כ: ר"ן ואלו
מותרין פרק שני
נדרים
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
אינו מספר. אינו משמש: מגלה
טפח. מבגדה: ומכסה. אותו
לא בתחלת הלילה. ואף בסוף הלילה נשים הולכות בשוק ויתן דעתו
נג
א) [עי' פרש"י קדושין עב.
א מיי' פכ"א מהל'
איסורי ביאה הלכה י
ד"ה דומים למלאכי השרת],
עליה: ודומה כמי שכפאו שד.
עליהם: וכשהוא מספר. כשהוא משמש מטתו: מגלה טפח
טפח מבגד וכן עושה עד שיבא
ב) [צ"ל שתיהן יעב"ץ],
ופ"ה מהל' דעות הלכה
ומכסה טפח. בפרק מי שמתו (ברכות דף כג:) אמרינן שהתירו ו) (לה
שבא עלי בכח ודומה כמי ששד כפאו. ואית דאמרי שמתכסה כולו
ג) עירובין ק:, ד) ס"י
ד סמג לאוין קכו טוש"ע
כאדם שמפחד מן השד: דמצייני. שעטופים בציצית: ביניתא. דג
לאשה) לגלות טפחיים לקטנים והוא
היה מגלה טפח מאותן
יוחנן, ה) נזיר יא: [שבועות
אה"ע סימן כה סעיף
כא:], ו) [אחר עיון בסוגיא
ג וטוש"ע א"ח סי' רמ
שיכול לאכלו כמו שירצה: בני אסנ"ת
טפחיים ומכסה טפח כלומר וטפח שני
סעיף ז:
דברכות כג: איתא דצ"ל לו
משגע"ח. סימן הוא: שנואה. שלבו
נשאר מכוסה: כמי שכפאו שד.
בניך יפיפין ביותר אמרה להן אינו מספר
נד ב מיי' שם סמג שם
לאיש], ז) [של פסח וספרי
א
שהיה ממהר כאדם הנטרד מחמת
על אחרת בשעת תשמיש. ואמרו כשבא
תבוא כו ה], ח) [דברים
טוש"ע אה"ע שם
עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה
כד], ט) [עירובין ק:],
סעיף ב וטוש"ע א"ח שם
שד שכופהו. אלמא מספר היה בשעת
עליה לאו ביאה גמורה היא הואיל
אלא בחצות הלילה וכשהוא מספר מגלה
❖
י) [בראשית ל],
סעיף ח:
ב
תשמיש: הא במילי דתשמיש. שרי
וכל כך שונאה אלא כזנות בעלמא
נה ג מיי' פכ"א מהל'
טפח ומכסה טפח ודומה עליו כמי שכפאו
הוא: בני נידוי. שהבעל בנידוי ובא
כדי לרצותה: דמצייני כמלאכי
איסורי ביאה הלכה ט
שד ואמרתי לו מה טעם ואמר לי כדי שלא
סמג שם טור ש"ע אה"ע
עליה ומתעברת הימנו: בני תמורה.
השרת. שהן $ מצויינים ונבדלין משאר
תורה אור השלם
סי' כה סעיף ב בהגה:
אתן את עיני באשה אחרת ונמצאו בניו
בני אדם כמלאכי השרת כדאמרינן
שיש לו ב' נשים וכסבור לבא על זו
נו ד ה מיי' שם הלכ' יב
1. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת
באין לידי ממזרות לא קשיא הא במילי
טוש"ע שם סעיף י
בהגדה מלמד שהיו ישראל מצויינין
ובא על אחרת. ל"א בני תמורה שהוא
ז)
וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם
וטוש"ע א"ח סימן רמ
אֶת כָּל מִצְוֹת יְיָ וַעֲשִׂיתֶם
דתשמיש הא במילי אחרנייתא א"ר יוחנן זו
שם כלומר שהיו עם בפני עצמן ולא
סבור לבא על אשה אחרת ונמצאת
סעיף ב:
אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי
נתערבו במצרים: התורה התירתך.
שהיא אשתו וקרובין לממזרות שהרי
נז
דברי יוחנן בן דהבאי אבל אמרו חכמים אין
ו מיי' שם סמג שם
לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם
טוש"ע א"ח שם סעיף
נתכוון לניאוף: בני מריבה. שמשמש
דכתיב כי יקח איש אשהח) שהיא לקוחה
אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים
הלכה כיוחנן בן דהבאי אלא כל מה שאדם
ג
ג:
אַחֲרֵיהֶם:
במריבה: בני שכרות. שמשמש
לו לעשות בה כל חפצו. וכתב הרמב"ם
א
ז מיי' פ"ד מהלכ'
רוצה לעשות באשתו עושה משל לבשר
במדבר טו לט
ז"ל בפרק כ"א מהא"ב (הלכ' ט) ובלבד
בשכרות דביאתו לאו ביאה גמורה
2. וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים
נדרים הלכה א ופ"ג
הבא מבית הטבח רצה לאכלו במלח אוכלו
מהל' שבועות הלכה א
שלא יוציא שז"ל: מ"ש מן ביניתא. דג
אלא כביאת זנות היא שאין מתכוון
וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי מֵאֶרֶץ
[ופ"ב מהל' נזירות הל' א]
צלי אוכלו מבושל אוכלו שלוק אוכלו וכן
מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם
אלא לבעול בעלמא: בני ערבוביא.
שצולהו או שולקו כרצונו: אל ישתה
סמג לאוין רמב טוש"ע י"ד
וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא
דג הבא מבית הצייד אמר אמימר מאן
אדם בכוס זה. שבשעה שנזקק עם
שבא על אשה אחת בין הנשים ואין
סימן רלב סעיף א:
יָבוֹא וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ:
ב ח מיי' פ"ד מהלכ'
יחזקאל כ לח
מלאכי השרת רבנן דאי תימא מלאכי
אשתו לא יתן עיניו באשה אחרת אפי'
ידוע על איזו מהן בא. ל"א שבאו
3. הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים
נדרים הלכה ג טוש"ע
היא אשתו: המורדים והפושעים בי.
עליה אנשים הרבה ואין ידוע בן מי
השרת ממש אמאי אמר רבי יוחנן אין
❖
י"ד שם סעיף ב:
חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים
הוא. ל"א בני ערבוביא ספק בן תשעה
אלו בני תשע מדות שלפי שיש צד
לְשִׁבְטֵיכֶם
וַאֲשִׂימֵם
הלכה כיוחנן בן דהבאי הא אינהו בקיאי
בְּרָאשֵׁיכֶם: דברים א יג
לראשון או בן שבעה לאחרון: יששכר
עבירה ביצירתן הוו מורדין ופושעין:
בצורת הולד טפי ואמאי קרו להו מלאכי
4. וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי
מוסף רש"י
חמור גרם. חמור גרם ליששכר שנולד.
בני אימה. לשון יראה שמטיל אימה
שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים
השרת א) דמצייני כמלאכי השרת ההיא
וברותי. לשון ברירה
על אשתו להזקק לה שלא ברצונה
אותו חמור שהיה יעקב רוכב שפנה
וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם
דאתאי לקמיה דרבי אמרה לו רבי ערכתי
(יחזקאל כ לח). בני
רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי
לאהל לאה: דמרציא ארצויי. אינה
ומתוך כך אין בניו הגונים לפי שנוהג
אימה. בני אמה, שפחה
אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי
לו שלחן והפכו אמר לה בתי תורה התירתך
תובעת בפה אלא דמרציא קמיה
שלא כשורה כדדרשינן בפרק המוצא
(ראמ"ה). בני מריבה.
חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת
ואני מה אעשה ליך ההיא דאתאי לקמיה
שקצף עם אשתו מעט ואינו
מראה לו מתוך דבריה כגון לאה
תפיליןט) ואץ ברגלים חוטא [משלי יט]:
וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם:
שונא אותה שנאה גמורה
דברים א טו
דרב אמרה לו רבי ערכתי לו שלחן והפכו
דמההיא נפקי בני מעליא:
בני אנוסה. גריעי טפי מבני אימה
(שם). נבונים. מבינים דבר
5. יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם
דבני אימה לא הוי אנוסה ממש ואנוסה
אמר מאי שנא מן ביניתא 1 ולא תתורו אחרי
מתוך דבר (ערובין ק:).
הדרן עלך ואלו מותרין
רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם:
וכתיב יששכר כו'. לאה
בראשית מט יד
מיירי בשאנסה לגמרי ומתוך ששני
לבבכם מכאן אמר רבי אל ישתה אדם
ד
6. וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי
תבעה את יעקב לדבר
ארבעה נדרים התירו חכמים. בלא
אלו קרובין להיות זה כזה חשיב להו
מצוה ותאמר אלי תבוא כי
בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר אמר רבינא
בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה
שום שאלה: נדרי זירוזין
כחד דהא רבי לוי אמר תשע מדות
שכר שכרתיך וגו' (שם).
יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם
לא נצרכא אלא דאפילו ב' נשיו וברותי
❖
ה
ב)
2
הדרן עלך ואלו מותרין
כו' מן הסלע. שהוא ארבע דינרין:
ובפרטן אתה מוצא עשר: בני שנואה.
מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל
מכם המורדים והפושעים בי אמר רבי לוי
פִּיהֶם:
והלה. הקונה אומר שאינו מוסיף
ששונאה ומתוך כך נותן דעתו על
❖
דברי הימים א יב לג
ו אלו בני תשע מדות בני אסנ"ת משגע"ח בני לו על שקל שהוא שני דינרין:
אשה אחרת: בני נדוי. שבא עליה
פירוש הרא"ש
אימה בני אנוסה בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מריבה בני שכרות בני
כשהוא מנודה: בני תמורה. שבא
בניך יפיפין ביותר. בלא
גליון הש"ס
על אחת מנשיו וכסבור שהיא צרתה:
גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה איני והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר
מום: מגלה טפח ומכסה
ג)
ר"נ ד"ה דמצייני
בני מריבה. אע"פ שאינו שונאה
טפח. כדי שתהא יראה
רבי יונתן כל אדם שאשתו תובעתו הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה
ד)
ובושה על פניו אי נמי שלא
כו' מצויינים ונבדלים.
אלא שהיתה מריבה ביניהם לפי שעה:
רבינו לא היו כמותם שנאמר 3 הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וכתיב 4 ואקח
יהנה בקירוב בשר דוגמת
עי' קדושין עב ע"א
בני שכרות. שמתוך שכרותו אינו
דרך סדין (בירושלמי בפ"ק
ברש"י ד"ה דומים:
את
ראשי שבטיכם ולא כתיב נבונים וכתיב 5 יששכר חמור גרם וכתיב
בהרא"ש ד"ה ערכתי לו
דיבמות הלכה א): ונמצאו
נותן דעתו על אשתו: בני גרושת
מבני יששכר יודעי בינה לעתים ההיא דמרציא ארצויי:
בניו באין לידי ממזרות.
שולחן ששימש עמה שלא
6
הלב. שגמר בלבו לגרשה: בני
שהמחשבה באשה אחרת
כדרכה. עיין יבמות דף לד
הדרן עלך ואלו מותרין
ערבוביא. שבאו עליה כמה בני אדם:
❖
בשעת תשמיש קרובין
ע"ב תד"ה ולא כמעשה:
הבנים לצד ממזרות ומתוך
בני חצופה. שמעיזה פניה להיות
ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זרוזין ונדרי הבאי ונדרי שגגות ונדרי
שאינו משמש אלא באימה
תובעתו בפה: כל אדם שאשתו
ה) ז
ולא בקלות ראש אין בלבו
תוספות
תובעתו. כלאה שיצאה לפני יעקב
מחשבה אחרת: במילי
אונסין נדרי זרוזין כיצד ח היה מוכר חפץ ואמר קונם שאיני
ארבעה נדרים. עד השתא
דתשמיש. שרי להרבות
ואמרה לו אלי תבא י) ויצא ממנה
פוחת לך מן הסלע והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל
איירי בכינויי האסורין
תאותו: דמצייני כמלאכי
יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי
השרת. בתורה ובמצות
ובכינויי המותרים במתפיס
שניהם
בינה לעתים: דמרציא ארצויי.
בדבר הנדור ובמתפיס
ופרושין וקדושים משאר
בדבר המותר והשתא מיירי
המון העם כקדושת מלאכי
שמפתה אותו בדברי רצוי ופיוס כלאה שלא אמרה ליעקב אלא לסור באהלה אבל לא שתהא תובעתו בפה: הדרן עלך ואלו מותרין
בנדרים דאע"ג דהוציאם
השרת: ערכתי לו שלחן
ארבעה נדרים התירו חכמים. ומפרש בגמרא [כא:] שמותרין מאליהן בלא היתר חכם: נדרי זרוזין. שלא נדר אלא לזרז חבירו שלא יעמוד בדעתו
והפכו. $ששימש עמה שלא
מפיו בלשון שאר נדר אפילו
כדמפרש ואזיל: נדרי הבאי. נדר שאינו כלום. שמיר ושית מתרגמינן הבאי ובור (ישעיה כז): קונם שאיני פוחת לך. קונם דמיו עלי אם אני
הכי מותרין וטעמא הוי
כדרכה: מן ביניתא. דג
משום דבעינן פיו ולבו שוין
שאוכלו צלי שלוק ומבושל
מוכרו בפחות מסלע שהוא ארבע דינרין: קונם שאיני מוסיף לך על השקל. קונם המקח עלי אם אני מוסיף לקנות ביתר משקל שהוא שני דינרין:
ואנן סהדי דלא שוו פיו
כפי רצונו: וברותי מכם
שניהם ולבו בהני ד' נדרים והיינו
הפושעים וגו'. לשון ברירה
או לשון וברא אתהם בחרבותם: בני אמה. שפחה משוחררת וגריעה מגיורת לפי שהורגלה להיות שטופה בזמה: בני טעמא דלא פריך בגמרא והא דברים שבלב כדפריך לקמן אנדרי אונסין משום דבעינן פיו ולבו שוין ונדרי זירוזין שריין
מהאי טעמא: נדרי הבאי. גוזמא והבאי לשון אחרים:
שנואה. אע"פ שאין בלבו לגרשה: בני נדוי. אם הוא או היא מנודין ואסורים בתשמיש המטה וה"ה נמי אבל אלא מיתה
[צ"ל מילתא] דשכיחא נקט: בני תמורה. נחלפו לו נשותיו כסבור לבא על זו והיא אחרת: בני מריבה. שנתקוטטו יחד
ובא עליה קודם פיוס כעם הארץ שמכה ובועל ואינו ממתין עד שתתפייס: בני שכרות. אם הוא או היא שכורין ואין כונתם שלימה ובלא דעת נפש לא טוב: בני גרושת הלב. ואף אם אינו שונאה כי מתוך שדעתו לגרשה מהרהר על אחרת:
הדרן עלך ואלו מותרין
בני ערבוביא. יש לו נשים הרבה ואינו יודע על אי זו מהן בא: בני חצופה. שתובעת בפה: דמרציא ארצויי. משדלתו בדברים:
ארבעה נדרים התירו חכמים. כולהו מפרשי במתניתין: קונם שאיני פוחת לך מן הסלע. כלומר קונם ככר זה עלי אם אני פוחת לך מן הסלע: