פז: ר"ן ואלו
נדרים פרק
אחד עשר נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גמ'
הפר לתאנים אינו מופר. קסבר הפרה במקצת לאו שמה הפרה
הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים. אינו מופר כל
מח א
א) ב)
ג)
עד שיפר אף לענבים: קונם תאנה זו שאיני טועמת וענבה זו
הנדר כדאמרינן בהקמה דאם קיים מקצתו קיים כולו אי נמי אינו
ד)
שאיני טועמת הרי אלו שני נדרים. הואיל וחילקה טעימה בינתים
מופר כלל אפילו לתאנים וכמו
שכתבתי במשנתנו: מה
❖
ה)
מט ב ג
יקימנו ממנו. דמשמע דבמקצתו דהיינו
ממנו הוקם כולו דיקימנו
שאם קיים לענבים לא קיים לתאנים וחייב עליהן שני לאוין ד):
גמ' אף יפרנו ממנו. ואם הפר
הכי משמע אף יפרנו נמי אע"ג דלא
תורה אור השלם
למקצתו הפר כולו: ולר"ע רבי
משמע הכי אפ"ה הא איתקוש:
הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים
נ ד
ישמעאל קמהדר גבי יפרנו מי כתיב
אבל חכמים אומרים מקיש הקמה
1. אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר
דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר הרי
❖
יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל
יפר ממנו גבי הקמה איכא למדרש
להפרה מה הפרה מה שהפר הפר
הוא אומר אישה יקימנו ואישה יפרנו מה
עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא אוֹיֵב
זו היא גירסת הספרים. ולפי זה הא
הכי דהא כתיב יקימנו לשון יקים
לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ:
יקימנו ממנו אף יפרנו ממנו ורבי ישמעאל
❖
ממנו (א) (דלא שויוה רבנן למימר
דתנן הפר לתאנים אינו מופר כל
במדבר לה כג
מי כתיב יפר ממנו ורבי עקיבא מקיש הפרה
דהקמה עיקר): זו דברי ר' ישמעאל
הנדר קאמר אבל מה שהפר הופר
אבל חכת"ואסמפקויתש הקמה
להקמה מה הקמה ממנו אף הפרה ממנו
ור"ע. דתרווייהו מודו בהקמה אבל
דאי אינו מופר כלל מאי קאמרי
[להפרה].
הגהות הב"ח
אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זו דברי
חכמים אומרים מקיש הקמה להפרה
רבנן מה הפרה מה שהפר הופר
(א) רש"י
רבי ישמעאל ור' עקיבא אבל חכמים אומרים
מה הפרה במקצת מה שהפר לא
דמשמע דכ"ע מודו בהפרה ולא
רבי
הופר דהא לא כתיב יפר ממנו אף
איצטריך להו לרבנן אלא לאקשויי
מקיש הקמה להפרה מה הפרה מה שהפר
שמעון היא.
א
כולו
הקמה מה שקיים לא קיים אע"ג
הקמה להפרה דהא בהפרה גופה
הפר אף הקמה מה שקיים קיים: אמרה
דאיכא למידרש יקים ממנו [דלא
פליג תנא דמתניתין אלא ודאי לפי
במקצת
קונם תאנה: אמר רבא מתני' רבי שמעון
שויוה רבנן למימר דהקמה עיקר]:
גרסא זו משמע דכולהו מודו מה
כולו
היא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד
אמר רבא. מתני' דקא משוי חילוק
שהפר הופר. אבל בתוספתא
ואחד: מתני' ב יודע אני שיש נדרים אבל
בין קונם תאנים וענבים שאני
לא משמע הכי דתניא התם נדרה מן
(ב) ד"ה
יודע
איני יודע שיש מפירין יפר יודע אני שיש
טועמת להיכא דאמרה קונם תאנה
התאנים ומן הענבים הפר לתאנים
לכל
אני שיש נדרים אבל איני
יודע שיש מפירין.
מפירין אבל איני יודע שזה נדר ר' מאיר אומר
שאני טועמת וענבה שאני טועמת
ולא הפר לענבים וחשכה אסורה בין
(ג) ד"ה
לא יפר וחכמים אומרים יפר: גמ' ורמינהו
לחייבה שני לאוין משום הלשון ר"ש
בתאנים בין בענבים $ אלמא אינו
ג
והכי קאמר
מופר כלל קאמר. לפיכך נראה גרסת
היא דאמר היכא
1 בלא ראות ד פרט לסומא דברי רבי
פרט לסומא
קצת ספרים עיקר דגרסי הכי אבל
דתבעוהו ה' בני אדם ואמר שבועה
יהודה רבי מאיר אומר לרבות את הסומא
דאינו
חכמים אומרים מה הפרה מה שהפר
שאיני חייב לא לך ולא לך שאם נשבע
יודע
אלמא דאמרי' דאיכא
אמר
אני שיש מפירין אבל
לא הופר אף הקמה מה שקיים לא
לשקר אינו חייב בהא שבועה אלא
❖
איני יודע שזה נדר גמור
ככל
קרבן אחד: עד שיאמר שבועה (ב)של כל אחד ואחד. דאמר שבועה לא
קיים וכן גרסת הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל בהלכותיו: אמר רבא
ר"מ אמר לא יפר.
לך שבועה לא לך דחייב על כל אחד ואחד קרבן: מתני' יודע אני שיש
ר"ש היא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד. בפרק שבועת
נדרים. שאדם יכול לנדור: אבל איני יודע שיש מפירין. ששום אדם בעולם
הפקדון היא דתנן התם היו חמשה תובעין אותו ואמר שבועה
גליון הש"ס
יכול להפר נדר ואחר כן נודע לו שהפרה מועלת: יפר לה. לאחר
שאין לך בידי ולא לך ולא לך חייב על כל אחד ואחד ר"ש אומר עד
בהר"ן ד"ה אבל חכמים
שיאמר שבועה לכל אחד ואחד הכא נמי לא חשיבי ליה שני נדרים
זמן כשנודע שיכול להפר דכיון דלא היה יודע שיכול להפר מעיקרא
בלא ראות
אומרים. אלמא וכו'.
לרבות סומא.
עד שתאמר שאני טועמת לכל אחד ואחד אבל אם אמרה קונם
לא קרינן ביה ביום שמעו אלא השתא באותו יום שנודע לו שיכול
❖
להפר לה: יודע אני שיש מפירין. שהפרה מועלת לנדר אבל איני
שאני טועמת לא תאנה ולא ענבה לר"ש נדר אחד הוי ולרבנן הוו להו
יודע אם נדר זה נדר גמור הוא ונמנע ולא הפר בו ביום: ר"מ
שני נדרים וכבר כתבתי למעלה בפ' פותחין דקיי"ל
כר"ש: מתני' יודע אני שיש נדרים. שמה שנדרה אשתי הוי נדר
אומר לא יפר. לאחר זמן לכשנודע לו שנדר הוא וצריך הפרה
מוסף רש"י
גמור אבל איני יודע שיש מפירין שהבעל מפר שום נדר לא של עינוי
דהואיל והוא ידע בטיב הפרה ולא הפר פושע הוא ה) מ"מ אי נדר
יודע אני שיש נדרים.
הוא שפיר עביד דמפר אי לאו נדר הוא מאי איכפת ליה מאי דהפר
נפש ולא שבינו לבינה: יפר. לאחר מכן כשנודע לו שהבעל יכול
ואיכא מקצת שמיעה ככל שמיעה: וחכמים אומרים יפר. הואיל
להפר יפר תוך אותו יום שיודע לו דעד ההוא יומא לא קרינא ביה
יום שמעו : יודע אני שיש מפירין. שיש מקצת נדרים שהבעלים
ולא הוברר הדבר ואע"ג דאיכא מקצת שמיעה אינה ככל שמיעה. חכמים
דמתניתין היינו רבי יהודה: גמ' ורמינהו בלא ראות פרט
מפירין אותן: אבל איני יודע שזה נדר. שזה מאותן נדרים שהבעל
אבל איני יודע
שיש מפירין.
לסומא. שהרג בשוגג שאינו גולה (ג) דאמר בלא ראות זה
מפר: ר"מ אומר לא יפר. איכא מ"ד דלא יפר כלל קאמר לא היום
ולא אחר שהודיעוהו שהוא יכול להפר היום דלא מקרי יום שמעו
שהרגו לא ראהו דאילו ראהו לא היה הורגו מכלל דיש ספק בידו
יפר.
❖
שיהא מפר אלא כשהוא יודע שהוא יכול להפר ולאחר שהודיעוהו
לראות ואינו רואה דאינו גולה (דאמר) [דסד"א] מקצת ידיעה
שהוא יכול להפר נמי לא יפר משום דידיעה קמייתא לגבי שלא יוכל
לסומא באובנתא דליבא תליא דרוב סומין מבינים לקול הברה
(לעיל עט.)
להפר אחר מכאן יום שמעו מקרי וכבר עבר וחכ"א יפר ביום זה
מהיכן היא יוצאה ואותה קצת ידיעה בכלל ידיעה היא דקרא לא מיירי
יפר.
פירוש הרא"ש
דסבירא להו דמקצת ידיעה ככל ידיעה אבל כל שעבר יומו שוב אינו
אלא היכא דידע לחבריה דהוה התם אלא דלא מיכוין למיקטליה
ר"ע מקיש הפרה
(ראמ"ה בשמו) אבל איני
מפר דיומא קמא יום שמעו מקרי לענין שיכול להפר בו ולענין שאינו
כדכתיב יודע שזה נדר.
להקמה.
יכול להפר מכאן ולהבא. ואיכא מ"ד דכי אמר ר"מ לא יפר דוקא ביום שלאחריו קאמר אבל בו ביום מפר בידיעה זו דס"ל דכיון שהוא
ורבנן
ר' מאיר
מקשו הקמה להפרה.
אומר לא יפר.
יודע שיש נדרים ויש מפירין ידיעה גמורה מקריא אע"פ שאינו יודע שזה נדר וחכמים אומרים יפר ביום שלאחריו דסבירא להו דכיון
דביומא קמא לא הוה ידע שזה נדר לא מקריא ידיעה: גמ' ורמינהו בלא ראות פרט לסומא. (מי) שהרג את הנפש בשוגג אינו גולה
דמדכתיב בלא ראות משמע דכאן הוא בלא ראות אבל במקום אחר יכול לראות: רבי מאיר אומר לרבות את הסומא. דכיון דאית
וחכמים אומרים יפר.
ליה מקצת ידיעה שמרגיש הוא כשבא זה אצלו אע"פ שאין לו ידיעה גמורה שאין יכול לכוין מקומו ממש כיון שאינו רואהו אפ"ה הוי ככל
ידיעה. ולפירושא קמא דפרישנא במתניתין הכי פריך מדר"מ אדר"מ ומדרבי יהודה אדרבי יהודה דהכא אמר ר"מ בלא ראות לרבות
את הסומא אע"ג דלית ליה ידיעה שלימה דקסבר מקצת ידיעה ככל ידיעה ובמתני' תני דאינו יכול להפר בידיעה זו בו ביום אלמא
מתני' יודע אני שיש
נדרים כו'.
(לעיל
מקצת ידיעה לאו ככל ידיעה והכא אמר ר' יהודה בלא ראות פרט לסומא אלמא מקצת ידיעה לאו ככל ידיעה ובמתניתין אמרי רבנן
מט.) בלא ראות.
דהיינו ר' יהודה דהוא בר פלוגתיה דר"מ יפר בו ביום באותה ידיעה אלמא ס"ל דמקצת ידיעה ככל ידיעה ורישא דקתני דיפר ביום שלאחריו
גמ' ורמינהו
לא קשיא דסבירא לן דכל שאינו יודע שיש מפירין אפילו מקצת ידיעה לא הוי. ולפירושא בתרא דפרישנא במתניתין ר"מ דאמר לא יפר
(ב"ק
בלא ראות פרט לסומא
פו:)
ביום שלאחריו קאמר ורבנן דפליגי עליה נמי ביום שלאחריו קאמרי משום דמקצת ידיעה לאו ככל ידיעה דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא
דברי ר' יהודה ר"מ
אדרבה פרט לסומא.
אומר לרבות את
הסומא.
(מכות ט:)