כל כנויי פרק
ראשון נדרים
יא: ר"ן
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך. בין שאמר חולין שאוכל לך או
תניא חולין החולין כחולין בין שאוכל לך ובין שלא אוכל לך מותר.
נב א
א) ב)
ג)
בשאוכל לך פשיטא דשרי ובשלא אוכל לך נמי נהי דא"ל הא
החולין שאוכל לך דהיינו ודאי מותר ובין שאמר חולין שלא אוכל
ד)
מה שאוכל לך לא יהא חולין הא אוקמינן לה כר"מ דלית ליה מכלל
לך או החולין שלא אוכל לך דמשמע חולין מה שלא אוכל לך אבל
נג ב
ה)
❖
❖
נד ג
לאו אתה שומע הן: לחולין שאוכל
לך אסור. כך היא הגרסא
חולין אלא קרבן אפי' הכי מותר דלא
מה שאוכל לך לא (ד) הוי
ברוב הנוסחאות. וקשיא טובא למה
אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן.
אסור והא משום מכלל לאו אתה
דהא ברייתא ר"מ היא דלית ליה מכלל
תוספות
הגהות הב"ח
תניא חולין החולין כחולין בין שאוכל לך
א
שומע הן צריכינן למייתי בה ולר'
לאו אתה שומע הן דכשאמר חולין
(א) גמ'
ובין שלא אוכל לך מותר לחולין שאוכל
תניא חולין החולין
מאיר לית ליה וכי תימא לא צריכין
שלא אוכל לך לא כפליה לתנאיה ולא
חולין (ב) שם
כחולין בין שאוכל לך
לך אסור לחולין לא אוכל לך מותר רישא
בהא למכלל לאו דכיון דאמר לא
אמר כלום אבל כי אמר לא חולין
בין שלא אוכל לך מותר.
(ג) שם
חולין על כרחיך קרבן הוי ליתא דהא
שאוכל לך אסור דהכא לא אמרינן
מני ר' מאיר היא דלית ליה מכלל לאו אתה
קמיה
משום הכי אוקימנא לעיל מתני' דלא
מכלל לאו אתה שומע הן דאע"ג
שומע הין אימא סיפא לחולין לא אוכל לך
(ד) רש"י
כר"מ אלמא אפי' בכי הא צריכינן
דאמרינן לעיל לא חולין שאוכל לך
מותר והתנן לקרבן לא אוכל לך ר' מאיר
להוי
למכלל לאו אתה שומע הן. לפיכך יש
ודייקינן לא חולין ליהוי אלא קרבן
אוסר וקשיא לן הא לית ליה מכלל לאו
מי שאומר דלא גרסינן ליה הכא כלל.
ודייקינן לרבי מאיר לית ליה מכלל לאו
דלר'
אתה שומע הין ואמר רבי אבא נעשה
ואחרים אמרו לקיים הגרסא בשם
אתה שומע הן והכא נמי אי דאמר
לא חולין
כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך הכא
שאוכל לך
הראב"ד ז"ל דלחלין גרסינן בלא וי"ו
חולין דלא אוכל לך אילו דקדקנו האי
(ה) בא"ד
נמי הכי קאמר ליה לא חולין ליהוי לפיכך לא
ומשום הכי מתסר דבחלות תודה
חולין שלא אוכל לך הא שאוכל לך לא
אוכל לך האי תנא סבר לה כר' מאיר
הוי חולין אלא קרבן הוה משמע
קאמר: לחולין לא אוכל לך מותר.
מותר
מכלל לאו אתה שומע הן אבל האי
בין בוי"ו בין בלא וי"ו אתי שפיר כמו
בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה כותיה
לאו לא משמע מכלל לאו אתה שומע
שנפרש בסמוך: וקשיא לן והא
בחדא דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הין
לא חולין
הן דהא בפירוש אמר האי תנא הכא
לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע
להאי
ופליג עליה בחדא בקרבן רב אשי אמר הא
לא (ו) ד"ה
דהאי [לא] הוי מכלל לאו אתה שומע
הן. דקא ס"ד דמשום הכי ר"מ אוסר
דאמר לחולין והא דאמר לא לחולין
לך
ב (א)
הן. ואיכא דאמרי חולין שלא אוכל לך
משום דמשמע ליה לקרבן לא קרבן
(ז) ד"ה לן
דמשמע לא ליהוי חולין אלא כקרבן: טהור
והכי קאמר לא יהא קרבן מה שלא
(ה) האי חולין שלא אוכל לך אלא
לקרבן
(ח) ד"ה
וטמא נותר ופיגול אסור: (ב) בעי רמי
ג
אוכל משלך הא מה שאוכל יהא קרבן:
קרבן משמע דהאי תנא משמע ליה
בר חמא הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר
מכלל לאו אתה שומע הן אבל האי
וא"ר אבא נעשה כאומר לקרבן יהא.
❖
מאי
לא משמע ליה מכלל לאו אתה שומע
דכיון דלקרבן משמע לקרבן ומשמע
זריקת דמים מהו אי דקאמר בהדין לישנא
הן דהא בפירוש אמר לא לחולין
לא קרבן בכל דוכתא ודוכתא
בהיתרא קא מתפיס אלא כגון דמחית בשר
מוסף רש"י
שאוכל לך שאינו רוצה ליהנות ממנו:
מפרשינן לישנא בגוונא דמצי חייל
זבחי שלמים (ג) ומחית דהיתרא גביה ואמר
לחולין לא אוכל לך
לא לחולין לא אוכל מותר. מפרש
נדריה והכא מפרשי' דהכי קאמר
(ו)
זה כזה מאי בעיקרו קא מתפיס או בהיתרא
מותר.
לקמן: וקשיא (ז) האי קרבן לא אוכל
לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך הכא
הכא
קא מתפיס אמר רבא תא שמע נותר ופיגול
לך אמאי אסור הא לית ליה מכלל
נמי לימא לא חולין להוי כלומר אלא
נמי הכי קאמר ליה
והא
כו'.
לאו כו'. דהאי מכלל לאו אתה שומע
קרבן לפיכך לא אוכל לך דאית לן
לפרושי למ"ד דלחולין הכא דלא חולין קאמר כי היכי דליחול נדריה.
הן כלומר לא קרבן הוא מה שלא אוכל לך אבל מה שאוכל לך
הוי קרבן: ואמר ר' אבא נעשה כאומר כו'. דבפירוש מפרש
וכי תימא אפילו הכי היכי מצי חייל והא צריכינן בהני לומר מכלל
שאינו רוצה ליהנות ממנו ולא מכלל לאו אתה שומע הן הוא: הכא
לאו אתה שומע הן דמש"ה אוקימנא לעיל בסמוך מתניתין דלא כר'
נמי. גבי לא לחולין לא אוכל לך אמאי מותר ליתרציה נמי ר' אבא
מאיר לאו קושיא היא דה"מ במתניתין דמסיים בה שאוכל לך אבל
אימא סיפא לא חולין
דה"ק לא לחולין ליהוי לפיכך לא אוכל לך כלומר מה שאתה רוצה
האי דמסיים לא אוכל לך אסור משמע ואפילו לר' מאיר. הכי
לא אוכל לך מותר והא
תנן לקרבן מותר כו' ה"נ
להאכילני משלך לא לחולין הוי אלא לקרבן לפיכך לא אוכל לך: האי
פירושא דשמעתא למאן דגריס לחולין בוי"ו. ולמאן דגריס ליה בלא
ה"ק ליה לא חולין ליהוי
(ראמ"ה בשמו) רב אשי
תנא. דברייתא דאמר לחולין לא אוכל לך מותר: סבר לה כוותיה
וי"ו אתי שפיר טפי דהכי פריך דכי היכי דאמרינן לקרבן יהא הכי
אלא קרבן לפיכך לא
אמר כו'.
בחדא וכו' ופליג עליה בחדא בקרבן. וכי היכי דאמר לא לחולין לא
נמי נימא לחלין יהא דהיינו חלות תודה והכי גרסינן הכא נמי
אוכל לך.
נימא לחלין יהא לפיכך וכו': רב אשי אמר הא דאמר לחולין הא
אוכל לך מותר הכי נמי היכא דאמר לקרבן לא אוכל לך דלית ליה
האי תירוצא דרבי אבא: הא דאמר לחולין. דאמר לחולין לא אוכל
דאמר לא לחולין וכו'. כלומר כולה ברייתא רבי מאיר והא דקתני
סיפא לחולין לא אוכל לך מותר מיירי דאמר לחולין בשב"א תחת
לך הוי מותר אע"ג דמשמע מה שאוכל הוי קרבן דלית ליה מכלל לאו
הלמ"ד הילכך ליכא למימר לא חולין קאמר מאי אמרת חולין יהא
אתה שומע הן כדפרישית לעיל. ולענין האי תירוצא דמתרצינן לעיל
מה שלא אוכל הא מה שאוכל יהא קרבן לית ליה לר' מאיר מכלל
לא לחולין ליהוי וכו' הני מילי היכא דאמר לא לחולין אבל לחולין לא
משמע לא לחולין: הרי עלי כבשר זבחי שלמים וכו'. אי דקאמר
לאו אתה שומע הן. הא דאמר לחולין כלומר בפתח הלמ"ד ומאי
דאמר רב אשי הא דאמר לאו דוקא דהא לאו ברייתא היא אלא
בהאי לישנא בהיתירא קא מתפיס ופשיטא דמותר דשלמים לאחר
❖
(שם)
זריקת דמים מותרין אפילו לבעלים: כגון דמחית בשר חולין ובשר זבח
ה"ק הא דבעית למתסר ומדמית לה להך דלקרבן לא אוכל לך
שלמים. לאחר זריקת דמים: (ח) מי אמרינן בעיקרו קא מתפיס.
קושטא קאמרת כל שאמר לחולין בלמ"ד פתוחה. ה"פ למאן דגריס
פירוש הרא"ש
בעיקר זבחי שלמים כמו שהיה לפני זריקת דמים שאסור: או. כדהשתא
לחולין בוי"ו. ולמאן דגריס בלא וי"ו רב אשי הכי מתרץ דכי אמר
כמו שהיא עכשיו שהיא מותרת: תא שמע. דתנן נותר ופיגול ומשמע
לחלין בשב"א מתסר דה"ק לחלות תודה יהא לפיכך לא אוכל לך
חולין החולין כחולין
כו'.
דומיא דלקרבן לא אוכל לך דאסר רבי מאיר דההיא נמי בלמ"ד
נמי כגון דמחית בשר דהיתירא ונותר ופיגול ואמר זה כזה:
שבאית דווקא היא אבל כי קאמר בלמ"ד פתוחה לא חלין קאמר
והא
שכך משמעות לשונו ואי אפשר לפרשו בענין אחר הילכך שריא דמאי מצית למימר לא יהא חלות תודה מה שלא אוכל הא מה שאוכל
יהא חלות תודה הא לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן. ואי קשיא לך אי לחלין בלמ"ד פתוחה תני ברייתא ומשמע לן דלא [חלין]
לא חולין שאוכל לך
קאמר היכי קתני במציעתא לחלין שאוכל לך אסור אדרבה הוה ליה למיתני מותר דלא חלין קאמר נראה בעיני דמציעתא בלמ"ד ושב"א
אסור.
וסיפא בלמ"ד ופתח וכל חדא רבותא קמ"ל מציעתא קמ"ל דכל היכא דאמר למ"ד בשב"א אע"ג דמסיים בה לישנא דהיתירא דהיינו
שאוכל לך אסור וסיפא רבותא קמ"ל דכל היכא דאמר לחלין בפתח אע"ג דמסיים בלישנא דאיסוראה): ולענין הלכה נקטינן כר' יהודה דאית ליה
מכלל לאו אתה שומע הן וכסתם מתני' דהכא. אע"ג דאמרינן במי שאחזו דאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם מתי ואם לא מתי בתנאי
כפול לאו משום דס"ל כר"מ אלא דחש ליה לרווחא דמילתא גזירה משום ב"ד טועין דסבירא להו כר"מ ואי לא כפליה לתנאיה אתי למשרייה לעלמא
וכן דעת הרב אלפס ז"ל וכן פסק הרמב"ן ז"ל בהלכותיו: בהיתירא קא מתפיס. דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל: דמחית בשר
זבח שלמים קמיה. אחר זריקת דמים ומחית דהיתרא גבי' ככר של היתר: בעיקרו קא מתפיס. באיסורו שהיה קודם זריקת דמים. ואיכא דקשיא ליה
אפי' תמצא לומר דבהיתירא קמתפיס כלומר שיהא כזה ממש דמחית קמיה אכתי ליתסר דהא אסור לטמאים מחמת נדרו תו אקשי והא איכא
נמי חזה ושוק שאסור לזרים מחמת נדרו. ולדידי לא קשיא דאי מחמת נדרו ראוי היה שיהא אסור לכל דהוא הא אקדשיה ואסריה אכולי עלמא
אלא דלבתר זריקת דמים פקע ליה נדרא ואסורא דטמאים ודחזה ושוק לזרים לאו משום נדרא הוא דאי הכי היה אסור לכל אלא איסורא
הוא
לחולין לא אוכל לך מותר. וקשיא לן הא לית ליה לר"מ מכלל לאו וכו'.
נעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל.
רב אשי אמר הא דאמר לחולין. כבשר זבחי שלמים לאחר
זריקת דמים.
אי דקאמר בהדין לישנא בהיתירא קא מתפיס. כגון דמחית בשר זבח שלמים לאחר זריקת דמים ומחית דהיתירא גביה.
בעיקרו קא מתפיס.