רש"י ארבעה נדרים
פרק שלישי נדרים ר"ן כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שניהם רוצין בשלשה דינרין. כלומר זה הנשבע שאינו פוחת לו מן
שניהם רוצין בשלשה דינרין. שהמוכר היה דעתו
לשלשה ולא נתכוון
ג
א) ב)
א
ג)
הסלע לא היה פיו ולבו שוין לכך שלא יפחות לו מן הסלע כלום
בנדרו אלא לזרז הלוקח שלא יעמוד על
דעתו שאמר ב'
ד) ה)
אלא להכי נדר כן לזרז את חבירו שיתן לו ג' דינרין הוא רוצה לבא
דינרין ושיסכים לשלשה וכן הלוקח נתכוון לשלשה ולא נתכוון אלא
❖
❖
ו)
וזה שנשבע שלא ליתן לו יותר משקל לא היה פיו ולבו שוין שלא היה
לזרז המוכר שיסכים לכך ולא יעמוד על דעתו שאמר ארבעה דינרין
בדעתו שלא יתן יותר אלא לכך נדר
ומש"ה לא חייל נדרא וטעמא דמלתא
הגהות הב"ח
מוסף רש"י
שיתן לו בג' דינרין ולפיכך מותרין:
לפי שדרכן של מוכר ולוקח בכך
שניהם רוצין בשלשה דינרין: גמ' ארבעה
גמ'
מאן תנא. התירו חכמים: ר'
ומש"ה לא מיקרו דברים שבלב:
(א) רש"י
קונם שאיני פוחת לך
נדרים התירו חכמים כו' אמר ליה רבי אבא
נדר
מן הסלע.
יהודה היא דאמר אין אחד מהן נזיר.
גרסינן בירושלמי ג) אמר ר' זעירא
בר ממל לרבי אמי אמרת לן משמיה דרבי
הדא דתימא בשאין מעמידין אבל
דלא סמכא דעתייהו ממש לשם נזירות
היא דאמר
במעמידין צריכין היתר חכם פירוש
אלא תלו נזירותן בזה שבא כנגדן ולא
אלא
(ראמ"ה בשמו)
יהודה נשיאה מאן תנא ארבעה נדרים ר'
שלא
לעולם אין אחד מהם
בשאין מעמידין דבריהם שאומר שלא
היה פיו ולבו שוין להכי אין אחד
יהודה היא דאמר משום רבי טרפון לעולם
נתקיימו (ב) ד"ה
נזיר.
נדרו בדוקא אלא לזרז $אבל מעמידין
מהם נזיר ה"נ לא סמכא דעתייהו
אלא
אין אחד מהן נזיר לפי שלא ניתנה נזירות
שעכשיו (ג) ד"ה
דבריהן לומר שבדוקא נדרו צריכין
בשעת הנדר דכל חד וחד אדעתא
אלא להפלאה רבא אמר אפילו תימא
היתר חכם. וקשה בעיני מאי קמ"ל
דחבריה (א) כדי לזרזו ולא היה פיו ולבו
אלא לשתיה
רבנן מי קתני שניהן רצו שניהן רוצין קתני
זעירא מתניתין היא דקתני שניהם
שוים להכי. דאי רבנן דפליגי עליה
מרובה אבל לא שתהיה
אמר ליה רבינא לרב אשי אמר לו טפי
(ד) ד"ה
רוצין כו' ונ"ל דקמ"ל דרוצין מעיקרא
דר' יהודה דאמרי אע"ג דלא סמכא
מסלע והלה אמר בציר משקל נדרא הוי או
קאמר ולא רצו כדשקלינן וטרינן
דעתייהו להיות נודר ממש בנזיר
❖
גמורה
זרוזין הוי אמר ליה תנינא היה מסרב
בגמרא. תו גרסי' התם היה מעמיד
דתלה נזירות באחר הוי נזיר אותו
א
אצל זה ואצל זה אין מעמיד כיון
שנתקיימו דבריו ה"נ אף על גב דלא
בחבירו שיאכל אצלו ואמר לו קונם ביתך
גליון הש"ס
שבטל אצל זה בטל אצל זה וה"פ היה
סמכא דעתייהו אדבור פיהן שלא
שאני נכנס טיפת צונן שאני טועם מותר
מוכר חפץ לשנים ואמר קונם שאיני
נתכוונו אלא לזרז אסורים דאמרינן
בהר"ן ד"ה גרסי' וכו'
(סנהדרין כה.
ליכנס לביתו ולשתות הימנו צונן שלא
אבל מעמידין וכו'.
פוחת לכם מן הסלע והיה בדעתו
כשנדרו ודאי סמכא דעתייהו דזה לא
וכעי"ז ערובין פב. וחגיגה
נתכוון זה אלא לשום אכילה ושתיה ואמאי
י.)
לידור לאחד מהם בדוקא ולחבירו
יפחות מסלע וזה לא יוסיף על שקל
❖
והא טיפת צונן קאמר אלא משתעי איניש
והרי פיהן ולבן שוים ואסור: רבא
כדי לזרז כיון שבטל אצל זה בטל אצל
(לעיל יט:) לפי שלא
ניתנה נזירות.
הכי הכא נמי משתעי
איניש הכי אמר ליה
אמר אפי' תימא רבנן. דפליגי עליה
זה. ונראה דבשאין מעמידין ודעתן
אלא
פירוש הרא"ש
מי
דר' יהודה: מי קתני שניהן רצו. דאי
היה לשלשה דינרין מוכר יכול ליתנו
להפלאה.
שניהן רוצין בג' דינרין.
בפחות משלשה ולוקח יכול ליתן בו יותר משלשה שכיון שמשמעות
קתני הכי הוה משמע שניהן רצו בתחלה בשלשה דינרין ואלא
(חגיגה י.)
(ב)
הנדר אינו אלא לזרז אע"פ שהסכימו בלבם לג' דינרים דברים שבלב
עכשיו בשעת הנדר אין רוצין אלא סמכא דעתייהו אדבור פיהן
ופיהן ולבן שוים ונדר מעליא הוי: רוצין תנן. דמשמע מעיקרא
הוו ומיהו אין המוכר רשאי ליתנו בשקל ולא הלוקח רשאי ליתן בו סלע
(ערובין
שם) אמר לו טפי
שהרי עיקר משמעות נדרים אינו אלא לכך ואיכא מאן דאמר דאפילו
היו רוצין בג' דינרין ואכתי שניהן נמי רוצין ולא היה פיהן ולבן שוין
מסלע.
בכי האי גוונא לא חייל נדרייהו: תניא בתוספתא דמכלתיןד) אף נדרים
הלכך אפילו רבנן מודו דמותרין וכדי לזרז זה את זה נתכוונו שניהן:
אמר לו טפי מסלע והלה אומר בציר משקל. היכא דאמר שאינו פוחת
שאמרו מותרין מנין שלא יהא אדם נודר בהם כדי לבטלן ת"ל ה)לא יחל
מסלע וזה אומר שאינו מוסיף על שקל כיון דדברי שניהם קרובין
דברו לא יעשה דבריו חולין והביאה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' נדרים:
גמ' לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה. וה"ה לנדרים דאיתקוש
לשלשה דינרין אמרינן דנדרי זרוזין הוו. אבל הכא כיון דאמר טפי
לנזירות דלא חייל אלא א"כ יקבל בלא תנאי הלכך מוכר ולוקח שתלו
מסלע דהיינו פרוטה והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על פרוטה
(מאירי בשמו)
שלא נתכוון זה.
נדרם בתנאי אע"פ שעברו על תנאם לא חיילי נדרייהו: רבא אמר
פחות משקל דהשתא מרחקי מילתייהו משלשה דינרין כיון דדייקי
אלא לשום אכילה
הכי נדרא הוי ואסורים או לא דזירוזין הוה: היה מסרב. שהיה
אפילו תימא רבנן מי קתני שניהם רצו. כלומר דמתניתין דנדרי
ושתיה.
גמ' אין
מפצירו לאכול אצלו מעט: קונם ביתך שאני נכנס. שנדר שלא יכנס
זירוזין לאו משום הפלאה היא אלא משום ששמו חכמים דעתם שלא
אחד מהם נזיר.
לביתו: וטיפת צונן שאני טועם. שלא לאכול אצלו כלום: מותר
נדרו בדוקא אלא לזרז דמי קתני רצו שיהא משמעותו שרצו לבסוף
ליכנס לביתו ולאכול קימעא ולשתות הימנו טיפת צונן. אבל לא אכילה
שניהם רוצין קתני דמשמע מתחלה ועד סוף. וקשיא לי למאי דס"ד
❖
(לקמן סג:)
מרובה: שלא נתכוון זה. המסרב אלא לשום אכילה מרובה שיסעוד
מעיקרא דטעמא דמתני' משום הפלאה הוא למה ליה למתני שניהם
רוצים בשלשה דינרין ורצו לבסוף קאמר כלומר שנתקיים המכר
אצלו הרבה ולשון טיפת צונן לא נתכוון זה (ג) שהיא שתיה מועטת:
תוספות
והא טיפת צונן קאמר. דמשמע שתיה מועטת ואכילה מועטת: אלא
בשלשה דינרין אפילו נתנו מוכר בשקל או שנתן בו לוקח סלע נדרן
אלא להפלאה.
משתעי איניש הכי. דכי אמר (טיפת צונן) יאכל עמו ודאי לאכילה מתכוון
בטל כיון שבשעת נדרן לא היה מתברר הדבר אם יחול אם לאו.
מי
ונראה בעיני דתנא רבותא קתני דלא מבעיא בשנים שהיו מהלכין
וכי נדר זה שאינו טועם עמו טיפת צונן ודאי לאכילה (ד) מרובה
קתני שניהם רצו.
נתכוון ולהכי מותר לשתות טיפת צונן: ה"נ משתעי איניש הכי. דכי
בדרך ואמר אחד מהם הריני נזיר שזה איש פלוני ואמר חבירו
מספיקא
הריני נזיר שאינו דאין אחד מהם נזיר כרבי יהודה משום רבי
נתכוון ליתן שלשה דינרין אומר שאינו מוסיף על פרוטה פחות
לא משעבד נפשיה.
טרפון ו) דהתם דין הוא שלא תחול נזירותם לפי שאי אפשר לחול
משקל ולעולם נדרי זירוזין הוו ואפילו דאמר טפי מסלע ובציר משקל:
נזירות על שניהם וכיון שבטל אצל זה בטל אצל זה שמשעה
מי
שניהם רוצין
ראשונה יצתה נזירות לבטלה וכי האי גוונא פשיטא ליה לתנא דמתני' דלא הויא הפלאה אלא אפילו במוכר ולוקח שאפשר שיהא הנדר
קתני.
חל על שניהם ולבסוף ג"כ כך היה שרצו בשלשה דינרין ונמצא שכל אחד עבר על תנאו וסד"א דכי האי גוונא הפלאה מקריא
קמ"ל: אמר ליה טפי מסלע. כלומר שאמר לו קונם שאיני פוחת לך מן הסלע ופרוטה ולוקח אמר קונם שאיני מוסיף לך על
שקל פחות פרוטה: נדרא הוי או זרוזין הוי. דאיכא למימר כיון דנחות כולי האי לדיוקא בדוקא נדרו ולא לזרז: ל"א
אמר ליה טפי מסלע
אמר ליה טפי מסלע. שאמר שלא יפחות לו מחמש דינרין ואמר ליה אידך בציר מן שקל שלא יתן בו יותר מן דינר מי אמרינן כיון
ואמר ליה איהו בציר
רבא
דמרחקי כולי האי בדוקא נדרי: שלא נתכוון זה אלא לשם אכילה ושתיה. אלמא אע"ג דנחית לדיוקא ושנתרחק הרבה ממה שהיה
משקל.
אמר.
רוצה חבירו שיאכל שהרי אסר על עצמו אפילו דריסת הרגל ושתיית צונן אפ"ה אמרינן דלאו בדוקא נדר הכא נמי אף על גב
דאמר
מותר ליכנס לביתו ולשתות עמו טיפת צונן שלא נתכוון אלא לשם
אכילה ושתיה.
הכא נמי משתעי איניש הכי.