טו: ר"ן ואלו מותרין פרק שני נדרים
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
ותיובתא דרב יהודה. דאמר אל יישן היום שמא יישן למחר דהא
על הקדשו משום בל יחל אלמא מודר לוקה אע"ג דלא אמר מידי
טו א ב
א) ב)
ג)
הלכך הכא כי אמרינן ולוקה אאשה קאי: כי קתני דאיתהני הרי
חזינן הכא דשבקינן לה ליהנות לפני הפסח דבתנאה נמי מזדהר:
ד)
אמר לך רב יהודה לעולם אימא לך אל יישן היום שמא יישן למחר
זה בבל יחל דברו. כלומר והיא גופה קמשמע לן שתיזהר מלהנות
❖
ה) ו)
טז ג
וכי קתני מתניתין הלכה אחר הפסח וכו' דאי איתהני. אם עברה
קודם הפסח כדי שאם תלך לאחר הפסח לא תבא לידי בל יחל:
מותרת לילך לאחר הפסח. ולא
ונהנית לפני הפסח ועברה והלכה
תורה אור השלם
חיישינן שמא לא תזכור שעברה על
לאחר הפסח עוברת משום בל יחל:
ותיובתא דרב יהודה
כי קתני א דאי איתהני
יז ד
קונם שאת נהנית לי עד החג אם
תנאה קודם הפסח ואי מתירין לה
1. אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ
הרי זה בבל יחל דברו תנן שאת נהנית לי
שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ
תלכי לבית אביך מכאן עד הפסח
לילך אתיא לאיתהנויי וסד"א תתסר
עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח
❖
לֹא יִגְרָע: שמות כא י
הלכה וכו'. אבל אם לא הלכה לפני
בהליכה מדרבנן כדי שתזכור שאסורה
הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג
יח ה
להנות קמ"ל: אכל הרי הוא בבל
הפסח אינה אסורה ליהנות מאדר
ומותרת לילך אחר הפסח הלכה אסורה לא
ילך. הא דס"ד דהאי אכל אוכל הוא
עד הפסח דלא חיישינן לשמא תלך
גליון הש"ס
הלכה לא אמר רבא ב הוא הדין דאפילו לא
משום דתנא כולהו איסורי קתני אכל
עדיין לפני הפסח ותיובתא דרב יהודה
בהר"ן ד"ה אכל. שלא
יט ו
הלכה אסורה הלכה אסורה ולוקה לא הלכה
היה זכור וכו'.
דאמר אל יישן כו': א"ר אבא. הכי
הרי הוא בבל ילך הלך הרי הוא בבל
אסורה בעלמא מיתיבי ככר זו עלי היום
יחל דברו ואם איתא דלכתחלה לא
קאמר הלכה וכו' לא הלכה איסורא
מצי אכיל האי איסורא נמי ה"ל למתני.
בעלמא דחיישינן שמא תלך עדיין
בא"ד דבכורות.
אם אלך למקום פלוני למחר אכל הרי זה
❖
כ ז
לפני הפסח: ככר זה קונם עלי היום
ומפרקינן מי קתני אוכל אכל קתני
בבל ילך מי קתני אוכל אכל קתני דכי אכל
אם אלך למקום פלוני למחר אם
כלומר וכיון דאכל קתני דמשמע
הרי זה בבל ילך הלך הרי זה בבל יחל
ג
אכלו היום והלך למחר עובר על
דיעבד הא אשמועינן דלכתחלה לא
מוסף רש"י
דברו מהלך לא וקשיא לרב יהודה אמר לך
אכילתו משום בל יחל. קתני אכל היום
מצי אכיל. ומקשינן תו אימא סיפא
מהלך לא.
רב יהודה ה"ה דליתני מהלך איידי דקתני
הלך הרי הוא בבל יחל דברו מהלך
ולא קתני לא יאכל היום אלמא
כא ח
רישא אכל דלא מיתני ליה אוכל תני סיפא
לא קתני כלומר אם איתא לרב יהודה
דשבקינן ליה למיכל לאלתר ולא
❖
הלך: האומר לאשה קונם שאני משמשך הרי
חיישינן שמא ילך למחר: מי קתני
ה"ל למתני מהלך ואינו בבל יחל דברו
אוכל. לכתחילה ולא ילך למחר אכל
ומילתא באפי נפשה הויא ולא קאי
זה בבל יחל דברו: והא משתעבד לה
ד
ארישא אלא הכי ה"ל למיתני מהלך
קתני דיעבד אבל לכתחילה אסור
מדאורייתא דכתיב 1שארה כסותה ועונתה לא
הגהות הב"ח
ואינו בלא יחל דמסתמא הכי הוא
לאכול ודאי היום דחיישינן שמא ילך
יגרע באומר הנאת תשמישך עלי והא לא
(א) רש"י
(ראמ"ה בשמו)
ה
למחר: והא קתני סיפא הלך הרי
דהא ביום א' לא שרי ליה למיכל
כופה ומשמשתו.
קא ניחא ליה בתשמיש דאמר רב כהנא
הוא בבל יחל אבל מהלך לא קתני.
והיכי פסק ואמר הלך הרי הוא בבל
תשמישי עליך כופין אותה ומשמשתו
(ב) ד"ה
ו
יחל כיון שאין לו לאכול ביום א'. ופרקי'
דמשמע דלא שבקינן ליה למיכל
קאמר קרבן
דשעבודי משעבדת ליה הנאת תשמישך עלי
אתמול אלא קתני הלך דיעבד ש"מ
אמר לך ר"י ה"ה דליתני מהלך ואיידי
לך
❖
אסור שאין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו:
דאתמול שבקינן ליה למיכל ולהכי
דתני רישא אכל דלא מיתני' אוכל
מתני'
שבועה שאיני ישן שאיני מדבר
כיון דאכל אתמול אם הלך היום הרי
תנא סיפא נמי הלך כלומר אין ה"נ
ז
❖
(כתובות עא:)
הוא בבל יחל: ותיובתא דרב יהודה.
דאי בעי למתפס מילתא באפי נפשיה
שאיני מהלך אסור ח קרבן לא אוכל לך הא
תוספות
דאמר אל יישן כו': אמר לך רב
הוה תני מהלך אלא משום דלעיל
קרבן שאוכל לך לא קרבן לא אוכל לך מותר:
כי קתני דאי איתהני.
פירוש הרא"ש
יהודה הוא הדין דליתני מהלך.
מיניה תנא אכל ולא מצי למיתני
גמ'
אוכל מש"ה לא תנא מהלך ואינו בבל
דמשמע דאינו אוכל ומהלך למחר
הלך הרי הוא בבל יחל
מהלך לא אמר.
יחל דאי הוה תני הכי הוה משמע דאע"ג דאכל ביום ראשון מהלך
דודאי לא שבקינן ליה למיכל אתמול אלא איידי דתנא רישא אכל דלא
מצי למיתני אוכל לרב יהודה דלא מצי למיכל לכתחילה: תנא סיפא.
ביום שני וליכא בל יחל והוה מפרשינן לה לכולה ברייתא הכי דזמנין
נמי הלך: שאני משמשך הרי זה בבל יחל. אם משמש עמה:
אכל הרי הוא בבל ילך כלומר כשאכל במזיד דהיינו שזכר שאיסור
והיכי מצי למימר שאינו משמשה והא משתעבד לה. לתשמיש:
ההליכה תלוי באכילתו וזמנין דאע"ג דאכל בראשון מהלך בשני
באומר הנאת תשמישך עלי. כלומר הנאה דאתי לי מתשמישך קונם
וכגון שאכל יום ראשון בשוגג כלומר $ שלא היה זכור בשעה שאכל
ומותרת לילך אחר
עלי: והא לא ניחא ליה בתשמישה. ויכול לאסור הנאתה עליו והוי
שאיסור ההליכה תלוי באכילתו ובכי האי גוונא מהלך ביום שני
הפסח.
נדר: דאמר רב כהנא. אשה האומרת קונם (א) הנאת תשמישי עליך
כדמוכח שמעתא $דבכורות בפ' שבועות שתים בתרא ומשום
כופה ומשמשתו דלאו כל כמינה לאסור נפשה עליו דהיא משועבדת
דתנא לאו בהאי דינא עסיק תנא סיפא הלך. זה נראה לי וזו היא
אמר רב נחמן.
לו להנאתו: אבל אמרה קונם הנאת תשמישך עלי. שאוסרת הנאה
הגרסא הנכונה ופירושה. ואיכא נסחא אחרינא ומשום דלא דייקא לא
והא
שיש לה מתשמישו על עצמה אסור לשמשה וצריך להפר לה: לפי
חיישנא למכתבה ולפרושה. וכי תימא כיון דהלך דסיפא ארישא קאי
מן התורה קא משועבד
שאין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו. והנאת תשמישו אסורה
למה לי למתני ה"ז בבל יחל פשיטא וי"ל סד"א כיון דבעידנא דאכיל
לה.
לא עבר כי הלך נמי לא ליחול עליה בל יחל למפרע קא משמע לן:
עליה. ה"נ כי אמר הנאת תשמישך עלי ודאי הוי נדר ואסור לשמשה
הלכה אין לא הלכה לא.
מפני שנהנה ממנה: מתני' שבועה שאיני ישן שאיני מדבר
ולענין הלכה קי"ל כרב יהודה מדאמרינן לעיל ומודה רב יהודה
וכו'. דשבועה חלה על דבר שאין בו ממש: קרבן לא אוכל לך.
באומר קונם עיני בשינה למחר ומדשקלינן וטרינן אליביה ש"מ
דהיינו כמו אימרא לא אוכל לך דמותר: הא קרבן שאוכל לך. נמי
הלכתא כותיה: והא מן התורה משעבד לה. ואם תאמר ומאי קשיא
מותר דלא נדר אלא בחיי קרבן: לא קרבן לא אוכל לך. משמע
ליה והא אמרינן בפרק אע"פ דקונמות קדושת
הגוף נינהו ומפקיע מידי שעבוד י"ל דכי היכי דאמרינן התם
בשביל איסור (ב) לא אוכל לך שאם אוכל לך ליהוי אסור עלי כקרבן
דאלמוה רבנן לשעבודיה דבעל ה"נ אלמוה רבנן לשעבודה דאשה.
ומותר לטעמא דר"מ דלית ליה מכלל לאו וכו' דאי רבי יהודה בין
אכל הרי
ומפרקינן באומר הנאת תשמישך עלי כלומר דאי דאסר גופיה עילוה
אמר קרבן שאוכל לך בין אמר הא קרבן שאוכל בתרוייהו מתיר רבי
זו בבל ילך.
ה"נ דלא מצי עביד דמדאורייתא משעבד לה והוי כאוסר נכסי
יהודה אפילו אמר קרבן שאוכל לך כדאמרינן בפירקין דלעיל ו)
חברו על חברו אבל הכא באומר הנאת תשמישך עלי עסקינן שהוא
קרבן הקרבן כקרבן שאוכל לך אסור מני רבי מאיר היא דלא שני
אוסר על עצמו תשמישה ולאסור על עצמו הרשות בידו וכדרב כהנא
ליה בין אימרא לכאימרא דלרבי יהודה קרבן שאוכל לך מותר:
באומר הנאת תשמישך
דאמר שהאשה יכולה לאסור הנאת תשמיש בעלה עליה וכיון
גמ'
עלי.
דנדרא משכח רווחא חייל וממילא פקע שיעבודא. וא"ת והא האי נדרא דרבנן הוא דהנאת תשמיש לית בה ממשא וליכא למימר
הלך הרי
מתני'
דבאומר קונם גופך עלי מתשמיש עסקי' דהא דומיא דשאני ישן שאני מדבר קתני לה ואוקמא רבינא בבל יחל מדרבנן וכיון דמדרבנן
הוא בבל יחל הלך אין
קרבן לא אוכל לך מותר.
מהלך לא.
בעלמא הוא היכי חייל נדרא דיליה דליתיה אלא מדרבנן בעלמא לאפקועי מצות עונה ומצות פריה ורביה י"ל כיון דנדרא מיהא חייל
ממילא פקעי להו הנך מצות דחכמים מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה. וא"ת וכי אמר הנאת תשמישך אמאי מתסר
הא קרבן
והא מצות לאו ליהנות ניתנו יש לומר דכי אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו ה"מ לומר שאין קיום המצות חשוב הנאה אבל מ"מ אי
שאוכל לך.
מתהני גופיה בהדי דמקיים מצוה הנאה מקרי ומשום הכי אמרינן בפ' ראוהו ב"ד הנודר הנאה מן המעיין טובל בו בימות הגשמים
לקרבן לא אוכל לך.
אבל לא בימות החמה: מתני' קרבן לא אוכל לך הא קרבן שאוכל לך לקרבן לא אוכל לך מותר. משום דכי אמר קרבן לא אוכל לך
אי
מתני' לא קרבן לא אוכל לך מותר.