מו. וסו: וכתובות נט: וגיטין מ:)
ושחרור מפקיעין מיד שעבוד.
(יבמות סז. וכעי"ז שם מו. וכתובות
נט:) למה לי שמא יגרשנה. (כתובות נט:) תני ועוד שמא יגרשנה.
(כתובות נט: וכעי"ז יבמות מו.