כא: ר"ן ארבעה נדרים פרק שלישי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מי דמי גבי צונן צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה. וזה שהיה
דאמר חד טפי מן סלע ואידך בציר מן שקל זרוזין הוא ולאו
ד א
א) ב)
ג)
דוקא: מי דמי גבי צונן צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה.
מסרב בחבירו שיאכל אצלו קימעא וישתה טיפת צונן ודאי לאכילה
ד)
הלכך מסתפי האי דאי מודה ליה בטפת צונן שלא יאכילנו הרבה
ושתיה מרובה קאמר כי כן דרכן של צדיקים לומר מעט ולעשות
ה ב
ה) ו)
ומש"ה אמר טפת צונן ולאו דוקא אבל הכא דליכא למימר הכי
הרבה וכי אמר ליה האי קונם טיפת צונן שאני טועם הכי נתכוון
ז)
דלמא דוקא קאמר ולא לזרז. ולא
לומר אותה טיפה שאתה רוצה ליתן
ו ג
ח) ט)
איפשיט בעיין ונקטינן לחומרא:
לי איני טועם דהיינו אכילה מרובה
מי דמי גבי צונן צדיקים אומרים מעט
❖
תנא תני התירו. דמשמע שהן
ולא נתכוון לטיפת צונן ממש הלכך
ועושין הרבה הכא ספיקא הוא דלמא
ה)אסור באכילה ושתיה מרובה ומותר
מותרין בלא שאלה: אין חכם מתיר
פחות מסלע ויותר על שקל קאמר וזירוזין
פירוש הרא"ש
לשתות הימנו טיפת צונן. אבל הכא
אלא כעין ארבעה נדרים הללו.
❖
ד
הוי או דלמא דוקא קאמר ונידרא הוי
כלומר שאין לו להתיר בחרטה אלא
דדילמא האי דאמר טפי מסלע
צדיקים אומרים מעט
תבעי אמר רב יהודה אמר רב אסי ארבעה
ועושין הרבה.
א
בפתח שהנדר כשהוא ניתר בפתח
דעתיה על פחות מסלע ליתן בשלשה
נדרים הללו צריכין שאלה לחכם כי אמריתא
הגהות הב"ח
מוכיח מתוכו שהוא נדר טעות והוי
דינרין והאי דאמר בציר דעתיה על
קמיה דשמואל אמר תנא תני ארבעה נדרים
(א) רש"י
אלא
יותר משקל ליתן ג' דינרין: וזירוזין
כעין ארבעה נדרים אבל בחרטה
כעין ארבעה נדרים.
לא שאין
הוי. ומותר: או דלמא דוקא קאמר
התירו חכמים ואת אמרת צריכין שאלה
לא. והיינו טעמא דעדיף פתח מחרטה
ב
(ב) ד"ה
ונדרא הוי. ואסור: אלא כעין ד'
לפי שכל נדר שהוא ניתר בפתח הרי
לחכם רב יוסף מתני לה להא שמעתא
❖
נדרים [הללו]. והני הוא דשרו משום
הנודר אומר שאפילו בתחלה כשנדר
בהאי לישנא אמר רב יהודה אמר רב אסי
אילו היה נותן אל לבו אותו פתח לא
דלית בהו ממש אבל שאר נדרים (א)
אין חכם רשאי להתיר אלא כעין ארבעה
היה נודר ונמצא נדרו בטעות אבל
אין אדם רשאי להתיר עד שיתחרט
ורב הונא סבר פותחין
מוסף רש"י
נדרים הללו קסבר אין פותחין בחרטה
בחרטה.
הנודר מעצמו: קסבר אין פותחין
נדר שהוא ניתר בחרטה אינו מוצא
אין פותחין בחרטה.
ההוא דאתא לקמיה דרב הונא א"ל לבך
בחרטה. שאין חכם רשאי לפתוח
עם עצמו שום ענין שאילו היה נותנו
עלך א"ל לא ושרייה ההוא דאתא לקמיה
אל לבו מתחלה שלא היה נודר אלא
ולומר לו נדרת אדעתא דהכי
ג
דרבה בר רב הונא א"ל אילו היו עשרה בני
שהוא אומר עכשיו מתוך הכעס או
כדאמרינן לקמן אלא הנודר הוא
(ערובין סד: עי"ש
מפני מהירות נדרתי ועכשיו אני
יתחרט תחלה ויפתח ויאמר לו לא
אדם שיפייסוך באותה שעה מי נדרת א"ל
❖
א"ל לבך עלך.
ותוד"ה פותחין)
מתחרט על שנדרתי מעולם: אמר ליה
לדעת כן נדרתי והוא פותח תחלה
לא ד והתירו תניא ר' יהודה אומר אומרים לו
בחרטה: אמר ליה לבך עלך. כלומר
לבך עלך. כלומר היה לבך מיושב
לאדם לב זה עליך אם אמר לאו מתירין
תוספות
עליך בשעה שנדרת וגם עכשיו
עומד אתה על דעת הראשונה
אמר ליה לא.
אותו ר' ישמעאל ברבי יוסי אומר משום
שרצונך עדיין באותו נדר: אמר ליה
אלא כעין ארבעה נדרים.
אינך תוהא בנדרך עד היום אלא
אביו אומרים לו לאדם אילו היו עשרה בני
אילו היו עשרה
לא. כלומר מתחרט אני. אלמא קסבר
שמיום זה ואילך אתה רוצה לעקרו
בני אדם שיפייסוך כו'.
אדם שיפייסוך באותה שעה מי נדרת אם
פותחין בחרטה: אם היו י' בני
ואי הוי כי האי גוונא לא חרטה
אמר לאו מתירין אותו (סימן אסי ואלעזר
קסבר אין פותחין
אדם כו'. שאם פתחו לך בחרטה
מיקריא דחרטה מעיקרא בעינן או
בחרטה.
כשרצית לנדור כלום נדרת: אמר ליה
יוחנן וינאי) ההוא דאתא לקמיה דר' אסי
לא היה לבך מיושב עליך שמתוך
קסבר אין פותחין לנודר
לאו. קסבר אין פותחין בחרטה ולכך
הכעס נדרת ועכשיו אתה תוהא על
אמר ליה כדו תהית א"ל לא ושרייה ההוא
בחרטה.
הראשונות. א"נ לבך שהיה לך בשעה
אמר ליה כה"ג דכיון דאמר אילו
דאתא לקמיה דר' אלעזר א"ל בעית נדור א"ל
תניא ר'
שנדרת הוא עליך עדיין שרוצה אתה
היו י' בני אדם כו' דמיעקר עקר
יהודה אומר אומרים כו'.
אילו לא מרגזין לי לא בעינן כלום א"ל תהא
בנדרך עד עכשיו אלא שמיום זה
לנדריה ולא הוי נדר כלל ולכך פותח
כבעית ההיא איתתא דאדרתה לברתה
ואילך אתה מתחרט בו: אמר ליה
בחרטה (ב) הוא אבל בעלמא אין
אתאי לקמיה דרבי יוחנן אמר לה אילו
פותחין בחרטה: קסבר רבי ישמעאל
לא. כלומר שלא מתוך ישוב הדעת
הוה ידעת דאמרן מגירתיך עלה דברתך
ברבי יוסי אין פותחין בחרטה:
נדרתי בתחלה ולפיכך אני מתחרט
ורב
יוסף נמי מתני לקולא.
אילו
תהית. מצטער אתה: כדו תהית.
כשנדרתי מעולם ומש"ה שרייה. ומיהו
כדו תהית.
מצטער אתה שנדרת דהיינו בחרטה: בעית נדור. קיבלת הנדר
דוקא בחרטה דמעיקרא כי האי גוונא אבל בחרטה דהשתא לא
ואפילו למאן דאמר פותחין בחרטה דאי לא תימא הכי מאי לישנא מרצונך: אי לא מרגזין לי. אלמלא שהכעיסוני לא הייתי נודר: אמר
אמר
ליה אין ושרייה.
ליה תהא כבעית. הואיל ולא קיבלת מרצונך יהא מותר לך כמו שאתה
דפותחין דמשמע דב"ד פותחין לו ורב הונא ל"ל למשאל מידי
רוצה דלא הוי נדר. והאי תנא סבר דאין פותחין בחרטה: דאמרן
מההוא דאתא לקמיה דודאי כיון שהיה שואל היתר מתחרט היה
בעית
אמר ליה לבך
נדור.
עלך.
על נדרו מיהא מכאן ואילך ול"ל למשאל מיניה לבך עלך אלא מגירתיך. שאומרות השכינות על בתך כמו ומגרת ביתה :
אילו לא
ודאי משום דלא סגי בחרטה דהשתא אלא בחרטה דמעיקרא הוה
אילו מרגזין לי כלום נדרית.
שאיל מיניה וכדפרישית: אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך קסבר אין פותחין בחרטה. ואיכא דגריס קסבר פותחין בחרטה והכל
אמר ליה לא.
עולה לטעם אחד לפי שענין זה דאילו היו י' בני אדם גרע מפתח ועדיף מחרטה גרע מפתח משום דלא היו עכשיו י' בני אדם
שפייסוהו דנימא פתח מעליא הוי שאילו היה יודע כן לא היה נודר ועדיף מחרטה משום דבחרטה גרידא אינו מוצא שום ענין
תהא כבעית.
בעצמו שמחמתו לא היה נודר באותה שעה וזה היה ו) בעצמו שאילו היו מפייסין אותו באותה שעה לא היה נודר ונמצא מתברר
מגירתך.
יותר שמתוך המהירות נדר ומש"ה מאן דגריס אין פותחין בחרטה ה"ק דבחרטה גרידתא אין פותחין אלא בחרטה שהיא מתבררת
יפה כזו ומאן דגריס פותחין בחרטה הכי קאמר דלא בעי פתח אלא חרטה ברורה: כדו תהית. כלומר אתה מתחרט
חרטה דמעיקרא מלשון תוהא על הראשונות : אמר ליה ולא. בתמיה: ושרייה. קסבר פותחין בחרטה. וכ"ת והא רב
ושרייה.
אסי הוא דאמר לעיל אין פותחין איכא למימר רבי אסי לחוד ורב אסי לחוד: בעית נדור. רוצה אתה עד עכשיו בנדרך
אלא שמכאן ואילך אתה מתחרט ואם כן אין לך היתר: אמר ליה ואי לא מרגזין לי וכו'. כלומר אם לא הרגיזוני מתחלה כלום
הייתי נודר לא בודאי אלא על ידי כעס נדרתי ולפיכך אני מתחרט עכשיו על שנדרתי מעולם: אמר ליה תהא כדבעית. כלומר
שיהא הנדר מותר כרצונך: מגירתך. שכנות: ז) מילין דעזיבא. שראויה בכך להיות נעזבת שלא תהנה מאמה מפני אותן דברים:
גרסינן בירושלמיח) רבי מונא נדר סליק לגבי רבי סימאי אמר ליה אילו הואי ידעת דברייתא מרחקין מינך דאת נדרן נודר הוית א"ל לא ושרייה:
דפתחין