נדרים פרק
אחד עשר נדרים
רש"י ואלו
ר"ן צ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושרקיה טינא. טח פניו בטיט כדי שלא יכירהו רב חסדא כאילו היה
ושרקיה טינא. כדי להראותו שהוא צריך
לבריות לאלתר לכבוס
סד א ב
א) ב)
ג)
אדם אחד מהם שנדר שלא ישא אשה כדי שיתיר לו דאפשר
בגדיו. וקסבר כי היכי דפליגי רבנן ורבי
נתן בהפרה פליגי נמי
(א)
ד) ה)
אילו היה מכירו לא היה מתיר לו: מאן חכים למיעבד כי האי מילתא.
בשאלה דרבי נתן נמי ס"ל בשאלה דאין חכם מתיר אא"כ חל הנדר
❖
ו)
שדקדק בכך שהשיאו אשה קודם שישאל על נדרו כדי שיחול הנדר
ונהי דבמאי דפליגי ר' נתן
ורבנן קיימא לן כרבנן דיחיד ורבים
עליו קודם שאלה דקסבר כרבי נתן
הלכה כרבים וכדבעינן למכתב קמן
סה ג ד
תורה אור השלם
דאמר לא יפר הואיל ולא חל הנדר
איהו לאפוקי נפשיה מפלוגתא הוא
ושרקיה טינא ואתייה לקמיה דרב חסדא
דרבי נתן דיינא הוא ונחית לעומקא
דעבד הכי. והאי דלא קאמר רבא
1. וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה
❖
אמר רבא $מאן חכים למיעבד כי הא מילתא
הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְיָ צְבָאוֹת
דדינא א): הכי נמי פליגי בשאלה.
קסבר מחלוקת בהפרה אבל בשאלה
בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד
אי לאו דרב אחא בר רב הונא דגברא רבה
שאין נשאלין לחכם עד שיהא הנדר
דברי הכל אין חכם מתיר אא"כ חל
זְקֵנָיו כָּבוֹד:
הנדר וכדאמר רב פפי לקמן בסמוך תוספות
חל עליו: דכתיב וחפרה הלבנה.
הוא דקסבר דכי היכי דפליגי רבנן ור' נתן
ישעיהו כד כג
2. מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת
(ב) והא וחפרה דמשמע אימתי הוי
לא תידוק מינה דמדלא אמר רבא
בהפרה הכי נמי פליגי בשאלה ורב פפי
ושרקיה טינא.
עֲרוּמִים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה
הפרה בזמן שחל בנה ב) בנה היינו
הכי מכלל דלא סבר כרב פפי דליתא
אמר מחלוקת בהפרה דר' נתן סבר אין הבעל
יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה:
נדר. רבי נתן לטעמיה דאמר הנודר
דההיא דרב פפי הילכתא היא וכמו
איוב ה יב
ג)
מיפר אא"כ חל נדר דכתיב וחפרה הלבנה
3. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיְיָ
1
כאילו בנה במה והמקיימו כו' והיינו
שנכתוב לפנינו בסמוך בס"ד ורבא
ורבנן סברי א בעל מיפר אע"פ שלא חל נדר
אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר
חל בנה חל בנין הנדר. ע"א
נמי אפשר דהכי סבירא ליה והאי
אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל
דכתיב מפר מחשבות ערומים אבל בשאלה
מאן חכים כו'.
2
מסיפיה דקרא וחפרה הלבנה ובושה
דלא אמר הכי משום דמהאי עובדא
דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו
❖
במדבר ל ג
יַעֲשֶׂה:
דברי הכל אין חכם מתיר כלום אא"כ חל
ליכא למידק כולי האי דנהי דודאי
החמה כדכתיב ד) והיה אור הלבנה
ב
ה"נ בשאלה.
נדר דכתיב לא יחל דברו לימא מסייע ליה
איכא למידק מינה דרב אחא בר
כאור החמה ואור החמה יהיה
3
דכתיב וחפרה הלבנה.
הונא לא סבירא ליה כמאן דאמר
שבעתים וגו' דבההיא שעתא חפרה
קונם שאיני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו
הגהות הב"ח
לקמן מחלוקת בהפרה אבל בשאלה
נהורא דהלבנה דעד השתא כי מלך
נשאל על הראשון ואח"כ נשאל על השני
(א) רש"י
ג
דברי הכל חכם מתיר אף על פי
ה' צבאות על ישראל ולא קודם
ואי אמרת נשאל אע"פ שלא חל נדר אי בעי
שלא חל הנדר דאי הכי למה ליה
שימלך וה"ה גבי נדר מכי חל עליה
על האי ניתשיל ברישא אי בעי על האי
(ב) ד"ה והאי
הוא דמיפר ולא קודם שיחול: דכתיב
לשבשיה מיהו ליכא למידק מינה
הכי משמע
ניתשיל ברישא ומי ידע אי האי קמא אי
מפר מחשבות ערומים. דמשמע
(ג) ד"ה
דסבירא ליה דבשאלה דברי הכל אין
האי בתרא אלא לימא מסייע ליה קונם שאיני
חכם מתיר אא"כ חל הנדר דמנלן
מפר אפילו מחשבה בעלמא אף ע"פ
ומי ידע וכו'
נהנה לפלוני הריני נזיר לכשאשאל עליו
שלא חל הנדר עדיין: אבל. בנדרים
הא דאפשר דנהי דסבירא ליה דבשאלה
כלומר על
הראשון
נמי פליגי לאפוקי נפשיה מפלוגתא
שצריך שאלה לחכם דברי הכל אינו
נשאל על נדרו ואח"כ נשאל על נזרו ואי
ד
הכי משמע חכם
עביד הכי. כך נראה בעיני וראיתי
מתיר אא"כ חל הנדר כדכתיב לא
אמרת נשאל אע"פ שלא חל נדר אי בעי על
(ד) ד"ה
מי שכתב בהפך: ורב פפי אמר
יחל דברו דמשמע כל זמן שאין
על
נדרו איתשיל ברישא אי בעי על נזרו איתשיל
מצי
שם מעשה בנוי אלא דיבור בעלמא
מחלוקת בהפרה וכו' דכתיב מפר
ברישא ר' נתן היא אמר רבינא אמר לי
❖
שעדיין לא חל הנדר לא יחל החכם
אלמא שייכא
מחשבות ערומים.
מרימר הכי אמר אבוך משמיה דרב פפי
והאי דדרשינן מיניהה) הוא אינו מוחל
הפרה במחשבה בלבד דאכתי לא
מחלוקת בהפרה אבל בשאלה דברי הכל מפר
אבל אחרים מוחלין לו בזמן שחל
חיילא: דכתיב לא יחל דברו.
גליון הש"ס
ואע"פ שלא חל נדר
דכתיב לא יחל דברו
הנדר קאמר: לימא מסייע ליה.
לא יעקור חלות [דברו] ודייקינן הא
גמ' מאן חכים.
למימרא
❖
אחרים עוקרין אלמא אין חכם מתיר
לרב פפי דאילו בשאלה דברי הכל
שאיני נהנה לפלוני ולכל מי
אינו [מתיר] עד שיחול הנדר: קונם
אלא אם כן חל הנדר: נשאל על הראשון. על המודר ומתוך
שאשאל עליו. כלומר אם אשאל עליו לשום חכם להתיר לי יהא
כך נאסר על החכם שמתירו ולפיכך חוזר ונשאל עליו: אי בעי
פירוש הרא"ש
עלי קונם מה שאני נהנה לאותו חכם: ואי אמרת. דנשאלין לחכם
על האי מתשיל ברישא. ילך אצל חכם ויאמר אני הדרתי ראובן
ושרקיה טינא.
עד שלא חל הנדר אי בעי למישאל על המודר ברישא מיתשיל אי בעי
מנכסי והדרתי גם כן אותו חכם כשאשאל לפניו ועכשיו אני רוצה
מיתשיל על חכם ברישא (ג): מאי נשאל דקאמר סתמא דמשמע או
לישאל לפני פלוני חכם ומתחרט אני על מה שאסרתיו בהנאתי.
קונם
על החכם או על מודר: לימא מסייע ליה. מהכא קונם שאני
ומדלא אפשר למעבד הכי ש"מ דאין חכם מתיר אלא אם כן חל
שאני נהנה לפלוני ולמי
שאשאל לחכם עליו.
מאן חכים
הנדר: ומי ידע הי קמא והי בתרא. הש"ס הוא דקא דחי למאן
נהנה לפלוני דחל עליה נדר לאלתר והריני נזיר לכשאשאל לחכם עליו:
למעבד כי הא מילתא.
נשאל על נדרו. שחל עליו ואח"כ נשאל נמי על נזרו שלא חל עד שישאל
דמייתי הך סייעתא דמי ידע למאן קרי תנא ראשון או אחרון דילמא
נשאל על
הראשון.
עליו: ואי אמרת נשאל. לחכם נמי אע"פ שלא חל הנדר וכי היכי
כי קתני ראשון ושני לשאלה קאמר שנשאל על אי זה מהן שירצה
דפליגי בהפרה פליגי בשאלה ובדין הוא דלרבנן (ד) חל נזירותו: שאיל
תחלה וההוא קרי ליה ראשון ואותו אחר שנשאל עליו אח"כ קרי ליה
ברישא. דליזיל לחכם לישאל על נזירותו תחילה ואחר כך על נדרו:
אחרון: הא רבי נתן היא. דחי ליה דבהפרה בעי' שיחול הנדר וכל
אי בעי
דכתיב
אהא מיתשיל.
וחפרה הלבנה ובושה
שכן בשאלה דכתיב לא יחל אבל לעולם אימא לך דרבנן כי היכי דפליגי
למימרא
מי
החמה.
בהפרה פליגי נמי בשאלה: דכתיב לא יחל דברו. למימרא דלא הוי ביה מעשה דדברו דבור בעלמא משמע ולא חלות הנדר: ולענין הלכה קיי"ל
ידעינן הי קמא והי בתרא.
כרבנן דפליגי עליה דרבי נתן ואמרי דבעל מפר אע"פ שלא חל הנדר חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דר' עקיבא דאמר
דאשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ונתגרשה דיפר על כרחיך הכי סבירא ליה דבעל מפר אע"פ שלא חל הנדר ועוד דסוגיין בריש
פרקין בענין אם ארחץ אם לא ארחץ כרבנן שייכא וכדכתיבנא עלה דההיא . ואע"ג דאמר רבא מאן חכים למעבד כי הא אי לאו רב אחא
אלמא קלסיה משום דעבד כרבי נתן וכיון דקלסיה שמע מינה הילכתא כותיה לאו ראיה היא דמשום דאפיק נפשיה מפלוגתא הוא דקלסיה
דכתיב
וכדכתיבנא לעיל וליכא למדחי כל הני ראיות משום הא דקלסיה רבא דאיכא למדחייה וכדכתיבנא. הילכך נקטינן דבעל מפר אע"פ
מפר מחשבות ערומים.
שלא חל הנדר וכן דעת הרמב"ן ז"ל: מיהו ה"מ בשתלתה נדרה בדבר שהיא עשויה לעבור על תנאה דומיא דאם עושה אני על
פי אבא ועל פי אביך דכיון שהיא מצטערת אם לא תעשה לפיהן כאילו עשתה דמי אבל תלתה תנאה בדבר שאינה עשויה לעבור
שנאמר לא יחל דברו.
נשאל על נדרו.
עליו אינו מפר אלא אם כן חל הנדר והיינו דאמרינן בריש פרקין למה לה הפרה לא תרחץ ולא ליתסרון פירות עולם עלה
וכדכתיבנא
הא
מני רבי נתן היא. ו)
ולמי שאשאל עליו. נשאל על הראשונה.
מי ידע הי קמא והי בתרא.
אבל בשאלה ד"ה מתיר מיד.