פח: ר"ן ואלו
נדרים פרק
אחד עשר נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כמאן אזלא הא שמעתא דרב. דמתרץ למתני' דיד אשה כיד בעלה:
טפי מאין לבעליך רשות בהן וכי היכי דאין לבעליך רשות בהן
נג א
א)
ב)
כרבי מאיר. דאמר בעלמא דיד אשה כיד בעלה: ורמינהו כיצד
בלחוד לא מהני כי אמר להו לתרוייהו נמי לא מהני דחדא מילתא
ג)
משתתפין כו'. במסכת עירובין וסתם מתני' ר' מאיר: אמר רבא
נינהו: ד) ושמואל אמר אפילו אמר מה שתרצי עשי לא קנה יתהון בעל.
ד) ה)
נד ב ג
דאע"ג דאמר רבי מאיר. בעלמא יד אשה כיד בעלה וכמי שנתן
שמואל לא פליג אדרב בפירושא דמתני' דמודה ליה ודאי דמתניתין
❖
ו)
לחתנו דמי: מודה רבי מאיר לענין
אי אמר מה שתרצי עשי לא מהני
נה ד
שיתוף דכיון דלזכות לאחרים הוא
אלא בדינא הוא דפליג עליה דרב
כמאן אזלא הא שמעתא דרב כרבי מאיר
מיד בעלה זכיא. כלומר כיון דבעל
מוקי מתני' כרבי מאיר דאמר יד
דאמר יד אשה כיד בעלה ורמינהו כיצד
הגהות הב"ח
❖
דעתו הוי לזכות לאחרים על ידי
אשה כיד בעלה וסבר לה כוותיה
משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי
(א) רש"י
א
אשתו נמי יצא מיד בעלה ואין לו
ומשום הכי פסיק ואמר דאי אמר לה
דכיון דאין
זה לכל בני מבוי ב ומזכה להן על ידי עבדו
רשות בהן כלום ואהכי מזכי להו
מה שתרצי עשי קנה יתהון בעל
לה בעל מי יפר לה
תורה אור השלם
ושפחתו העברים ועל ידי בנו ובתו הגדולים
אלא דאמרה
על ידה אבל בעלמא כגון דיהיב
ושמואל ודאי מודה ליה דמתני' הכי
❖
1. וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה
ועל ידי אשתו ואי אמרת קנה יתהון בעלה
מתנה לאשתו אימא לך דיד אשה
קתני אלא דפליג עליה בדינא משום
כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל
עירוב לא נפיק מרשותיה דבעל אמר רבא
כיד בעלה: אלו שזכין. גבי שיתוף
דסבירא ליה דהלכתא כרבנן דלא
נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ:
❖
במדבר ל י
מוסף רש"י
אע"ג דאמר רבי מאיר יד אשה כיד בעלה
מבוי קמיירי שמזכה משלו לכל בני
אמרי' יד אשה כיד בעלה הילכך אי
מבוי: על ידי בנו ובתו הגדולים.
אמר לה מה שתרצי עשי אי נמי ע"מ
מודה רבי מאיר לענין שיתוף דכיון דלזכות
כיצד משתתפין במבוי.
תוספות שאין לבעליך רשות בהן בלחוד דכי
שכבר יצאו מרשותו אבל לא על ידי
לאחרים הוא מיד בעלה זכיא איתיביה רבינא
(גיטין
הדדי נינהו מהני: כמאן אזלא האי
בנו ובתו הקטנים שידן כידו וכן לא
כמאן אזלא הך שמעתא
מניח.
לרב אשי אלו שזכין להן [על ידי] בנו
סד:)
על ידי אשתו. אלמא לר"מ אפילו
שמעתא דרב כר"מ. דאמר בפ"ק
(ערובין עט:) את
דרב כר"מ.
ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים ואלו
ג
החבית.
על ידי שיתוף יד אשה כיד בעלה
דקידושין גבי עבד כנעני
שאין זכין להן על ידי בנו ובתו הקטנים
דמיא: אלא אמר רב אשי מתניתין.
דיד עבד כיד רבו דמי וה"ה ליד
(גיטין סד:) ומזכה להן
ועבדו ושפחתו הכנענים ואשתו אלא אמר
אשה דהוי ידה כיד בעלה:
דלעיל דקאמר דיכול לזכות לכל
על ידי כו'.
רב אשי מתניתין בשיש לה חצר באותו מבוי
בני מבוי על ידי אשתו: כשיש לה
כיצד משתתפין במבוי. מבוי
❖
ורמינהו כיצד משתתפין
(ערובין עט:)
חצר באותו מבוי. לאותה אשה שאין
שחצרות פתוחות לתוכו וכל אחת
עסקינן דמגו דזכיא לנפשה זכיא לאחריני:
במבוי.
מתני' 1 ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה
ואחת אוסרת להוציא כלים ששבתו
חצרה זקוקה לבעלה דמגו דזכיא
במבוי דרך החצר עד שישתתפו כל
לנפשה לההוא חצר זכיא נמי לאחריני
פירוש הרא"ש
כיצד ד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום
את השיתוף: מתני' ונדר אלמנה
החצרות במבוי: מניח את החבית.
כמאן אזלא שמעתתא
מניח חבית של יין.
אע"פ שנשאת בתוך
ל' יום אינו יכול להפר וגרושה כיצד. באיזה ענין אמר
דרב כר"מ.
של יין שיהו הכל משותפין בו כדי
נדרה
שיהא המבוי רשות א' לכולן: ה"ז
קרא שנדר אלמנה וגרושה יקום
ואי
עליה (א): אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום. ובשעה שנדרה היתה
לכל בני המבוי. שיהא להם חלק וזכות באותה חבית: העברים. שיש
אמרת יד אשה כיד בעלה
כו'.
אלמנה או גרושה: אע"פ שניסת בתוך ל' יום. קודם שיחול הנדר עליה
להם יד: ואי אמרת קנה יתהון בעלה עירוב לא נפיק מרשותיה.
כיצד
דכיון דאין יד לאשה בלא בעלה עדיין החבית ברשותו ולא זכו בה
ואיכא למימר הואיל ולא חל הנדר עליה יפר לה בעל אפי' הכי אין יכול
משתתפין במבוי.
בני המבוי: מודה ר' מאיר לענין שיתוף דכיון דלזכות לאחרים
להפר דבתר אמירה אזלינן והוי להו קודמין ואין הבעל מפר בקודמין:
כיון דלזכות
אחרים מיד בעלה זכיא.
הוא כיון דנפיק מיד בעלה זכיא. דנהי דאמר רבי מאיר דאין
נדרה
קנין לאשה בלא בעלה ה"מ היכא דיהיב לה אחר מתנה אבל מודה הוא דבעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות כדאמרינן
בפ' חזקת הבתים ולא שמעי' ליה לר"מ דפליג בהא הילכך ה"נ כיון דבעל מ"מ הא קמפיק ליה מרשותיה אע"פ שאינו
נותן לה ממש אלא לזכות את אחרים מודה דזכיא. כך נראה בעיני: איתיביה רבינא לרב אשי. לאו לאותובי לרב קאתי דבלא
איתיביהרבינאלרב
רב נמי קשיא מתנייתא אהדדי אלא למדחי פירוקיה דרבא אתא למירמי מתנייתא אהדדי: בנו ובתו הקטנים. שאין להם יד ועבדו
אשי.
ושפחתו הכנענים ואשתו נמי ידן כידו ואמאי והאמר רבא דכל היכא דמזכה הבעל לאחרים ע"י יש לה יד: אלא א"ר אשי. כי קתני
מניח את
ואלו שזכין.
מזכה להן ע"י אשתו דוקא בשיש לה חצר באותו מבוי כגון שנפלה לה בירושה בעודה ארוסה והוא כתב לה בעודה ארוסה דין ודברים
החבית.
בשיש
אין לי בנכסיך דבכי האי גוונא מהני כדאיתא בריש פרק הכותב דמגו דזכיא לנפשה להתיר חצרה דבבעל שנתן מתנה
ואי אמרת קנה
לה בית בחצר.
לאשתו אפי' ר"מ מודה דיש לה יד וכדכתיבנא לעיל זכיא נמי לאחריני לכל בני המבוי: ולענין הלכה פסק הנגיד רבינו שמואל
יתהון בעל.
דכיון
הלוי בשם רב עמרם גאון ז"ל דהלכה כשמואל דאע"ג דפלוגתייהו הכא לענין איסורא וקי"ל כרב באיסורי אפ"ה כיון
דלזכות לאחרים הוא
דעיקר פלוגתייהו בדינא תליא אי אמרינן יד אשה כיד בעלה או לא נקטינן כשמואל דהלכתא כוותיה בדיני ועוד דרב כר"מ ושמואל
מיד בעלה זכיא.
כרבנן הלכך נקטינן כוותייהו ועוד דסוגיין בעלמא כשמואל דעל מנת שאין לבעליך רשות בהן בלחוד מהני כדאמרינן פ' מי שאמר הריני
נזיר גבי הפרישה בהמתה אי משלה היתה הבהמה דמקשינן מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני כגון שקמצה מעיסתה ואי נמי דאקני
לה אחר מנה על מנת שאין לבעלה רשות בהן ובפרק בן סורר ומורה נמי אמרי' אינו חייב עד שיאכל משל אביו ומשל אמו
ופרכינן אמו מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני כגון דאקני לה אחר ע"מ שאין לבעלה רשות בהן וכן פסק הרב רבינו משה בר
איתיביה רבינא לרב
נחמן ז"ל ולפי זה כי אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן בלחוד מהני. אבל רבינו תם והראב"ד ז"ל פסקו כרב משום דפלוגתייהו הכא
אשי.
ונדר אלמנה וגו'.
גבי נדרים דאיסורא נינהו וקיימא לן דהלכתא כרב באיסורי ולפי זה לא מהני אלא כי אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן אלא מה
מתניתין בשיש
שאת נותנת בפיך. והרמב"ם ז"לה) מיצע את הדרך שפסק כשמואל אלא שכתב דלשמואל נמי תרתי בעינן ע"מ שאין לבעליך רשות בהן ומה
לה חצר באותו מבוי.
אינו יכול להפר.
שתרצי עשי שהוא ז"ל מפרש דרב ושמואל בהא פליגי דרב סבר דהאי דנקט מתניתין שאת נותנת לפיך דוקא הוא ולישנא אחרינא לא
מהני ביה דאי אמר נמי מה שתרצי עשי (לא) קנה יתהון בעל ושמואל סבר דלאו דוקא דהוא הדין מה שתרצי עשי ומיהו לכולי
עלמא תרי לישני בעינן והקשו עליו וכי מאי מוסיף במאי דאמר לה תו מה שתרצי עשי הא אינו אלא כאומר ע"מ שאין לבעליך רשות
בהן בלחוד ונראה לי דהיינו טעמא משום דכי אמר לה מה שתרצי עשי לדידה נמי לא יהיב לה לגמרי דנימא לאלתר זכה בהן בעל
אלא הרי הוא כאומר לה לא יהו שלך אלא לאותו דבר שתרצי לעשות בהן בכל שעה ושעה וסבירא ליה לשמואל דכי היכי דמייחד לדבר אחד
מתני' אינו יכול להפר.
מיוחד מהני הכי נמי כיון דמייחד לאותו דבר שתרצה לעשות מהן כל שעה ושעה מהני שאין קנין חל אלא באותה שעה שתרצה לעשות בהן
איזו דבר לאותו דבר בלחוד: מתני' ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום אע"פ שנשאת וכו'.
דודאי קרא להכי אתא דאי בלא נשאת למה איצטריך קרא לומר דיקום עליה פשיטא מאן מפר לה אלא ודאי נשאת איצטריך לומר דכיון
שנדרה בעודה אלמנה אע"פ שאמרה שיחול הנדר לאחר ל' יום כי נשאת לאחר מכן אינו מפר משום דבתר אמירה אזלינן שנדרה קודם
הרי זה מופר. דבתר שעת אמירה אזלינן בין לקולא בין לחומרא:
שנשאת ואין הבעל מפר בקודמין: ו) נדרה והיא ברשות הבעל וכו'
נדרה