כל כנויי פרק
ראשון נדרים
ר"ן ד.
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
ח) לענין
מלקות פליגי.
למאן
דאמר חיילא עליה נזירות מלקינן ליה
לא אמר הכי דא"כ הוה ליה נזיר לאלתר כדפרישנא מאי אמר לא
י א מיי' פ"ו מהל' נזירות
א) [נזיר טז:], ב) [שם יז.],
ג) [נזיר מו.], ד) [ר"ה
הל' ח סמג לאוין רכ:
דמטמא עצמו בבית הקברות ולמ"ד לא חיילא עליה נזירות דלא
אפטר מן העולם וכיון שכן הוה ליה כאומר הרי עלי להביא קרבן
(ב)
יא ב ג מיי' שם פ"ה הל'
ה:], ה) [ברש"י דסוטה
מלקינן ליה הואיל ובבית הקברות נדר. אבל לכולי עלמא לאלתר הוי
מיד דקם ליה בבל תאחר לאלתר. ובדין הוא דהוה מצי רבא לאוקמה
טו. ד"ה חטאת וכו' וכן
כא סמג שם:
יב ד מיי' שם פ"ח הל"ה
נזיר וליכא בל תאחר דאמרינן נמי אי אכל קם ליה בבל תאכל: דקא
באומר קודם שיעברו ב' שנים אהא נזיר ובכי האי גוונא הוה ליה
בכריתות כב: מפרש טעמא
דכל חטאת סתם קרי חטאת
סמג עשין קכז:
מאחר לנזירות דטהרה. דלאלתר מבעי
בבל תאחר דקרבנות דלא עבר עד
יג ה ו מיי' פי"ד מהל'
חלב ע"ש וע' בפי' הרא"ש
ליה למיפק חוץ מבית הקברות ולמינזר
ג' רגלים אלא מיהו כיון דלא מצי
רב אחא בר יעקב אמר כגון (א) דנדר והוא
דהכא טעם אחר], ו) [נזיר
מעשה הקרבנות הל' ח
נזירותיה בטהרה: וכן נזיר. בעלמא
לאוקמא באומר הרי עלי י) בקרבנות
ג:], ז) שם., ח) עי'
סמג שם:
בבית הקברות הניחא למ"ד א) לא חיילא עליה
יד ז מיי' פ"א מהל'
מש"כ ברש"י לעיל ג: ריש
שטימא עצמו במזיד אע"ג דמחלל
וכדפרישית ואצטריך לחדושי תנאיה
נזירות מאלתר אלא למ"ד מאלתר חיילא
העמוד:, ט) צ"ל כבשאר,
נזירות הל"ט סמג
א
לנזירות קם ליה בבל תאחר דנזירות
נקט האי לאשמועינן דבכי האי גוונא
❖
י) נ"א בנזיר, כ) [מכאן
לאוין רכ:
עליה מי איכא בל תאחר ועוד ב) האמר מר
❖
דטהרה: רב אחא אמר. מאי בל תאחר
קם ליה בבל תאחר לאלתר. כנ"ל
שייך לע"ב],
בר רב אשי חיילא נזירות עליה מאלתר וכי
איכא בנזיר איכא בל תאחר דתגלחת
ובזה יצאתי ידי חובתי מכל מה
פליגי לענין מלקות פליגי אפ"ה קם ליה בבל
תורה אור השלם
ב
דכי נפקי ימי נזירותיה בעי לגלח עצמו
שעמעמו הראשונים בהלכה זו: כגון
הגהות הב"ח
תאחר משום דקא מאחר נזירות דטהרה
1. כִּי תִדֹּר נֶדֶר
ולאיתויי קרבן ואי מאחר לתגלחת קאי
שנזר והוא בבית הקברות. שצריך
(א) גמ' רב אחא בר יעקב
לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר
בבל תאחר: ואפי' למ"ד תגלחת אינה
א"ר אשי הואיל וכן נזיר שטימא עצמו
לצאת מיד ולקבל עליו נזירות וכי
אמר כגון דנזר והוא:
לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ
מעכבת. בקרבן אפ"ה מצוה לגלח
לא נפיק קם ליה בבל תאחר:
(ב) רש"י ד"ה לענין וכו'
במזיד עובר משום בל תאחר דנזירות
יְיָ אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ
ג
❖
נזירות לא מלקינן ליה
וקאי בבל תאחר באותה מצוה: בבל
דברים כג כב
הניחא למ"ד לא חיילא נזירות עליה
חֵטְא:
טהרה רב אחא בריה דרב איקא אמר
הואיל ובבית הקברות נזר
תאחר קרבנותיו. דאי משהי ליה
לאלתר. פלוגתא דר' יוחנן ור"ל
אבל: (ג) ד"ה כי דרוש וכו'
עובר
בבל תאחר תגלחתו ולא מיבעיא
לקרבן עובר בבל תאחר: כי דרוש
בפ"ג דנזיר (דף טז:) דלר' יוחנן אי
דמיחייב בהו אדם קאי וכו'
הגהות מהר"ב
למ"ד תגלחת מעכבת אלא אפי' למ"ד
ג)
ולא ילפינן ליה לנזיר
ידרשנו אלו חטאות ואשמו'. דמיחייב (ג)
אכיל ושתי יין בבית הקברות לקי
רנשבורג
מהאי היקשא: (ד) ד"ה
ד תגלחת אינה מעכבת מצות גילוח מיהא לא
אדם קאי עלייהו בבל תאחר ולא
דחיילא עליה נזירות מיד ולר"ל לא
א] בהר"ן ד"ה אלא למ"ד
והא חטאת וכו' הרי עלי
מיקיים מר זוטרא בריה דרב מרי אמר עובר
❖
ילפינן מהא הקישא דנדרים: מהו
חיילא עליה נזירות מיד ולכי נפיק
חטאת חלב לא אמר:
מאלתר חיילא וכו'. דכיון
דחיילא עליה נזירות ליכא
בבל תאחר קרבנותיו ומן הכא נפקא ליה
דתימא חידוש הוא. מעשה דנזיר
מבית הקברות צריך לחזור ולקבל:
בל תאחר לעולם. נמחק
ואהכי מקילי ביה דלא קאי בבל תאחר
אלא למ"ד מאלתר חיילא עליה
מהתם נפקא ליה כי דרוש ידרשנו אלו
תיבת לעולם: ב] בהרא"ש
ד)
1
גליון הש"ס
דלא נפקי קרבנותיו מהאי קרא
מאי איכא למימר. דכיון דחיילא עליה
ד"ה וכי פליגי וכו'.
חטאות ואשמות מהו דתימא חידוש הוא
בהר"ן ד"ה חטאת חלב.
נ"ב למדתי ממנו דפלוגתא
דחטאות ואשמות: דלא מתפיס ליה
נזירות ליכא בל תאחר א]לעולם: חיילא
שחידשה תורה בנזיר מאי חידוש אילימא
דר"י ור"ל בנזיר דף טז
אלא במה הצד היקשא
לחטאת נזיר. דאם אמר הרי עלי
עליה נזירות מאלתר. ולא צריך קבלה
עדיפא. וקשה לי הא זהו
ע"ב היא רק למ"ד לאו
ה דלא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר הרי
חטאת נזיר לא אמר כלום ולא מיחייב
כי נפיק. ולענין מלקות הוא דפליגי
אינו דרך לימוד דין חדש
שאב"מ לוקין עליו. או
חטאת חלב שאין מתפיסה בנדר ועובר בבל
מכח מה הצד אלא דפשטא
באיסור מלקות פליגי. אבל
ה)
ו
ולא מידי משא"כ בשאר קרבנות דכל
אי לקי על אכילת ענבים בעודו
דקרא כי דרוש ידרשנו אלו
מלקות ממש ליכא יעו"ש
תאחר אלא מאי חידושיה סד"א הואיל ואם
קרבן שאמר אדם הרי עלי (חטאות)
בבית הקברות וכיון דחל עליה נזירות
חטאות ואשמות כל חטאת
ובגליון הש"ס שלי בנזיר
❖
אמר הריני נזיר אפילו מן חרצן הוי נזיר לכל
בכלל אלא דהיה מקום לומר
דף יז ע"א:
כך וכך מתפיס ומיחייב לאיתויי וכיון
ולא צריך קבלה מאי בל תאחר איכא:
ז
מסברא להוציאו מכללא
אימא לא ליעבור עליה משום בל תאחר קמ"ל
דחידוש הוא אימא לא קאי עליה בבל
דקא מאחר ליה לנזירות דטהרה.
חטאת נדר כיון דקילא.
ומש"ה קם ליה בבל תאחר: הואיל
תאחר ט)דבשאר קרבנות להכי איצטריך
הניחא למ"ד כי נזיר מן חרצן הוי נזיר לכל
וכיון דמצינו בחלב ושלמים
ו)
תוספות
אף דקיל איתנהו בבל
למיכתב הכא לאקושי לנדרים דקאי
וכך. כלומר כיון דאמרת דאע"ג
אלא לר"ש דאמר אין נזיר עד שיזיר מכולן
ז)
כגון שנדר והוא בבית
תאחר. ממילא מה"ת לצאת
נמי בבל תאחר: והא חטאת חלב
דחל עליה נזירות כיון דלא חייל עליה
הקברות. דבעודו
מפשטיה דקרא דחטאת
מאי
איכא למימר ועוד האי חידוש לחומרא
דאינה מתפיסה בנדר. דאי אמר הרי
בטהרה איכא בל תאחר אף נזיר
עומד לשם נזירות לא חל
נזיר מכלל וא"כ שרש
עלי חטאת (ד) לא אמר כלום ואפ"ה הוא אלא מאי חידושיה דסד"א הואיל
עליה עד דנפיק משם
הדין דחטאת נזיר מקרא
טהור שטימא עצמו במזיד עובר בבל
וידכי ויקבל ויחול לנזירות
דכי דרוש ידרשנו וצ"ע:
ואם
כי אכל חלב דמיחייב להביא חטאת
תאחר ולקי. דאע"ג דכבר אזהריה
בהרא"ש ד"ה נזיר טהור
עליה הילכך קאי בבל
קאי בבל תאחר: הואיל ואם אמר הריני נזיר
אפי' מחרצן. כלומר
רחמנא אטומאה בתרי לאוי כדכתיב [במדבר ו] לא יטמא וכתיב נמי על כל
תאחר שמוטל עליו לצאת
אם נשתהה. עיין טורי אבן
❖
וליטהר ולהתחיל נזירות:
ר"ה דף ד' ד"ה וצדקות:
נפשות מת לא יבא [שם] ואמר נמי והימים הראשונים יפלו לאו למימרא
דאפילו בחרצן בלבד הזיר עצמו הוי נזיר נמי לכל דהיינו חידוש דאיהו
הניחא למ"ד לא חיילא
שלא יהא עליו עונש אחר אלא מילקא נמי לקי משום בל תאחר:
לא נדר אלא בחרצן בלבד (ומיתסר) ואפילו הכי מיתסר בכל מידי
עליה נזירות בעודו בבית
דמשכר והואיל וחידוש הוא לא ליקום עליה בבל תאחר כבשאר
תגלחת מעכבת. פלוגתא היא דר"א ורבנן (נזיר דף מו.) דלר"א הא
הקברות. פלוגתא היא
מוסף רש"י
בפרק ג' דנזיר (דף טז):
קרבנות קמשמע לן הקישא דקאי בבל תאחר: עד שיזיר מכולן.
דכתיב ואחר ישתה הנזיר יין [במדבר ו] היינו אחר כל המעשים כולן דהיינו
כי דרוש ידרשנו אלו
ועוד האמר מר בר רב
דאי [אמר הריני] נזיר מחרצן לא הוי כלום עד שיזיר בכל אכתי
תגלחת והרצאת דמים ולרבנן מיד שהביא קרבנותיו מותר ביין:
חטאות ואשמות. שהן
אשי במיחל כ"ע לא פליגי
דחיילא אם שותה ביין או
נדרשין ממך, שהרי חובה
מאי חידושא איכא: ועוד האי חידושא. דקאמר לחומרא הוא
בל תאחר קרבנותיו. להך אוקימתא אינו עובר בבל תאחר אלא לאחר
מגלח לוקה בעודו נמי
הם מוטלין עליך (ר"ה ה:).
ג' רגלים: אלו חטאות ואשמות. וקרבנות נזיר הרי הן בכלל:
והיינו חומרא דאיהו לא נזר אלא בדבר אחד והוי נזיר בכולן:
חטאת חלב. כל חטאת
בבית הקברות חל נזירות
מהו דתימא. אי לאו היקישא דנדרים: דלא מתפיס לה לחטאת
שאם
עליו כי פליגי למילקי על
סתם קרי חטאת חלב,
הטומאה אם התרו בו
דבתר חלב כתיב, דכתיב
נזיר בנדר. דקילא שאינו יכול להתפיסה בנדר שאם אמר חטאת נזיר עלי והוא אינו נזיר לא אמר כלום והואיל וקילא סלקא דעתך
בעודו לשם צא משם כי נזיר
(ויקרא ג) כל חלב וכל דם
אמינא לא ליקום עליה בבל תאחר: ופרכינן הרי חטאת חלב. כלומר כל החטאות דהכי מיקרי כולהו חטאת חלב אית בהו הך קולא
אתה רבי יוחנן סבר כיון
לא תאכלו, וכתיב בתריה
ואפילו הכי קאי עלייהו בבל תאחר והיקישא למה לי: אפי' מן חרצן הוי נזיר לכל. לכל דיני נזירות: ועוד חידוש לחומרא הוא.
דחיילא לענין שאר דינין
פרשת חטאת (סוטה טו.
❖
לקי ור"ש בן לקיש סבר לא
וכעי"ז כריתות כב:).
והיכי מייתית מיניה קולא דלא ליקום בבל תאחר: הואיל ואם גילח על אחת משלשתן. חטאת ועולה ושלמים שהנזיר מביא. וכיון דלא
לקי משום טומאה דאכתי
חמירי אי לאו היקישא ה"א דלא ליקום עלייהו בבל תאחר: כ) חטאת חלב אתיא לכפרה. ומש"ה אף על גב דאית בה קולא דאינו יכול
לא חל עליו נזירות טהרה
להתפיסה בנדר כיון דמצוה להביאה לכפר עליו דין הוא שיעבור בבל תאחר. אבל חטאת נזיר אית בה קולא דאין מתפיסה בנדר ולא מתסר
אבל ודאי חל הנזירות לענין
פירוש הרא"ש
שאר דינין לשתות יין ולגלח
בה מידי דליקום עלה בבל תאחר ולמאי קאתיא אי להתירו ביין אין זו מצוה אלא רשות ואפילו למאן דאמר [לקמן י.] נזיר חוטא הוא אינו חוטא
כגון שנזר והוא בבית
וא"כ מאי בל תאחר איכא:
גמור ועיקר קרבן לא אתי לכפרה. וקשה בעיני אכתי תיתי קרבן נזיר במה הצד מחטאת חלב ושלמים ונראה לי דאין הכי נמי
הקברות. ועובר בבל תאחר
וכי פליגי לענין מלקות.
אלא כיון דלאו מגופיה דקרא נפיק $ אלא במה הצד היקישא עדיפא דכל מה הצד כל דהו פרכינן: והרי חטאת יולדת דלא אתיא
אם עמד באותה טומאה
לאו דוקא אלא כלומר לענין
ג' רגלים ולא נטהר למנות
מלקות דטומאה אבל מודה
לכפרה. ואפילו לר' שמעון דאמר בפרק המפלת (נדה לא:)
דיולדת חוטאת היא דבשעה שכורעת ויולדת קופצת ונשבעת
נזירות: לאלתר חיילא
דמלקות איכא אי שותה
שלא תזקק לבעלה עיקר קרבנה
אינו בא על חטא שהרי
אפילו יודעת בעצמה שלא הרהרה בדבר כלום מביאה קרבן:
עליה נזירות מאי איכא
יין או מגלח ומשני אפ"ה
למימר. מאי בל תאחר
קאי בבל תאחר לנזירות
קשריא
איכא ופלוגתא דרבי יוחנן
דטהרה חל עליו שיש לו
ור"ל היא בפ"ב דנזיר [צ"ל בפ"ג דנזיר דף טז:]: וכי פליגי לענין ב] מלקות. אם התרו בו לצאת ולא יצא
לעשות נזירות דטהרה: משום בל תאחר דתגלחת. לעולם מיירי דשילם נזירות בטהרה מכל מקום מצוה לגלח שערו
ואליבא דמ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו א"נ איסור מלקות איכא: אמר רב אשי הואיל וכך. דמשהה
ולתתו תחת הדוד ומשהה התגלחת עובר בבל תאחר משמע קצת לאחר שלשים יום לא גילח יגלח מדקאמר דאיכא עליה
נזירות טהרה עובר בבל תאחר: נזיר טהור שטמא עצמו במזיד עובר בבל תאחר דנזירות טהרה. $ אם
משום בל תאחר: בל תאחר קרבנותיו. אם השלים ימי נזירותו ולא הביא איכא בל תאחר: דרוש ידרשנו אלו חטאות
נשתהה בטומאתו ג' רגלים וה"ה אם נטמא באונס אם השהייה היתה במזיד ושטמא עצמו במזיד דקאמר היינו
ואשמות. דפשטיה דקרא כי תדור נדר לא תאחר לשלמו אבל בחובה לא אשמעינן ונפקא מינה מידרשנו ומשמע ליה
ששהה עצמו בטומאתו במזיד: עובר משום בל תאחר תגלחתו. ואפי' הביא כל קרבנותיו ואינו מחוסר רק
חטאת נזיר בכלל שאר חטאות: מהו דתימא חידוש הוא שחידשה תורה בנזיר. ולקמן פריך מאי חידוש הוא הילכך
גילוח: ולא מבעיא למ"ד תגלחת מעכבת. מלשתות יין ומליטמא למתים אז ראוי שיעבור בבל תאחר ופליגי
סד"א שאינו בכלל חטאת קמ"ל היקש דלעיל: דלא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר. שאם אומר הרי עלי חטאת נזיר לא
בה ר' אליעזר ורבנן בשלהי פרק ג' מינין (דף מו.): בל תאחר קרבנותיו. שהנזיר מביא שלשה קרבנות עולה
אמר כלום דחטאת נזיר אינו בא בנדר ובנדבה ולהכי פריך מחטאת חלב דכמו כן אם לא אכל חלב ואמר הרי עלי חטאת
חטאת ושלמים ואם שהה ג' רגלים ולא הביאם עובר בבל תאחר: דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות. דליתנהו
חלב לא אמר כלום וכן כל חטאת והא דנקט חלב זהו רגילות דנקט חטאת חלב מכל שאר חטאות אבל י"מ דלא מתפיס
בכלל כי תדור נדר ורבינהו קרא דאשכחן בחטאת דרישה ואת שעיר החטאת דרוש דרש ואשם כחטאת דכתיב
פירוש דא"צ לומר הרי זה חטאתי ול"נ דא"כ מאי פריך מחטאת חלב האמר בהדיא בחולין דאם לא אמר הרי זו לחטאתי
כחטאת כאשם אי נמי חטאת ואשם נדרשין ממנו וכופין אותו להביאם: והרי חטאת חלב. כל החטאות נקראו
דאינו קרב: חידוש לחומרא הוא. ואע"ג דבדוכתא אחריתא אמר חידוש אע"פ שהוא לחומרא כגון גבי עד זומם מיהו
על שם חטאת חלב כדאיתא בסוטה
(דף טו.) בדין הוא שתהא חטאת חלב טעונה נסכים כי רוב שגגת כרת
הכי פריך אדרבה כל שכן שיש לנו לומר שהוא בבל תאחר מ"ש משאר חטאות:
שנכשל בה אדם היא על
ידי חלב
המצוי בתוך
הבית
ואין אדם מתנדב להביא חטאת: עד שיזיר מכולן.
פירוש עד שיאמר הריני נזיר בסתם דהיינו מכולם: ועוד האי חידושא לחומרא הוא. וכ"ש שיש לו לעבור בבל תאחר: