כל כנויי פרק
ראשון נדרים
ג: ר"ן
עין
משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר
מצוה
שהנזירות חל על הנזירות. שאם היה נזיר ואמר
שהנזירות חלה על הנזירות. כגון דאמר הריני נזיר היום הריני
הריני נזיר חל עליה
ו א
א) ב)
ג)
נזירות (במס' נזיר בפ' מי שאמר הריני נזיר מחלוקת ר'
נזיר היום דלא אמרינן דלסגי ליה בשלשים יום אלא צריך למנות שתי
ד)
יוחנן וריש לקיש) וכשישלמו אותן ימי נזירות צריך להיות נזיר עוד פעם
נזירות דהיינו ששים ונפקא ליה מדכתיבה) נזיר להזיר כלומר כשקיבל
ד)
אחרת: שמעת מינה תרתי.
להיות נזיר אפשר לו להזיר עוד וכדפרישית: הניחא אי ס"ל אין
לעשות ידות נזירות כנזירות ונזירות חל
ז ב
על הנזירות: אית תנא דמפיק לידות
נזירות חלה על נזירות. ואע"ג דלקמן
ה) ו)
מלנדור נדר. דלא ס"ל דברה תורה
בפ"ב אסיקנא דלכולי עלמא
א שהנזירות חל על
הנזירות ולמ"ד דברה
❖
ח ג
ז)
כלשון בני אדם: מן ככל היוצא מפיו
היכא דאמר הרי עלי שתי נזירות
תורה כלשון בני אדם ונזיר להזיר דריש
ט ד
יעשה. דמשמע בכל ענין דנדר:
מונה ששים יום ומוקמינן להא קרא
לעשות ידות נזירות כנזירות שהנזירות חל
הגהות הב"ח
קם ליה בבל יאכל. כדכתיב מחרצנים
דנזיר להזיר איכא למימר דהיינו למאן
❖
על הנזירות מנא ליה הניחא אי ס"ל כמ"ד
(א) רש"י
ועד זג לא יאכל : קם ליה
דס"ל לא דברה תורה כלשון בני אדם
אין נזירות חל על נזירות אלא אי ס"ל כמ"ד
בבל ישתה. כל משרת ענבים לא
ומייתר ליה נזיר להזיר ומוקי ליה
תורה אור השלם
נזירות חל על נזירות מנא ליה נימא קרא
ישתה וליכא לא יחל דברו: אמר
להכי אבל מאן דאמר דברה תורה
❖
בירושלמי
1. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיְיָ
רבא. לעולם אית ביה נמי לא יחל
כלשון בני אדם ס"ל דכי האי גוונא
ליזור מאי להזיר שמעת מינה תרתי
אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר
לעבור עליו בשני לאוין לא יאכל
לא בעי קרא: לימא קרא ליזור
במערבא אמרי אית תנא דמפיק ליה לידות
אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל
גליון הש"ס
ולא יחל: קם ליה בלא יאכל. לא
מאי להזיר. לא שיהא שום הפרש
מן לנדור נדר ואית תנא דמפיק ליה מן 1 כל
דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו
❖
גמ' כגון דאמר ככר זו
במדבר ל ג
בין ליזור ולהזיר שהרי הה"א נבלעת
מאחר לנזריה בכך דאיהו הוי נזיר
יַעֲשֶׂה:
היוצא מפיו יעשה אמר מר ומה נדרים
אוכל.
אלא דקם ליה בלא יאכל: באומר
היא בכמה מקומות כדאשכחן לנוד
עובר 1 בבל יחל ובל תאחר בשלמא בל יחל
לכשארצה אהא נזיר. דאי משהי
ולהניד לשמיד ולהשמיד אלא דה"ל
מוסף רש"י
דנדרים משכחת לה $ כגון דאמר ככר זו אוכל
ליה קם ליה בבל תאחר: אכתי מאי
למכתב דומיא דנדרים דכתיב לנדור.
במערבא.
ולא אכלה עובר משום בל יחל דברו אלא
בל תאחר איכא. כל אימת דבעי
כך נראה בעיני: במערבא אמרי
(ב"מ ז.) האומר לאשתו
למיהוי מצי למיהוי ולית ביה משום בל
וכו'. כלומר דלא סבירא להו
הרי זו גיטיך שעה
בל יחל דנזירות היכי משכחת לה כיון דאמר
אחת קודם מיתתי.
תאחר: הכא נמי לאלתר הוי נזיר.
דמלהזיר דרשינן תרתי אלא למאן
הריני נזיר הוה ליה נזיר אכל קם ליה בבל
דאי משהי ליה קים ליה בבל
דאית ליה לא דברה מפיק להו לידות
יאכל שתה קם ליה בבל ישתה אמר רבא
בהר"ן ד"ה בל תאחר.
תאחר דאמרינן דילמא השתא מאית
מלנדור נדר ונזיר להזיר מוקי ליה
לעבור עליו בשנים בל תאחר דנזירות היכי
הרי הנזירות חל מיד.
ב
דאיהו אמר דלא ליפטר מן העולם עד
לנזירות חלה על נזירות והאי תנא
❖
משכחת לה כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה
מוקי כל היוצא מפיו יעשה לנדר
דהוי נזיר (א) מן אלתר באותה שעה.
(סוכה כג:)
נזיר אכל קם ליה בבל יאכל באומר
אסורה לאכול בתרומה
שהותר מקצתו הותר כולו דדריש
כל אלתר דגרסינן היינו על אתר
מיד.
ליה הכי אם חל כל היוצא מפיו יעשה
באותו מקום וכן מפרש בידות:
פירוש הרא"ש
לכשארצה אהא נזיר ואי אמר כשארצה
לענין מלמד שהנזירות חלה על
אבל אינו חל לחצאין: ואית תנא
ליכא בל תאחר אמר רבא כגון דאמר
הנזירות.
דמפיק להו מן כל היוצא מפיו יעשה.
לא איפטר מן העולם עד שאהא
נזיר דמן ההיא שעתא הוה ליה
ג
(שם)
היינו מאן דאית ליה דברה תורה
נזיר מידי דהוה ד האומר לאשתו
הרי זו גיטיך שעה אחת קודם
כלשון בני אדם ולדידיה תרתי שמעינן
מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד
אלמא אמרינן כל שעתא ושעתא
(גיטין
מינה ידות נדרים כנדרים ונדר
❖
כח. וכעי"ז יבמות סט:)
דילמא מיית הכא נמי לאלתר הוי
נזיר דאמרינן דילמא השתא מיית
שבטל מקצתו בטל כולו. והכי מפרש
רב
לה להך פלוגתא בירושלמי ו). ואע"ג
דבמערבא לא בעי למידרש מליזורז) תרתי [דרשי] מכל היוצא מפיו דרשי להו דתרוייהו משמעותיה דקרא: אמר מר וכו' אלא בל יחל דנזירות
תוספות
היכי משכחת לה. כלומר היכי משכחת לה דאיכא בל יחל לחודיה דקס"ד דכי היכי דבנדרים ליכא אלא חד לאו הכי נמי בנזירות דאי
אלא בל יחל דנזיר היכי
לא לא שוו אהדדי. ועוד נראה בעיני משום דאמרינן בפרק כל שעה דכל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמי' בלאוי יתירי
במערבא
משכחת לה.
אמרי אית תנא דמפיק
וה"נ איכא לאוקומי היקשא לשאר מילי ולא לאפושי לאוי. ומפרקי לעבור עליו בשנים כלומר דכי אמרינן הכי בפרק כל שעה ה"מ בדרשא
בל תאחר
להון לידות מן לנדור
דקראי אבל הכא על כרחיך הקישן הכתוב לכל מה שאפשר להקיש אותן. וקשיא לי כי היכי דמוקמי בנזירות בל יחל האמור בנדרים
בנזירו' היכי משכחת לה.
נדר כו'.
נוקי נמי בנדרים בל יאכל האמור בנזירות וניחא לי דבשלמא בל יחל שייך ממש בנזירות כדשייך בנדרים אבל בל יאכל לא אפשר לאוקמי
בנדרים דבנזירות לא כתיב אלא באכילת ענבים ונדרים כוללים אכילה והנאה דכולהו מילי הלכך לא שייך בהו: בל תאחר דנזירות
וכו'. נראה בעיני פירושא דשמעתא דהכי מקשה היכי משכחת לה דליכא למימר משכחת לה בההוא ענינא דכולהו קרבנות באומר הרי עלי
להיות נזיר דלא דמי דאילו האומר הרי עלי להביא קרבן מחוסר מעשה דהיינו ההבאה וא"א לומר שיחול מיד אבל הכא כיון שאינו מחוסר שום דבר
$הרי הנזירות חל מיד וה"ל נזיר וליכא בל תאחר ואי כשאומר לכשארצה ליכא נמי בל תאחר שהרי התנה לכשארצה ואינו רוצה. ומתרץ רבא כגון
דאמר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר ובכה"ג מן ההיא שעתא קם ליה בבל תאחר כדחיישינן בהאומר לאשתו כלומר כהן האומר לאשתו וכו'
דאסורה לאכול בתרומה מיד משום חששא דמיתה. ולאו דדמיא לההיא לגמרי דאילו התם אי אכלה ולא מת בעלה לא עבדא אסורא אבל הכא
לאלתר קם ליה בבל תאחר דכיון שהתנה ואמר לא אפטר מן העולם משמע דה"ק הרי עלי למנות נזירות בענין שלא יהא חשש בדבר שאשלים נזירותי
קודם שאפטר מן העולם מש"ה [אף] דלישנא לא משמע דאהא נזיר מעתה מיהו קם ליה בבל תאחר לאלתר דאע"ג דא"ל מהיכא קא ילפת מנדרים אי מה
בל יחל דנזירות
התם בל תאחר דידהו ליתא אלא אחר ג' רגלים כדאמר בפ"ק דר"ה ה"נ לאחר ג' רגלים ליתא דאילו התם אמר הרי עלי סתמא אבל הכא
היכי משכחת לה.
לא
בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה.
ואי אמר לכשארצה ליכא
מידי דהוה לאומר לאשתו.
בל תאחר. לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר דמן ההיא שעתא הוה ליה נזיר.