יח: ר"ן ואלו מותרין פרק שני נדרים
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
סתם נדרים. דאינו יודע באיזה ענין נדר: להחמיר. דאזלינן
ולענין הלכה קי"ל כרבא דנהי דאדחיא סייעתיה שמעתיה לא אדחיא
לו א
א) ב)
לחומרא ואמרינן על כל דבר הנדור נדר: ופירושן. אבל אי
ומתני' דהכא ודשבועות כותיה דייקי דהתם בפרק שבועות
ג)
מפרש ואמר דבדבר איסור נדר: להקל. דהכי הוא כדקאמר:
שתים בתרא נמי מסייעי לרבא ממתני' דשבועה שלא אוכל
לז ב
מתני'
לח ג
כיצד האומר ככר זו עלי
כבשר מליח אם בשל שלמים נדר. כי
ככר זה וכו' וכדאיתא התם:
סתם נדרים להחמיר ופירושם
לט ד
ד)
להקל. כלומר מי שנדר ויש לפרש
שיילינן ליה אמר על של שלמים
מ ה
ה)
מתני' סתם נדרים להחמיר ופירושם
לשונו להחמיר ולהקל כל שלא פירש א'
נדרתי על שם בשר שלמים שצריכין
ו)
א
מא ו
מהן למה נתכוין הולכין בסתמא
מלח דכתיב ד)וכל קרבן מנחתך במלח
ז)
להקל כיצד אמר הרי עלי כבשר מליח כיין
ח)
להחמיר: ופירושן להקל. אם פירש
תמלח ועל יין המתנסך על
נסך אם בשל (שלמים) נדר אסור אם בשל
❖
❖
גבי המזבח לשמים: אסור. שהרי נדר
אח"כ ואמר לכך נתכונתי סומכין על
עבודת כוכבים נדר מותר ואם סתם אסור
דבריו אע"פ שהוא מיקל. וכולה מתני'
בדבר הנדור: ואם על שם יין נסך
ב הרי עלי כחרם אם כחרם של שמים אסור
עד נדר בחרם מפרש כיצד סתמן
של עבודת כוכבים וכבשר מליח
הגהות הב"ח
גליון הש"ס
ואם כחרם של כהנים מותר ואם סתם אסור
להחמיר ומנדר בחרם ואילך מפרש
דעבודת כוכבים מותר שהרי נדר
(א) רש"י
גמ' לספיקא גופיה נמי
הרי עלי כמעשר אם כמעשר בהמה נדר
מעייל.
בדבר האסור: ואם סתם. דאמר אין
כיצד פירושן להקל: כיצד הרי עלי
ג
❖
בחרם שהקדישו
אסור ואם של גורן מותר ואם סתם אסור
כבשר מליח ויין נסך. כלומר כיצד
ידוע לי אם על שם שמים או על שם
לה'
טומאה נדרתי: אסור. דאמרינן לא
קרוי סתם נדרים האומר כבשר מליח
הרי עלי כתרומה אם כתרומת הלשכה נדר
אם
ד
(ב) ד"ה
ויין נסך דמשמע של שמים וקרי ליה
נתכוון זה אלא בדבר הנדור. והיינו
מוסף רש"י
אסור ואם של גורן מותר ואם סתם אסור
(ג) ד"ה
בשר מליח משום דכתיב ו) על כל
סתם להחמיר ופירושן להקל דאם
דמעיקרא
סתם נדרים להחמיר.
דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר סתם תרומה
ה
קרבנך תקריב מלח ומשמע נמי של
פי' ואמר לשם עבודת כוכבים נדרנא
קמפריש (ד) ד"ה
ביהודה אסורה בגליל מותר' שאין אנשי גליל
עבודת כוכבים כה"ג הוי סתם נדרים
מותר. ל"א סתם נדרים דאמר ככר
זה
מכירין את תרומת הלשכה סתם חרמים
דהא אם פירש של שמים אסור ואם
זו עלי כבשר מליח וכיין נסך דלא
פלוני
ביהודה מותרין בגליל אסורין שאין אנשי
פירש של עבודת כוכבים מותר ואם
הזכיר לא לשם שמים ולא לשם עבודת
(ה) ד"ה
גליל מכירין את חרמי הכהנים: גמ' והתנן
אם
סתם דמשמע הכי ומשמע הכי אסור
כוכבים להחמיר ופירושן דאם מפרש
את
הרי שסתם נדרים להחמיר: אם
בשעה שנדר ואמר כבשר מליח של
ספק נזירות להקל אמר ר' זירא לא קשיא
הכוי (ו) ד"ה
ו
שלמים משלמים ודאי קאמר שצריכות
כמעשר בהמה נדר אסור. דדבר
הא ר' אליעזר הא רבנן דתניא המקדיש חייתו
❖
לאותה
ופירושן.
מלח יותר משאר קרבנות שהרי נאכלין
הנדור הוא כשהוא קורא לעשירי
ובהמתו הקדיש את הכוי ר' אליעזר אומר
לשני ימים ולילה אחת וכיין נסך שעל
עשירי ואסור לכל עד שיקרבו מתיריו:
לא הקדיש את הכוי מאן דאמר ממונו מעייל
המזבח דהיינו בדבר הנדור ואם כיין
סתם תרומה ביהודה אסורה. לפי
תוספות
$ לספיקא גופיה נמי מעייל ומאן דאמר
נסך של עבודת כוכבים וכבשר מליח
שביהודה מתוך שהיו קרובין לבהמ"ק
סתם נדרים להחמיר
תרומת הלשכה נמי תרומה סתם קרו ממונו לא מעייל לספיקא גופיה (נמי)
של עבודת כוכבים להקל: אם כחרם
ופירושן להקל.
כל
(ראמ"ה בשמו) ואם של
של שמים. נדר כגון שהתפיס
לה והוה ליה סתם נדרים להחמיר:
(א)
גורן מותר.
שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה. שמתוך שהיו רחוקין
במה שהקדיש לגבוה לקדשי בדק הבית הלכך אסור דלא ניתן לפדות
כדכתיב כל חרם קדש קדשים הוא: כחרם של כהנים.
מירושלים ולא היו רגילין בתרומת הלשכה לא קרו לה תרומה סתמא
אלא תרומת הלשכה קרו לה הלכך כי נדרי בתרומה סתם ליכא לספוקי
שהתפיס כחרם של חרמי כהנים דכתיב כל חרם בישראל לך יהיה
כלל בתרומת הלשכה ומש"ה שרי: סתם חרמים ביהודה מותרין.
דהאי הוי ממון כהנים והוי מותר כחולין לכל דבריהן
לאחר שבא ליד כהן. ודין חרמים מפרש במסכת תמורה : (ב)אם
שהכהנים מכירין ביניהם ורגילים בחרמי כהנים וקרי להו נמי חרמי
(שם) כתרומת
הלשכה.
כחרם של כהנים. שמותר בהנאה לאחר שבא ליד כהנים: כמעשר
סתם כחרמי גבוה ומש"ה מותרין דהך סיפא ר' אלעזר ברבי צדוק
בהמה. היינו דבר הנדור שאינו אסור עד שיקרא עליו שם מעשר:
היא כדאיתא בגמרא וס"ל דסתם נדרים להקל ופליג ארישא ובגליל
[ואם של גורן]. מעשר דגן דבר האסור שמעשר ותרומה בשבלין אסור:
אסורין והיינו דהדר קתני שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים
תרומת הלשכה. דהיינו דבר הנדור (ג) מעיקרא דמפריש להו לשקלים:
דמשמע טעמא דאין מכירין הא מכירין אלו ואלו מותרין: שאין אנשי
❖
(שם)
שאין אנשי גליל מכירין בתרומת הלשכה. [לפי שהיו] רחוקים
גליל מכירין את חרמי הכהנים. שמתוך שלא היו כל כך כהנים ביניהם
מירושלים: שאין אנשי גליל מכירין חרמי כהנים. שלא היו כהנים
לחרמי כהנים לא קרו להו חרם סתם הלכך כי נדרי בחרם ליכא
ביניהם וכשמחרימין אין מחרימין אלא לשמים: גמ' והתנן ספק
לספוקי במידי דודאי חרם גבוה קאמרי: ז)נדר בחרם ואמר לא נדרתי
פירוש הרא"ש
נזירות להקל. דאמרינן במסכת נזיר הריני נזיר אם (ד) זהו
אלא בחרמו של ים. השתא מפרש ואזיל כיצד פירושן להקל. והאי
מתני' סתם נדרים
להחמיר ופירושן להקל.
דנקט להו בהני גווני דמפרש ואזיל ולא נקיט להו בהני גווני דרישא
פלוני שבא נגדי נזיר והלך לו אותו שאין יודע אם נזיר אם לא אינו
נזיר ונזירות היינו כנדרים והיכי קתני סתם נדרים להחמיר: המקדיש
דליתני נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרם של כהנים רבותא
חייתו ובהמתו. שהקדיש כל חיות ובהמות שיש לו (ה) ואם היה לו כוי
אשמעינן שאע"פ שהוא מפרש נדרו בדבר זר שאינו כל כך במשמעות
ביניהן הקדיש נמי דכוי בכלל חיה ובהמה: רבי אליעזר אומר לא הקדיש
לשונו כחרמו של ים והני אחריני דתני אפי' הכי מהימן: בחרמו של
כבשר מליח.
את הכוי. דלא מעייל איניש ממוניה לספיקא ה) דכוי דספק הוא אי
ים. רשת שצדין בה דגים מן הים קרויה חרם: הרי עצמי קרבן. כלומר
היה מדבר עם חבירו ואמר לו הרי עצמי קרבן אע"פ שנראה שאוסר
מין בהמה אי מין חיה (ו) מאותה ספיקא לא עייליה להקדיש בכלל
ואם כחרם של כהנים
עליו גופו כקרבן כי אמר דלא נדר אלא בעצם שהניח להיות נודר בו
חיה ובהמה. וכי היכי דסבירא ליה דלא מעייל ממוניה לספיקא
מותר.
כלומר שיש לו עצם אחד בתוך ביתו שהצניעו לכך להיות נודר בו
כל
מהימן: ועל כולן אין נשאלין עליהן ואם נשאלו וכו'. מפרש בגמרא דה"ק אין נשאלין עליהן בתלמיד חכם דכי נדר בחרם ואמר לא נדרתי
אלא בחרמו של ים מהימן ולא צריך שאלה ואם נשאלו כלומר אי הוי איניש דלא מהימן וכגון שהוא עם הארץ ולפיכך צריך שאלה עונשין
אותן אם נהגו היתר בדבר קודם שבאו לישאל עונשין אותן שאין מתירין להן עד שינהגו איסור כימים שנהגו בהן היתר כדאיתא בגמ' : ומחמירין
ואם
עליהן. שאין פותחין להן בחרטה ואין מתירין אותו עד שימצאו פתח לנדרן: פותחין לו פתח ממקום אחר. בתרתי פליגי חדא דאין עונשין
כמעשר בהמה נדר
אסור.
אותן אם עברו על נדרן ועוד שפותחין להם בחרטה וקרי ליה מקום אחר משום דלא הויא מגופו של נדר הפתח: ומלמדין אותן שינהגו
איסור. אפי' בנדרים הללו. ודוקא בהני דסיפא דמשמעותא דידהו הויא להחמיר טפי מלהקל אמרינן דצריך שאלה למר כדאית ליה ולמר
שאין אנשי גליל
כדאית ליה אבל בהנך דרישא דנדר בבשר מליח אי פריש ואמר דבשל עבודת כוכבים נדר וכן כשנדר בחרם אי פריש ואמר דבשל כהנים
מכירין תרומת הלשכה.
נדר אפי' בעם הארץ אינו צריך שאלה: גמ' ספק נזירות להקל. משנה היא במסכת טהרות ונזירות על ידי נדר הוא וקשיין אהדדי:
המקדיש חייתו ובהמתו. חייתו או בהמתו: לא הקדיש את הכוי. דהוי ספק חיה ספק בהמה ואי הקדיש את בהמתו אמרינן דלמא כוי חיה
שאין אנשי
גליל מכירין את חרמי
ואי הקדיש חייתו אמרינן דלמא בהמה הוא: גופיה נמי. סבירא
ליה דמעייל לספיקא הלכך מתניתין דסתם נדרים להחמיר רבנן:
כהנים.
כל
גמ' והתנן ספק נזירות להקל.
המקדיש חיתו ובהמתו. ר"א אומר לא הקדיש את הכוי.
ואם סתם אסור.
ואם של כהנים מותר.
ואם של מעשר סתמא נדר אסור.
שאין אנשי גליל מכירין בתרומת הלשכה. סתם חרמים וכו' שאין אנשי גליל מכירין חרמי כהנים.
והתנן ספק נזירות להקל וכו' רבי אליעזר אמר לא הקדיש הכוי.
למ"ד ממונו עייל לספיקא גופיה נמי מעייל לספיקא.