רש"י כל כנויי פרק
ראשון נדרים
ר"ן יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא נותר לאחר זריקת דמים הוא. דאיתסר דנותר הוי שניתותר
הוא דרמי רחמנא עליה. והיינו טעמא נמי
דמתפיס בתרומת לחמי
נה א
א)
ב) ג)
חוץ לזמנו שלא נאכל ופיגול שיצא חוץ למחיצתו ואמר זה כזה וקאמר
תודה לאחר זריקת דמים ומתפיס בבכור
לאחר זריקת דמים לא
❖
דהוי אסור והא נמי דלאחר זריקת דמים (ב) והוה ליה שעת הכושר
מתסר כדמוכח סוגיין בסמוך אע"ג דאסירי לזרים משום דכיון דשרי
נו ב
קודם לכן וקתני דאסור אלמא בדהשתא קא מתפיס. ואיכא דאמרי
לכהנים איסוריה לאו מחמת
נדריה הוא שאילו כן היה אסור לכל
❖
האי פיגול לאו דוקא הוא דלא הוי
אלא איסורא הוא דרמי רחמנא
הגהות הב"ח
פיגול אלא היכא שנשחט על מנת
עליה וכי מתפיס ביה בדבר אסור
והא נותר ופיגול לאחר זריקת דמים הוא
(א) גמ' כבשר
לאוכלו חוץ לזמנו דלא הוה ליה שעת
קמתפיס. והיינו טעמא נמי דמתפיס
א"ל
אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן בנותר
תוספות
אלא
הכושר מעולם ולא קא פריך אלא
בחלת אהרן ובתרומתו מותר דאיסורא
של עולה אמר ליה אם כן ליתני בבשר
והא נותר ופגול לאחר
(א)
מנותר דהוה ליה שעת הכושר ופיגול
לאו משום נדריה הוא אלא משום זריקת דמים הוא.
עולה לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא
(ב) רש"י
אגררא נסבה ולאו דוקא: אמר ליה
גזירת הכתוב הוא. כך נראה בעיני:
בשר עולה דאסור דהא בקרבן קא מתפיס
רב הונא לרבא בנותר של עולה.
והא נותר ופגול לאחר זריקת דמים
הוא
נותר ופיגול דעולה איצטריכא ס"ד
מיירי דלא הוה ליה שעת הכושר
הוא. אית דלא גרסי פגול שהרי
אמינא כאיסור נותר כאיסור פיגול והוה ליה
מעולם דעולה כולה כליל היא אבל
מכיון שנתפגל אין זריקתו מתירתו
(ג) ד"ה
כמתפיס בדבר האסור ולא מיתסר קמ"ל
אי הוה ליה שעת הכושר אמרינן
אלא מנותר קפריך דאיסור נדריה
(ג) מעיקרא קא מתפיס: אם כן ניתני
פקע ליה בזריקת דם ואפילו הכי
מיתיבי איזהו איסר האמור בתורה אמר
בעיקרו
א
(ד) ד"ה
בבשר עולה. ממש דלית ליה שעת
תנן דאסור אלמא בעיקרו קמתפיס:
הריני שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין
שיהא זה
הכושר: דהא בקרבן קא מתפיס.
בנותר של עולה. דאפילו תמצא
אסור נותר
כיום שמת בו אביו כיום שמת בו רבו כיום
והוי נדר גמור: אלא נותר ופיגול
לומר דבדהשתא קמתפיס אכתי
(ה) ד"ה
שנהרג בו גדליה בן אחיקם כיום שראיתי
איצטריכא ליה. דאימא באיסור נותר
נדריה לא פקע דהא עולה אסורה
ירושלים בחורבנה ואמר שמואל והוא שנדור
כו' קמתפיס: ולא מיתסר. דלא הוי
אפי' לאחר זריקה: א"כ ליתני בבשר
באותו
באותו היום היכי דמי לאו כגון דקאי בחד
נדר כדבעינן למימר לקמן ג) שיהא
עולה. אי אמרת בשלמא דלאו
בשבת
בשבא דמית ביה אבוה ואע"ג דאיכא
מתפיס בדבר הנדור ולא בדבר
בעולה מיירי נקט נותר לאשמועינן
שבת
האסור: קמשמע לן. האי דקאמר
דבעיקרו קמתפיס אלא אי אמרת
טובא חד בשבא דהיתרא וקתני אסור ש"מ
(ו) ד"ה
נותר ופיגול לאו איסור נותר ופיגול
דבעולה מיירי מאי רבותיה דנותר
למימר בהיתירא
בעיקר הוא מתפיס דשמואל הכי איתמר אמר
❖
קאמר (ד) איסור כמותו אלא בנותר
אכתי נדריה לא פקע ואי הכי ליתני
שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום ואילך
ממש ופיגול ממש דהוי דבר הנדור:
בשר עולה. ולפי מה שפירשתי
אמר רבינא ת"ש ב כחלת אהרן וכתרומתו
איזהו איסר האמור בתורה. דכתיב
במשנתינו דבנותר ופגול לא בעי ר'
מוסף רש"י
מותר הא כתרומת
לחמי תודה אסור
לכל שבועת אסר דמשמע
יהודה כ"ף הדמיון בדין הוא דלישני
כיום שמת בו אביו.
והא
שיהא נודר בדבר שנאסר בכך:
ליה דלהכי תנא נותר ופגול ולא
ואמר שמואל והוא שנדור ובא. במסכת שבועות: מאותו
תנא בבשר עולה לאשמועינן דבהני אפילו בלא כ"ף הדמיון מתסר
(ה)
(שבועות כ.) והוא
היום. כגון דבאותו יום שמת אביו קיבל עליו בנדר שלא יהא אוכל
אלא דעדיפא מיניה שני ליה: והוא שנדר באותו היום. קס"ד
שנדור באותו היום.
בשר וכגון דהוה אותו היום חד באייר דאיכא חד בשבת דהיתירא
שנדר באותו יום שמת אביו שלא יאכל בשר וכן נדר פעם אחת
טובא בנתים ולסוף שנה באייר בחד בשבת נמי אמר הריני שלא
שלא יאכל בשר ביום שמת בו גדליה ועכשיו מתפיס יום אחר
אוכל בשר בחד בשבת כמו אותו חד דאשתקד שמת בו אביו ואמרי'
כאותו יום דכיון דנדר במעיקרא ה"ל השתא מתפיס בדבר הנדור:
❖
(שם) דאסור דאע"ג דאיכא חד בשבת דהיתירא בנתים דכל הני חד
דקאי בחד בשבת דמית ביה אבוה. נראה בעיני דהכי פירושא
אבל נותר ופגול באיסור
נותר ופגול קמתפיס
בשבת בנתים אכל ועכשיו כשאמר הריני שלא אוכל בשר בחד
שאומר ביום אחד בשבת שהוא ביום שמת בו אביו למנין חדשים
והוה ליה דבר האסור
בשבת כמו אותו חד בשבת שמת בו אביו דלא אכל והרי איכא כמה
כגון אחד בשבת ראשון של ניסן יהא יום זה עלי כיום אחד בשבת
קמ"ל.
פירוש הרא"ש
בחד בשבת דאכל אפ"ה אמרי' בעיקרו קא מתפיס באותו חד בשבת
ראשון של ניסן ואע"ג דאיכא טובא חד בשבת דהיתרא וקתני
והא נותר ופגול לאחר
דלא אכל ואסור. ענין אחר כגון דנדר בחד בשבת דר"ח אייר שמת
אסור ושמע מינה בעיקרו קמתפיס. ומשמע ליה להש"ס דבהכי
זריקת דמים הוא.
בו אביו ולסוף שש שנים או חמש שנים קאי בחד בשבת דר"ח אייר
עסקינן דאי באומר בפירוש יום זה כיום שמת בו אביו פשיטא
ואע"ג דאיכא טובא ראשי חדשים דאייר בנתים דהיתירא וקתני
דמתסר אלא ודאי באומר יום זה עלי כאחד בשבת ראשון של ניסן
דאסור: הכי איתמר דשמואל והוא שנדור ובא מאותו היום ואילך. דכל
וקמ"ל דאע"ג דאיכא למימר בהיתרא קמתפיס כיון שהוא עומד
חד בשבת מאותו היום ואילך היה נדור שלא יאכל בשר ועכשיו אומר
באותו יום שהוא למנין חדשים כיום שמת בו אביו ומתפיס ואמר
הריני כאותו היום שמת בו אביו אהכי אסור דלא הוי שום היתירא
יהא יום זה כאחד בשבת בעיקרו מתפיס ואסור: ומשני דשמואל
בנתים אח"כ באותו יום וליכא (ו) למיחש דבהיתירא קא מתפיס:
הכי אתמר אמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום ואילך. כלומר
ת"ש כחלת אהרן וכתרומתו. תרומה גדולה או תרומת מעשר דהיינו
שכל ימי אחד בשבת שעברו עליו שהן כיום שמת בו אביו נאסרו עליו
בנדר וכיון שכן לא מצית למגמר מהכא האי דינא ולומר דהך רבותא
דבר האסור. ומדקאמר כתרומתו מכלל דאיכא תרומה דאי מתפיס בה
אשמועי' דהא הכא ליכא יומי דהיתרא כלל. והך סוגיא קטיע היא דלא
הוי אסור דהיינו תרומת לחמי תודה דדבר הנדור הוא תודה ולחמה:
פירש הש"ס אם כן מאי אתא לאשמועינן אלא סמיך ליה אסוגיין דריש
והא
בנותר ופגול
של עולה.
פרק שבועות שתים בתרא דאמרי' התם האי לישנא ממש דאמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום ובתר הכי מקשה כיון שמת בו
אביו פשיטא ומתרץ יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם אצטריכא ליה ומקשינן הא נמי פשיטא מהו דתימא כיון דאפי' לא נדר אסור מדרבנן כי נדר
אם
נמי לא חייל נדרא ולאו מתפיס בנדר הוא קמ"ל כך נראה בעיני. א"נ סברה הך סוגיא דאע"ג דלא דמי לקרבן שאסור לכל דהא לא אסור אלא
כן ליתני כבשר עולה.
לדידיה אפילו הכי מתפיס בדבר הנדור מיקרי. וממסקנא דסוגיין דשבועות שמעינן לנודר מגבינה של נכרים וסתם יינן ושמנו של גיד והתפיס בהן
דמתפיס בנדר הוי ואסור: כחלת אהרן וכתרומתו מותר. דאע"ג דבקריאת שם מתסרי כיון שאינו אסור לכל דבר האסור מקרי ולא דבר
לאו כגון דקאי
הנדור: הא כתרומת לחמי תודה. חלה אחת שהיה נוטל מכל עשר
חלות של כל מין שבה: אסור. דהוה ליה מתפיס בדבר הנדור:
בחד בשבת דמית ביה
מיתיבי איזהו איסר כו'.
אבוה.
והא
איזהו איסר האמור
בתורה. כיום שמת בו אביו כו'.
היכי דמי לאו דקנדר בההוא חד בשבא דמת בו אביו.
כחלת אהרן וכתרומתו מותר.
והוא שנדור ובא
מאותו היום ואילך.
כחלת אהרן וכתרומתו.
הא כתרומת לחמי תודה.