רש"י כל כנויי פרק
ראשון נדרים
ר"ן ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא לאו דוקא (א). הא דאמרת דתנא לא דייק להי מפרש ברישא
בכור לנחלה. ליטול פי שנים:
ואין בכור לכהן. שיהא טעון פדיון.
א)
א
ב) ג)
דזימנין מפרש וכו': וליפתח. בגווייהו וליתני ברישא כל ידות נדרים ומפרש בפ' יש בכור לנחלה דהיינו הבא אחר הנפלים וכן נמי מי
(ב)
ה)
ד)
ב
הואיל דחביבי ליה: כינויין לשון נכרים. דבהני לשונות נדרי נכרים
שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה: בכור לכהן ואינו בכור לנחלה.
ה) ו)
❖
כקונם קונח קונס שיש לשון שקורין לקרבן קונם ויש לשון שקורין
כגון שהיו לו בנים ונשא אשה שלא היו לה בנים: משום דאוושן ליה
ז)
ג
לקרבן קונח וכן השאר. (ג) [ומש"ה]
מפרש הא דפתח ברישא. אוושן
קא חשיב להו וה"ה לכל לשון הנודר
כלומר שדיניהן מרובין כדאמרינן בר"ה
אלא לאו דווקא זימנין מפרש ההוא דפתח
ד
הגהות הב"ח
אדם מיחייב והא דקא מנו חכמים
דאוושי ברכות. הילכך אי
ברישא זימנין ההוא דסליק מפרש ברישא
(א) רש"י
ה
מפרש להו למפרע אתי למטעי ולעולם
הני לשונות משום דבהני לשונות בקיאין
ואיבעית אימא ידות איידי דאתיין מדרשא
❖
הוא (ב) ד"ה
אי לאו משום האי טעמא סדרא
וכיון דאיכא נכרים דנדרי התורה אסרה
מפרש להון ברישא וליפתח הדין ברישא
כנדרים (ג) ד"ה
בכל לשון דקאמר דהא הוי נדר: אלא
דווקא לפרושי ההוא דסליק מיניה.
מיפתח פתח בכינויין דאורייתא ברישא
והני
לריש לקיש דקאמר לשון שבדו להם
ומקשינן והא במה בהמה יוצאה וכו'ו):
תורה אור השלם
הכי
והדר מפרש ידות דאתיין ליה מדרשא
חכמים. דחכמים תקינו הני לשונות
אלא לאו דוקא (קתני) זמנין מפרש
(ד) ד"ה
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הניחא למאן דאמר כינויין לשון נכרים
דאמרינן
להיות נודר בו: מאי איכא למימר.
וכו'. נ"ל דלהכי משני סדריה תנא
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ
(ה) ד"ה
אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר
❖
הן אלא למ"ד לשון שבדו להן חכמים
לאשמועינן דליכא קפידא במילתא
היכי מצי אמרת ידות איידי דאתיין
לשלמו
נָזִיר לְהַזִּיר לַיְיָ:
וכל תנא דתני כדבעי שפיר דמי
מדרשא הא תרוייהו בין ידות בין
❖
להיות נודר בו מאי איכא למימר מי
במדבר ו ב
וליכא בהא מילתא משום ותבחר לשון
כינויין מדרשא אתיין דמדרבנן נינהו:
קתני ידות ולאו חסורי קא מחסרת
הגהות מהר"ב
מי קתני ידות. הא לא קתני במתני'
ערומים : ואי בעית אימא
לה אקדים נמי ותני ידות כל ידות נדרים
רנשבורג
תוספות
וידות נדרים כנדרים אלא חסורי
ידות דאתיין ליה מדרשא וכו'. נ"ל
כנדרים וכל כינויי נדרים כנדרים ואלו הן
א] ר"נ
אלא למאן דאמר לשון
מיחסרת לה דאמרת לעיל חסורי
דהכי קאמר ודאי דליכא קפידא
שבדו חכמים.
ידות האומר לחבירו ואלו הן כינויין קונם
מיחסרא וכו' וכיון (ד) דאמרת הכי
במילתא כדקאמרת דבהא ליכא למפלג
קונח קונס וידות היכא כתיב איש כי
תני נמי ברישא כל ידות נדרים כנדרים
דמתנייתא מוכחי שפיר מיהו במתני'
1
יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' ותניא
וכיון דפתח להו ברישא להכי מפרש
לא תימא חדא מינייהו נקט אלא
נמי להו ברישא: וידות היכן כתיבן.
בדוקא אקדים ידות משום דאתיין
נזיר להזיר לעשות כינויי נזירות כנזירות
❖
היכא כתב להו קרא דדריש להו
מדרשא: כי פתח פתח בכינויין
עוד
וידות נזירות כנזירות אין לי אלא בנזירות
מיניה דאמר (רישא) מדרשא אתיא ולא
דאורייתא. שכן דרך התנא להתחיל
בנדרים מנין ת"ל איש כי יפליא לנדור
בדברים הידועים והפשוטים:
כתיבי ממש דא"כ הוו להו מדאוריי':
נדר נזיר להזיר לה' מקיש נזירות לנדרים
מוסף רש"י
נזיר להזיר. דמצי למיכתב כי יפליא
אלא למ"ד לשון שבדו חכמים להיות
ונדרים לנזירות מה נזירות עשה בו ידות
כינויין לשון נכרים הן.
נודר בו. שחדשום מלבם מלשון
לנדור נדר נזיר אלא מלהזיר דרשינן
נזירות כנזירות אף נדרים עשה בהם
אשר בדא מלבו : להיות
לעשות כל כינויי נזירות [כנזירות]
הכי נמי
ידות נדרים כנדרים ומה נדרים עובר בבל
אקדים ותני ידות ברישא.
דבכל כינויי לשון דמזיר הוי נזיר.
נודר בו. מפרש לקמן שאם
א
יחל ובבל תאחר אף נזירות עובר בבל
יאמר קרבן חיישינן שמא יזכיר את
והתם במסכת נזירד) מפרש ידות נזירות
ב
וכינויי נזירות: מה נדרים עובר בבל
השם דהשם סמוך גבי קרבן כדכתיב
יחל ובבל תאחר ומה נדרים ג האב מיפר
וידות.
(לקמן י.)
יחל. דכתיב לא יחל דברו
קרבן לה' ושמא יזכיר את השם ולא
ז)
נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתו אף נזירות
ד
לעשות
: ובבל תאחר. דכתיב כי תדור
יזכיר קרבן ונמצא שהוציא ש"ש לבטלה
כינוי נזירות כנזירות.
ה האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות
נדר לה' אלהיך לא תאחר (ה)
ולכך חדשו לשונות הללו: מאי איכא
אשתו מ"ש גבי נזירות דכתיב נזיר להזיר
: הא כתיב לנדור נדר. ונידרוש
למימר. דאע"ג דמדאורייתא נמי הם
נדרים נמי הא כתיב לנדור נדר והיקישא למה
נמי מלנדור לעשות כינויי נדרים
כמו שכתבתי במשנתנו אפי' הכי
לי אי כתב נדר לנדור כדכתב נזיר להזיר
כנדרים: והיקישא למה לי. דאמרת
אינן פשוטים יותר מידות כדי שיתחיל
כדקאמרת לא צריך היקישא השתא דכתיב
בהם אדרבה ידות פשיטי טפי דאתו
מקיש נדרים לנזירות הא מצינן
למידרש מקרא גופיה: לנדור נדר.
מדרשא: אקדים נמי ותני ידות
לנדור נדר דברה תורה כלשון בני אדם
הכי משתעו בני אדם ודברה תורה
ברישא. השתא משום דוחקין הדרי
הניחא למאן דאית ליה דברה תורה כלשון בני
(מאירי
כלשון בני אדם וליכא למידרש מינה
ממאי דנקט בפשיטותא בכולה סוגיין
אדם אלא למאן דלית ליה דברה תורה כלשון
לשון שבדו להן
אף נזירות עובר בבל
בשמו)
כלום: לא דברה תורה כלשון בני
דאי חסורי מחסרא רישא דמלתא
חכמים.
תאחר.
בני אדם האי לנדור נדר מאי עביד ליה דריש
אדם. דכל היכא דכתב ייתור לשון
לא מחסרא ואמרינן דלמ"ד לשון
ליה לעשות ידות נדרים כנדרים ומקיש
(שם) קונם.
אי כתב
שבדו חכמים הוי רישא מחסרא
כהאי גוונא לדרשא קא אתי ולא
❖
נדר לנדור כדכתב נזיר
(שם)
נזירות לנדרים נזיר להזיר דריש ליה מלמד
ואמרינן דמפרש תנא מאי דפתח ביה
משום דמשתעי בלשון בני אדם:
להזיר כדקאמרת.
שהנזירות
דהאי ואי בעית אימא ה"ק דתנא
שהנזירות
פירוש הרא"ש
דמתניתין סדרא דוקא נקט לפרושי ידות ברישא למר מהיכא דסליק מיניה משום דאתיין ליה מדרשא וכנויין לא צריכי לפרושי ולמר
מהיכא דפתח ביה משום דידות אתו מדרשא וראוי להקדימן לכנויין שאינן אלא לשון שבדו חכמים: ה"ג לעשות ידות נזירות כנזירות. ול"ג
ואיבעית אימא ידות
איידי דאתיין מדרשא
כנויי נזירות כנזירות דממ"נ לאו מקרא נפקי דאי לשון נכרים הם לא צריכי קרא ואי לשון חכמים הם היכי נפקי מקרא: ומה נדרים
כו'.
עובר בבל יחל ובל תאחר. אם אמר ככר זה עלי איכא בל יחל ואי נדר להביא קרבן איכא בל תאחר: הבעל מיפר נדרי אשתו.
נדרי ענוי נפש ודברים שבינו לבינה וכדאי' בספרי : מיפר נדרי בתו. כדכתיב ואם הניא אביה אותה: הבעל מיפר
הניחא למאן דאמר
נזירות חל על נזירות.
נדרי אשתו. דכתיב ואם הפר יפר אותם אישה ביום שמעו: דכתיב נזיר להזיר. דלאו אורחיה דקרא הכי דלעולם המקור
קודם אל שם הפעולה כדכתיב לאסור איסר לקיים כל דבר : הניחא למאן דאמר דברה תורה כלשון בני אדם וכו'. ואף על גב
כינויין
דאיכא למדרש לא דרשינן כדמוכח בפ"ב דב"מ : לנדור נדר מאי עביד ליה. דהא נפקא ליה מהיקישא דנזירות. ונראה לי
לשון נכרי' הם.
לשון
דמש"ה מקשה הכא לנדור נדר מאי עביד ליה ולעיל בסמוך אקשי היקישא למה לי (אי) משום דכי היכי דאמרינן בריש פ"ק דקדושין
שבדו להם חכמים.
דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ה"נ מילתא דאתיא בהיקישא אפשר טרח וכתב לה קרא ובריש איזהו נשך א] אמרי'
מילתא דאתיא בג"ש טרח וכתב לה קרא ומש"ה לא מקשי ברישא לנדור נדר מאי עביד ליה דאפשר לדחויי דאע"ג דאקשינהו רחמנא
טרח למכתב בכל חד רבויא לידות ומש"ה אקשי ליה דעדיפא מינה דכיון דכתב רחמנא בכל חד ריבויא לידות למה ליה לתנא לאסמוכי
אהיקישא אבל בסמוך לבתר דפריש הש"ס דלמ"ד דברה תורה כלשון ב"א איצטריך היקישא קא בעי למ"ד לא דברה לנדור נדר
מאי עביד ליה דלא מצי למיפרך אליביה היקישא ל"ל דהא לא שמעינן ליה לדידיה דמפיק להו לידות מהיקישא דברייתא
אליבא דמ"ד דברה אתיא מיהו פריך ליה כיון דע"כ הקישן הכתוב לנדור נדר מאי עביד ליה דאע"ג דאפשר דטרח וכתב קרא בכל
חד וחד רבויא ולא סמך אהיקישא מ"מ כל היכא דאיכא למדרש דרשינן כדאמרינן התם פ"ק דקדושין גבי מילתא דאתיא בק"ו:
וידות היכא כתיבן.
שהנזירות
נזיר להזיר לעשות ידות
נזירות כנזירות.
עובר בבל יחל. ובבל תאחר. אי כתיב נדר לנדור כדכתיב נזיר להזיר כו'.
הניחא למ"ד ד"ת כו'.