רש"י כל כנויי פרק
ראשון נדרים
ר"ן יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואמר זה כזה. ובהא קא מיפלגי מר סבר בעיקרו מתפיס ומר סבר
עליו להביאן מקרו דבר הנדור טפי מבכור לפי
שמחמת נדרו הוא
סב א
א) ב)
ג)
בהיתר קא מתפיס לאחר זריקת דמים: אמר קרא כי ידור נדר
בורר בהמה זו שהוא מביא מה שאין כן בבכור
שהוא קדוש ממעי
ד)
כי ידור בדבר הנדור. הוי נדר ואסור לאפוקי בכור דדבר האסור (ד)
אמו ואין יכול להחליפו באחר והיינו דקאמר בסמוך שהוא מתפיסן
סג ב
ה)
סד ג ד
דממילא מיתסר: אמר קרא לה' לרבות דבר האסור. דכל דבר
בנדר כלומר שצריך להתפיסן: ולענין הלכה כ' הרמב"ן ז"ל בהלכותיו
ו)
ז)
שהוא אסור (ה) ולגבוה הוא מתפיסו
דנהי דבעיין הכא לא איפשיטא אי
ח) ט)
נמי בנדר אע"פ שהוא אסור בלא נדר
בעקרו קמתפיס או בהיתרא קמתפיס
דמחית בשר בכור ומחית בשר דהאיך
י) כ)
א
(א)
סה ה ו
כגון בכור: מרבה אני חטאת ואשם.
נקטינן דבהיתרא קא מתפיס
ל)
גביה ואמר זה כזה ותנאי היא לא דכולי
שהם מתפיסים מפני שהוא מתפיסן
מדמסקינן בפרק מי שאמר ט) הריני
עלמא לפני זריקת דמים ומ"ט דמאן דשרי
סו ז
בנדר אע"ג דעל חטא באין ולא משום
נזיר ושמע חבירו ואמר ואני דבסיפא
אמר קרא 1 כי ידור עד שידור בדבר הנדור
❖
נדר אפ"ה איהו מתפיסו שאומר הרי
מתפיס ולא בקמא בין לקולא בין
לאפוקי בכור דדבר האסור הוא ומאן דאסר
זו לחטאתי ולאשמי אבל בכור אינו
לחומרא דהא משום דאמרינן דבסיפא
אמר קרא 1 לה' לרבות דבר האסור ומאן
מתפיס כלל שממעי אמו (ו) קדש
מתפיס קתני התם הותר האמצעי
❖
תורה אור השלם
דשרי לה' מאי עביד ליה מיבעי ליה למתפיס
עצמו: כי לא מקדיש ליה. אם לא
הימנו ולמעלה אסור הימנו ולמטה
1. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיְיָ
בחטאת ואשם ומה ראית לרבות חטאת
הקדישו מי לא מיקדיש בלאו הכי
מותר ואי כולהו בקמא מתפיס אין
אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר
הגהות הב"ח
משום הכי לא חשיב כלל כי
ההיתר נמשך אלא לו לבדו כדמוכח
(ז)
ואשם ולהוציא את הבכור מרבה אני חטאת
אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל
ב
(א) גמ' קמיה
התם אלמא בסיפא קמתפיס דהיינו
מתפיס ליה בנדר אבל חטאת ואשם
דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו
ואשם שהוא מתפיס בנדר ומוציא אני את
(ב) שם
במדבר ל ג
יַעֲשֶׂה:
בהיתרא והיינו דהתם גבי מתניתין י)
לא מיקדשי לעולם אי לא מקדיש להו:
אימרא
2. כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד
הבכור שהוא קדוש ממעי אמו ומאן דאסר
כולן שאוכל לך אסור. דכי אמר
דאיזהו איסר האמור בתורה דמייתי
(ג) שם
בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר
בכור נמי מתפיסו בנדר הוא דתניא משום
כאימרא שאוכל לך דמי כמאן דאמר
לה בהאי לישנא דהיינו שנדר מאותו
תַּקְדִּישׁ לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא
רבי אמרו ג מנין לנולד בכור בתוך ביתו
תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא
יאסר עלי מה שאוכל לך אבל אמר
היום ואילך דמשמע $ הא לאו הכי
כאימרא רישא
תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ:
שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש ומאן
❖
בהתירא מתפיס: דלא שני ליה
כאימרא לא אוכל לך מותר דמשמע
2
דברים טו יט
(ד) רש"י
דשרי כי לא מקדיש ליה מי לא מיקדיש:
אבל אם אוכל לך לא יהא כאימרא
אימרא ולא שני ליה כאימרא רבי
ד
הוא
ומותר: מאן שמעינן ליה דלא שאני
מאיר. כלומר דלדידיה אפי' בלא
כאימרא כדירים: תנא אימרא לאימרא
(ה) ד"ה
ה
גליון הש"ס
ליה בין אימרא לאימרא כאימרא.
כ"ף הדמיון מתסר: לא קשיא הא
לגבוה
כאימרא דירים לדירים כדירים עצים לעצים
(ו) ד"ה
בהר"ן ד"ה ולענין הלכה
דכולן שאוכל לך אסור: ר"מ היא.
דאמר לאימרא הא דאמר לא אימרא.
כעצים אישים לאישים כאישים מזבח למזבח
הוא מעצמו
וכו' הא לא"ה בהיתרא
דפליג עליה דר"י דאי ר"י לית ליה
כך היא הגירסא בקצת נסחאות.
(ז) ד"ה
קמתפיס.
כמזבח היכל להיכל כהיכל ירושלים לירושלים
ליה (ח) ד"ה
ואיכא דגרסי הא דאמר לאימרא
אימרא דאמר ח) האומר ירושלים לא
כירושלים כולן שאוכל לך אסור לא אוכל לך
במתני' ר'
אמר כלום: וכולן לא אוכל לך מותרין.
כלומר בשבא תחת הלמ"ד הא דאמר
לקרבן לא אוכל
יהודה מתיר.
מותר מאן שמעינן ליה דלא שני ליה אימרא
לאימרא כלומר בפתח תחת הלמ"ד
אפילו אמר לאימרא לא אוכל לך:
❖
לך
לאימרא כאימרא רבי מאיר היא אימא
(ט) תוס'
לא קשיא הא דאמר לאימרא. מתני'
דסבירא להו למאן דגרסי הכי
וי"ל דאתא לאשמועינן
סיפא וכולן לא אוכל לך מותר והתנן
דתנן לקמן (ח) וכו' דאמר לאימרא
דבלמ"ד פתוחה הרי היא כלא וכפי
(י) שם ולא
מוסף רש"י
❖
לא אוכל לך דהיינו לקרבן דמשמע
פירוש הגירסא השנית שכתבתי
לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר
אמרינן
שמצוה להקדישו.
לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך וברייתא
למעלה בברייתא דחולין החולין כחולין
כ)
ואמר רבי אבא נעשה כאומר לקרבן יהא
דקתני מותר תריץ לה הכי דאמר לא
וברייתא הכי תני פעמים דבאומר
❖
(ערכין כט.)
לפיכך לא אוכל לך לא קשיא ו הא דאמר
פירוש הרא"ש
לאימרא לא אוכל לך הא אם אוכל
שאוכל לך אע"ג דמשמע היתר אסור
לא (ב) לאימרא הא דאמר לאימרא:
דמחית בשר בכור גביה.
לך יהא כאימרא דהיינו מכלל לאו
והיינו בלמ"ד שבאית וההיא דלקרבן
מתני' ז האומר קרבן עולה מנחה חטאת
לאפוקי
תוספות
הן ולהכי מותר דלר"מ לית ליה מכלל
לא אוכל לך רבי מאיר אוסר היינו
בכור דדבר האסור הוא.
תודה שלמים שאני אוכל לך אסור $ רבי
מתני'
האומר עולה.
לאו [הן]:
בלמ"ד שבאית ופעמים דאמר לא
אמר קרא לה' לרבות
דבר האסור.
לרבות דבר האסור.
יהודה מתיר הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך
יהא שאוכל לך או מנחה כו' אסור:
אוכל לך אף על גב דמשמע איסורא
רבי יהודה מתיר. דלא אמר כעולה
שרי דהיינו בלמ"ד פתוחה א"נ באומר
אסור לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר:
כחטאת: גמ' סתמא תנא כרבי
גמ' קתני קרבן הקרבן כקרבן שאוכל לך
לא בהדיא כפי חילוק הגרסאות:
(ג)
חטאת
מרבה אני חטאת ואשם
מתני' האומר קרבן עולה וכו' שאני
מאיר דלא שאני ליה בין אימרא
אסור סתמא תנא כרבי מאיר דלא שני
ואשם שהם מתפיסין
שהוא מתפיס בנדר.
לאימרא. דאסר היכא דאמר ירושלים
אוכל לך אסור. ואע"ג דלא אמר בהו
בנדר.
ליה בין אימרא לאימרא [אי ר"מ הא]
כ"ף הדמיון. ורבי יהודה מתיר דסד"א
כמאן דאמר כירושלים ולהכי אסור
דקתני הקרבן שאוכל לך אסור והתניא
מאן שמעת ליה
תנא
דכיון דהני שמן מורה על איסורן להוי
היכא דאמר קרבן כהיכא דאמר
דלא שני ליה אימרא
אימרא לאימרא וכו' הא
מודים חכמים לרבי יהודה באומר הא קרבן
כקרבן: אי רבי מאיר היא. רישא
כפגול נותר דמודה בהו רבי יהודה
כו' ר' מאיר.
דאמר לאימרא.
והא עולה והא מנחה והא חטאת שאוכל לך
דלא בעיא כ"ף קמ"ל וכמו שפרשתי
דקתני הקרבן שאוכל לך אסור:
והתניא מודים חכמים לרבי יהודה.
שמותר שלא נדר זה אלא בחיי קרבן
למעלה : הקרבן
הא דאמר לאימרא.
דהיינו רבי מאיר דפליג עליה: שלא
כקרבן קרבן שאוכל לך אסור. דבכל
לא
נדר זה אלא בחיי קרבן. דכי אמר הא
לישני משמע דמה שיאכל יהא קרבן.
ל)
ודוקא כי אמר שאוכל אבל אמר קרבן לא אוכל לך שרי דהא תנן בפרק
קרבן שאוכל לך משמע כמאן דאמר חיי קרבן שאוכל לך ולא כלום קאמר:
שני קרבן לא אוכל לך מותר ומוקמינן לה כר"מ וטעמא
לא
דמילתא דכי אמר קרבן בלא למ"ד משמע דנשבע בחיי קרבן שלא יאכל: לקרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר. מפרש בגמרא דה"ק
לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך. וה"ה דאי אמר לקרבן שאוכל לך אסור דמשמע שפיר לקרבן יהא מה שאוכל משלך. והאי דלא עריב האי
בהדי הני דרישא דליתני הקרבן כקרבן קרבן לקרבן שאוכל לך אסור משום דהנהו תלתא דהיינו הקרבן כקרבן קרבן דוקא כי אמר שאוכל
מתני' האומר קרבן
עולה ומנחה חטאת תודה
אסור אבל אמר לא אוכל שרי וכדכתיבנא אבל כי אמר לקרבן אפילו אמר לא אוכל אסור: גמ' סתמא תנא כרבי מאיר. ה"ה דאי תנא לה תנא
שלמים.
אחרינא קשיא נמי ברייתא אמתני' אלא קושטא ועיקרא דמילתא קא מפרש: מודים חכמים לר"י. אע"ג דלא בעו כ"ף הדמיון בהא מודו דשרי:
לא
ר' יהודה מתיר.
קרבן הקרבן
כקרבן שאוכל לך אסור.
לקרבן לא אוכל לך ר' מאיר אוסר.
האומר קרבן עולה ומנחה וכו'.
קונם פי מדבר עמך כו'. גמ' סתמא תנא כר' מאיר דלא
שני ליה בין אימרא לכאימרא.
רבי יהודה מתיר.
והתניא מודים
הקרבן כקרבן קרבן אוכל לך אסור.
חכמים לר' יהודה באומר הא קרבן.
(ט)
(י)