כ: ר"ן ואלו
מותרין פרק שני
נדרים
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
אינו מספר. אינו משמש: מגלה
טפח. מבגדה: ומכסה. אותו
לא בתחלת הלילה. ואף בסוף הלילה נשים הולכות בשוק ויתן דעתו
נג
א)
א
עליה: ודומה כמי שכפאו שד.
עליהם: וכשהוא מספר. כשהוא משמש מטתו: מגלה טפח
טפח מבגד וכן עושה עד שיבא
ב)
ומכסה טפח. בפרק מי שמתו אמרינן שהתירו ו) (לה
שבא עלי בכח ודומה כמי ששד כפאו. ואית דאמרי שמתכסה כולו
ג) ד)
כאדם שמפחד מן השד: דמצייני. שעטופים בציצית: ביניתא. דג
לאשה) לגלות טפחיים לקטנים והוא
היה מגלה טפח מאותן
ה)
ו)
שיכול לאכלו כמו שירצה: בני אסנ"ת
טפחיים ומכסה טפח כלומר וטפח שני
משגע"ח. סימן הוא: שנואה. שלבו
נשאר מכוסה: כמי שכפאו שד.
בניך יפיפין ביותר אמרה להן אינו מספר
נד ב
ז)
א
שהיה ממהר כאדם הנטרד מחמת
על אחרת בשעת תשמיש. ואמרו כשבא
ח)
עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה
ט)
שד שכופהו. אלמא מספר היה בשעת
עליה לאו ביאה גמורה היא הואיל
אלא בחצות הלילה וכשהוא מספר מגלה
❖
י)
ב
תשמיש: הא במילי דתשמיש. שרי
וכל כך שונאה אלא כזנות בעלמא
נה ג
טפח ומכסה טפח ודומה עליו כמי שכפאו
הוא: בני נידוי. שהבעל בנידוי ובא
כדי לרצותה: דמצייני כמלאכי
שד ואמרתי לו מה טעם ואמר לי כדי שלא
עליה ומתעברת הימנו: בני תמורה.
השרת. שהן $ מצויינים ונבדלין משאר
תורה אור השלם
אתן את עיני באשה אחרת ונמצאו בניו
בני אדם כמלאכי השרת כדאמרינן
שיש לו ב' נשים וכסבור לבא על זו
נו ד ה
1. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת
באין לידי ממזרות לא קשיא הא במילי
בהגדה מלמד שהיו ישראל מצויינין
ובא על אחרת. ל"א בני תמורה שהוא
ז)
וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם
אֶת כָּל מִצְוֹת יְיָ וַעֲשִׂיתֶם
דתשמיש הא במילי אחרנייתא א"ר יוחנן זו
שם כלומר שהיו עם בפני עצמן ולא
סבור לבא על אשה אחרת ונמצאת
אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי
נתערבו במצרים: התורה התירתך.
שהיא אשתו וקרובין לממזרות שהרי
נז
דברי יוחנן בן דהבאי אבל אמרו חכמים אין
ו
לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם
נתכוון לניאוף: בני מריבה. שמשמש
דכתיב כי יקח איש אשהח) שהיא לקוחה
אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים
הלכה כיוחנן בן דהבאי אלא כל מה שאדם
ג
אַחֲרֵיהֶם:
במריבה: בני שכרות. שמשמש
לו לעשות בה כל חפצו. וכתב הרמב"ם
א
ז
רוצה לעשות באשתו עושה משל לבשר
במדבר טו לט
ז"ל בפרק כ"א מהא"ב ובלבד
בשכרות דביאתו לאו ביאה גמורה
2. וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים
הבא מבית הטבח רצה לאכלו במלח אוכלו
שלא יוציא שז"ל: מ"ש מן ביניתא. דג
אלא כביאת זנות היא שאין מתכוון
וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי מֵאֶרֶץ
צלי אוכלו מבושל אוכלו שלוק אוכלו וכן
מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם
אלא לבעול בעלמא: בני ערבוביא.
שצולהו או שולקו כרצונו: אל ישתה
וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא
דג הבא מבית הצייד אמר אמימר מאן
אדם בכוס זה. שבשעה שנזקק עם
שבא על אשה אחת בין הנשים ואין
יָבוֹא וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ:
ב ח
יחזקאל כ לח
מלאכי השרת רבנן דאי תימא מלאכי
אשתו לא יתן עיניו באשה אחרת אפי'
ידוע על איזו מהן בא. ל"א שבאו
3. הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים
היא אשתו: המורדים והפושעים בי.
עליה אנשים הרבה ואין ידוע בן מי
השרת ממש אמאי אמר רבי יוחנן אין
❖
חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים
הוא. ל"א בני ערבוביא ספק בן תשעה
אלו בני תשע מדות שלפי שיש צד
לְשִׁבְטֵיכֶם
וַאֲשִׂימֵם
הלכה כיוחנן בן דהבאי הא אינהו בקיאי
בְּרָאשֵׁיכֶם: דברים א יג
לראשון או בן שבעה לאחרון: יששכר
עבירה ביצירתן הוו מורדין ופושעין:
בצורת הולד טפי ואמאי קרו להו מלאכי
4. וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי
מוסף רש"י
חמור גרם. חמור גרם ליששכר שנולד.
בני אימה. לשון יראה שמטיל אימה
שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים
השרת דמצייני כמלאכי השרת ההיא
וברותי.
על אשתו להזקק לה שלא ברצונה
אותו חמור שהיה יעקב רוכב שפנה
וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם
דאתאי לקמיה דרבי אמרה לו רבי ערכתי
(יחזקאל כ לח) בני
רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי
לאהל לאה: דמרציא ארצויי. אינה
ומתוך כך אין בניו הגונים לפי שנוהג
אימה.
אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי
לו שלחן והפכו אמר לה בתי תורה התירתך
תובעת בפה אלא דמרציא קמיה
שלא כשורה כדדרשינן בפרק המוצא
(ראמ"ה) בני מריבה.
חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת
ואני מה אעשה ליך ההיא דאתאי לקמיה
מראה לו מתוך דבריה כגון לאה
תפיליןט) ואץ ברגלים חוטא :
וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם:
דברים א טו
דרב אמרה לו רבי ערכתי לו שלחן והפכו
דמההיא נפקי בני מעליא:
בני אנוסה. גריעי טפי מבני אימה
(שם) נבונים.
5. יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם
דבני אימה לא הוי אנוסה ממש ואנוסה
אמר מאי שנא מן ביניתא 1 ולא תתורו אחרי
(ערובין ק:)
הדרן עלך ואלו מותרין
רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם:
וכתיב יששכר כו'.
בראשית מט יד
מיירי בשאנסה לגמרי ומתוך ששני
לבבכם מכאן אמר רבי אל ישתה אדם
ד
6. וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי
ארבעה נדרים התירו חכמים. בלא
אלו קרובין להיות זה כזה חשיב להו
בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר אמר רבינא
בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה
שום שאלה: נדרי זירוזין
כחד דהא רבי לוי אמר תשע מדות
(שם)
יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם
לא נצרכא אלא דאפילו ב' נשיו וברותי
❖
ה
2
הדרן עלך ואלו מותרין
כו' מן הסלע. שהוא ארבע דינרין:
ובפרטן אתה מוצא עשר: בני שנואה.
מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל
מכם המורדים והפושעים בי אמר רבי לוי
פִּיהֶם:
והלה. הקונה אומר שאינו מוסיף
ששונאה ומתוך כך נותן דעתו על
❖
דברי הימים א יב לג
ו אלו בני תשע מדות בני אסנ"ת משגע"ח בני לו על שקל שהוא שני דינרין:
אשה אחרת: בני נדוי. שבא עליה
פירוש הרא"ש
אימה בני אנוסה בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מריבה בני שכרות בני
כשהוא מנודה: בני תמורה. שבא
בניך יפיפין ביותר.
גליון הש"ס
על אחת מנשיו וכסבור שהיא צרתה:
גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה איני והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר
מגלה טפח ומכסה
ר"נ ד"ה דמצייני
בני מריבה. אע"פ שאינו שונאה
טפח.
רבי יונתן כל אדם שאשתו תובעתו הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה
כו' מצויינים ונבדלים.
אלא שהיתה מריבה ביניהם לפי שעה:
רבינו לא היו כמותם שנאמר 3 הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וכתיב 4 ואקח
בני שכרות. שמתוך שכרותו אינו
את
ראשי שבטיכם ולא כתיב נבונים וכתיב 5 יששכר חמור גרם וכתיב
בהרא"ש ד"ה ערכתי לו
ונמצאו
נותן דעתו על אשתו: בני גרושת
מבני יששכר יודעי בינה לעתים ההיא דמרציא ארצויי:
בניו באין לידי ממזרות.
שולחן ששימש עמה שלא
6
הלב. שגמר בלבו לגרשה: בני
כדרכה.
הדרן עלך ואלו מותרין
ערבוביא. שבאו עליה כמה בני אדם:
❖
בני חצופה. שמעיזה פניה להיות
ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זרוזין ונדרי הבאי ונדרי שגגות ונדרי
תובעתו בפה: כל אדם שאשתו
ז
תוספות
תובעתו. כלאה שיצאה לפני יעקב
במילי
אונסין נדרי זרוזין כיצד ח היה מוכר חפץ ואמר קונם שאיני
ארבעה נדרים.
דתשמיש.
ואמרה לו אלי תבא י) ויצא ממנה
פוחת לך מן הסלע והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל
דמצייני כמלאכי
יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי
השרת.
שניהם
בינה לעתים: דמרציא ארצויי.
שמפתה אותו בדברי רצוי ופיוס כלאה שלא אמרה ליעקב אלא לסור באהלה אבל לא שתהא תובעתו בפה: הדרן עלך ואלו מותרין
ערכתי לו שלחן
ארבעה נדרים התירו חכמים. ומפרש בגמרא שמותרין מאליהן בלא היתר חכם: נדרי זרוזין. שלא נדר אלא לזרז חבירו שלא יעמוד בדעתו
והפכו. $
כדמפרש ואזיל: נדרי הבאי. נדר שאינו כלום. שמיר ושית מתרגמינן הבאי ובור : קונם שאיני פוחת לך. קונם דמיו עלי אם אני
מן ביניתא.
מוכרו בפחות מסלע שהוא ארבע דינרין: קונם שאיני מוסיף לך על השקל. קונם המקח עלי אם אני מוסיף לקנות ביתר משקל שהוא שני דינרין:
וברותי מכם
שניהם
הפושעים וגו'.
בני אמה. בני
נדרי הבאי.
שנואה. בני נדוי.
בני תמורה. בני מריבה.
בני שכרות. בני גרושת הלב.
הדרן עלך ואלו מותרין
בני ערבוביא. בני חצופה. דמרציא ארצויי.
ארבעה נדרים התירו חכמים. קונם שאיני פוחת לך מן הסלע.