רש"י ואלו מותרין פרק שני נדרים
ר"ן יט.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
כל שכן דסבירא ליה דלא מעייל גופיה לספיקא דהיכא דנדר ויש בנזירות
כל שכן גופיה לא מעייל לספיקא. הלכך
מתניתין דסתם כ) נזירות
מב א
א)
ב)
ספק לא הוי נזיר ולדידיה סבירא ליה דסתם נזירות להקל: אימא סיפא.
ואחד בכור בהמה. כגון
להקל רבי אליעזר: אחד בכור אדם
ג)
דספק נזירות להקל: המוציא מחבירו. כהן דבעי לאפוקי מיניה עליו
שילדה זכר ונקבה ואין ידוע
אי זה הוציא ראשו ראשון: ותני עלה
להביא ראיה שהן בכורות שלא הפילה נפל קודם לכן ואי תפס
אסורין בגיזה ובעבודה. סיפא
דמתניתין גופה דספק נזירות להקל
ד) ה)
היא. והכי פריך בשלמא אי לא מוקמינן
להו כהן על הבעלים להביא ראיה
ו)
דלאו בכור הוא: ואסורים בגיזה
לה כר"א לא קשיא רישא אסיפא
כל שכן דלא מעייל לספיקא אמר ליה אביי
ועבודה. אע"פ דלא היה ודאי. אלמא
דרישא דספק נזירות להקל משום
ז)
ח) ט)
במאי אוקימתא לספק נזירות להקל כרבי
ספק קדשים לחומרא ואסורין בגיזה
דגופו לא מעייל איניש לספיקא וסיפא
י)
אליעזר אימא סיפא ספק בכורות אחד
ועבודה והיכי מצינן לאוקמה כרבי
דספק בכורות כיון דממונא הוא
א
מג ב
אליעזר והאמר רבי אליעזר לא הקדיש
אמרינן דמעייל איניש ממונא לספיקא
בכורי אדם ואחד בכורי בהמה בין טמאה בין
את הכוי דספק קדשים לקולא: אמאי
אלא לדידך דלא שני לך בין גופו
טהורה המוציא מחבירו עליו הראיה ותני עלה
קא מדמית. קדושת בכור הבאה
לממונו קשיא: אמאי קמדמית
מד ג
ב ואסורים בגיזה ועבודה אמר ליה אמאי קא
מאליה לקדושת כוי דע"י אדם קדושת
קדושה הבאה מאליה לקדושה הבאה
מדמית קדושה הבאה מאליה לקדושה הבאה
כ)
בכור באה מאליה להכי מחמיר בגיזה
בידי אדם. משום דבקדושה הבאה בידי
מה ד
ל) מ)
בידי אדם אלא אי קשיא הא קשיא ג ספק
ועבודה קדושת כוי דעל ידי אדם לא
אדם הוא דאיכא למימר דהאי גברא
❖
נ)
משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור דברי
ס)
הוי קדושה מספק: הא קשיא. דקתני
לא גמר לעיולי נפשיה וממוניה
❖
ע)
ר' מאיר וכן היה ר' אלעזר אומר כדבריו ומי
לספיקא אבל בקדושה הבאה בידי
ח) סיפא דהא דספק נזירות להקל:
הגהות הב"ח
ס"ל לר"א ליטמא טמא והתניא ר"א אומר
ספק משקה. לכל טומאת משקין קרי
שמים ליכא למימר הכי דאטו בידיה
(א) רש"י
הוא: ספק משקין. כגון שהושיט
ספק משום דלית להו עיקר מן התורה
אין טומאה למשקין כל עיקר תדע שהרי
פירוש הרא"ש
טמא
טמא ידו לבין המשקין ואין ידוע אם
לפי שלא מצינו טומאה למשקין בפירוש
העיד יוסי בן יועזר איש צרידה על איל קמצא
(ב) ד"ה
אימא סיפא ספק בכורות
❖
מן התורה והאי דכתיב וכל משקה
נגע בהן: ליטמא טמא. כלומר
ידוע
אחד בכור אדם ואחד
דכן ועל משקין בית מטבחיא דכן הניחא
בכור בהמה כו'.
אשר ישתה בכל כלי יטמא
לטומאת עצמן אזלינן לחומרא אבל לא
לשמואל דאמר דכן מלטמא אחרים אבל
ההוא הכשר הוא: ליטמא טמא.
לטמא אחרים. איכא נוסחי דגרסי הכא
תוספות
טומאת עצמן יש בהן שפיר אלא לרב דאמר
דברי ר"מ וכן היה ר"א אומר כדבריו
לקבל טומאה לעצמן ודאי טמאין:
ור"ש אוסר.
דכן ממש מאי איכא למימר אלא הא רבי
אבל לטמא אחרים טהורין. ואי ר"א
ותוספתא היא במסכת טהרותל) ואיכא
יהודה והא ר"ש דתניא הריני נזיר אם יש
מאן דלא גריס ליה דלמה ליה לאותובי
היא הא דאוקמא ט)לרישא דספק נזירות
כרבי אליעזר ומי סבירא ליה דליטמא
ממתניתא והא סיפא דמתניתין
בכרי הזה מאה כור והלך ומצאו שנגנב
מ)
נ)
טמא והתניא רבי אליעזר אומר אין
דספק נזירות להקל היא דקתניס) ספק
או שאבד רבי יהודה מתיר ורבי שמעון אוסר
ד
משקין ליטמא טמא לטמא אחרים
טומאה למשקין כל עיקר תדע כו':
ורמי דרבי יהודה אדרבי יהודה מי א"ר יהודה
הניחא לשמואל. לא קשיא דרבי אליעזר
טהור ואפשר דגרסינן ליה ועדיפא
לא מעייל איניש נפשיה לספיקא ורמינהי
אדר' אליעזר אלא ודאי לא מיתוקמא
ליה לאקשויי ממתניתא משום דמפרשא
רבי יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה
הך ברייתא דספק נזירות להקל כר"א:
בהדיא דר"א ס"ל דספק משקין ליטמא
ובגליל מותרת שאין
אנשי הגליל מכירין
ע"א אלא אי קשיא דרבי אלעזר הא
טמא: אין טומאה למשקין כל עיקר.
את תרומת הלשכה
טעמא דאין מכירין
קשיא ספק משקיןי) ליטמא(א). טומאת
מדאורייתא: על איל קמצא. חגב
מי קא מדמית
הא
משקין עצמן כו': הא ניחא לשמואל
ששמו איל: דכן. טהור וכשר לאכילה:
קדושה הבאה מאליה.
אבל טומאת עצמן יש בהן. ניחא ליה נמי לרבי אלעזר דאמר כדבריו
ועל משקה בי מטבחיא דכן. דכיון דטומאת משקין מדרבנן במשקה
דר"מ דספק משקין ליטמא טמא והכא בספק נזירות אמאי מיקל
בי מטבחיא לא גזרו שלא להרבות טומאה בעזרה. וכיון דטומאת
משום דקסבר לאו מצוה היא לקבל נזירות ואיש כי יפליא דיעבד
משקין מדרבנן היכי מחמרינן בספקייהו: הא ניחא לשמואל דאמר
ספק משקין
ליטמא טמא.
קאמר הלכך אית ליה ספק נזירות להקל: אלא לרב דאמר דכן
דכן מלטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש בהן. ניחא דמשום דטומאת
ממש. דאין טומאה למשקין כל עיקר אמאי קאמר רבי אלעזר הכא
עצמן מדאורייתא אזלינן בספקייהו לחומרא: אלא למאן דאמר דכן
ספק משקין ליטמא טמא והכא סבירא ליה ספק נזירות להקל:
ממש. דאפילו טומאת עצמן מדרבנן: מאי איכא למימר. הוה לן למיזל
לטמא
אלא הא רבי יהודה. ברייתא דספק נזירות: והא רבי שמעון.
בספקייהו לקולא. וכי תימא אם כן אפילו לא מוקמינן הא דספק
אחרים טהור.
מתניתין דקתני סתם נדרים להחמיר: ומצאו שנגנב או שאבד. ואין
נזירות להקל כר"א היכי ניחא הא אכתי קשיא דרבי אליעזר אדרבי
יודע אם היה שם מאה כור אי לא: אמר רבי יהודה לא מעייל
אליעזר דהא אמר בהדיא דטומאת משקין מדרבנן כדקתני אין טומאה
(ב)
איניש נפשיה לספיקא. כגון הכא דכשנדר לא על דעתא דהכי נדר שאם
למשקין כל עיקר ואפילו הכי אזיל בספקייהו לחומרא כדקתני וכן היה
על איל קמצא דכן.
נגנב הכרי דהוי ספק אם היה שם מאה כור שיהא נזיר באותה ספיקא:
רבי אליעזר אומר כדבריו עלה דההיא דספק משקין ליטמא טמא יש
ועל משקי
לומר דהכי פריך בשלמא אי הך דספק נזירות להקל לא מיתוקמא כרבי
הא
בי מטבחיא דכן.
אליעזר לא קשיא דאיכא למימר דרבי אליעזר מחמיר בספק אפילו בדרבנן אבל כיון דאמרת דספק נזירות להקל רבי אליעזר היא נהי
דהוי קדושה הבאה בידי אדם היכי עדיפא טומאה דרבנן אע"פ שהיא באה מאליה מנזירות דאורייתא אע"פ שהיא באה בידי אדם. וכי
תימא הא חזינן בהדיא דבקדושה הבאה בידי אדם אע"פ שהיא מדאורייתא מיקל ר"א בספיקיה דקתני לא הקדיש את הכוי וכיון שכן אפילו
דכן.
טעמא
כי לא מוקמינן הא דספק נזירות להקל כר"א קשיא דר"א אדרבי אליעזר איכא למימר דהוה מצינן לדחויי דהיינו טעמא דרבי אליעזר דאמר
דאין מכירין הא מכירין
לא הקדיש את הכוי משום דכוי שמו עליו ולא קרו ליה אינשי חיה ולא בהמה זה נ"ל: והלך ומצאו שנגנב או שאבד רבי יהודה מתיר. משום
אסור.
דלא מסיק אדעתי' דלהוי נזיר עד שיתברר לו שיהא באותו כרי מאה כור: טעמא דאין מכירין הא מכירין אסורין. האי דמקשה מדיוקא דסיפא ולא
פריך מגופא דרישא דקתני סתם תרומה ביהודה אסורה אלמא ספיקא לחומרא משום דאיכא לדחויי דרישא היינו טעמא משום דאנשי
יהודה מתוך שהיו יותר רגילין בתרומת הלשכה לתרומת הגורן לא קרו לה תרומה סתם הלכך כי נדרי בתרומה ודאי בתרומת הלשכה
נדרי אבל דיוקא דסיפא קשיא דמדיהיב טעמא בהתירא דגליל לפי שאין מכירין משמע הא מכירין זו וזו אסורין דספיקא לחומרא: ע)ואילו על ספקו
אלא למ"ד דכן
לא מצי מגלח. לפי שצריך לגלח על הבאת קרבנותיו ולא מצי לאתויינהו דלמא לא הוי נזיר ומייתי חולין בעזרה. וכי תימא נהי דחטאת
ממש.
לא מצי לאתויי בתנאי שאין חטאת באה נדבה ליתי עולה ושלמים וליתני אם נזיר אני הרי אלו לחובתי ואם לאו יהא נדבה דהא קיימא לן דאם
גלח על אחד משלשתן יצא י"ל הני מילי בדיעבד אבל לכתחלה אינו מגלח אלא א"כ הקריב חטאת ועולה ושלמים הלכך לית ליה תקנתא לנזירות
הבאה
מוסף רש"י
ספק בכורות. (ב"מ ו:) אחד בכורי אדם.
(שם) בין טמאה. (שם) המוציא מחברו
(פסחים טז.) ר"א אומר אין טומאה למשקין כל עיקר.
עליו הראיה.
(שם) תדע. שהרי העיד כו' על איל
(שם) ואסורים בגיזה ועבודה. (שם) קדושה הבאה מאליה.
קמצא. דכן. ועל משקין בית מטבחיא.
(שם) ספק משקה ליטמא טמא.
דכן.
(שם) הניחא. לשמואל.
לטמא
אחרים.
(שם) אלא לרב דאמר דכן
טהור.
ממש. (שם)