רש"י ואלו מותרין פרק שני נדרים
ר"ן טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי לא מיזדהר בתנאיה. דכיון דיום של מחר הוי תנאיה ליום אתמול
מלקין אותו. משום שבועת שוא: וישן לאלתר. אם ירצה שאין
יא א
א)
ב)
כגון דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר הוי אותו
שבועה חלה לאסרו כלל והכא נמי היכי חייל נדרא:
(א)
ג)
היום דלמחר תנאי לאותו היום דאתמול דאם יישן למחר הוי לקי
ואלא דאמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום. משום דליכא
מאותה שינה דאתמול ואם לא יישן לא לקי משום הכי אמרינן דלא יישן
לאוקומא באומר קונם עיני בשינה היום דאי הכי פשיטא אלא ה"ק
ד)
❖
יב ב
ה)
היום דשמא כי אתי למחר לא מיזדהר
יזהר שלא יישן ביום ראשון של תנאי
בתנאיה ונמצא עובר בבל יחל: אבל
כדי שלא יבא לידי לא יחל ומש"ה
$ כי לא מזדהיר בתנאה אבל באיסור' מזדהר
באיסורא. דאמר קונם עיני בשינה
קתני הרי זה בבל יחל דברו ולא
תנן קונם שאני ישן שאני מהלך שאני מדבר
הגהות הב"ח
יג ג
מחר אם אישן היום דאותו יום של
קתני אסור משום דלא מיתני ליה
וכו' היכי דמי אילימא כדקתני שאני ישן מי
(א) רש"י
מחר נטוי לאיסורא ודאי מיזהר זהיר
שהרי יום ראשון אינו אסור מצד
יד ד ה ו
תנאי
הוי נדרא והתנן חומר בשבועות שהשבועו'
ביה דאי לא מקיים תנאי שישן באותו
עצמו אלא כדי שלא יבא ביום שני
(ב) ד"ה
חלות על דבר שיש בו ממש ועל דבר שאין
היום ודאי כי אתי למחר לא הוי ישן
לידי לא יחל: והא אמרת כל
❖
עיני
בו ממש מה שאין כן בנדרים ושינה דבר
דהא איתסר בנדר: אילימא כדקתני
באסוריה מזדהר. הלכך לא מצית
לניים
אי (ג) ד"ה
שאני ישן מי הוי נדר. הא שינה דבר
אמרת הכי: אלא לאו בדניים אלמא
שאין בו ממש הוא אלא דאמר קונם עיני
שאין בו ממש הוא: אלא דקאמר
מוסף רש"י
איתיה דניים. ומתניתין הא קמ"ל
בשינה ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן
קונם עיני בשינה. ועין שנדר בו יש
הרי זה בבל יחל דברו כלומר הרי זה
(ד) ד"ה
שבועה שלא אישן
ליה עד דעבר איסור בל יחל והא"ר יוחנן
אפילו
שלשה ימים מלקין
בו ממש: ואי דלא יהיב שיעורא.
מותר לבא לידי ספק בל יחל שאם
שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו
(ה) ד"ה
אותו.
א
עד כמה זמן אינו ישן: מי שבקינן
רצה לישן ביום ראשון לא אמרינן
אימא
וישן לאלתר אלא דאמר קונם עיני בשינה
ליה. הא עבר ודאי באיסור לא יחל
דלא יישן כדי שלא יהא אפשר לו לבא
סיפא
❖
למחר אם אישן היום הא אמרת כל באסוריה
(שבועות כה.)
לידי בל יחל. וקשה בעיני כי פרכינן
דלא מצי למיקם בנפשיה דלא יישן:
מזדהר אלא פשיטא דאמר קונם עיני בשינה
והאמר ר' יוחנן וכו'. לאלתר מלקין
לעיל בסמוך הא אמרת כל באסוריה
מזדהר מאי קושיא נימא דהכי קאמר
אותו שיישן הואיל דנדר בדבר שאין
היום אם אישן למחר ואי לא ניים היום כי
גליון הש"ס
יכול לעמוד בו: ואי לא ניים היום
הרי זה בבל יחל כלומר מותר לו לישן
ניים למחר מאי בל יחל דברו איכא אלא
גמ' כי לא מזדהיר
כי ניים למחר מאי איסור בל יחל
ביום ראשון ולהכניס עצמו בספק
בתנאה.
לאו בדניים אלמא איתיה דניים ותיובתא
איכא. דקתני אסור והרי לא ישן
בל יחל משום דבאסוריה מזדהר
דרב יהודה כי קתני דאי ניים רבינא אמר
❖
אתמול כלום: אלא בדניים. אתמול
דהשתא נמי בכי האי גוונא מפרשינן
(סוכה נג.) לעולם
לעולם כדקתני ומאי בל יחל ב מדרבנן ומי
לה ונ"ל דהיינו טעמא דלא מצינן
דהכי מיירי מתניתין אם יישן היום
כדקתני.
איכא בל יחל מדרבנן אין והתניא דברים
תוספות ויישן למחר אסור: אלמא אית ליה
למימר הכי משום דאי שריותא
ג
דניים. אלמא דשבקינן ליה לישן היום
המותרין ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה
אשמועינן דבאסוריה מזדהר ברישא
ואי דלא יהיב שיעורא מי
ה"ל לאשמועינן איסורא דבתנאיה
ולא חיישינן שמא יישן למחר ותיובתא
רשאי להתירן בפניהם שנאמר לא יחל דברו
שבקיניה עד דעבר
איסורא בל יחל והא א"ר
לא מזדהר דהא הא דאמר רב יהודה
דרב יהודה: אמר לך רב יהודה הכי
תנן שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי
יוחנן שבועה שלא אישן
דבתנאיה לא מזדהר חששא דרבנן
קתני מתני' קונם (ב) שאני בשינה
שלשה ימים וכו'.
לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסור'
ד
בעלמא הוא ולא פשיטא נמי כולי
היום אם אישן למחר דאסור כי ניים
בהנאתו עד הפסח הלכה לפני הפסח אסורה
(ראמ"ה בשמו)
האי דהא רב נחמן פליג עלה והיכי
למחר דאי ניים מאתמול דיעבד אבל
שאת נהנית לי עד
לא הלכה לא א"ר אבא ה הלכה לפני הפסח
רהיט תנא לאשמועינן שריותא
לכתחילה אין מניחין אותו לישן היום
הפסח.
אסורה ולוקה לא הלכה אסורה בעלמא
דחיישינן שמא יישן למחר: לעולם
דממילא שמעינן לה וכולי עלמא מודו
ו
כדקתני. שאיני ישן והאי דקאמר
בה ולא אשמועינן איסורא בתנאה
אימא סיפא אחר הפסח בבל יחל דברו ואי
דצריכה רבה ומש"ה מסקינן דודאי
והא שינה דבר שאין בו ממש וליכא
דלא איתהני לפני הפסח מי איכא בל יחל
(לקמן נז.) אסורה
אלא דאמר קונם עיני
בשריותא דתנאה עסקי' דאשמועי'
בל יחל ודאי מדאורייתא ליכא בל
ולוקה.
היום וכו' אלמא איתא
אלא פשיטא דאיתהני אלמא מיתהני
דניים.
תנא דאפי' בתנאה מזדהר ותיובתא
יחל ומאי בל יחל איכא דקתני מתניתין
ותיובתא
דאסור מדרבנן: ומי איכא בל יחל
דרב יהודה: כי קתני דאי ניים.
מדרבנן. דמלקין ליה מדרבנן: אי אתה רשאי לנהוג בהן היתר
ואדרבה מתניתין הא דרב יהודה אתא לאשמועינן והכי קתני יזהר
לפניהם. לבטל מנהגם דעובר משום בל יחל ומן התורה אינו בבל
שלא יישן יום ראשון דאי ישן קרוב הוא לבא לידי בל יחל דברו
יחל אלא מדרבנן: קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית
דבתנאיה לא מזדהר: רבינא אמר לעולם כדקתני. כלומר שאני (ראמ"ה בשמו)
❖
אביך מכאן עד החג. בפ' הנודר מן הירק כגון דקאי באדר
ישן ולא קאמר עיני בשינה דאע"ג דשינה אין בה ממש איכא בל
(ג)
כי
יחל מדרבנן דאשכחנא תנא דתני בדרבנן לא יחל דברו ומש"ה תנא
ואמר קונם תהא הנאתי עליך מאכל ומשקה עד הפסח אם תלכי
קתני דאי ניים.
פירוש הרא"ש
לבית אביך מכאן עד החג עד סוכות: אם הלכה. לבית אביה קודם
במתני' בנדרים הרי זה בלא יחל דברו ולא תנא אסור כדקתני
מי שבקינן ליה עד דעבר
הפסח אסורה להנות ממנו קודם הפסח כמו שנדר: הא אם לא
בשבועות משום דבשבועות אסור מדינא ובנדרים לא מתסר אלא
איסור בל יחל.
הלכה. לפני הפסח אינה אסורה עד הפסח ולא חיישינן שמא תלך
מדרבנן משום לתא דבל יחל: תנן שאת נהנית לי. כלומר משלי
לאחר הפסח ונמצאת למפרע נהנית באיסור וקשה לרב יהודה דאמר
אם תלכי לבית אביך וכו' הלכה אסורה אבל לא הלכה לא דמותרת
אל יישן היום שמא יישן למחר דאם איתא לדרב יהודה הוה אסר
להנות קודם הפסח כל זמן שלא תלך אע"ג דשאת נהנית לי איסור
לה מתני' עד הפסח אפי' אם לא הלכה עד הפסח דחיישינן שמא
ואם תלכי לבית אביך תנאי וש"מ דאפילו בתנאיה מזדהר:
תלך לאחר הפסח ונמצאת נהנית ממנו באיסורא: אמר ר' אבא. תריץ
הלכה אסורה בהנאתו ולוקה. כלומר לוקה היא אבל הוא אינו
הכי למתניתין הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו ולוקה דעוברת על
לוקה שהרי לא עשה שום איסור אלא שהדירה. ואפשר דתנא נמי
בל יחל ואם לא הלכה לפני הפסח (ד) ואפילו הכי אסורה בהנאתו
הא אשמועינן אגב ארחיה דעלה רכיבא איסורא אבל לא עליו
עד הפסח איסורא בעלמא דחיישינן שמא תלך לאחר הפסח ונמצאת
כלל. אבל הרמב"ם ז"ל כתב לוקה הוא שהדירה אם ההנה אותה
נהנית למפרע באיסורא: הלכה. חייבת מלקות דהא עברה (ה): הכי
אבל היא אינה לוקה דכיון דלא נדרה כלל לא שייך בה לא יחל
מסקנא דמתני' הלכה לאחר הפסח עוברת משום בל יחל: ומקשינן
דברו. וליתא דודאי הוא אינו לוקה מדאמרינן לקמן בפרק אין בין
מינה ואי דלא איתהני לפני הפסח מי איכא בל יחל: אלא לאו פשיטא
המודר גבי יש מעילה בקונמות אמר ליה רב אחא בריה
דאיתהני. לפני הפסח וסברה לא אלך אחר הפסח והלכה לאחר הפסח:
דרב איקא לרב אשי ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל למעול
רבינא אמר
נותן הא לא אסירא עליה אלמא אין האוסר עובר כלל והמודר נמי
ותיובתא
לעולם כדקתני.
ודאי עבר דאף על גב דכתיב לא יחל דברו לא יחל אדבור קאמר וראיה לדבר מדאמרינן בפרק יוצא דופן לפי שמצינו שהשוה
מלקין אותו
הכתוב את הקטן לגדול לזדון שבועה לאיסור ולבל יחל ומפרש התם לאיסור בל יחל קאמר וכגון שהקדישו הוא ואכלו אחרים שהאחרים לוקין
וישן לאלתר.
על
כי קתני דאי ניים.
לעולם כדקאמר.
אם תלכי לבית אביך עד החג.
הלכה אסורה בהנאתו ולוקה.
ואחרים
אם
נהגו בו איסור.
תלכי לבית אביך עד הפסח.
תנן שאת נהנית לי עד הפסח וכו'.