רש"י ואלו מותרין פרק שני נדרים
ר"ן כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
נדר בחרם. דאמר חפץ זה חרם עלי ושוב אמר לא נדרתי
ביהודה נמי אסורין וסיפא ר"א בר' צדוק דאמר סתם חרמים בגליל
מז א ב
א)
אלא בחרמו של ים על שם הרשת שצדין בו את הדגים ולא בחרם
אסורין לפי שאין מכירין את חרמי כהנים הא מכירין מותרין דספיקא
ב)
ממש: אלא בקרבנות מלכים. דורונות שמקריבין לפני מלכים: וכן
לקולא ומש"ה סתם חרמים ביהודה שהיו מכירין אלו ואלו מותרין וסתם
מח ג
אם אמר הריני עצמי קרבן. דמשמע
שהקדיש את עצמו ושוב
תרומה נמי ביהודה לר"א ברבי צדוק מותרת. והאי דנקט רבי יהודה
ג)
ד)
אמר לא נדרתי אלא בעצם אחד שיש
תרומה ונקט רבי אלעזר חרמים לאו
ה)
לי בתוך ביתי שהנחתיו להיות נודר
דוקא דה"ה בתרומה גופה אי נמי
מט ד
מתני' נדר בחרם
ואמר לא נדרתי אלא
א
בו ולא בעצמי ממש: על כל אלו אין
בחרמים גופייהו הוה מצי לאפלוגי
ו)
נ ה
ז)
בחרמו של ים בקרבן ואמר לא נדרתי אלא
נשאלין להן. דאין צריך שאלה דודאי
אלא מר דשמיע ליה מרביה קאמר
נא ו
בקרבנות של מלכים הרי עצמי קרבן ואמר
מותר הואיל ואינהו אמרי דעל דעת
ומר דשמיע ליה מרביה קאמר ולפי
כן אמרו: ואם נשאלו. אם באו לישאל:
זה כי מהדרינן לעיל אמאן דס"ל לא
לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר
❖
ח)
וחכמים אומרים פותחין להן פתח.
מעייל איניש נפשיה לספיקא הוה מצי
בו: קונם אשתי נהנית לי ואמר לא נדרתי
נב ז
בחרטה ומוכיחין אותן שלא ינהגו
למימר רבי אלעזר בר' צדוק היא אלא
אלא באשתי הראשונה שגירשתי על כולן אין
קלות ראש בנדרים: גמ' וכולן אין
רבי יהודה עדיף ליה דקאמר הכי
תורה אור השלם
נשאלין להם ואם נשאלו עונשין אותן ומחמירין
נשאלין.
בנזירות גופיה:
דאין פותחין להם פתח ואין
קיימא
ולענין הלכה
1. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם
עליהן דברי ר' מאיר וחכ"א פותחין להן פתח
לן דסתם נדרים להחמיר כסתם
❖
מתירים להן דקנסינן להו משום דנדרא
אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר
ממקום אחר ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו
ממש משמע: והדר תני אם נשאלו.
מתניתין: אבל בנזירות מרובה.
נַסּוֹת
אֶתְכֶם בָּא
קלות ראש בנדרים: גמ' הא גופא קשיא
הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה
דמשמע דנשאלין: וכולן אין צריכין
כלומר שהה יותר משלשים יום:
יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי
תוספות
❖
אמרת אין נשאלין להן והדר תני אם נשאלו
שאלה. דמותרין בלא שאלה: בד"א
הואיל ואמור רבנן אין נזקקין לו
תֶחֱטָאוּ: שמות כ טז!
ואמר לא נדרתי אלא
בתלמיד חכם. דאקראי הוא דנדר כה"ג
בי דינא דמזדקיק ליה לא עביד שפיר.
עונשין אותן ומחמירין עליהן אמר רב יהודה
בחרמו של ים.
ולא אתי למיסרך: אבל ע"ה שבא
כלומר דלא תימא הא דקאמר אין
הכי קתני וכולן אין צריכין שאלה בד"א
ב
מוסף רש"י
לישאל עונשים אותו ומחמירים עליו.
נזקקין לו לומר שאין מחזירין אחריו
בתלמיד חכם אבל בעם הארץ שבא לישאל
עצמי קרבן.
לא נדרתי
כדי שלא יהא רגיל לנדור בו: ועבר על
שישאל על נדרו אע"פ שמחזירין
עונשין אותו ומחמירין עליו בשלמא מחמירין
אלא בעצם.
(ראמ"ה בשמו) על
נזירותו. דכסבור בטעות נדר ואחרי
אחרי מי שלא עבר על נדרו שהרי
כולן.
דלא פתחינן ליה בחרטה אלא עונשין היכי
כן בא לישאל: אין נזקקין לו. לפתוח
המקיימו נקרא חוטא וכדאמרינן
דמי כדתניא מי שנזר ועבר על נזירותו אין
לו בחרטה: נזירות מועטת. שקבל
ג
בפרקין דלקמן המקיימו כאילו
נזקקין לו עד שינהוג בו איסור כימים שנהג
עליו נזירות ל' יום. אבל אם קיבל
הקריב עליו קרבן ומיהו אם בא לישאל
כולן אין נשאלין
(ראמ"ה בשמו)
עליהם.
כימים שנהג בהן היתר.
נזירות מרובה ועבר ושתה ק' יום אין
מעצמו נזקקין להתירו דליתא אלא בי
בהן היתר דברי רבי יהודה אמר רבי יוסי
דינא דמזדקיק לא עביד שפיר:
אומרים ינהג איסור ק' יום שנהג היתר
בד"א בנזירות מועטת אבל בנזירות מרובה
ד
אלא לעונש ל' יום כסתם נזירות. הכי
ולענין הלכה קיימא לן כרבנן
דיו ל' יום אמר רב יוסף הואיל ואמרי רבנן
נמי עונשין אותו שינהג איסור בנדרו
דמתניתין דאמרי דנדרים הללו אין
אין נזקקים לו בי דינא דמזדקקי לא עביד שפיר
וכימים שעכב כל נדרו דכשאמר לא
עונשין אותן ופתחינן בהו נמי בחרטה
רב אחא בר יעקב אומר ה משמתינן ליה:
נדרתי אלא בחרמו של ים ונהג היתר
וכדפרישנא במתניתין ח). והני מילי
וחכ"א פותחין לו פתח כו': תנא לעולם אל
ו
בנדר עד לאחר זמן שעלה בדעתו
בנדרים הללו אבל בנדרים דאורייתא
(נזיר לב.)
תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות
לישאל: בי דינא דמזדקקי ליה. קודם
נהי דפתחינן בהו נמי בחרטה כדקי"ל
בנזירות מועטת.
ואל תהי רגיל אצל עם הארץ שסופך להאכילך
שינהוג איסור בעצמו לא עביד שפיר:
באידך פרקין דהלכתא פותחין בחרטה
ומחמירין
עליו.
שסופךלמעול בנדרים. אם תרבה לנדור:
מיהו מי שעבר עליהן ובא לישאל אין
טבלים אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ
שהופכין. פנים כנגד עורף שבאים
נזקקין לו עד שינהוג איסור וצורבא
שסופך להאכילך תרומה ואל תרבה שיחה
על נשותיהן שלא כדרכן: שהופכים
מרבנן דמזדקיק ליה מקמי הכי
עם האשה שסופך לבא לידי ניאוף רבי אחא
שולחנן. היא למעלה והוא למטה:
משמתינן ליה וה"ה נמי למאן דלא
ברבי יאשיה אומר כל הצופה בנשים סופו
וחכ"א
פתח ליה בהני נדרים פתח ממקום
אינו
פותחין לו פתח ממקום
בא לידי עבירה וכל המסתכל בעקבה של
אחר אלא מלמד אותן שהן מותרין
אחר.
(ראמ"ה
❖
בשמו)
אשה הויין לו בנים שאינן מהוגנין אמר רב יוסף ובאשתו נדה אמר רבי
דמשמתינן ליה דלא עביד שפיר הרמב"ן
שמעון בן לקיש עקבה דקתני במקום הטנופת שהוא מכוון כנגד העקב
ז"ל. וכתבו בתוס' חכמי הצרפתים
ז
ז"ל מעשה באחד שנדר מכל פירות
תניא בעבור תהיה יראתו על פניכם זו בושה לבלתי תחטאו מלמד
פירוש הרא"ש
1
שבעולם חוץ מדגן ועבר על נדרו ובא
שהבושה מביאה לידי יראת חטא מיכן אמרו סימן יפה באדם שהוא
מתני' אלא בחרמו של
לישאל לפני הרב ונזקק לו לאלתר
ים.
ביישן אחרים אומרים כל אדם המתבייש לא במהרה הוא חוטא ומי שאין
והתירו ולא הזקיקו לנהוג איסור כימים
לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני אמר רבי יוחנן בן
הרי עצמי קרבן.
שנהג בהן היתר וטענת הרב היתה
דהבאי ד' דברים סחו לי מלאכי השרת חיגרין מפני מה הויין מפני שהופכים
דאע"ג דנדרא דאורייתא הוה ואפילו
עונשין אותן
את שולחנם אילמים מפני מה הויין מפני שמנשקים על אותו מקום חרשים
ומחמירין עליהם.
לרבנן צריך שינהוג איסור אפ"ה כיון
פותחין לו פתח
מפני מה הויין מפני שמספרים בשעת תשמיש סומין מפני מה הויין
שאם אתה מעכבו באיסורו אתה
ממקום אחר.
מפני שמסתכלים באותו מקום ורמינהו שאלו את אימא שלום מפני מה
מכשילו שהרי נדר בדבר שא"א לו
לעמוד עליו ועוד שאם לא יהנה
בניך
גמ' בד"א בת"ח.
מפירות שבעולם יסור כחו מעליו ולא יוכל להתעסק במלאכת שמים לכך נזקק לו מיד אך החמיר עליו כיון שעבר על נדרו שלא להתירו בחרטה
אלא בפתח: אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות. דחמירי טפי דכתיב בו לא ינקה: להאכילך תרומה טמאה. להזהיר אפילו
אבל ע"ה שבא לישאל.
כהן שלא יהא רגיל אצל כהן ע"ה: ובאשתו נדה. אפילו אשתו נדה שיש לו בה שעת היתר: מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא.
דעל פניכם משמע בושת פנים וכתיב בתריה לבלתי תחטאו: לא עמדו אבותיו על הר סיני. שהרי נתן טעם למעמד הר סיני
עונשין
לבעבור תהיה יראתו על פניכם וכתיב את אשר ישנו פה היום ואת אשר איננו פה ומי שאין לו בושת פנים אינו מזרעם: שהופכין את
אותו ומחמירין עליו.
שולחנם. ולפי ששינה בירך לוקה בירך: חרשין. שאין שומעין ואין
מדברים: שמספרים בשעת תשמיש. ונמצא חוטאין בדיבור ובשמיעה:
לא
דלא פתחינן ליה בחרטה.
אמר מר אין נשאלין.
אלא עונשין אותו היכי דמי כדתניא כו'.
אבל בעם הארץ שבא לישאל.
לאו שפיר עבד.
מי שנזר ועבר על נזירותו. אין
אצל כהן עם הארץ שסופו להאכילך תרומה.
נזקקין לו. א"ר יוסי בד"א בנזירות מועטת.
יראתו על פניכם זו הבושה שלא עמדו אבותיו
אבל נזירות מרובה.
על הר סיני. מפני שהופכין את שלחנם.
אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בנדרים.
הויין ליה בנים שאינם מהוגנים.
חגרים מפני שהופכים שולחנם. מפני שמנשקים באותו מקום. מפני שמספרים בשעת
תשמיש.
הדרן עלך ואלו מותרין