כל כנויי פרק
ראשון נדרים
ר"ן ד.
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
ח) לענין
מלקות פליגי.
למאן
דאמר חיילא עליה נזירות מלקינן ליה
לא אמר הכי דא"כ הוה ליה נזיר לאלתר כדפרישנא מאי אמר לא
י א
א) ב)
ג) ד)
דמטמא עצמו בבית הקברות ולמ"ד לא חיילא עליה נזירות דלא
אפטר מן העולם וכיון שכן הוה ליה כאומר הרי עלי להביא קרבן
(ב)
יא ב ג
ה)
מלקינן ליה הואיל ובבית הקברות נדר. אבל לכולי עלמא לאלתר הוי
מיד דקם ליה בבל תאחר לאלתר. ובדין הוא דהוה מצי רבא לאוקמה
יב ד
נזיר וליכא בל תאחר דאמרינן נמי אי אכל קם ליה בבל תאכל: דקא
באומר קודם שיעברו ב' שנים אהא נזיר ובכי האי גוונא הוה ליה
מאחר לנזירות דטהרה. דלאלתר מבעי
בבל תאחר דקרבנות דלא עבר עד
יג ה ו
ליה למיפק חוץ מבית הקברות ולמינזר
ג' רגלים אלא מיהו כיון דלא מצי
רב אחא בר יעקב אמר כגון (א) דנדר והוא
ו)
נזירותיה בטהרה: וכן נזיר. בעלמא
לאוקמא באומר הרי עלי י) בקרבנות
ז) ח)
בבית הקברות הניחא למ"ד לא חיילא עליה
יד ז
שטימא עצמו במזיד אע"ג דמחלל
וכדפרישית ואצטריך לחדושי תנאיה
נזירות מאלתר אלא למ"ד מאלתר חיילא
ט)
א
לנזירות קם ליה בבל תאחר דנזירות
נקט האי לאשמועינן דבכי האי גוונא
❖
י) כ)
עליה מי איכא בל תאחר ועוד האמר מר
❖
דטהרה: רב אחא אמר. מאי בל תאחר
קם ליה בבל תאחר לאלתר. כנ"ל
בר רב אשי חיילא נזירות עליה מאלתר וכי
איכא בנזיר איכא בל תאחר דתגלחת
ובזה יצאתי ידי חובתי מכל מה
פליגי לענין מלקות פליגי אפ"ה קם ליה בבל
תורה אור השלם
ב
דכי נפקי ימי נזירותיה בעי לגלח עצמו
שעמעמו הראשונים בהלכה זו: כגון
הגהות הב"ח
תאחר משום דקא מאחר נזירות דטהרה
1. כִּי תִדֹּר נֶדֶר
ולאיתויי קרבן ואי מאחר לתגלחת קאי
שנזר והוא בבית הקברות. שצריך
(א) גמ'
לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר
בבל תאחר: ואפי' למ"ד תגלחת אינה
א"ר אשי הואיל וכן נזיר שטימא עצמו
לצאת מיד ולקבל עליו נזירות וכי
דנזר
לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ
מעכבת. בקרבן אפ"ה מצוה לגלח
לא נפיק קם ליה בבל תאחר:
(ב) רש"י
במזיד עובר משום בל תאחר דנזירות
יְיָ אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ
ג
❖
לא
וקאי בבל תאחר באותה מצוה: בבל
דברים כג כב
הניחא למ"ד לא חיילא נזירות עליה
חֵטְא:
טהרה רב אחא בריה דרב איקא אמר
נזר
תאחר קרבנותיו. דאי משהי ליה
לאלתר. פלוגתא דר' יוחנן ור"ל
(ג) ד"ה
עובר
בבל תאחר תגלחתו ולא מיבעיא
לקרבן עובר בבל תאחר: כי דרוש
בפ"ג דנזיר דלר' יוחנן אי
בהו
הגהות מהר"ב
למ"ד תגלחת מעכבת אלא אפי' למ"ד
ליה לנזיר
ידרשנו אלו חטאות ואשמו'. דמיחייב (ג)
אכיל ושתי יין בבית הקברות לקי
רנשבורג
מהאי (ד) ד"ה
ד תגלחת אינה מעכבת מצות גילוח מיהא לא
אדם קאי עלייהו בבל תאחר ולא
דחיילא עליה נזירות מיד ולר"ל לא
א] בהר"ן
מיקיים מר זוטרא בריה דרב מרי אמר עובר
❖
ילפינן מהא הקישא דנדרים: מהו
חיילא עליה נזירות מיד ולכי נפיק
חלב
בבל תאחר קרבנותיו ומן הכא נפקא ליה
דתימא חידוש הוא. מעשה דנזיר
מבית הקברות צריך לחזור ולקבל:
ואהכי מקילי ביה דלא קאי בבל תאחר
אלא למ"ד מאלתר חיילא עליה
מהתם נפקא ליה כי דרוש ידרשנו אלו
ב] בהרא"ש
1
גליון הש"ס
דלא נפקי קרבנותיו מהאי קרא
מאי איכא למימר. דכיון דחיילא עליה
חטאות ואשמות מהו דתימא חידוש הוא
בהר"ן ד"ה חטאת חלב.
דחטאות ואשמות: דלא מתפיס ליה
נזירות ליכא בל תאחר א]לעולם: חיילא
שחידשה תורה בנזיר מאי חידוש אילימא
אלא במה הצד היקשא
לחטאת נזיר. דאם אמר הרי עלי
עליה נזירות מאלתר. ולא צריך קבלה
עדיפא.
ה דלא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר הרי
חטאת נזיר לא אמר כלום ולא מיחייב
כי נפיק. ולענין מלקות הוא דפליגי
חטאת חלב שאין מתפיסה בנדר ועובר בבל
ו
ולא מידי משא"כ בשאר קרבנות דכל
אי לקי על אכילת ענבים בעודו
תאחר אלא מאי חידושיה סד"א הואיל ואם
קרבן שאמר אדם הרי עלי (חטאות)
בבית הקברות וכיון דחל עליה נזירות
❖
אמר הריני נזיר אפילו מן חרצן הוי נזיר לכל
כך וכך מתפיס ומיחייב לאיתויי וכיון
ולא צריך קבלה מאי בל תאחר איכא:
ז
אימא לא ליעבור עליה משום בל תאחר קמ"ל
דחידוש הוא אימא לא קאי עליה בבל
דקא מאחר ליה לנזירות דטהרה.
ומש"ה קם ליה בבל תאחר: הואיל
תאחר ט)דבשאר קרבנות להכי איצטריך
הניחא למ"ד כי נזיר מן חרצן הוי נזיר לכל
תוספות
למיכתב הכא לאקושי לנדרים דקאי
וכך. כלומר כיון דאמרת דאע"ג
אלא לר"ש דאמר אין נזיר עד שיזיר מכולן
כגון שנדר והוא בבית
נמי בבל תאחר: והא חטאת חלב
דחל עליה נזירות כיון דלא חייל עליה
הקברות.
מאי
איכא למימר ועוד האי חידוש לחומרא
דאינה מתפיסה בנדר. דאי אמר הרי
בטהרה איכא בל תאחר אף נזיר
עלי חטאת (ד) לא אמר כלום ואפ"ה הוא אלא מאי חידושיה דסד"א הואיל
טהור שטימא עצמו במזיד עובר בבל
ואם
כי אכל חלב דמיחייב להביא חטאת
תאחר ולקי. דאע"ג דכבר אזהריה
בהרא"ש ד"ה נזיר טהור
קאי בבל תאחר: הואיל ואם אמר הריני נזיר
אפי' מחרצן. כלומר
רחמנא אטומאה בתרי לאוי כדכתיב לא יטמא וכתיב נמי על כל
אם נשתהה.
❖
נפשות מת לא יבא ואמר נמי והימים הראשונים יפלו לאו למימרא
דאפילו בחרצן בלבד הזיר עצמו הוי נזיר נמי לכל דהיינו חידוש דאיהו
הניחא למ"ד לא חיילא
שלא יהא עליו עונש אחר אלא מילקא נמי לקי משום בל תאחר:
לא נדר אלא בחרצן בלבד (ומיתסר) ואפילו הכי מיתסר בכל מידי
עליה נזירות בעודו בבית
דמשכר והואיל וחידוש הוא לא ליקום עליה בבל תאחר כבשאר
תגלחת מעכבת. פלוגתא היא דר"א ורבנן דלר"א הא
הקברות.
מוסף רש"י
קרבנות קמשמע לן הקישא דקאי בבל תאחר: עד שיזיר מכולן.
דכתיב ואחר ישתה הנזיר יין היינו אחר כל המעשים כולן דהיינו
כי דרוש ידרשנו אלו
ועוד האמר מר בר רב
דאי [אמר הריני] נזיר מחרצן לא הוי כלום עד שיזיר בכל אכתי
תגלחת והרצאת דמים ולרבנן מיד שהביא קרבנותיו מותר ביין:
חטאות ואשמות.
אשי
מאי חידושא איכא: ועוד האי חידושא. דקאמר לחומרא הוא
בל תאחר קרבנותיו. להך אוקימתא אינו עובר בבל תאחר אלא לאחר
(ר"ה ה:)
ג' רגלים: אלו חטאות ואשמות. וקרבנות נזיר הרי הן בכלל:
והיינו חומרא דאיהו לא נזר אלא בדבר אחד והוי נזיר בכולן:
חטאת חלב.
מהו דתימא. אי לאו היקישא דנדרים: דלא מתפיס לה לחטאת
שאם
נזיר בנדר. דקילא שאינו יכול להתפיסה בנדר שאם אמר חטאת נזיר עלי והוא אינו נזיר לא אמר כלום והואיל וקילא סלקא דעתך
אמינא לא ליקום עליה בבל תאחר: ופרכינן הרי חטאת חלב. כלומר כל החטאות דהכי מיקרי כולהו חטאת חלב אית בהו הך קולא
ואפילו הכי קאי עלייהו בבל תאחר והיקישא למה לי: אפי' מן חרצן הוי נזיר לכל. לכל דיני נזירות: ועוד חידוש לחומרא הוא.
(סוטה טו.
❖
וכעי"ז כריתות כב:)
והיכי מייתית מיניה קולא דלא ליקום בבל תאחר: הואיל ואם גילח על אחת משלשתן. חטאת ועולה ושלמים שהנזיר מביא. וכיון דלא
חמירי אי לאו היקישא ה"א דלא ליקום עלייהו בבל תאחר: כ) חטאת חלב אתיא לכפרה. ומש"ה אף על גב דאית בה קולא דאינו יכול
להתפיסה בנדר כיון דמצוה להביאה לכפר עליו דין הוא שיעבור בבל תאחר. אבל חטאת נזיר אית בה קולא דאין מתפיסה בנדר ולא מתסר
פירוש הרא"ש
בה מידי דליקום עלה בבל תאחר ולמאי קאתיא אי להתירו ביין אין זו מצוה אלא רשות ואפילו למאן דאמר נזיר חוטא הוא אינו חוטא
כגון שנזר והוא בבית
גמור ועיקר קרבן לא אתי לכפרה. וקשה בעיני אכתי תיתי קרבן נזיר במה הצד מחטאת חלב ושלמים ונראה לי דאין הכי נמי
הקברות.
וכי פליגי לענין מלקות.
אלא כיון דלאו מגופיה דקרא נפיק $ אלא במה הצד היקישא עדיפא דכל מה הצד כל דהו פרכינן: והרי חטאת יולדת דלא אתיא
לכפרה. ואפילו לר' שמעון דאמר בפרק המפלת
דיולדת חוטאת היא דבשעה שכורעת ויולדת קופצת ונשבעת
לאלתר חיילא
שלא תזקק לבעלה עיקר קרבנה
אינו בא על חטא שהרי
אפילו יודעת בעצמה שלא הרהרה בדבר כלום מביאה קרבן:
עליה נזירות מאי איכא
למימר.
קשריא
וכי פליגי לענין ב] מלקות.
משום בל תאחר דתגלחת.
אמר רב אשי הואיל וכך.
נזיר טהור שטמא עצמו במזיד עובר בבל תאחר דנזירות טהרה. $
בל תאחר קרבנותיו. דרוש ידרשנו אלו חטאות
ואשמות.
עובר משום בל תאחר תגלחתו.
מהו דתימא חידוש הוא שחידשה תורה בנזיר.
ולא מבעיא למ"ד תגלחת מעכבת.
דלא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר.
בל תאחר קרבנותיו.
דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות.
והרי חטאת חלב.
חידוש לחומרא הוא.
עד שיזיר מכולן.
ועוד האי חידושא לחומרא הוא.