ואלו מותרין פרק שני נדרים
ר"ן יד.
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא רבי יהודה היא. דאית
ליה מכלל לאו הן: היינו רישא. כלומר
אלא רבי יהודה היא היינו רישא. מתני' דפרקא קמא דתנן לחולין
ה
א) ב)
א
❖
לחולין שאוכל לך לא כשר וכו'
כבר תנינא בפירקין דלעיל
שאוכל לך קרי רישא. ונראה בעיני דה"פ בשלמא אי כר"מ
ומוקמינן לה כרבי יהודה ומאי קא משמע לן הכא אלא ודאי לא
מתוקמא לא תקשי לן היינו רישא משום דההיא דלעיל אוקימנא
ו ב
איצטריך הכא חולין אלא איידי דבעא
למיתני כבשר חזיר כעבודת
כרבי יהודה והכי קתני שרבי יהודה אומר האומר ירושלים וכו'
תורה אור השלם
כוכבים תנא נמי חולין: רבינא אומר.
והכא סתם לן תנא דאפילו לר"מ
1. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיְיָ
הא דקתני חולין לאו דאמר חולין
דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן
ז ג ד ה
אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר
לאו אתה שומע הן ואלא רבי יהודה היינו
שאוכל אלא הכי קתני אלו מותרין
בהא מודה משום דכיון דאמר לא
(א)
אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל
רישא איידי דקתני כבשר חזיר כעבודת
דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו
כחולין האומר כבשר חזיר כעבודת
חולין על כרחין קרבן הוי אבל
❖
במדבר ל ג
יַעֲשֶׂה:
כוכבים להכי קתני חולין רבינא אמר הכי
כוכבים כו': ואי לא תנא חולין.
קאמר הש"ס דלא אפשר לאוקמא
❖
דמשמע מותר כחולין הוא הוה
אליביה דכיון דלית ליה מכלל לאו
קתני ואלו מותרין כחולין כבשר חזיר כעבודת
אמינא בעי שאלה לחכם היכא דאמר
אתה שומע הן אפילו בכי האי גוונא
הגהות הב"ח
כוכבים ואי לא תנא חולין הוה אמינא בעי
תוספות
כבשר חזיר או כעבודת כוכבים בעי
אית ליה למישרי: איידי דקתני
(א) רש"י
שאלה ומי איכא לאסוקי על דעתא הכי הא
לך (ב) בר"ן
היינו רישא.
למישאל אי הוה נדר אי לא ולהכי
כבשר חזיר וכו'. כלומר הא דקתני
מדקתני סיפא האומר לאשתו הרי את עלי
תנא חולין למימר דחולין גמורין
חולין שאוכל לך לאו לגופיה איצטריך
❖
אלא כי
כאימא פותחין לו פתח ממקום אחר מכלל
נינהו דלא בעי שאלה: ומי איכא
ולאו לדיוקא אלא אגב גררא דשארא
איידי דתנן
דרישא לא בעיא שאלה אלא מחוורתא חולין
כבשר חזיר.
לאסוקי אדעתא. דבעי שאלה היכא
פתח ביה הכי: הכי קתני ואלו
ממילא נסבה מנהני מילי אמר קרא 1 איש כי
גליון הש"ס
דנדר כהאי גוונא אי לא תני נמי
מותרין כחולין. כלומר כאומר חולין
ידור נדר לה' עד שידור בדבר הנדור אי
חולין: והא מדקתני סיפא האומר
שאוכל לך שיהא מותר לגמרי ולא
גמ' הא בעם הארץ.
א
❖
לאשתו הרי את אסורה כאימא. אע"ג
בעי שאלה: מנא ה"מ. דמתפיס
הכי אפילו בדבר האסור נמי דהא כתיב לאסור
דנדר בדבר האסור דלא הוי נדר:
בדבר האסור לא מתסר: אמר קרא
איסר על נפשו לאסור איסר מבעי ליה
פותחין לו פתח ממקום אחר. לנודר
כי ידור נדר וכו' עד שידור בדבר
לכדתניא איזהו איסר האמור בתורה כו':
מוסף רש"י
הנדור. נראה בעיני דהכי פירושו
זה לחרטה שצריך לבא לפני חכם
האומר לאשתו הרי את עלי כאימא כו':
לכדתניא איזהו איסר
דסבירא להש"ס דלאשמועינן דמתפיס
ואין פותחין לו לומר הואיל ונדרת
כו'.
ורמינהו הרי את עלי כבשר אימא כבשר אחותי
בדבר הנדור מיתסר לא צריך קרא
בדבר האסור לא כלום נדרת אלא
(מאירי בשמו,
❖
כערלה וככלאי הכרם לא אמר כלום אמר אביי
עי"ש)
דכיון דאמר ככר זה עלי אסור הוי
מפתח אחר מראין לו ההיתר כדי
לא אמר כלום מדאורייתא וצריך שאלה מדרבנן
נדר כי אמר נמי כקרבן אסור קאמר
שלא יקל את ראשו לכך כלומר להכי
ה"א דבעי
שאלה מדרבנן ומי מצי
ולא גרע מידות אלא ודאי קרא
מצרכינן ליה שאלה ופותחין לו פתח
רבא אמר הא בתלמידי חכמים $ הא בעם
ב
פירוש הרא"ש
למימר הכי והא מדקתני
דכי ידור נדר לאו לדבר הנדור אתא
ממקום אחר כדי שלא יהא קל
הארץ והתניא הנודר בתורה לא אמר כלום
ג
סיפא.
רבינא אמר הכי קתני כו'.
אלא למעוטי דבר האסור. ופרכינן
בעיניו לידור בכך להזכיר אמו לגנאי.
ואמר רבי יוחנן ד וצריך שאלה לחכם ואמר
אי הכי אפילו בדבר האסור נמי דהא
ומדקתני בהא סיפא דצריך שאלה
מכלל דרישא דלא קתני לא צריך רב נחמן ותלמיד חכם אינו צריך שאלה
ה
מנה"מ.
כתיב לאסור איסר כלומר דעל
אמר
תניא
כרחך כל חד לגופיה איצטריך ולאו
שאלה ואפילו אי לא אמר חולין לא
קרא איש כי ידור נדר
לה'.
מצרכינן ליה שאלה: אלא חולין ממילא נסבה. כדי נסבה: דהא
למעוטא דכי היכי דלא תיסק אדעתין דמתפיס לא הוי נדר
(ב)
אי
כתב נמי לאסור איסר. ונימא נמי עד שידור בדבר האסור:
כתב רחמנא הני תרי קראי לאשמועינן במתפיס בדבר הנדור
הכי אפי' בדבר האסור
לא אמר כלום. אלמא אפילו שאלה לא בעי: לא אמר כלום
ומתפיס בדבר האסור הוי נדר וכל חד מינייהו חייל דאי לא לאסור
נמי דהא כתיב לאסור
איסר.
מדאורייתא. הואיל דנדר בדבר האסור ומ"מ צריך שאלה כדי שלא
איסר למאי מוקמת ליה. ומפרקינן לאסור איסר מתבעי לכדתניא
יקל את ראשו בכך: תלמיד חכם. לא בעי שאלה דאקראי בעלמא
איזהו איסר וכו' כלומר וכיון דאפשר לאוקומה להך דרשא להכי
הוא דאירע לו ולא יקל את ראשו בכך ומתני' מיירי בעם הארץ
מוקמת לה משום דסברא היא דמתפיס בדבר האסור לא חייל
דאי אמרת אפילו שאלה לא בעי יקל את ראשו להיות נודר כך:
דבשלמא בדבר הנדור מצי לאתפוסי ולומר ככר זה עלי בנדר
ההיא מיבעי'
וקרבן שנאסר ע"י נדר אבל כי מתפיס בדבר האסור לא כלום
הנודר
ליה לכדתניא איזהו
קאמר דהיכי לימא ככר זה עלי כבשר חזיר לא אפשר דבשר חזיר אסריה רחמנא והוא לא אסריה: מתבעי לכדתניא איזהו איסר
איסר האמור בתורה וכו'.
וכו'. לאשמועינן דאע"ג דתלי נדרו בנדר שלא נאסר אלא לו לבדו דהיינו יום שמת בו אביו חייל נדרא דאי לאו האי קרא הוה אמינא
כי ידור נדר עד שידור בדבר שהוא הנדור לגמרי שנאסר מכל מחמת אותו נדר קמ"ל קרא דלאסור איסר. וא"ת א"כ היכי מקשינן
הא כתיב לאסור איסר.
התם בריש פרק שבועות שתים בתרא כיום שמת בו אביו פשיטא והא טובא קמ"ל וכדכתיבנא נראה בעיני דמדלא נקט תנא בנדר על
מיבעי ליה
ככר ומתפיס על ככר אחר בו משמע דאגב אורחיה מילתא אחריתי אתא לאשמועינן דמתפיס בימים שאפילו בלא נדר לא היה אוכל
לכדתניא איזהו נדר איסר
בהם בשר כיון דמ"מ משום נדר ג"כ הם נאסרים עליו כי מתפיס בהו חייל נדרא והיינו יום שמת בו אביו ויום שמת בו רבו דאפילו
האמור בתורה.
בלא נדר משום צעריה לא הוה אכיל בהו בשרא ושתי חמרא ומש"ה פריך יום שמת בו אביו פשיטא דהא כל איסוריה ליתיה אלא מחמת
הא בת"ח.
נדר ואע"ג דממילא נמי הוי ממנע מאי נפקא לן מיניה מ"מ מתפיס בנדר הוא דלא אפשר ליה לאתפוסי באיסורא כלל ומפרקינן יום
הא
שנהרג גדליה בן אחיקם אצטריכא ליה דמתסר ממילא וקמ"ל דכיון דאית ביה נמי נדרא מתפיס בנדר הוא ואסור. ואם תאמר דהכא
בע"ה.
משמע דההיא דאיזהו איסר האמור בתורה נפקא לן מקרא דלאסור איסר ואילו התם בפרק שבועות שתים בתרא מייתי לה מנא ה"מ
אמר קרא איש כי ידור נדר לה' עד שידור בדבר הנדור דאלמא כולה מילתא מהאי קרא נפקא לן ולא מצטריך לן לאסור אסר כלל וי"ל
והתניא.
דהתם משום דלא קאי בעיקרא דהא דינא לא דק ונקט קרא דכי ידור נדר משום דההוא קרא נמי משמע דנדר הוי ע"י התפסה אבל
אין ה"נ דקרא לאסור איסר מבעי לן למתפיס בדבר שלא נאסר אלא לו לבדו דחייל נדריה: הילכך לענין הלכה נקטינן דמתפיס בדבר
האסור לא הוי נדר ולא צריך שאלה כלל ואפילו בעם הארץ אלא במדיר אשתו בלבד ומהאי טעמא דכתיבנא במתני' אבל מתפיס בדבר הנדור
ואפי' בדבר שאינו נדור אלא לו בלבד חייל. וה"מ מתפיס בנדר אבל מתפיס בשבועה לא מהני דקי"ל בפרק שבועות שתים בתרא דמתפיס
בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי דהיינו טעמא משום דנדר חל על החפץ שאסר את החפץ עליו בנדר ולפיכך כשהוא מתפיס חפץ
בחפץ ראוי הוא שיחול אבל שבועה הוא אוסר עצמו מן החפץ אבל גוף החפץ אין עליו נדר וקדושה כלל הילכך אי אמר זה כזה לא אמר כלום
וכן נמי אם אמר שלא אוכל בשר כיום שמת בו אביו והוא היה מושבע על אותו יום לא אמר כלום דהא באותו יום מתפיס ואותו יום ליכא בגופיה
נדרא כלל. ואיכא מ"ד דנהי דמתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי ה"מ לענין קרבן ומלקות אבל איסורא מיהא איכא וזה אינו מחוור וכמו
שכתבתי שם בס"ד: הא בת"ח. דכיון דתני לא אמר כלום משמע שאינו צריך שאלה כלל ואפי' מדרבנן ומיירי בת"ח: והתניא. בניחותא. כלומר
דאף על גב דצריך שאלה לעם הארץ תני לא אמר כלום כיון דת"ח אין צריך שאלה: הכי גרסינן ואמר רבי יוחנן ואמר רב נחמן:
והא
ורמינהו הרי את עלי וכו'.
ה"ג בהך ברייתא הרי את עלי כבשר אמי כבשר אחותי.
רבא אמר הא בתלמיד חכם הא בעם הארץ.
והתניא הנודר בתורה וכו'.