רש"י כל כנויי פרק
ראשון נדרים
ר"ן יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גמ'
לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן. כגון במתניתין דמכלל
מיתסר אפילו הכי כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אזלינן
נא א
א)
ב)
לחומרא דקיימא לן סתם נדרים להחמיר: טהור טמא פגול נותר
דאמר לא לחולין שמעי' מינה הא קרבן הוי ואהכי אסור ור' מאיר
ו)
ג) ד)
אסור. כך היא הגרסא בנוסחאות וקשה בעיני מאי איכא בין טהור
סבר דלא הוי אסור אא"כ אמר בפירוש לא חולין ליהוי אלא
ה)
אתה שומע קרבן: דתנן.
לדכי דכיון דתנא לדכי בלמ"ד מכלל דבלא למ"ד לא מיתסר וכיון
קרבן דלא משמע ליה מכלל לא חולין
ו)
❖
❖
ז)
במסכת קידושין בפרק האומר ר'
שכן כי אמר טהור בלא למ"ד למה
גמ' סברוה מאי לחולין לא לחולין ליהוי
מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי
יאסר והלא דכי תרגומו של טהור הוא.
בני גד ובני ראובן אינו תנאי דכתיבד)
ומצאתי להרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות
אלא קרבן מני מתני' אי ר"מ לית ליה
הגהות הב"ח
גליון הש"ס
ויאמר (א) אליהם משה אם יעברו
נדרי' שכתב טהור בלמ"ד וטמא
מכלל לאו אתה שומע הן דתנן ר"מ
(א) רש"י
ר"נ ד"ה דתנן ר'
בני גד ובני ראובן אתכם וגו' ואם
פגול נותר בלא למ"ד וכן נראה לי
משה
מאיר כו' דבסוטה ועדות
אומר א כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני
לא יעברו וגו' לא נכתוב אם יעברו
עיקר ואי גרסינן הכי במתני' לטהור
אליהם
לית ליה.
ראובן אינו תנאי אלא ר' יהודה היא
(ב) ד"ה
דלא צריך למיכתב אלא אם לא יעברו
בלמ"ד ניחא. ואי לא גרסינן ליה
שם ד"ה אלא רבי יהודה.
ר' מאיר
אימא סיפא ר"י אומר האומר ירושלים לא
דמשמע אם לא יעברו ונאחזו
נראה לי משום דתנא למ"ד בדכי לא
הוא (ג) ד"ה
גבי מוציא את אשתו
אמר כלום מדסיפא ר' יהודה רישא לאו
משום נדר.
בתוככם הא אם יעברו ונתתם להם
חש למתניי' בטהור דמילתא פשיטא
❖
אבל
רבי יהודה היא כולה ר' יהודה היא והכי
וגו' אלא להכי איצטריך למיכתב
היא דדכי וטהור שוו להדדי דחד
(ד) ד"ה
❖
לתרוייהו דלא אמרינן מכלל לאו אתה
ענינא הוא. ותנא במתני' תלת דיני
קתני שר' יהודה אומר האומר ירושלים לא
ידור בדבר
שומע הן. ומתניתין קתני אסור
תני. דכל היכא שהוא מזכיר שם
מוסף רש"י
אמר כלום וכי אמר כירושלים לר"י מי מיתסר
דמכללא לא לחולין שמעינן קרבן:
שמשמעותו להיתר צריך שיזכיר
סברוה.
הגהות מהר"ב
והתניא ר' יהודה אומר האומר כירושלים לא
אלא. מתניתין רבי יהודה היא
בתחלתו למ"ד בפתח ומתסר דמכלל
רנשבורג
אמר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים
לאו אתה שומע הן והיינו חולין כשר
דאית ליה מכלל לאו אתה שומע הן
א] בהר"ן
כולה ר' יהודה היא ותרי תנאי אליבא דר"י
דלית ליה תנאי כפול: אימא סיפא
דכי טהור. וכל היכא שמזכיר שם
תניא
רבי יהודה אומר אף האומר ירושלים
שהוא מורה איסור ושייך בקדשים
לא אמר כלום. דפליג אתנא דלעיל מיניה דהיינו ר' מאיר דסתם
כגון טמא פגול נותר ובהני לא שייכא למ"ד פתוחה בתחלתן דאדרבה
אי אמר להו בלמ"ד איכא למימר דלהיתרא קמכוין ובהני נמי אע"ג
משנה (ב) היא ומדסיפא ר' יהודה רישא לאו רבי יהודה דא"כ הוי
רישא וסיפא רבי יהודה ומציעתא רבי מאיר: שר' יהודה אומר האומר
דלא אמר בהו כ"ף הדמיון מתסרי אפילו לר"י דהא בגמ' מוקמי
(ראמ"ה בשמו) אי ר"מ
ב] שם
לית ליה כו'.
ירושלים כו'. דבעינן שיאמר כירושלים כלומר ה)נזירים בירושלים: עד
למתני' כרבי יהודה כולה ואפי' הכי בהני אסור בלא כ"ף שכיון
שידור בדבר הקרב בירושלים. כגון קרבנות ומנחות שקריבין לגבי
ששמו מורה אסור בלא כ"ף נמי מתסר לכולי עלמא אע"ג דמצינן
מזבח : האומר כירושלים לא אמר כלום. דלא מיקדשא ירושלים:
למימר דכי אמר טמא אתרומה קמכוין דשייך בה נמי טומאה
(ג)
ותרי תנאי אליבא דרבי יהודה. דתנא דמתניתין סבר האומר
וטהרה דתרומה נמי הויא לה דבר האסור וכי מתפיס בה לא אתסר
כל תנאי
(שם, עי"ש)
ירושלים לא אמר כלום הא כירושלים אסור דירושלים מיקדשא
כדאמרינן בגמראז) אפי' הכי כיון דאיכא למימר נמי לקדשים קמכוין
שאינו. כתנאי בני
גד ובני ראובן אינו
ותנא דברייתא סבר האומר כירושלים לא אמר כלום דקסבר ר' יהודה
הוה ליה כסתם נדרים להחמיר. והדר תני כאימרא כדירים כעצים
תנאי.
לא נתקדשה ירושלים אא"כ (ד) יאמר כדבר הקרב בירושלים:
וכו' דהני כולהו אין שמן מורה על שם איסורן ומשום הכי אמר רבי
יהודה דבעי דלימרינהו בכ"ף דאי לא לא משמע דאמר אסור מה
בין
שאין כן בפגול ונותר דכיון ששמן על שם איסורן הרי הוא כאומר כפגול כנותר. ואם תקשה עלי והתנן באידך מתניתין האומר קרבן עולה
מנחה וכו' ואפילו הכי תנן בה ר' יהודה מתיר וטעמא דכולהו דלא אמרינהו בכ"ף ואמאי והא הני שמן מורה איסור ומאי שנא מפגול
ונותר לאו קושיא היא שאלו אע"פ ששמן מורה איסורן מ"מ אין שמן על שם איסורן שהאומר בהמה זו עולה או חטאת אינו מתכוין
בשם זה לאיסורא אלא שצריך לעשות ממנה דיני עולה או חטאת או תודה או שלמים מה שאין כן בפגול ונותר ששמן עליהם משום
איסורן בלבד ולפיכך כל שאמר פגול או נותר עלי ככר זה דבריו מוכיחין שלאיסור הוא מתכוין וכפגול וכנותר קאמר ומש"ה מתסר בלא
כ"ף אפילו לר' יהודה. אי נמי טעמיה דר' יהודה דבעי כ"ף משום דבלא כ"ף סבירא ליה דחי אימרא קאמר וכן בשארא ומש"ה בטמא
פגול נותר דלא שייך חי טמא לא בעיא כ"ף והכי מוכח האי פרושא בגמרא דתניא מודים חכמים לר' יהודה באומר הא קרבן וכו'
כלומר אע"ג דפליגי עליה באומר קרבן גרידא דלא חי קרבן קאמר באומר הא קרבן מודו ליה. כך נראה בעיני פירוש משנתינו וראיתי
לראשונים ז"ל שעמעמו בה הרבה ולא העלו דבר מחוור לפי דעתי: כאימרא. כשה של קרבן דסתם נדרים להחמיר ועוד דמשמע דכשה
הידוע קאמר: כדירים. כקרבנות שבדירים: כעצים. כשני גזירי עצים שהיה עורך על גבי מערכה כדכתיב ובער עליה הכהן עצים:
❖
כאשים. כשלהבות של אש שעל המזבח: כירושלים. כקרבנות שבירושלים: האומר ירושלים לא אמר כלום. משום דלא אמר כירושלים:
❖
(קדושין סא.)
גמ' סברוה. האי סברוה במסקנא נמי קאי ודכותיה בריש בבא בתרא : לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן. דהוא בעי תנאי
א]
ב]
פירוש הרא"ש
כפול וכדיליף מתנאי בני גד ובני ראובן דכתיב אם יעברו ואם לא יעברו: דתנן ר"מ אומר. בפרק האומר בקידושין. ואע"ג
תוספות
דאמרינן בשבועת העדות דכי לית ליה לר"מ מכלל לאו הן בממונא באיסורא אית ליה הא אסיקנא התם $ דבסוטה ועדות
גמ' כל תנאי שאינו
כתנאי בני גד ובני ראובן
סברוה מאי לחולין
לית ליה משום דהוו איסורא דאית ביה ממונא ונדרים נמי ממונא אית בהו דהיינו חפצא דמתסר עליה: אלא רבי יהודה. דאמר
כו'.
כו'.
בפרק השולח $ גבי מוציא את אשתו משום נדר דלא בעי תנאי כפול אלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן. ואע"ג דר'
חנינא פליג עליה דר"מ בתנאי כפול בפרק האומר אפ"ה בעי לאוקמא למתני' כר' יהודה משום דאיירי בה ואע"ג דאצטריך
אלא ר' יהודה היא.
לדחוקי ולמימר תרי תנאי אליבא דרבי יהודה ולא בעי לאוקמא כרבי חנינא שלא נזכר בה כלל: מדסיפא ר' יהודה הוי רישא לאו ר'
דאי ר"מ לית ליה
יהודה. מדקתני סיפא ר' יהודה אומר מכלל דעד השתא לאו ר' יהודה בלחוד קתני: כולה ר' יהודה היא וכו'. שר' יהודה אומר האומר
מכלל לאו אתה שומע הן.
מדסיפא
ירושלים לא אמר כלום כיון שלא הזכיר כ"ף הדמיון וה"ה לאימרא דירים ועצים אלא דנקט ירושלים משום דסמיך ליה אבל בפגול נותר
ר' יהודה רישא לאו ר'
יהודה.
וטמא מודה בהו ר' יהודה דלא בעי כ"ף וכמו שפרשתי במשנתינו ומש"ה תנא להו תנא בלא כ"ף: תרי תנאי אליבא דר' יהודה. תנא דמתני' סבר
דלר' יהודה דעתו על דבר הקרב בירושלים וכי אמר כירושלים מתסר ותנא ברא סבר דדעתו על עצים ואבנים ועד שידור בדבר הקרב לא מתסר:
האומר
תניא
כירושלי' לא אמר כלום.
כולה רבי יהודה היא.
והתניא האומר כירושלים לא אמר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים.
תרי תנאי אליבא דר' יהודה.