ארבעה
נדרים פרק שלישי נדרים ר"ן כב.
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
אילו לא חמאת בה אימה. אילולי שראתה בה אימה: מילין דעזיבה.
דפתחין פנקסך וממשמשין בעובדך. שמתוך שהוא נודר נראה
ז
א) ב)
א ב
ג)
דברים שיפין להניחן כלומר דבר זימה: בכדי לא אדרת. בחנם לא
שהוא מחזיק עצמו כחסיד שלא יכשל בנדרו ומתוך כך מן
ח ג
היתה מדירתה ומלעיזין עליה מי היית מדירה. הכא ליכא למשמע אי
השמים פותחים פנקס זכיותיו וממשמשין במעשיו: אמר רבי אבא
ד)
פותחין אי לא: שמבקרין מעשיך. בב"ד של מעלה בשביל שנדרת:
מאי קרא. כלומר דהכי הוא
כדאמר ליה רבי ינאי: ואחר נדרים
ה)
ו) ז)
מאי קראה. שמפני נדרים חוקרין
לבקר. אחר שנדר אדם מבקרין מעשיו:
ט ד ה
ח)
מעשיו של אדם: ואחר נדרים לבקר.
ולא פתחינן בהדין אחרנייתא דאמר
אילו לא חמאת בה
אימה מילין דעזיבה
ט)
י ו
שאם נודר מבקרין מעשיו: ולא
רבה בר בר חנה. אין פותחין בזאת
י) כ)
בכדי לא אדרתה מי אדרתה אמרה ליה
❖
❖
פתחינן. לשום אדם בהאי אחר
האחרת שאמר רבה בר בר חנה לפי
לא ושרייה בר ברתיה דר' ינאי סבא אתא
נדרים לבקר משום דהוי איום גדול
שמתוך שאומר לו שחטא כל כך שראוי
לקמיה דר' ינאי סבא אמר ליה אילו הוה
שאפי' אין דעתו להפר יאמר עכשיו
לדקרו בחרב יש לחוש שאומר שמתחרט
תורה אור השלם
פירוש הרא"ש
ידעת דפתחין פינקסך וממשמשין בעובדך מי
אע"פ שאין מתחרט: הנודר כאילו
שרצונו להפר ולא בהני תרתי
1. מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ
מילי דעזיבן.
נדרת אמר ליה לא ושרייה אמר ר' אבא
אחרנייתא נמי משום דהוי איום גדול
בנה במה. בשעת איסור הבמות.
וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר:
מאי קראה ואחר נדרים לבקר ואע"ג דפתח
ואומר שדעתו להפר ואינו כן: כל
ונראה בעיני דלהכי מדמינן ליה לבונה
משלי כ כה
1
דפתחין פנקסך
2. יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת
הבוטה. כל הנודר. כמו מבטא שפתיה
ר' ינאי ליה אנן לא פתחינן ליה בהא ולא
במה משום דסליק אדעתיה דנודר
א
ב
וממשמשין בעובדך.
חָרֶב וּלְשׁוֹן חֲכָמִים
: ולשון חכמים מרפא. שמתירין
דמצוה קא עביד דרחמנא אסריה
פתחינן בהדא אחרנייתא דאמר רבה בר בר
מַרְפֵּא: משלי יב יח
3. וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא
לו: כאילו בנה במה. לעבודת כוכבים:
במילי דאיסורא ואיהו נמי אסר
חנה אמר ר' יוחנן מאי פתח ליה רבן גמליאל
יִהְיֶה בְךָ חֵטְא:
ברישא פתחינן. בתחילת דבריו של
אנפשיה וקאמר דטעי דאדרבה לבונה
לההוא סבא 2 יש בוטה כמדקרות חרב ולשון
דברים כג כג
במה דמי דנהי דרחמנא אזהריה
ר' נתן דאמר כאילו בנה במה פתחינן
4. שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז
חכמים מרפא כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב
לאקרובי קרבנות בפנים אזהריה דלא
ליה דלא הוי עונשו יתירא כל אימת
וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ:
אלא לשון חכמים מרפא ולא פתחינן בהדא
איוב ג יז
לוסיף עלה לבנות במה ולהקריב בחוץ
דלא עבד עלה קרבן וליכא איום כל
ולא פתחינן
5. וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ
אחרנייתא דתניא ר' נתן אומר הנודר כאילו
ה"נ נהי דרחמנא אסר עליה דברים
כך אבל בסיפא כאילו מקטיר עליה
ג
בהדה.
וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ כִּי
בנה במה והמקיימו כאילו מקריב עליו קרבן
הַיַּלְדוּת
וְהַשַּׁחֲרוּת
האסורים כי מוסיף איהו אמאי דאסר
מתחייב מיתה היינו איום יתירא:
קהלת יא י
הָבֶל:
בסיפא. דברי הכל לא פתחינן: כי
רחמנא פשע כענין שאמרו בירושלמי
ברישא פתחינן בסיפא אביי אמר פתחינן רבא
6. כֹּל פָּעַל יְיָ לַמַּעֲנֵהוּ
תחדל לנדור לא יהיה בך חטא. מכלל
בפרק פותחיםי) לא דייך במה שאסרה
וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה:
אמר לא פתחינן רב כהנא מתני לה להא
משלי טז ד
דאי נדר ועבד ליה איכא חטא:
תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים
שמעתא בהדין לישנא רב טביומי מתני הכי
כל הבוטה.
7. וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא
כנדרי רשעים. אע"פ שנודריםומקיימין
אחרים ושייך ביה נמי האי לישנא
אלא
תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ
בסיפא לא פתחינן ברישא אביי אמר פתחינן
איקרו רשעים: לב רגז. היינו כעס
שלשון חכמים מרפא.
משום דנודר מתפיס בקרבן וכיון שאין
לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְיָ לְךָ שָׁם
רבא אמר לא פתחינן והלכתא לא פתחינן
הנודר
ד
לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם
קרבנו רצוי נמצא כבונה במה ומקריב
בשביל לב רגז יהיה כליון עינים:
כאילו בנה במה.
וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ:
לא ברישא ולא בסיפא ה ולא פתחינן (א)
במיסקיה. כשעלה לא"י: איתלוו.
בחוץ: והמקיימו. כלומר שאינו
❖
והמקיימו.
דברים כח סה
בהא נמי דשמואל דאמר שמואל אף על פי
ברישא
עשו לו לוייה: בני חוזאי. יהודים
נשאל עליו כאילו הקריב על אותה
ו
פתחינן.
היו: א"ל אין ופרע לו בית שחיטה.
שמקיימו נקרא רשע אמר רבי אבהו מאי
במה קרבן וחייב משום שחוטי חוץ:
הגהות הב"ח
ונתיירא לומר לו שלא עשה יפה שמא
ברישא פתחינן. ברישא דברייתא
קרא 3 וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא
וכי תחדל לנדור.
(א) גמ' נמי
יהרגנו: כי אתא. עולא לקמיה דרבי
דרבי נתן דהנודר כאילו בנה במה
ויליף חדלה חדלה כתיב הכא כי תחדל
בהא
יוחנן: אמר דלמא אחזיקי ידי עוברי
פתחינן שלפי שאין העבירה גדולה כל
כל הנודר
לנדור וכתיב התם 4 שם רשעים חדלו רוגז
עבירה. שאמרתי לו זיל ופרע בית
כך אם אינו מתחרט בלבו לא יתבייש
(ב) שם
אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא כנדרי
❖
כל מיני גיהנם
עולא
שחיטה: א"ל יפה עשית. שכך אמרת
מלומר האמת: בסיפא. של אותה
שולטין בו.
כשרים לא אמר כלום כנדרי רשעים נדר
לו שנפשך הצלת באותו דיבור: תמה
ברייתא דהיינו המקיימו כאילו הקריב
בנזיר ובקרבן ובשבועה אמר רבי שמואל בר
ר' יוחנן. על דהוה ליה לההוא
עליה קרבן: רבא אמר לא פתחינן.
גליון הש"ס
נחמני אמר רבי יונתן כל הכועס כל מיני
דאיכא למיחש שמא מתוך חומר
בר חוזאה כעס כל כך שהרג
גמ' א"ל נפשך הצלת.
העבירה אע"פ שאינו מתחרט מתוך
לחבירו הואיל דהוה בארץ ישראל:
גיהנם שולטין בו שנאמר והסר כעס מלבך
שמכלה העינים.
5
בהר"ן ד"ה
שהוא מתבייש ישקר לומר שהוא
לא
והעבר רעה מבשרך ואין רעה אלא גיהנם
תרי בני
ההוא שעתא. לא נתקדש
מתחרט: ויליף חדלה חדלה. דהכא
שנאמר 6 כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה ולא עוד אלא
חוזאי. ופרע
וכו'.
ה"ק וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא
ליה בית השחיטה.
שהתחתוניות
שולטות בו שנאמר 7 ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים
הא אם לא תחדל יהיה בך חטא:
❖
ודאבון נפש איזהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש הוי
את
כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן
נפשך הצלת.
אומר אלו התחתוניות עולא במיסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה
ובשבועה. אלמא נודר רשע מקרי:
תרין בני חוזאי בהדיה קם חד שחטיה לחבריה אמר ליה לעולא יאות
קא תמה ר'
כל אדם הכועס כל מיני גיהנם שולטים
מוסף רש"י
יוחנן.
עבדי אמר ליה אין ופרע ליה בית השחיטה כי אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל
בו. לפי שהכעס מביאו לכפור בעיקר
כל הבוטה.
כדאמרינן בפרק רבי אליעזר דאורג
ראוי לדוקרו בחרב.
דלמא חס ושלום אחזיקי ידי עוברי עבירה א"ל $ נפשך הצלת קא תמה רבי
דמשבר כליו בחמתו יהיה
יוחנן מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב
רגז בבבל כתיב א"ל (ב) ההוא שעתא
בעיניך כעובד עבודת כוכבים: ופרע
לא
ליה בית השחיטה. שימות מהר:
נפשך הצלת. שאלמלא כן היה הורגך: קא
תמה רבי יוחנן ונתן לך שם לב רגז בבבל כתיב. והיאך גבר כעסו של אותו בן
אלא
מחוזא כל כך להרוג את חבירו: ההוא שעתא לא עברינן ירדנא. ועבר הירדן $ לא נתקדש להבאת העומר ולמקצת
לשון חכמים מרפא.
קדושות: בגובה אפו. בתגבורת כעסו: אין אלהים כל מזמותיו. ששכינה אינה חשובה כנגדו: שנאמר כי כעס בחיק
(ערובין
כ)
סד:) הנודר כאילו
כסילים ינוח. אלמא דכועס הוי כסיל: וכסיל יפרוש אולת. אלמא מוסיף טפשות: לא נתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר
בנה במה.
יהושע. שעיקרן של שאר נביאים לא
היה אלא להוכיח ישראל על עבירות שבידם ואלמלא (לא) חטאו לא הוצרכו לתוכחה:
(יבמות קט: גיטין
מפני שערכה של ארץ ישראל היא. שבספר יהושע מפורשות עיירות שבארץ ישראל והנחלות אשר נחלו ולפיכך אפילו לא חטאו היו צריכין
מו:)
ספר יהושע: שנאמר כי ברוב חכמה רב כעס. ברוב דברי חכמות הנביאים יש סימן לרוב כעס שהכעיסו ישראל להקדוש ברוך הוא:
אמר
(יבמות שם)
והמקיימו. כאילו מקריב עליו קרבן. (גיטין מו:)
(יבמות קט:) כנדרי כשרים לא אמר כלום. (לעיל ט.) כנדרי רשעים.
(שם)