כל כנויי פרק
ראשון
נדרים
יב: ר"ן
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים
הוא. ואליבא דר'
והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים היא. דכיון דלחמי
נז א
א)
ב)
תודה לא שרו באכילה עד לאחר זריקה למה יתרמו אותן
אליעזר בר' שמעון נקיט ליה דאמר לא קדש
הלחם עד שישחוט
ג)
קודם לכן ומדקתני אסור ש"מ דבעיקרן קמתפיס: אלא אימא
ויזרוק דמה לשמה ובתורת כהניםז) קאמר לה גבי לחמי תודה וקודם
נח ב
ד)
הא כתרומת הלשכה אסור. תרומת הלשכה שהיו תורמין ממעות
זריקה אי אכל מהני לחמי
תודה לא עבד איסור גמור ואפי' הכי
ה)
ו)
הלשכה וממלאין שלש קופות:
הוי אסור אלמא כדהשתא מיתפיס:
נט ג
ז)
לעולם אימא לך בתר מעיקרא
ליתני תרומת לחמי תודה וכ"ש
והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים
ס ד ה
ח)
סא ו
תרומתו. והויא רבותא טפי משום
אזלינן היכא דאיכא היתירא ואיסורא
ט)
היא אימא א כתרומת הלשכה אסור אבל
ולא תימא (א) דאמרי' בתרומת לחמי
דמעיקרא נאסרה תרומת לחמי תודה
תרומת לחמי תודה מאי מותר ליתני לחמי
❖
י)
תודה אלא אימא הא בתרומת הלשכה כ)
בנדר: תרומתו היא. כלומר בכלל
❖
תודה וכ"ש תרומתו הא קמ"ל תרומת לחמי
אסור דהיא אסורה בין מעיקרא בין
וכתרומתו דקתני היא משום דהויא
תודה תרומתו היא ואי בעית אימא תרומת
בסוף והוי נמי דבר הנדור דכתיב
כתרומה לגבי זרים: תרומת לחמי
תורה אור השלם
לחמי תודה נמי קודם זריקת דמים הוא כגון
גליון הש"ס
אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי
תודה נמי לפני זריקת דמים היא.
1. וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד
דאפרשינהו בלישה וכי הא דאמר רב טובי
בהרא"ש ד"ה כגון
: אבל תרומת לחמי
כלומר דמשכחת לה שנתרמו קודם
מִכָּל קָרְבָּן תְּרוּמָה לַיְיָ
דאפרשן כו' דקודם
לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת דַּם
תודה מאי מותר. משום דלתרומת
בר קיסנא אמר שמואל לחמי תודה שאפאן
זריקת דמים ומש"ה לא פסיקא ליה
ב
שחיטת הזבח ל"ש.
הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה:
למתני כתרומת לחמי תודה דאיכא
לחמי תודה הוי היתר קודם זריקת
❖
בארבע חלות יצא והכתיב ארבעים למצוה
ויקרא ז יד
❖
גוונא דמתסר כשנתרמו קודם זריקת
דם תודה ואזלינן בתר מעיקרא: אי
והא בעי למשקל תרומה וכי תימא דשקיל
הכי ליתני כחלת אהרן או כתרומת
דמים: כגון דאפרשינהו בלישייהו.
חדא ריפתא על כולה והתנן אחד מכל
1 ג
הגהות הב"ח
לחמי תודה מותר ואע"ג דהוי דבר
בדין הוא דלישני ליה דאפרשינהו
פירוש הרא"ש
קרבן שלא יטול מקרבן על חבירו וכי תימא
(א) רש"י
הנדור ואנא ידענא דכ"ש כתרומתו
לאחר אפייתן קודם זריקת דמים שהרי
הא כתרומת
והא תרומת לחמי תודה
דשקיל פרוסה מכל חד וחד והתנן ד אחד
דמותר דהוי מתפיס בדבר האסור (ב):
אפייתן היתה קודמת אפילו לשחיטת
דלאחר זריקת דם הוא.
שלא יטול פרוסה אלא דאפרשינהו בלישה
לעולם כתרומת לחמי תודה מותר
הזבח דהא אמרינן במנחות
ה
כתרומת (ב) ד"ה
דשקיל חדא מחמץ וחדא מן חלות וחדא
שאם נשחט הזבח קודם שיקרמו פני
והאי דקתני כתרומתו הא קמ"ל
הא
[כולן] לא קדש אלא כיון דמייתי
דתרומת לחמי תודה תרומתו היא
מן רקיקים וחדא מן רבוכה לימא כתנאי
קמ"ל כו'
הא כתרומת הלשכה
(ג) ד"ה
ראיה מדרב טובי דמצי להפריש קודם
כתרומה חשובה דהויא נמי דבר
אסור.
הרי עלי כבכור רבי יעקב אוסר ורבי יהודה
הכי גרסינן
זריקה ודרב טובי מיירי בדאפרשינהו
האסור ואין אדם יכול להתפיס בה
ו מתיר היכי דמי אי נימא לפני זריקת דמים
הככר
בלישייהו נקט נמי הכא דאפרשינהו
דבר בנדר אע"ג דבאה על ידי נדר:
כגון
מאי טעמא דמאן דשרי ואי לאחר זריקת
ואיבעית אימא. כדקאמרת הא
אימא כו'
דאפרשן בלישה.
בלישייהו: בארבע חלות. ארבעה
מיני חלות: והא כתיב ארבעים. דמים מאי טעמא דמאן דאסר אלא לאו
כתרומת לחמי תודה אסור ואפילו
דמחית
דהא הוו ארבעה מינין חמץ חלה
הכי אימא דדייקינן נמי מהכא דאזלינן
והוי
בתר מעיקרא ואסורה התרומה קודם זריקה כגון דאפרשה בלישה
רקיקין ורבוכה : והתנן והקריב אחד מכל קרבן. כלומר מכל
ט)
וכי הא דאמר רב טובי בר קיסנא וכו': ואית דמפרשי והא
מין ומין וילפינן בג"ש דאחד מעשר קאמר והוו להו ארבעים:
ואנא ידענא
תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דם. היה כהן מפרישה והיתה
דשקל חדא מן חמץ. שעשה עשר חלות מכל מין ואחר שהפריש
$
כל שכן כתרומת אהרן
אחד מכל מין לש תשעה של כל מין ועשה חלה אחת מכל תשע
מותרת לכהן וקודם זריקת דם היתה אסורה דמאחר שנתקדשו
הא קמ"ל כו'
ותשע: לימא כתנאי וכו'. אי לפני זריקת דמים כלומר שאמר כן
לחמי תודה בשחיטה נאסרו לכל העולם ונעשה טבל עד שהופרשה
כתרומת
בפירוש. ונראה בעיני דבדין הוא דהוה מצי לאקשויי אי באומר הרי
התרומה לאחר זריקה שהותרה לכהן אלמא אע"ג דקודם זריקה
והאי
דמתפיס
עלי כבכור סתמא מאי טעמא דמאן דשרי דאפילו אי אמרינן
היתה אסורה כבשר זבחי שלמים דאסור קודם זריקה ולאחר זריקה
דבהיתרא קמתפיס כל שאמר סתם בעיקרו קמתפיס דהא תנן במתני'
הותרה כבשר זבחי שלמים אסור (ג) בככר אלמא דאזלינן בתר
(ד) ד"ה
מעיקרא שהיה אסור לכל העולם: לעולם מהא לא תיפשוט ואימא
חטאת תודה שלמים אסור ולא דייקינן מינה בסוגיין דבעיקרו קמתפיס
שאמר
הרי עלי בשר זה כבשר
הא כתרומת הלשכה אסור. דתרומת הלשכה לא היה לה היתר בין
אלא איידי דבעי למימר אי לאחר זריקת דמים מ"ט דמאן דאסר
בכור ובכהן
בתחילת הקדש בין בסוף הקדש: הא כתרומת לחמי תודה מאי
נקט נמי אי לפני זריקת דמים מ"ט דמאן דשרי אבל ה"ה דסתמא
(ה) ד"ה
מותר. משום דאמרינן בסוף מתפיס ומאחר דתרומת הכהן היא
נמי קשיא: לא דכולי עלמא לפני זריקת דמים. כלומר אי נמי סתמא
י)
❖
אישתרי
דחד דינא אית להו ואפילו הכי רבי כ) יוסי מתיר מדכתיב כי ידור
חשובה כתרומה בעלמא כדבר האסור ולא כדבר הנדור ולהכי מותר
נדר ובכור דבר האסור הוא כיון דבעל כרחו חלה קדושה עליו:
המתפיס אי הכי ליתני כתרומת לחמי תודה מותר כל שכן כתרומת
אלא
תוספות לה' לרבות דבר האסור. כלומר כיון דמצוה להקדישו כדמפרש הש"ס
דאפרשינהו בלישה.
אהרן דאנא ידענא דמותר דהיא לא באה ע"י נדר כלל: [תרומתו
היא]. להכי קתני כתרומתו במתניתין לאשמועינן דתרומת לחמי תודה
לקמן : מבעי ליה למתפיס בחטאת ואשם. דאע"ג דחובה
והא תרומת לחמי תודה
לאחר זריקת דם שהיא מופרשת ויש עליה שם תרומת אהרן חשובה
עליו
לאחר זריקה הוא.
דהא מתפיס ככר בתרומת לחמי תודה לאחר זריקת דם שהוא דבר האסור ויש עליה שם תרומה כתרומת אהרן חשובה ולעולם האומר כתרומת
לחמי תודה מותר: ואיבעית אימא. האומר כתרומת לחמי תודה אסור ולא תפשוט מהכא בשר זבחי שלמים אי בעיקר מתפיס או בסוף דאפשר
דאיסור והיתר תרוייהו ליהוו קודם זריקת דם כגון דאפרשה בלישה והיתה תרומה מותרת לכהן קודם זריקה ולהכי איסור והיתר ביחד קודם הזריקה
הא
קא משמע לן דתרומת
אי לפני
והיתר לאחר האיסור ותרוייהו קודם זריקה להכי אמרינן באיסור שהיתה קודם שהופרשה שהיתה קדושה בשחיטה קודם הפרשה אסורה לכל העולם
לחמי תודה תרומתו היא.
זריקת דמים.
הפריש זה את ככרו דמותר להפריש בלישה וכדרב טובי וכו'ח): והא כתיב ארבעים. דארבעים חלות מיבעי ליה למיפי עשרה מכל מין: ומשני למצוה.
דמצותו שיהו ארבעים אבל אי אפאן בארבע חלות גדולות מכל מין אחת יצא: והא בעי למישקל תרומה. מן חד וחד מכל מין אחד מעשרה:
אלא דאפרשינהו
בלישייהו.
וכי תימא דשקיל חדא ריפתא אכולהו. דמהני ארבעה שקיל חדא לתרומה: והתנן אחד מכל קרבן. דמכל מין ומין בעי למישקל חדא חדא
מחמץ חדא ומחלות חדא ומרקיקין חדא ומרבוכה חדא אבל לא שקיל מחד מין בלבד על תלתא: אלא דאפרשה בלישה. דמכל מין ומין
הפריש קודם אפייה לתרומה ואח"כ אפה לשירים דהשתא שקיל תרומה שלימה מכל קרבן דאופה חלה ממה שנוטל מכל מין ומין: הרי
לימא כתנאי וכו'.
עלי כבכור. (ד) בכהן קא מיירי דאי בישראל לית ליה שום זכייה בגוויה ואסור ליה נמי באכילה שאמר הרי עלי בשר זה כבשר בכור: היכי דמי
אילימא. דאמר הרי עלי בשר זה כבשר בכור לפני זריקת דמים: מאי טעמא דמאן
דשרי. הא בכור לא (ה) לישתרי
אלא בזריקת דמו:
ואמר
מוסף רש"י
לחמי תודה שאפאן בארבע חלות. (מנחות עו.)
(מנחות עז:)
(שם מכת"י) וכי תימא דשקיל פרוסה. (נדה ו:) אחד.
(שם מכת"י)
(נדה ו:) והא כתיב ארבעים.
למצוה. (נדה ו:) והא בעי למשקל תרומה.
(פסחים לז:) (נדה ו:) דאפרשינהו בלישה.
(מנחות עו.)
(מנחות עו.)
(נדה ו:) הרי עלי כבכור. ר' יעקב אוסר.
(שם מכת"י)
(נדה ו:) שלא יטול מקרבן על חבירו.
(נזיר ד:)