נדרים פרק
אחד עשר נדרים ר"ן פז.
רש"י ואלו
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא גבי קרעים דכתיב על על. דמשמע שאם מתו לו שנים קרובים
והא גבי קרעים דכתיב על שאול וגו'. והוה לן למימר דעל דוקא
מא א ב ג ד מיי' פ"ח
א) ב"ב קכט: ע"ש,
ב) [ע"ב], ג) [ב"ב קכט:],
מהל' אבל הלכה ח
או שלשה שחייב לקרוע על כל אחד בפני עצמו: על שאול ועל יהונתן
שיקרע לשם המת ולא שיטעה באחר ואפי' הכי תנא אמרו לו
ד) [ועיין תוספות ב"ק עג:
סמג עשין מדברי סופרים
בנו ועל עם ה'. דהיינו פרטא: ותניא מת אביו וקרע ואח"כ נמצא
מת אביו וקרע ואחר כך נמצא בנו יצא ידי קריעה אלמא על
ד"ה כי ותוספות ב"ב
ב טור ש"ע י"ד סי' שמ
❖
שהוא בנו. שמת ולא אביו יצא ידי קריעה דעל על לאו דוקא. הכא
לאו דוקא: לא קשיא הא בסתם הא
לאו דווקא ה"נ לימא אותה
קכט:],
סעיף כד [וברב אלפס
מועד קטן פ"ג דף רצה
נמי אותה לאו דוקא: כאן בסתם
במפרש. הא דתניא אמרו לו מת
וברא"ש סי' סט]:
כאן במפרש. גבי קריעה שקרע
אביו וקרע יצא לאו דוקא בשאמרו
והא גבי קרעים דכתיב על על דכתיב 1 על
מב ה ו מיי' שם טוש"ע
תורה אור השלם
לו בפירוש מת אביו אלא בשאמרו לו
סתם שלא על אביו ולא על בנו אבל
שם סעיף כה:
שאול ועל יהונתן בנו ותניא אמרו לו מת
מג ז מיי' שם הלכ' ח
1. וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ
(בפי') מת וסבור אביו ונמצא בנו ובהא
במתניתין כגון שהפר בפירוש לשם
אביו וקרע ואחר כך נמצא בנו יצא ידי
ופ"ב מהל' שבועות
עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל
יצא ידי קריעה אבל במפרש שאמרו
בתו והלכך כיון דנמצא שאינו כך
הלכה יז-יט ופ"כ מהל'
יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם יְיָ
קריעה אמרי לא קשיא הא בסתם והא
לו מת אביו וקרע על דעת כן לא
צריך להפר לשם אשתו שנדרה:
עדות הלכ' ג ופ"ו מהל'
וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ
במפרש והתניא אמרו לו מת אביו וקרע
נחלות הלכה ו ופ"ב מהל'
בֶּחָרֶב: שמואל ב א יב
א
והתניא לא יצא ידי קריעה. וקשיין
יצא דעל דוקא וכי קתני אמרו לו מת
2. כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת
תמורה הלכה ד סמג עשין
ואחר כך נמצא בנו לא יצא ידי קריעה
ברייתא אהדדי: והתניא. דמסייע
אביו לאו דוקא: והתניא. בניחותא
צו קז ולאוין רמא טוש"ע
אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ
י"ד סי' רלד סעיף לא לב
לרב אשי: והלכתא תוך כדי דבור.
דדוקא בסתם יצא אבל במפרש לא
אמרו לו מת לו מת וכסבור אביו הוא
יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ:
(א) ב
❖
לג וסי' שמ סעיף כד כה
במדבר ל יד
יצא ומתני' דקתני ה"ז יחזור ויפר
דהחוזר תוך כדי דבור כדבור דמי
וקרע ואחר כך נמצא בנו יצא ידי קריעה רב
וטוש"ע ח"מ סי' כט סעיף
לכולהו מילי: חוץ ממגדף. מברך את
במפרש שאמרו לו בפירוש נדרה
א וסימן רפא סעיף ז:
אשי אמר כאן בתוך כדי דבור כאן לאחר
מד ח מיי' פ"ב מהל'
השם: ועובד עבודת כוכבים. האומר
אשתו ונמצאת שהיא בתו דבכי האי
הגהות הב"ח
כדי דבור הא דקאמרת יצא ידי קריעה
עבודת כוכבים הלכה
ג
ודאי לא מהניא הפרה: רב אשי
לעבודת כוכבים אלי אתה דאדבור
(א) גמ' לא יצא ידי קריעה
ט [וברב אלפס ב"ב פ"ח
שנמצא בנו בתוך כדי דבור ד הא דאמרת
לחודיה חייב: והמקדש. אשה והמגרשה
אמר כאן בתוך כדי דבור כאן לאחר
דף ריג ע"ש וברא"ש שם
(אמרו לו מת לו וכו' יצא
לא יצא ידי קריעה לאחר כדי דבור והתניא
סי' כז]:
ידי קריעה) תא"מ. ונ"ב
אע"פ שחוזר בתוך כדי דבור אינה
כדי דבור. רב אשי לא אתא לאפלוגי
מה ט מיי' שם פ"ג הלכה
מלשון הפירוש שאמר
מתני'
מי שיש לו חולה בתוך ביתו ונתעלף
אמרה קונם תאנים
חזרה:
אהאי דינא דבסתם דודאי מודה ביה
ה
ד:
והתניא לא יצא ידי קריעה
מו י מיי' פ"ז מהל'
וענבים שאיני טועמת קיים לתאנים
דיצא ידי קריעה דהא ברייתא מוכחא
וקשיין ברייתא אהדדי נראה
וכמדומה שמת וקרע ואחר כך מת לא יצא
אישות הלכה כב
דלא היה גורס הך סיפא
כל הנדר קיים. אף הענבים שאין
הכי בהדיא דבסתם יצא ובכה"ג נמי
ידי קריעה אמר ר' שמעון בן פזי אמר רבי
סמג עשין מח טוש"ע
כלל וכ"כ הרא"ש בפירושו
בנדרים מהניא הפרה והקמה אלא
יכול להפר שוב אפילו אענבים. קסבר
אה"ע סי' מט סעיף ב:
דיש ספרים דלא גרסי הך
יהושע בן לוי משום בר קפרא ו לא שנו אלא
מז כ מיי' פ"ו מהל'
דכי היכי דלא נדחוק נפשין דברייתא
נדר שהוקם מקצתו הוקם כולו
סיפא אלא גרסי בסיפא לא
שמת לאחר כדי דיבור אבל בתוך כדי
גרושין הלכה טז סמג
יצא ידי קריעה וכך גורס
דקתני אמרו לו מת אביו לאו דוקא
ובגמראב) מפרש יקימנו יקים ממנו:
עשין נ טור ש"ע אה"ע סי'
האלפסי כמו בספרים
הפר דיבור (ב) כדבור דמי א) ז והילכתא תוך כדי
פריק שינויא אחרינא דבמפרש נמי
❖
קמא סעיף נט:
שבידינו סוף פ' אלו מגלחין
דבור כדבור דמי חוץ ממגדף ועובד עבודת כוכבים ומקדש ומגרש:
משכחת לה דיצא כל שהודיעוהו שהוא
וכך נראה מדברי הרמב"ם
ח
ט
י
כ
מתני' אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת קיים לתאנים
פ"ח דהל' אבל דבא"ל מת
בנו תוך כדי דבור לקריעתו ובכה"ג
לו מת סתם לא יצא ידי
תוספות
נמי בהפרה והקמה דמתניתין דקתני
קריעה וכך פסק הטור
כולו קיים הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים אמרה קונם
והא גבי קריעה דכתיב על
בי"ד בסי' ש"מ גבי דין
יחזור ויפר כשאמרו לו אחר כדי
תאנה שאני טועמת וענבה שאני טועמת הרי אלו שני נדרים:
שאול ועל יהונתן דמיניה
קריעה אבל גבי הפרה לא
דבור דהפרה ראשונה שהיתה בתו:
גמ' מני מתניתין רבי ישמעאל דתניא 2 אישה יקימנו ואישה יפרנו
שמעינן קריעה על כל
פסק כך בסי' רל"ד וצ"ע
והתניא. בניחותא: אבל בתוך
מת ומת ותניא אמרו לו
ליישב דבריו וכבר בארתיו
אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת קיים לתאנים כולו קיים
בס"ד: (ב) שם אבל בתוך
מת אביו וקרע ואחר כך
כדי דבור אין חוזר וקורע. שאע"פ
כדי דיבור א"צ לקרוע
אמרו שהוא בנו יצא ידי
הפר
שבשעה שקרע עדיין לא מת ולא
❖
והלכתא תוך:
קריעה אף על פי שלא
הויא קריעה כלל כיון שמת תוך כדי דבור כמאן דקרע השתא דמי כי קרע נמי בטעות שהיה סבור שמת לו מת אחר א"נ הקים או הפר
קרע על זה הכי נמי נימא
דאותה לאו דוקא ואם הפר
בטעות כיון שידע תוך כדי דבור מהני: והלכתא תכ"ד כדבור דמי בר ממגדף ועובד עבודת כוכבים ומקדש ומגרש. ובפרק יש נוחליןג) לא חשיב
לאשתו ונמצאת בתו מופר:
פירוש הרא"ש
אלא תרי בר מעבודת כוכבים וקדושין ולא פליגי דמגדף בכלל עובד עבודת כוכבים ומגרש בכלל מקדש דאיתקש יציאה להויה. מגדף היינו שאם
הא בסתם. הך קריעה
גדף וחוזר בו תכ"ד לא הויא חזרה ועובד עבודת כוכבים שאם אמר לעבודת כוכבים אלי אתה וחזר בו לא הויא חזרה ומקדש ומגרש שאם
והא גבי קרעים דכתיב
דקרע סתם למי שהוא
על על. דשמעינן מינה
ומתניתין במפרש שאמר
קדש או גירש וחזר בו תוך כדי דבור לא מצי הדר ביה. ולא ידענא מ"ש הני ומנא להו לרבנן הכי. ונראה בעיני דבשאר מילי דלא חמירי כולי
אני מיפר לאשתי: רב אשי
דעל כל מת צריך לקרוע
האי כשאדם עושה אותם לא בגמר דעתו הוא עושה אלא דעתו שיכול לחזור בו תוך כדי דבור אבל הני כיון דחמירי כולי האי אין אדם עושה
אמר כאן שנמצא שהוא
מדכתיב על שאול ועל
אותם אלא בהסכמה גמורה ומשום הכי חזרה אפי' תוך כדי דבור לא מהני. וראיתי לרבינו משה בר נחמן ז"ל בפרק יש נוחלין שכתב בשם ר"ת
יהונתן ואפ"ה [אם] בשעת
בנו תוך כדי דבור של
קריעה דהוי כאילו לא קרע
קריעה כוון לאביו ונמצא
ז"ל ד)דתוך כדי דבור כדבור דמי תקנתא הוא דתקון רבנן משום תלמיד הלוקח מקח ופגע בו רבו שיוכל ליתן לו שלום והשוו מדותיהן בכל מילי
בנו יצא ידי קריעה אלמא
אלא לאחר שמיעה והא
בר מהני. ולא ניחא לי וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה לעולם בקום עשה בנדרים אלא ודאי כדאמרן: מתני' אמרה קונם תאנים וענבים
אע"ג דכתיב על לא בעינן
דתניא לא יצא ידי קריעה
שנמצא לאחר כדי דבור:
שיהא [יודע] בשעת קריעה
אלו שאני טועמת קיים לתאנים כולו קיים. אפי' לענבים ואינו יכול לחזור ולהפר: אינו מופר עד שיפר אף לענבים. אינו מופר לענבים עד שיפר
על איזה מת קרע וה"ה
והתניא. בניחותא: אמר
להם בפירוש אבל לתאנים שהפר מופר. לשון אחר אינו מופר כלל אפילו לתאנים שלא כל הימנו להפר מקצתו: אמרה קונם תאנה שאני
נמי אותה לאו דוקא: כאן
רבי שמעון בן פזי. מהא
טועמת וענבה שאני טועמת הרי אלו שני נדרים. לאו למימרא שיהא צריך הפרה לכל אחד ואחד בפני עצמו דהא שני נדרים הפרה אחת
בסתם כאן במפרש. הא
עיקר ראייתו וק"ק לישנא
דקאמר יצא ידי קריעה
דוהא תניא דהא לא מייתי
להן וכדתניא בתוספתא (פ"ו ה"א) היו עליה חמשה נדרים הפרה אחת לכולן אלא לומר שאם הפר או קיים אחד מהם יכול לקיים או להפר את השני:
בסתם איירי שלא פירש על
מידי אלא ממילתא דרבי
גמ' שמעון בן פזי: והלכתא
אביו והא דקתני אמרו לו
מת אביו וקרע לאו דוקא אלא אמרו לו מת לו מת וכסבור שהוא אביו כי הך ברייתא דמייתי בסמוך ומתניתין במפרש
תוך כדי דבור כדבור דמי. פירש ה"ר אליעזר לא ידענא מנין לו ופירש דמדרבנן הוא כדי שישיב אדם וישאל בהפסק
שמפר לאשתו ונמצאת בתו: והתניא. בניחותא: אמרו לו מת אביו וקרע ואחר כך נמצא בנו לא יצא ידי קריעה אמרו
ממכרו ולא יפסיד וקשה דהא גבי דינין דאורייתא הוא כגון גבי מנחת חיטין מן השעורין וגבי שבועת העדות אמרינן
לו מת לו מת סתם וכסבור שהוא אביו וקרע ואחר כך נמצא שהוא בנו יצא ידי קריעה. ובכה"ג איירי בברייתא
ליה וצ"ל דהוי דאורייתא: מגדף ועובד עבודת כוכבים. אפילו חוזר בו תוך כדי דבור קטלינן ליה ומקדש אשה ואחר כך
קמייתא: רב אשי אמר כאן בתוך כדי דבור כאן לאחר כדי דבור. הא דאמרת יצא ידי קריעה שנמצא בנו בתוך כדי
חוזר בו וכן מגרש ואחר כך מבטל הגט לאו כל כמיניה: קיים לחצאין קיים. דדרשינן בגמרא יקימנו יקים ממנו (הפר
דיבור והא דאמרת לא יצא ידי קריעה שנמצא לאחר כדי דבור. כך נמצאת הגירסא בספרים ולפי הגירסא שפירשתי והא
ממנו) הפר לחצאין אינו מופר כלל דהפרה במקצת לא הוי הפרה ואע"ג דאמר נדר שהותר מקצתו הותר כולו שאני בין
תניא בניחותא נראה לי דלא גרסי הא דאמרת יצא ידי קריעה כו' דלא קשיא מידי מקריעה לקריעה אלא ה"ג רב אשי
הפרה להתרת חכם: הרי אלו שני נדרים. אם קיים לענבים לא קיים לתאנים: מני מתניתין רבי ישמעאל היא דתניא
וכו' קיים [לתאנים] כולו קיים. דהכי משמע יקימנו יקים ממנו מדלא כתיב יקיים וכתיב יקימנו דרשינן מלפניו ולאחריו:
אמר כאן בתוך כדי דבור כאן לאחר כדי דבור ותו לא מידי ואמתני' קאי לשנויי מתניתין שנודע לו לאחר כדי דבור וגבי
קריעה שנודע לו תוך כדי דבור ויש ספרים גורסים אמרו לו מת אביו וקרע ואח"כ נמצא בנו לא יצא ידי קריעה ולא
גרסי הך סיפא אמרו לו מת לו מת וכסבור שהוא אביו כו' ופריך מהך ברייתא אברייתא קמייתא ומשני אמר רב אשי כאן תוך כדי דבור כו' הא דאמרת יצא ידי קריעה שנמצא בנו בתוך כדי דבור: מגדף ועובד עבודת כוכבים. אפילו חוזר
בו בתוך כדי דבור קטלינן ליה וכן מקדש אם חזר בו ובטל הקדושין תוך כדי דבור וכן מגרש הגט לא משגחינן ביה: מתני' קיים לתאנים כולו קיים. דהקמה במקצת [הוי הקמה אבל הפרה במקצת] לא הוי הפרה ובגמרא מפרש טעמא ולא
דמי לנדר שהותר מקצתו הותר כולו כדפרשינן לעיל: אמרה קונם תאנים שאני טועמת וקונם ענבים שאני טועמת כו'. כיון שאמרה פעמיים קונם הוי כל אחד נדר לבדו ובגמרא מוקי לה כר"ש דאמר גבי שבועת הפקדון דלא הוי פרטא לחייב
קרבן על כל אחת ואחת עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד: גמ' דתניא אישה יקימנו. ודרש ר' ישמעאל כאילו כתיב יקים ממנו משמע אם הקים מקצתו קיים כולו אבל יפרנו ליכא למדרש הכי הלכך הפרה במקצת לא הויא הפרה:
מוסף רש"י
והתניא אמרו לו כו'. סייעתא היא דתני הכי לא יצא ולעיל תנא יצא ש"מ דכאן בסתם כאן במפרש (ראמ"ה בשמו).
מעי, וכגון (שם) מעשה דשכירות מרחץ בי"ב זהובים לשנה בדינר זהב לחדש, יש מהן שאומר תפוס לשון ראשון ויש שאומר
ונתעלף. לשון עייפות וחלישות הלב (חולין ג: ועי' יחזקאל לא טו ועמוס ח ג). תוך כדי דבור כדבור דמי. כל שני דברים
שתפוס, לשון אחרון ויש שמספקא ליה ואומר יחלוקו ויש שהולך אחר המוחזק, ושם פירשתי דיניהן, והיכא דהדר ביה בהדיא
תוך כדי דבור דאמר חוזרני בי, הכל מודים דהויא חזרה (רשב"ם ב"ב קכט:). ועובד עבודת כוכבים. שאם התפיס או הקצה
שאדם מוציא מפיו זה אחר זה בתוך כדי דבור שסיים דבור ראשון התחיל דבור האחרון, לא חשבינן ליה נמלך, אלא הרי
הוא כאילו אמר שני דברים ביחד, ואם שניהם יכולים לתפוס כגון הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים תמכר ויביא בדמי
דבר לעבודת כוכבים ובתוך כדי דבור חזר בו, אפילו הכי נאסרה משום חומרא דעבודת כוכבים, וכדאמרינן נמי בע"ז (מו.)
שקץ תקשצנו, דאע"ג דאתי מדינא להיתירא אסור (ב"ב שם). וקדושין. שאם קידש אשה בפני עדים וחזר ואמר בתוך כדי
חציה עולה ובדמי חציה שלמים, דהא לשניהם איתכוין אלא שאין יכול להוציא שני דברים כאחד, ואם האחד יש בו כח לתפוס
והאחד אינו כלום יתפוס האחד והאחד כמאן דליתיה, כגון ירושה ומתנה לאחד, לשון ירושה בטל ולשון מתנה קונה, ואם
דבור להוו מתנה ולא להוו קדושין אין שומעין לו ומקודשת ואינה מקודשת, וחומרא דרבנן היא משום לעז ממזרת אם תנשא
שניהם סותרין זה את זה כי היכי דאמר בפרק בית כור (ב"ק קד:) כגון מידה בחבל הן חסר והן יתר וכגון איסתרא מאה
לאחר בלא גט (שם קל.).