יט: ר"ן ואלו מותרין פרק שני נדרים
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא מכירין אסורין. ואע"ג דבסתם נדר וספק אי בתרומת הלשכה
הבאה על הספק: אמר הריני נזיר עולם מאי. דהא ברייתא דאם
מו א
א) ב)
❖
ג)
יש בכרי הזה מאה כור סתמא תניא ויש במשמע אפילו נזיר עולם
אי בתרומת הגורן דמעייל איניש נפשיה לספיקא דאמרינן על דעת
תרומת הלשכה נדר: גבי כרי. להכי מתיר ר' יהודה: קסבר לא
ואפ"ה שרי רבי יהודה אע"פ שאין ספקו חמור דהא ודאי נמי לא
מעייל איניש וכו'. וכיון דספיקו חמור מודאי ודאי לא מעייל נפשיה
מצי מגלח: הריני נזיר שמשון מאי.
דאפי' ודאי לא מצי מגלח
הגהות הב"ח
ד)
בתער: א"ל לא תניא. דסתמא לא
באותה ספיקא לחומרא אלא על דעת
(א) גמ' ועל
ה)
משמע נזיר שמשון: והתניא נזיר
כן ודאי נדר שאם הכרי בעין דמשכח
הא מכירין אסורין אמר רבא גבי כרי קסבר
ו)
❖
שמשון. דאיכא ברייתא דתנא בהדיא
ליה אם יש שם מאה כור דליהוי נזיר ז)
כל שספיקו חמור מודאי לא מעייל נפשיה
(ב) רש"י
דר' יהודה מתיר באומר הריני נזיר
כדיניה אבל לא משכח ליה בעין דליהוי
לספיקא דאילו גבי נזיר ודאי מגלח ומביא
שמשון אם יש בכרי הזה מאה כור
נזיר מספיקא לחומרא לא דגבי נזיר
דליתני בה
קרבן ונאכל (א) על ספיקו לא מצי מגלח
מוסף רש"י
כי (ג) ד"ה
והלך ומצאו שנגנב: אי תניא תניא.
מספיקא הוי חומרא יותר מודאי:
א"ל רב הונא בר יהודה לרבא אמר הריני
דמי
אין אחד מהם נזיר.
דאילו [גבי] נזיר ודאי. איכא הא
ולא ידענא לפרוקא דלא תקשי אההיא
❖
נזיר עולם מאי א"ל נזיר עולם נמי ספיקו
דאין אנשי גליל מכירין תרומת הלשכה
קולא דלסוף נזירותו מגלח ומביא
חמור מודאי דאילו ודאי הכביד שערו מיקל
קרבנו ונאכל ואילו ספק נזירות דנגנב
דמשמע הא מכירין אסורין. א"נ אי תניא
א
תוספות תניא ותרי תנאי אליבא דרבי יהודה:
בתער ומביא שלש בהמות ואילו ספיקו
הכרי לא מצי מגלח לפי שאינו מגלח
אלא על קרבן והא לא מצי לאיתויי
אין אחד מהם נזיר. במס' נזיר
לא אמר הריני נזיר שמשון מאי א"ל נזיר
על ספיקו לא מצי
מגלח.
קרבן דדלמא לא נזיר הוא וקא מייתי
תנן לה בשנים שהיו מהלכין בדרך
שמשון לא תניא א"ל והאמר רב אדא בר
חולין לעזרה הלכך לא מעייל נפשיה
וראו אחד בא כנגדן אמר אחד מהן
אהבה תניא נזיר שמשון א"ל אי תניא
בהאי ספיקא. אבל גבי תרומה אמרינן
הריני נזיר שזה איש פלוני אמר חברו
תניא רב אשי אמר ההיא רבי יהודה משום
מעייל נפשיה לספיקא דאפי' אמרינן
הריני נזיר שאינו ר"ט אומר אין אחד
ר"ט היא דתניא ר' יהודה משום ר"ט אומר
תרומת הלשכה מספיקא לא הוי טפי
מהם נזיר ויהיב רבי יהודה משמיה
אין אחד מהם נזיר לפי שלא ניתנה נזירות
חמורה [ספק יותר] מודאי (יותר)
טעמא למילתיה לפי שלא ניתנה נזירות
(סנהדרין כה.
אלא להפלאה אי הכי מאי איריא שנגנב או
אם אמר בפירוש הרי עלי כתרומת
אלא להפלאה כלומר שאין נזירות חל
וכעי"ז ערובין פב. וחגיגה
י.) לפי שלא ניתנה
הלשכה: אמר האי הריני נזיר עולם.
עד שיפרש אותה בלא שום תנאי
שאבד אלא להודיעך כחו דר' שמעון דאף
נזירות.
כדכתיב ז) כי יפליא דמשמע שיפרש
אם יש בכרי הזה ק' כור דהכא ליכא
אלא להפלאה.
על גב דנגנב או שאבד קסבר מעייל איניש
ולא שיקבל אותה על הספק הלכך
למימר ספיקו חמור מודאי דאפילו
נפשיה לספיק': רבי יהודה אומר סתם תרומה
(חגיגה י.)
ברייתא דהאומר הריני נזיר שמשון אם
בודאי דמדד הכרי ויש בו ק' כור לא
ביהודה כו': הא מכירין אסורין אלמא
יש בכרי הזה מאה כור דלא הוי נזיר
יתגלח לעולם מאי איכא למימר אמאי
❖
ספיקא לחומרא אימא סיפא סתם חרמים
(ערובין שם)
לא מעייל נפשיה לספיקא: [נזיר עולם
כותיה: אלא להודיעך כחו דר"ש
ביהודה מותרין ובגליל אסורין שאין אנשי
נמי]. אפילו היכא דאמר הריני נזיר
דאע"ג דנגנב וכו'. וכי תימא ליתני
הגליל מכירין את חרמי הכהנים הא מכירין
דכי איתא בעיניה להודיעך כחו דרבי
עולם הוי נמי ספיקו חמור מודאי
פירוש הרא"ש
יהודה דכחא דהיתרא עדיף ליתא דכיון
מותרין אלמא ספיקא לקולא אמר אביי סיפא
דאילו נזיר עולם ודאי הכביד עליו
הא מכירין אסורין.
שערו מיקל בתער ומביא ג' בהמות
דטעמא משום דלא נתנה נזירות אלא
ר"א ברבי צדוק היא דתניא רבי יהודה אומר
א"ל לא תניא.
חטאת ועולה ושלמים כדין נזיר ואילו
להפלאה ליכא כחא דהיתרא טפי כי
סתם תרומה ביהודה אסורה רבי אלעזר
אלא אמר
ספק נזיר עולם לא מצי לאיתויי
איתא בעיניה משנגנב או שאבד אבל
רבא היינו טעמא דר'
בר' צדוק אומר סתם
חרמים בגליל אסורין:
קרבן דשמא לאו נזיר הוא: אמר
השתא דנקיט לה בנגנב אשמעינן
יהודה.
מתני'
רב אשי אמר ההיא.
הריני נזיר שמשון. דלא מגלח לעולם
רבותא דר"ש דלא חייש לנזירות
כלל מאי איכא למימר אמאי קאמר רבי יהודה מותר הא ליכא
דהפלאה ועוד דמעייל נפשיה לספיקא: הא מכירין אסורין אלמא
למימר דספיקו חמור מודאו: אמר ליה לא תניא. לא אשכחן שום
ספיקא לחומרא וכו'. הא דפריך מדיוקא דרישא אדיוקא דסיפא
ולא פריך מרישא לסיפא דרישא קתני סתם תרומה ביהודה אסורה
ברייתא דקתני הריני נזיר שמשון (ב) דליתיה כלל וכי אמר הריני
נזיר שמשון דליחול עליה נזירות כלל משום דשמשון לא יצא נזירות
אלמא ספיקא לחומרא וסיפא קתני סתם חרמים ביהודה מותרין
מפיו דהא הוה מטמא למתים כי הוה קטיל להו הלכך לספיקא
אלמא ספיקא לקולא משום דה"ל לדחויי דלמא לעולם ספיקא
על ספקו לא
מצי מגלח.
לא עייל נפשיה: והתניא נזיר שמשון. (ג) שאומר הריני נזיר
לקולא ורישא היינו טעמא משום דביהודה מפני שהיו רגילין הרבה
שמשון הרי הוא נזיר שמשון ואינו מיקל בתער ומטמא למתים כשמשון:
בתרומת הלשכה לא היו קורין לתרומת הגורן תרומה סתם. אי
אמר
הריני נזיר עולם מאי.
אי תניא תניא. אי משכחת ברייתא תניא דאיכא לתרוצי הכי משום
נמי לאידך גיסא דלעולם ספיקא לחומרא וסיפא דקתני סתם
חרמים ביהודה מותרין היינו טעמא דמתוך שהיו כהנים הרבה
הכי מתיר ר' יהודה דלא מעייל איניש נפשיה לספיקא וליכא למירמא
דרבי יהודה: רב אשי אמר ההיא. ברייתא דכרי דמתיר רבי יהודה
מצויין ביניהן ורוב חרמיהן היו לכהנים לא הוו קרי לחרם גבוה
הכבידשערומיקלבתער.
בספק נזירות ר' יהודה משום ר' טרפון היא: אין אחד מהם נזיר.
חרם סתם אבל דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא קשיא: אמר אביי
מביא ג' בהמות.
שנים שהיו עומדים ואמר אחד הריני נזיר אם זה איש פלוני שבא
סיפא רבי אלעזר ברבי צדוק היא. דמתני' תרי תנאי היא רישא
כנגדנו ואידך אמר הריני נזיר אם אינו הוא: אין אחד מהם
רבי יהודה דס"ל ספיקא לחומרא ולדידיה אין ה"נ דסתם חרמים
נזיר
נזיר. הואיל ובשעת הנדר לא היה ברור לאחד מהן: שלא ניתנה
ביהודה
שמשון.
נזירות אלא להפלאה. דבעינן בשעת שנדר שיהא יודע אי הוי נזיר: אי הכי. דמשום הכי מתיר דלא ניתנה אלא להפלאה: מאי
א"ל לא
איריא נגנב. אפילו איתיה בעיניה נמי כיון דבשעת הנדר לא הוה בריר ליה דלא הוה ידע אי היה ביה מאה כור אע"ג דהוה אפשר
תניא.
למודדן: אלא להכי תניא נגנב או אבד להודיעך כחו דר' שמעון. דאמר אע"ג דנגנב דלא אפשר למודדן קאמר ר' שמעון: הא מכירין
תניא נזיר
אסורים. אע"ג דמספקא לן אי מתרומת הלשכה קאמר אי מתרומת הגורן: אלמא ספיקא לחומרא. להכי פריך מסיפא. [ואע"ג]
שמשון.
דמרישא [נמי] איכא למיפרך דקתני ר' יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה אלמא ספיקא לחומרא אלא קמ"ל דבין רישא
ובין סיפא קשיא לאידך רישא וסיפא להכי פריך דסיפא לסיפא ו): ר' אלעזר ברבי צדוק אומר סתם חרמים בגליל אסורים לפי
אי תניא תניא.
שאין מכירין אלא חרמי שמים. הא אם היו מכירין חרמי כהנים נמי סתמן מותר דספיקא לקולא ורישא ר' יהודה וסיפא ר' אלעזר:
מתני'
ההיא ר"י משום ר"ט היא.
אין אחד מהן נזיר.
שלא נתנה נזירות אלא להפלאה.
הא מכירין אסורין. סיפא ר"א בר' צדוק היא.
ר"י אומר סתם תרומה ביהודה אסורה.