כל כנויי פרק
ראשון
נדרים
י: ר"ן
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
מנין שלא יאמר
אדם לה' עולה וכו'. דילמא אמר לה' ולא
משתעי אומות. כלומר דאפי' משתעי הכי
גמר
וב"ה סברי הכי לא
מז א
א)
ב)
ליתיה מעיקר לשון אלא דמנייהו משתבשי בהכי ולאו לישנא
לדיבור זה דלא
אמר קרבן וקא מפיק שם שמים לבטלה
אלא
ג)
לכתחילה בעי למימר עולה והדר לה': כינויי כינויין אסורין. שאם
הוא. וקיימא לן כר' יוחנן דאמר לשון
אומות הם וקי"ל נמי דכנויי
ד) ה)
❖
מח ב
נדר בכינויי כינויין. דקסבר כינויין דתנן במתניתין לשון אומות הם
כינויין מותרין: תניא רשב"ג אומר
נדר במוהי לא אמר כלום
ו)
ומשום הכי אם כינה בלשון אחר מהני
במומתא דאמר מוהי הרי אלו כינויין
מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה
לשבועה. וה"פ דרשב"ג לפרושי מתני'
לשון אומות חשיב נמי נדר ואסור:
תורה אור השלם
לה' תודה לה' שלמים ת"ל קרבן לה' וק"ו ומה
1
מט ג
ולמאן דאמר מותר קסבר לשון שבדו
אתא דכי קתני נדר במוהי לא דאמר
זה שלא נתכוון אלא להזכיר שם שמים על
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
להם חכמים. ומשום הכי מותרים
במוהי בלחוד אלא דאמר במומתא
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי
הקרבן אמרה תורה קרבן לה' לבטלה על אחת
דהני הוא דבדו להן חכמים אסורים
דאמר מוהי כלומר בשבועה שנשבע
נ ד
יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיְיָ מִן
משה כדכתיב ויואל משה
אבל אם כינה בלשון אחר דלא בדו
כמה וכמה לימא כתנאי בש"א כינויי כינויין
הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן
❖
הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת
להן חכמים מותרין: בהני נמי משתעי
לשבת את האיש ומש"ה תנן נדר במוהי
אסורין ובה"א כינויי כינויין מותרין מאי לאו
א
קָרְבַּנְכֶם: ויקרא א ב
אומות. והני נמי הוו ככינויין עצמן
דאילו אמר שבועה שקוקה במוהי
2. וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים
מ"ד כינויי כינויין אסורין קסבר (כינויי) כינויין
דמתניתין ואסירי: ובית הלל סברי
היה משמע דאמר במוהי בלחוד
רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ
הגהות הב"ח
לשון אומות הן ולמ"ד מותרים קסבר לשון
מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם
לא משתעי אומות הכי. ולאו לשון
ומש"ה תנן נדר לאשמועינן דבעינן
(א) גמ'
שבדו להן חכמים לא דכולי עלמא כינויין
מַחֲצִיתוֹ
חֲמִשִּׁים
אומות נינהו ומותרין: גזרינן כינויי
שיזכיר נדרו של משה דהיינו שבועה
טחרקים
וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם
לשון אומות הן וב"ש סברי בהני נמי משתעי
מנזקנא
כינויין. דאסירי אטו כינויין עצמן
והיינו דקאמר רבן שמעון בן גמליאל
חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם:
❖
(ב) שם
שמות ל כג
אומות ובית הלל סברי בהני לא משתעי
דמתני' דלשון אומות: מקנמנא
במומתא [דאמר] מוהי. ואית דגרסי
אומות ואיבעית אימא ב"ש סברי גזרינן
מקנחנא מקנסנא. דקונם קונח קונס
במומי במומתא לא אמר כלום מומי
(ג) שם
מומתא הרי אלו כינויין לשבועה וה"פ
היינו כינויין עצמן אבל בהאי
לשון
כינויי כינויין משום כינויין וב"ה סברי לא
מוסף רש"י
(ד) שם
דרבן שמעון בן גמליאל אתא למימר
מקנמנא מקנחנא מקנסנא היינו
גזרינן כינויי כינויין משום כינויין: ה"ד כינויי
לא כשר ולא דכי.
כינויי כינויין: תני מפשאה. שם
דאילו אמר בבי"ת לא הוי כינוי
לא
כינויין דנדרים תני רב יוסף מקנמנא מקנחנא
חולין (ה) רש"י
חכם: חרקייא חרכייא. כמו
לשבועה וכי תנן במומי לא שיאמר כן
חרק
מקנסנא ה"ד כינויי כינויין דחרם תני מפשאה
חרך: מיפחזנא מאי מיתחזנא מאי.
עם בי"ת אלא בלא בי"ת ולהך
לא חולין
(א) חרקים חרכים חרפים כינויי כינויין דנזירות
(ו) תד"ה
גירסא הא דלא תנן שבותה שקוקה
דמתחלף במנזחנא מי הוי כינויי
תני רב יוסף מחזקנא מנזחנא מפיחנא איבעיא
כינויין אליבא דמאן דאסר: או דילמא
מומי ותנן נדר במומי משום דשבותה
דהוי כאילו אמר
להו מיפחזנא מאי מיתחזנא מאי מיתעזנא מאי
קינמן קאמר. ולאו כלום הוא:
שקוקה נגזרים משבועה מה שאין
שבואל בן גרשום משמע. דכתיב
דשייך
כן במומי ולפי שהן כינויים חלוקים
אמר ליה רבינא לרב אשי קינמא (קינמא) מאי
❖
דכקרבן טמא
[הפסיק] ביניהן בנדר:
ושבואל בן גרשום נגיד על האוצרות
קונם קאמר או דילמא קינמן בשם קאמר א"ל
2
מתני' לחולין שאוכל לך לכשר
ולא משמע לשון שבועה:
❖
(ראמ"ה בשמו)
רב אחא בריה דרב חייא לרב אשי קינה מאי
נדר במוהי. כמו מומתא:
לדכי. כולהו בפתחות הלמ"ד
פירוש הרא"ש
קינה של תרנגולין קאמר או דילמא לשון
מתני' האומר. לחבירו לא חולין
קרינן להו ומש"ה אסור דמשתמעי לא
וב"ה סברי.
דקונם (ב) תיבעי כינויי כינויין דשבועה ה"ד
תוספות
שאוכל לך
ליהוי מה
חולין אלא קרבן לא כשר אלא אסור
(ה)
שבואל שבותיאל שקוקאל שבואל שבואל
מ"ד אסור קסבר לשון
תני רב יוסף מקנמנא.
שאוכל לך אלא קרבן ליהוי אסור:
לא דכי אלא אסור דאשכחן הכי גבי
ה)
אומות הן.
בן גרשום משמע אלא שבובאל שבותיאל
היתר כדאמרינן
או שאמר לא כשר שאוכל לך לא טהור
שקוקאל מהו אמר שמואל אמר אשיבתא
העיד יוסף בן יועזר על איל קמצא
שאוכל לך או שאמר טמא שאוכל
(ג)
שהוא דכן וקרא נמי כתיבו) כל צפור
לך או נותר או פיגול בכל הני
לא אמר כלום אשקיקא לא אמר כלום
איבעיא להו מפזיחנא
לשונות הוי נדר ואסור: כאימרא.
טהורה כלומר מותרת הלכך כי
קרינשא לא אמר כלום: נדר במוהי הרי
מאי.
אמר לא כשר ולא דכי אלא אסור
שאמר הרי עלי כאימרא דמשמע כבש
מפשאה.
אלו כינויין: תניא רשב"ג אומר האומר
שבואל שבואל
תמידין: כדירים. כדיר בהמות של
קאמר. וכי תימא אלא אסור משום
במוהי לא אמר כלום במומתא דאמר מוהי
בן גרשם משמע.
ב
איסור קאמר ולא משום נדר והוה
קרבן ואית דאמרי כדיר העצים:
הרי אלו כינויין לשבועה: מתני' האומר
ג
כעצים. משמע כעצי המערכה:
ליה כמתפיס בדבר האסור ולא
במוהי לא אמר
כלום.
(ד) לחולין שאוכל לך לא כשר ולא דכי
כאשים. כאשו של מזבח: או
מיתסר
טהור וטמא נותר ופיגול אסור כאימרא כדירים כעצים כאשים כמזבח
נדר באחד מכל משמשי מזבח.
ד
בכלי המזבח כמזרק או כמחתה
כהיכל כירושלים נדר באחד מכל משמשי המזבח אע"פ שלא הזכיר
אסור באותו חפץ שנדר בו:
קרבן ה"ז נדר בקרבן רבי יהודה אומר האומר ירושלים לא אמר כלום:
גמ'
גמ'
רשב"ג
מתני'
אומר במוהי במומתא לא אמר כלום.
לחולין שאוכל לך. לא כשר.
לא דכי.
לחולין שאוכל לך. לא כשר ולא דכי.
טהור טמא נותר ופגול אסור.
טמא.
(ו)
נותר. פגול. אסור.
כאימרא. כדירים. כעצים. כאשים.
נותר ופיגול.
כהיכל כירושלים.
כאימרא. כדירים.
כעצים. כאשים.
באחד
מכל משמשי המזבח. הרי נדר זה בקרבן.
האומר ירושלים.
משמשי מזבח.