נדרים פרק
אחד עשר נדרים ר"ן פח.
רש"י ואלו
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כדכתיב ואשר יבא את רעהו ביער דהוה ידיע ליה (אבל) סומא
אדרבה אתי שפיר דהכא והתם סבירא ליה דמקצת ידיעה לאו ככל
נא א
א)
אע"פ שלא ראהו ששם הוא על ידי שמיעה ידע שהוא לשם ונימא
ידיעה אבל דרבי מאיר אדרבי מאיר קשיא דהא ברישא מודה ר"מ
דחייב גלות להכי איצטריך קרא בלא ראות פרט לסומא דאינו חייב
דיפר ביום שלאחריו אע"ג דאיכא מקצת ידיעה דהיינו שיודע שיש
נב ב
גלות: ב) רבי מאיר אומר בלא ראות
לרבות את הסומא. שגולה
נדרים אלמא מקצת ידיעה
לאו ככל ידיעה דמאי דאמר בסיפא
ב)
דהא אינו רואה והיינו דאיצטריך קרא
לא יפר היינו משום דכיון שיודע שיש
ג)
לרבויי מי שהוא בלא ראות (א) בלא
מפירין ידיעה גמורה חשיבא ליה
אמר רבא הכא מעניניה דקרא והכא מעניניה
❖
❖
ראיית העין דלא אמר מקצת ידיעה
אבל היכא דליכא אלא מקצת ידיעה
דקרא ר' יהודה סבר גבי רוצח כתיב ואשר
1
בכלל ידיעה ונימא דהואיל ומקצת
כרישא לאו כידיעה חשיבא ליה
יבא את רעהו ביער כל דבר מיעל ליער
תורה אור השלם
תוספות
ידיעה לאו בכלל ידיעה לא יהא גולה
והכא אמר לרבות את הסומא אלמא
וסומא נמי בר מיעל ליער הוא ואי אמרת
להכי איצטריך לן ריבויא דקרא
חשיבא ליה מקצת ידיעה ככל ידיעה.
1. וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ
בבלי דעת.
בלא ראות לרבות את הסומא מיער נפקא
בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה
לחייבו גלות וקשיא דר"מ אדר"מ
וקשה לי מאי קושיא שאני הכא
יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ
ליה אלא שמע מינה בלא ראות פרט לסומא
דבמתני' קאמר רבי מאיר מקצת
דקראי דייקי הכי וכי תימא הכי פריך
וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ
רבי מאיר סבר כתיב בבלי דעת כל דבר
ידיעה בכלל ידיעה ולא יפר והכא
נגמר מינה א"כ מאי קא משני רבא
וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת
הוּא יָנוּס אֶל אַחַת
מידע וסומא לאו בר מידע הוא ואי אמרת
קאמר לה לא אמרינן מקצת ידיעה
הכא מענינא דקרא ונ"ל דסבירא
הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי:
בכלל ידיעה: אמר רבא לא קשיא
לן דלאו מקרא דייקי הכי ר' יהודה
❖
בלא ראות פרט לסומא מבלי דעת נפקא
דברים יט ה
הכא מעניניה דקרא. גבי רוצח
ור"מ דקרא משמע הכי ומשמע הכי
ליה אלא שמע מינה בלא ראות לרבות את
ואי אמרת
אלא מר אמר סבריה ומר אמר
לאו במקצת ידיעה (ב) בכלל ידיעה
הסומא: מתני' המדיר הנאה מחתנו
כו'.
א
הגהות הב"ח
סבריה וכל חד מסמיך ליה אקרא
פליגי אלא מדיוקא דקרא דדייק
והוא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי
(א) רש"י
הכי: רבי יהודה סבר כל דבר
באסמכתא בעלמא ומש"ה פריך
המעות האלו נתונין לך במתנה ובלבד שלא
מיעל ליער הוא. כל מי שיכול
מינה ומשני רבא דלאו כדקס"ד
יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת
דבסברא בעלמא תלו אלא הכא
ליכנס ליער גולה ואפי' סומא במשמע
לאו ככל
נושאת ונותנת בפיך: גמ' אמר רב לא שנו
ככל
מענינא דקרא וליכא למימר נגמר
ואתא בלא ראות דלא איצטריך דכי
מיניה דנדרים ורוצח לא שייכי כלל.
היכי דמתרבי מבלא ראות מתרבי
אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת
המדיר חתנו
ככל
ול"ג הכא מענינא דקרא והכא
נמי מיער והוי רבוי אחר רבוי ואין
ככל
כו' נתונים לך במתנה.
בפיך אבל אמר מה שתרצי עשי קנה יתהון
מענינא דקרא דליתיה בעיקר נסחי
רבוי אחר רבוי אלא למעט ובלא
בעל ושמואל אומר ב אפילו אמר מה שתרצי
(ב) ד"ה
ראות ממעט לסומא: כל דבר מידע
ולמאן דגריס ליה מעיקרא פרכינן
ככל
עשי לא קנה יתהון בעל מתקיף לה רבי זירא
בדוקיא (ג) ד"ה
הוא. כלומר כל שיש לו ידיעה
לא שנו אלא
נגמר מינה ומשני דהתם דייקי קראי
כמאן
דאמרלהמהשאתנושאת
דחתנו
הכי והכא דייקי איפכא: הכא
כשזורק אבן להיכן נופלת וסומא לאו
❖
ונותנת לתוך פיך.
בר מידע הוא: ואי אמרת בלא ראות
פרט לסומא. דאינו גולה הוי
מענינא דקרא. לעולם לית
ליה לרבי מאיר מקצת ידיעה ככל
מיעוט אחר מיעוט מבלי דעת ובלא ראות ואין מיעוט אחר מיעוט
ידיעה ושאני הכא גבי סומא שהרג בשוגג דרבייה קרא בלא ראות
אלא לרבות ואתא בלא ראות ומרבה סומא: גמ' לא שנו.
גליון הש"ס
פרט לסומא דמשמע שאינו רואה כאן אבל רואה במקום אחר:
דיכול ליתן לה אע"ג (ג) דהוא מודר הנאה ממנו אלא דאמר לה
וסומא לאו בר מידע הוא. שאינו יכול לידע ולכוין מקום חבירו
בהר"ן ד"ה הנודר וכו'
בדקמצה מעיסתה.
בענין זה אין לך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך
ממש ואי אמרת בלא ראות פרט לסומא מבלי דעת נפקא ליה
❖
פיך דכיון דאמר לה הכי לא קנה בעל ויכול ליהנות מהן דמשל
הילכך הוה ליה מיעוט אחר מיעוט ואינו אלא לרבות. והך סוגיא
מתני'
אשתו הוא אוכל: אבל אמר לה מה שתרצי עשי בהן. אע"ג
מיחלפא התם בפרק ואלו הן הגולין א]:
הנודר הנאה מחתנו
הגהות מהר"ב
והוא רוצה לתת מעות לבתו. הא דתני מעות משום דאי יהיב לה
דאמר לה שאין לבעליך רשות בהן דמי כמי שקנה הבעל מיד האב
רנשבורג
מזונות אין צריך לומר לה כלום לפי שאין לבעל זכייה בהן והיינו
דיד אשה כיד בעלה וכמי שנתן לחתנו דמי שהרי הרשה לה בהן
לעשות מהם כל דבר ואסור הבעל בהן: ושמואל [אומר אפילו]
דתנן בפרק אין בין המודר וזן את אשתו ולא הצריכוהו
א] בהר"ן
אמר לה מה שתרצי כו'. קסבר לא אמרינן יד אשה כיד בעלה:
לומר ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן משום דכיון דאיהו זנה
במקום הבעל לית ליה לבעל שום זכות באותן מזונות שהרי אפי' נתן
כמאן
לה הבעל מזונות הקצובין לה וצמצמה והותירה אין לו לבעל באותו מותר כלום וכדאמר בפרק מי שאמר הריני נזיר $בדקמצה
מעיסתה כל שכן בשזנה אחר שאין לו לבעל שום זכות באותן המזונות הקצובין לה משום הכי תני והוא רוצה לתת לבתו מעות שיהו מצויין
להוציא אותן בחפציה ובכי ה"ג יש לו לבעל זכות בהן וכדאיתא בפ' חזקת הבתיםג) דאמרינן התם ילקח בהם קרקע והבעל אוכל פירות נמצא
❖
זה נהנה מחמיו שהדירו הנאה לפיכך צריך שיאמר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נותנת
לפיך. ודוקא דאמר לה הני תרי לישני אבל אמר אין לבעליך רשות בהן בלחוד לא מהני דמתני' רבי מאיר היא דאמר יד אשה כיד בעלה כדמוקי
פירוש הרא"ש
לה בגמרא. וכי תימא אם כן כי אמר לה נמי אלא מה שאת נותנת לפיך אמאי מהני היינו טעמא משום דכיון שאין אשה זוכה בנכסים כלל עד
ומשני הכא מעניניה
שתתן אותם לתוך פיה הרי באותה שעה אין הבעל יכול לזכות בהן ולפי זה דוקא כי אמר לה מה שאת נותנת לפיך אבל אי אמר לה אלא מה
דקרא כו'.
שאת מתכסה וכיוצא בו לא מהני וקני יתהון בעל. ואיכא מ"ד דהוא הדין בשיחדן לה לאיזה דבר שיהיה דלא קנה יתהון בעל כיון שאף לה לא
גמ'
הקנה לגמרי אלא לאותו דבר בלבד: לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נותנת לפיך. כלומר כלישנא דמתני' דאמר לה תרתי על מנת
שאין לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך בכי האי גוונא בלחוד הוא דלא קנה יתהון בעל משום שמה שתרצי עשי לא מהני
טפי
מתני' המודר הנאה מחתנו כו'. ובלבד שלא יהא
לבעליך רשות בהן. גמ' לא שנו אלא
דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך. אבל אמר
לה מה שתרצי עשי.