כל כנויי פרק
ראשון
נדרים
יג: ר"ן
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא קשיא. מתניתין דאסר דאמר
לא קשיא הא דאמר הא קרבן הא דאמר הקרבן. כלומר דכי אמר
הקרבן דהיינו כקרבן שאוכל
סז
א)
א
הקרבן האי להוי קרבן קאמר: מתני' האומר לחבירו קונם
ב)
לך רבי מאיר היא דלא שאני
ליה בין אמר הקרבן לכקרבן
(ב)
ג)
פי מדבר עמך וכו'. בגמרא מפרש לה: גמ' שהנדרים חלים על דבר
וברייתא דאמר הא קרבן דמשמע חיי: לא קרבן לא אוכל לך.
סח
ד)
ב
מצוה. בפ"ב מוכחינן לה
מקרא: שהשבועות חלות על
אבל שאוכל לך הוי קרבן להכי אוסר רבי מאיר. ואית דאמרי הכי
ה) ו)
דבר שאין בו ממש. משום דמיתסר
משמע לקרבן בשביל קרבן לא אוכל
❖
ז)
גברא הוא שלא יעשה כן ואיהו אית
לך שאם אוכל לך יהא אסור עלי
סט ג
לא קשיא הא דאמר הא קרבן והא דאמר
א
כקרבן: ומקשינן והא לית ליה לרבי
ביה ממש: מה שאין כן בנדרים.
הקרבן מאי טעמא חיי קרבן קאמר קתני
מאיר וכו': מתני' קונם פי מדבר
דמתסר חפצא הוא הילכך אי לית ביה
הגהות הב"ח
לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר והא
עמך. מה שאני מדבר עמך אסור
מששא לא אסר מידי: באומר יאסר
ע ד
(א) מתני' כטריפות
פי לדבורי. כלומר נעשה כאומר
עלי כקרבן או שאמר קונם ידי עושה
כרמשים
לית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע
(ב) רש"י
דהא אמר קונם פי מדבר משמע
עמך או קונם רגלי מהלכת עמך
הן אמר רבי אבא נעשה כאומר לקרבן יהא
ורבי
לפיכך לא אוכל לך: מתני' בהאומר לחבירו
דקונם קאי אדבור ומשמע נמי דקאי
אסור לדבר עמו ולהלך עמו ולעשות
עא ה
עמו מלאכה: גמ' חלין על המצוה
קתני לקרבן כו'
אפה הילכך כיון דסתם נדרים
קונם פי מדבר עמך ידי עושה עמך רגלי
(ג) ד"ה
כברשות. שאם אמר קונם שאני
להחמיר אמרי' דאפה קאי ופיו דבר
מהלכת עמך אסור: גמ' ורמינהו חומר
❖
דיאסר
עושה סוכה או קונם שאני מניח
שיש בו ממש הוא $ ודכותה בהש"ס
בשבועות מבנדרי' ובנדרים מבשבועו' חומר
עב ו ז
תפילין חל עליו הנדר ואם עשה קם
דאמרינן באומר ופירושן נעשה כאומר.
בנדרים שהנדרים חלין על המצוה כברשות
פירוש הרא"ש
ליה בבל יחל: מה שאין כן בשבועה.
ובדין הוא דהוה מצי לשנויי ליה
ג
מה שאין כן בשבועות וחומר בשבועות
דאפילו אי קאי קונם אדבור אפ"ה
שאין נשבעין לבטל את המצות
שהנדרים חלין על דבר
ד
א
מצוה כדבר הרשות.
ח
אסור מדרבנן שהנדרים חלין מדרבנן
דמושבע ועומד מהר סיני הוא
ה שהשבועות חלות על דבר שיש בו ממש
אפילו על דבר שאין בו ממש
לקיימן ולהכי לא חלה שבועה עליה
ושאין בו ממש מה שאין כן בנדרים אמר
ו
ב
דאין שבועה חלה על שבועה: מה
כדאיתא לקמן בריש פ"בה) אלא קושטא
ט
רב יהודה ז באומר יאסר פי לדיבורי ידי
משא"כ בנדרים.
שאין כן בנדרים. דאין חלין על דבר
דמילתא מתרץ ליה דאפילו מדאורייתא
למעשיהם רגלי להילוכן דיקא נמי דקתני פי
שאין בו ממש כגון דיבור שאין בו
נמי אסור:
ג י
מדבר עמך ולא קתני שאני מדבר עמך:
ד כ
ממש ואמאי קתני אסור: באומר
הדרן עלך כל כנויי
יאסר פי לדיבורי. כלומר פי יאסר לאותו
הדרן עלך כל כינויי
באומר יאסר פי
ואלו מותרין. איידי דתנא בפרק
דיבור שאני מדבר עמך והפה שנאסר
❖
לדבורי כו'.
ואלו מותרין חולין שאוכל לך כבשר חזיר
יש בו ממש ודאי וידים למעשה ידיהם
קמא נדרים האסורין פתח הכא
ח
ט
הדרן עלך כל כנויי
שאיני עושה עמך ורגלי להילוך שלא
באלו מותרין: חולין שאוכל לך.
כעבודת כוכבים כעורות לבובין כנבילות
גליון הש"ס
אהלך עמך: דיקא נמי. מתני'
בגמרא מפרש למאי איצטריך:
ואלו מותרין חולין
(א) וטריפות כשקצים ורמשים י כחלת
בהר"ן ד"ה באומר יאסר
שאוכל לך.
דאסר דפי קאמר דקתני קונם פי
כבשר חזיר כעבודת כוכבים וכו'.
(ג)
אהרן וכתרומתו מותר האומר לאשתו הרי
כ
פי וכו' ודכוותה בהש"ס.
כל מיני איסורין קתני אסורין באכילה
מדבר עמך ולא קתני שאני מדבר
את עלי כאימא פותחין לו פתח ממקום
כבשר חזיר ואסורין בהנאה כעבודת
עמך שמע מינה דיאסר פי קאמר
כעורות לבובים.
אחר שלא יקל ראשו לכך: גמ' טעמא והיינו דבר שיש בו ממש:
כוכבים ואסורין בהנאה שאין להם
דאמר חולין שאוכל לך הא אמר לחולין שאוכל
בטלה כעורות לבובין שהיו תקרובת
❖
הדרן עלך כל כנויי
לך משמע לא לחולין
ליהוי אלא קרבן מני
לעבודת כוכבים שהיו נוקבין העור
כנגד הלב והיו מוציאין אותו כשהוא
הא לית ליה מכלל
מתניתין אי רבי מאיר
כחלת אהרן.
לאו ואלו מותרין. דלא חשיבי נדר:
מוסף רש"י
חי וחמירי מעבודת כוכבים דנהי
האומר חולין שאני אוכל לך
דעבודת כוכבים אית לה בטלה
שהנדרים חלין על
הרי את עלי כאימא.
המצוה כברשות.
או כבשר חזיר שאוכל לך או כעבודת כוכבים כו': כחלת אהרן
תקרובת עבודת כוכבים אין לה בטלה ותנא נמי שאסורין באכילה
וכתרומתו מותר. לאכול עמו. דכל הני לאו דבר הנדור הן אלא
בלבד ויש בהן טומאה כנבילות ושטומאתן חמורה בכעדשה כשקצים
דבר האסור דממילא מיתסרי בלא נדר ואין נודרים בדבר האסור:
ורמשים: כחלת אהרן וכתרומתו. שאע"פ שחל איסור על ידי
(שבועות כה.) ושאין בו
גמ' אי רבי מאיר והא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן. והיכא
קריאת שם לא מקרו דבר הנדור וכמו שכתבתי למעלהו) [שאע"פ]ז)
ממש.
דאמר לחולין לא אמרינן דמשמע אלא לקרבן דהיינו הן מכלל לאו:
שהוא אסור לזה ומותר לזה לא מחמת נדרו הוא שהרי כשהפרישן
לא פירש אלא ודאי מאי דאסירי לזרים מחמת איסורא הוא דרמא
אלא
רחמנא עלייהו. וטעמא דכולהו הני דאין מתפיסין בהן משום דבעינן שיתפיס בדבר הנדור ולא בדבר האסור כדאיתא בגמרא : הרי זה
(שם)
מותר. ואפילו עם הארץ שנדר בהם אין צריך פתח אלא מותר מאליו. ולהכי אע"ג דפתח ותנא ואלו מותרין הדר ותנא הרי זה מותר
משום דקא בעי למיתנא האומר לאשתו הרי את עלי כאימא דצריך פתח בעם הארץ וכדאיתא בגמרא ואי לא הדר ותנא הרי זה מותר לא
גמ' טעמא
(שם) יאסר פי לדיבורי.
ידענא ואלו מותרין דרישא כלומר שהן מותרין בלא פתח אהי מינייהו קאי אי אכולהו אי אתרתי מינייהו: האומר לאשתו וכו'. האי
דאמר חולין כו'.
דנקיט הרי את עלי כאימא ה"ה נמי במתפיס בשאר איסורי הנאה כעבודת כוכבים וערלה וכלאי הכרם ובברייתא נמי תניא בגמרא הרי את עלי
(ראמ"ה בשמו)
אי רבי מאיר הא
כבשר אימא כבשר אחותי כערלה ככלאי הכרם אלא האי דנקט כאימא חדא דאית ביה תרתי אשמעינן חדא דאף על גב דמתפיס בדבר
הדרן עלך כל כנויי
לית ליה מכלל לאו כו'.
האסור בעם הארץ מדרבנן צריך פתח ואשמעינן תו דצריך שיהא ממקום אחר אבל אין פותחין לו בכבוד אמו כלומר אילו היית יודע שלא יהא
שלא יקל ראשו לכך.
כבוד לאמך בכך לא היית נודר דלא תימא נהי דאין פותחין לו לאדם בכבוד אביו ואמו ה"מ בנדרים דאורייתא אבל האי דליתיה אלא
ואלא
ר' יהודה היינו רישא.
מדרבנן פותחים קא משמע לן דלא. הרשב"א ז"ל. ודוקא במדיר אשתו ומתפיס בדבר האסור צריך פתח מפני שדרכו לאסור את אשתו מתוך הקפדה
ואי שרית ליה בלא פתח כי מתפיס בדבר האסור אתי למישרי נמי אפילו מתפיס בדבר הנדור אבל שאר נדרים מתוך שאין מצויין כל כך לא גזרו
גמ'
בהן ואין צריכין שאלה והיינו דנדרים דרישא דמתניתין מותרין לגמרי כדאיתא בגמרא : טעמא דאמר חולין שאוכל לך וכו'. דודאי כי
(ראמ"ה בשמו)
תנא חולין לאו לגופיה איצטריך דהא פשיטא דמותר אלא משום דיוקא תנא ליה לאשמועינן הא לחולין אסור: מני מתניתין אי רבי מאיר וכו'
אלא
תוספות
הא
דאמר הא קרבן.
באומר יאסר פי לדיבורי.
קתני לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר והא לית ליה לר"מ מכלל וכו'.
ידי לעושיהם.
הדרן עלך כל כנויי נדרים
ואלו מותרין. גמ' טעמא דאמר חולין שאוכל הא לחולין שאוכל לך וכו'.