צא:
ר"ן ואלו
נדרים פרק
אחד עשר נדרים רש"י
עין
משפט
מסורת
הש"ס
נר
מצוה
אהלויי. מוכרי אהלות בשמים: נפטויי. מוכרי נפט: דהוה
אהלויי. נכרים מוכרי אהל: נפטויי. מוכרי נפט:
מהרזיק.
עב א טוש"ע אה"ע סי'
א) [עיין תוס' כתובות יג.
❖
ד"ה מעלה], ב) [בבלאי
קעח סעי' ו:
מהרזק בביתא. שהיה סגור עם אשה בבית: פרטיה נואף
שהיה נחבא עם אותה אשה וכדאמר פ' החובל (ב"ק דף פה:)
ג)
בבא פי' על גבי כיפת השער
להוצא. פרץ הגדר: הוה מירכס. בביתה היה מתחבא בבית
דהרזקיה באנדרונא: פרטיה נואף להוצא. פרץ מחיצה של הוצא
במחבא בבלאי כמו שפי'
שלא ירגיש בו הבעל: בלא דעתא דאיתתא. שאילו היתה יודעת
ודפנא: אירכוסי הוה מירכס. שהיה מחביא עצמו כדי שלא יראה
אבלואי. ערוך ערך בב],
הגהות הב"ח
ג) [שם לפנינו איתא
לא היתה מניחתו לאכול: כי נאפו
קלונו: בכלאי בבא. במסך שלפני
(א) גמ' אמר רב נחמן
דהדקיה וע"ש רש"י שכתב
ודם בידיהן. דנואפים הורגין
הדלת. והא דאצטריכי להני טעמי
אהלויי דהוו
הכא
האידנא אי אנת לא
דהדקיה סוגרו במסגר],
כצ"ל ותיבת להו נמחק:
הבעלים: מהו דתימא איסורא עבד.
לאו למימרא דבלאו הכי איתתא
(ב) שם אמר רבא
ד) [וע' תוספות יבמות כד:
דילמא מנהון
אמר
רב נחמן עיניה נתנה
איתתא: (ג) שם דכתיב
ד"ה אמר רבי ותוס'
אסירא דליתא שאין האשה נאסרת
האי בהדה והאי דאמר ליה הכי
באחר ולית
בה
מששא במלה ההיא
כי נואפות הנה ודם כצ"ל
כתובות סג: ד"ה אבל
על בעלה אלא בקינוי וסתירה או
משום דלא לימות דתיהוי איתתיה
❖
❖
וכן ברש"י:
אמרה],
איתתא דלא הוה בדיחא דעתה בהדי
בעדי דבר ברור אלא דאי לאו משום
עלויה כי מים גנובים ימתקו קמשמע
גברא אמר לה האידנא מאי שנא אמרה
הני טעמי היה ראוי בכיוצא בזה
לן דלא אמרינן הכי ושריא:
ליה מעולם לא צערתן בדרך ארץ כי
גליון הש"ס
תורה אור השלם
לכל בעל נפש לחוש לעצמו כדי
הדרן עלך ואלו נדרים
האידנא אמר לה לא הוה הדא מילתא
גמ' דטעמינון חויא. ע'
1. וַאֲנָשִׁים צַדִּיקִם הֵמָּה
לצאת ידי שמים : אלהים משמים
ד)
וסליקא לה מסכת נדרים
שבת ד' קי ע"א בתד"ה
יִשְׁפְּטוּ אוֹתְהֶם מִשְׁפַּט
❖
האידנא אמרה ליה א"כ הלין נכרים נפטויי
יאיר עינינו בתורתו כאור
וליתי:
נֹאֲפוֹת וּמִשְׁפַּט שֹׁפְכוֹת
החמה שבעתים. ויזכנו לראות
דהוו הכא האידנא אי אנת לא דילמא חד
מנהון אמר (א) להו רב נחמן
דָּם כִּי נֹאֲפֹת הֵנָּה וְדָם
בִּידֵיהֶן: יחזקאל כג מה
בבנין ירושלים אמן:
לא תשגיחון בה נותנת עיניה באחר הואי ההוא גברא דהוה מהרזיק
א
2. מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ
הגהות מהר"ב
הדרן עלך ואלו נדרים בביתא הוא ואינתתא על אתא מריה דביתא פרטיה נואף להוצא וערק
וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם:
רנשבורג
❖
משלי ט יז
אמר רבא איתתא שריא אם איתא דעבד איסורא ארכוסי הוה מירכס
וסליקא לה מסכת נדרים
א)
א] תוס' ד"ה פרטי' נואף
כו' ובערוך פי' דהוי נואף
ההוא נואף דעל לגבי דההיא אנתתא אתא גברא סליק נואף איתיב ב) [בכלאי] בבא הוה מחתן תחלי
הבעל וערק הבעל. עי'
פירוש הרא"ש
תמן וטעמינון חויא בעא מרי דביתא למיכל מן הנהו תחלי בלא דעתא דאינתתא אמר ליה ההוא נואף
ספר מקום שמואל בשער
❖
אהלויי. מוכרי אהל
התירוצים:
לא תיכול מנהון $ דטעמינון חויא אמר רבא (ב) אינתתיה שריא אם איתיה דעבד איסורא ניחא ליה
ובעלה היה כהן ונאסרת
דליכול ולימות דכתיב כי נאפו ודם בידיהן פשיטא מהו דתימא איסורא עבד והאי דאמר ליה דניחא
עליו בשוגג: נפטויי.
1 (ג)
מוכרי נפט: מהרזיק
הגהות מהר"י
ליה דלא לימות בעל דתהוי אינתתיה עלויה 2 מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם קא משמע לן:
בביתא. סגור בבית
לנדא
כי ההיא דהחובל (ד'
הדרן עלך ואלו נדרים וסליקא לה מסכת נדרים
[א] תוס' ד"ה פרטיה
פה:) דהרזקיה באינדרונא:
פרטיה להוצא. פרץ
נואף כו'. ובערוך פירש
דהוי נואף נראה להבעל וערק בפני הבעל כצ"ל. הכוונה בזה לתרץ מאי ראיה הוא זה שלא אירכס מירכס דלמא פרץ הנואף הכותל: אירכוסי הוה מירכס. היה נטמן בפני הבעל: ניחא ליה דליכול ולימות. כדי שתהא מצויה לו בכל עת:
וערק כדי שיהי' נעלם מעיני הבעל ולמה ליה להחביא ולכך פירש הערוך שכבר היה הנואף נראה להבעל קודם שפרץ וערק
הדרן עלך ואלו נדרים וסליקא לה מסכת נדרים
ושפיר קאמר דאי הוה עביד אסורא היה ארכוסי מירכס טרם שיהיה הבעל רואה אותו:
תוספות
אהלויי. מוכרין אהל: שמא עיניה נתנה באחר. ומיירי באשת כהן דאי לאו עיניה נתנה באחר אף בביאת
איסורא אירכוסי הוי מירכס. פירוש היה נטמן מפני הבעל פירשתי ביבמות: בבא דכפא. בכניסת הפתח: פשיטא.
אונס בחיוב שסבורה שהוא בעלה [אסורה]: נפטויי. מוכרי נפט והבעל היה כהן כדפרישית: דהוה
(דהתם) שאף חשוד על שפיכת דמים: מים גנובים ימתקו. כדאמר בסנהדרין ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה
מהרזק. נהגו ביחוד וחבירו בהחובל (דף פה:) דהרזקיה לאינדרונא: פרטיה נואף להוצא וערק. כלומר פרץ המחיצה
קמ"ל דנואף אינו יודע זה וניחא ליה דלימות בעל כדי שישאנה בפרהסיא:
[א]
ויצא כך
כתוב בספרים.
ובערוך פירש א]
דהוי נואף הבעל וערק הבעל: איתתא שריא דאם איתא דעבד
הדרן עלך ואלו נדרים וסליקא לה מסכת נדרים
אחר השלמת המסכתא יאמר זה
ויועיל לזכרון בעזרת השם יתברך
*) הַדְרָן
עֲלָךְ מַסֶּכֶת נְדָרִים
וְהַדְרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת נְדָרִים וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת
נְדָרִים וְלֹא
תִתְנְשֵׁי
מִינָן לֹא
בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:
יאמר כן שלשה פעמים ואחר כך יאמר:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּתְהֵא
עִמָּנוּ לָעוֹלָם
הַבָּא. **) חֲנִינָא
בַּר פָּפָּא רָמִי
בַּר פָּפָּא נַחְמָן בַּר פָּפָּא אַחָאי בַּר פָּפָּא אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא רַפְרָם בַּר פָּפָּא רָכִישׁ בַּר פָּפָּא סוּרְחָב בַּר פָּפָּא אַדָּא בַּר פָּפָּא דָּרוּ בַּר פָּפָּא:
הַעֲרֵב נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה כֻּלָּנוּ אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל
כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי
תוֹרָתֶךָ: מֵאוֹיְבָי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא
אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:
מוֹדִים
אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא
שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת.
שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים
וְהֵם מַשְׁכִּימִים. אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר
וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָן מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים. אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֶּאֱמַר
וְאַתָּה
אֱלֹהִים
תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת נְדָרִים כֵּן תַּעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם
לִלְמֹד
וּלְלַמֵּד
לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹּא
תַמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם. וְתִתְקַיֵּם בִּי בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ.
כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים: אוֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד: יְיָ עוֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחַדָּתָא, וּלְאַחְיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עַלְמָא, וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֵם,
וּלְשַׁכְלֵל הֵיכָלֵיהּ בְּגַּוֵהּ, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵיהּ
וִיקָרֵיהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ]. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא
מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאֵר וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא
מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי
תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא, דִּי בְאַתְרָא (קַדִּישָׁא) הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא
וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן ק¢ דָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים
טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל
וְאִמְרוּ
אָמֵן:
*) פי' הגון על זה תמצא בספר החיים שחיבר אחי הגאון מהר"ל מפראג בספר זכיות ח"א פ"ג, **) בסיומא וסוף תשובת הרמ"א ז"ל וכן בסוף יש"ש בב"ק כתוב רמזים על הזכרת שמות הללו.