כב: ר"ן ארבעה נדרים פרק שלישי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא עברינן ירדנא. עדיין לא עברנו את הירדן כשאירע אותו
אמר ר' אסי אין נזקקין לאלהי ישראל. הייתי סבור לומר דאע"ג
יא א
א)
ב)
מעשה ולא הוינן בתחום א"י: כגובה אפו. שיש לו חרון: אין
דאסיקנא לקמן דב"ש וב"ה פליגי אם יש שאלה בשבועה
ג) ד)
אלהים כל מזמותיו. במחשבותיו אין שכינה חשובה כנגדו: יפרוש
או לא וקיימא לן כב"ה דאמרי יש שאלה ר' אסי ה"ק נהי דיש
❖
אולת. שמשתטה: רב פשע.
שפשעיו מרובים: מפני שערכה של
שאלה מיהו לכתחלה אין נזקקין אלא בקונם אשתי נהנית משום שלום
ה)
ו) ז)
ארץ ישראל הוא. שכתוב בו ערך
ביתו ואינו נוח לי דב"ש ודאי מדרבנן
ח) ט)
חלק של כל שבט ושבט ולא סגיא
בעלמא קאמרי דהא לא יחל דברו ו)
לא עברינן ירדנא אמר רבה בר רב הונא כל
י)
תוספות
בלאו הכי. ולפי שבעטו וחטאו נוסף
דמיניה דרשינן ז) אבל אחרים מוחלין
כ)
הכועס אפי' שכינה אינה חשובה כנגדו
ל)
אין נזקקין לאלהי
להם רוב חכמה שאר הספרים
לו (לאו) אהשבע שבועה נמי קאי
שנאמר רשע כגובה אפו בל ידרוש אין
מ)
ישראל.
1
להטריחן יותר: אין נזקקין. להתיר
וב"ה אמרי דאפי' מדרבנן וא"כ קם
נ)
אלהים כל מזמותיו ר' ירמיה מדיפתי אמר
ס) ע)
לו נדרו לפי שנדר חמור הוא: חוץ
ליה ר' אסי כבית שמאי אלא ר' אסי
חוץ מקונם
❖
משכח תלמודו ומוסיף טיפשות שנאמר כי
אשתי נהנית לי שגנבה
2
מקונם אשתי נהנית לי. שאפילו נדר
לית ליה ההיא אוקימתא דלקמן
את כיסי ושהכתה את
כעס בחיק כסילים ינוח וכתיב 3 וכסיל יפרוש
באלהי ישראל שאין אשתי נהנית לי
דביש שאלה פליגי א"נ ס"ל דלב"ש
בני ונודע לו שלא הכת'.
אולת רב נחמן בר יצחק אמר בידוע שעונותיו
נזקקין להתיר לו לפי שאמרה תורה
אין שאלה מדרבנן דאפילו התירוהו
תורה אור השלם
מרובין מזכיותיו שנאמר ובעל חימה רב
שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים
אינו מותר ולב"ה יש שאלה ואם
4
1. רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל
בידים לעשות שלום בין איש לאשתוה)
התירוהו מותר מיהו לכתחלה אין
פשע אמר רב אדא ברבי חנינא אלמלא
יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כָּל
מְזִמּוֹתָיו: תהלים י ד
נזקקין. זה נ"ל: חוץ מקונם אשתי
לא כ"ש האי נדר אי נדר
(ב)
(לא) חטאו ישראל לא ניתן להם אלא
2. אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ
באלהי ישראל שהוא לשון נדר:
נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה
חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד (א)
לִכְעוֹס כִּי כַעַס בְּחֵיק
לא מרי כולא. שהוא נשבע באדון
את בני ונודע שלא הכתו ונודע שלא
כְּסִילִים יָנוּחַ: קהלת ז ט
שערכה של ארץ ישראל הוא מאי טעמא
3. כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה
גנבה. כך היא הגרסא ברוב הנסחאות.
העולם לא אוכל. א"ל רב יוסף לא
5 כי ברוב חכמה רב כעס אמר ר' אסי אין
בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרֹשׂ
ואיכא מאן דאמר דטעותא היא דאי
מרי כולא לא טעימת ליה הכי קאמר
משלי יג טז
אִוֶּלֶת:
נזקקין לאלהי ישראל חוץ מקונם אשתי
נודע שלא הכתו ושלא גנבה היכי
רב יוסף לא מרי כולא קאמרת בודאי
4. אִישׁ אַף יְגָרֶה מָדוֹן
נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני
וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע:
קאמר חוץ מקונם אשתי והא נדרי
לא טעימת ליה שאסור להתיר לך
לעושיה.
משלי כט כב
שגגות הוא ואסיקנא לעיל דאינו
דהיינו כמי שנשבע באלהי ישראל:
ונודע שלא גנבה ושלא הכתו ההיא דאתאי
5. כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב
צריך שאלה לחכם ואמרינן לקמןח) כשם
כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף
לקמיה דרב אסי אמר לה במאי נדרת
חסר הנה והעתקתיו מפירוש
❖
והשתא דאיקפד רב
מַכְאוֹב: קהלת א יח
שנדרי שגגות מותרין כך שבועות
באלהי ישראל אמר לה אי נדרת במוהי
נחמן אדעתא דהכי וכו'.
רבינו גרשום
שגגות מותרות. אבל הרשב"א ז"ל
שהיא כינוי בעלמא מזדקיקנא לך השתא
הניחא לרב כהנא. לפי שהיה מסרב
כתב דאפשר דגרסי' ליה וכי תנן
הגהות הב"ח
דלא נדרת במוהי אלא באלהי ישראל לא
במתני' דכי האי גוונא אינו צריך
בו רב יוסף נדר הכי אלא רב יוסף
(א) גמ'
מזדקיקנא לך רב כהנא איקלע לבי רב יוסף
שאלה ה"מ באומר שאם לא מפני כן
אמאי קאמר נמי לא מרי כולא:
מפני (ב) רש"י
ושריא לנפשיה.
אמר ליה לטעום מר מידי אמר ליה לא מרי
[ה"ק לא מרי כולא קאמרת].
לא היה מדירה אבל במעמיד דבריו
כולא לא טעימנא ליה אמר ליה לא מרי כולא
ואמר אעפ"כ בדעתו היה שלא תהנה
בתמיה קא"ל רב יוסף כדאמרן:
במאי נדרת
❖
איקפד רב נחמן. שלא היה יכול
ממנו צריך שאלה והכא במעמיד
לא טעימת ליה הניחא לרב כהנא דאמר
והוי בלשון
לומר לו דבר שהוא פתח לחרטה:
מיירי ולפי פירושו נ"ל דכי קאמר חוץ
ט)
לא מרי כולא אלא לרב יוסף אמאי אמר לא
אמר ליה זיל לקילעך. לביתך הואיל
מקונם אשתי משום דאיכא תרתי
מרי כולא הכי הוא דקאמר ליה לא מרי
גליון הש"ס
ואיני יודע לפתוח לך: כל שהיא
קאמר שלום ביתו ועוד דהוו כעין
כולא הוא דקאמרת הלכך לא טעימת ליה
גמ' משתבח ליה רבא
תפארת לעושיה ותפארת לו מן
נדרי שגגות אבל הוא ז"ל אומר אפי'
לר"נ.
אמר רבא א"ר נחמן א הלכתא פותחין
האדם. שיהא דבר מקובל נמי בעיני
נמצא שגנבה נשאל ומתירים לו משום
❖
בחרטה ונזקקין לאלהי ישראל $ משתבח ליה
❖
שלום ביתו וכי נקט נמצא שלא גנבה
הבריות הוי תפארת לעושיה והואיל
רבא לרב נחמן ברב סחורה דאדם גדול
לישנא דמתני' נקט ולאו
דאיקפד רב נחמן שאין מתקבל עליו
מוסף רש"י
דוקא ואינו נוח לי: אי נדרת במוהי
שנדרו חמור כ"כ שאינו יכול למצוא לו
הוא אמר לו כשיבא לידך הביאהו לידי הוה
פירוש הרא"ש
פתח אדעתא דהכי והכי לא נדרי:
לא מזדקיקנא לך. דמוהי כנוי
אין נזקקין לאלהי
ליה נדרא למישרא אתא לקמיה דרב נחמן
אין אלהים כל מזמותיו.
ישראל.
לשבועה כדאיתא בפרקין קמאי) וס"ל
והוו
אמר ליה נדרת אדעתא דהכי א"ל אין
לר' אסי דלכתחלה אין נזקקין לשבועה:
כעס בחיק
אדעתא דהכי אין כמה זימנין איקפד רב נחמן א"ל זיל לקילעך נפק רב
כסילים ינוח.
באלהי ישראל מזדקיקנא לך. בתמיה.
סחורה ופתח פיתחא לנפשיה רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם
ואיכא דגרסי אי נדרת במוהי
וכסיל יפרוש אולת.
כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם והשתא דאיקפד ר"נ אדעתא
מזדקיקנא לך כלומר דס"ל דלשבועה
לא
דהכי לא נדרי ושרא לנפשיה ר"ש ברבי הוה ליה נדרא למישרא אתא לקמייהו
נתן להם אלא חמשה
גרידא נזקקין אבל כיון שהזכיר השם
חומשי תורה כו'.
דרבנן אמרי ליה נדרת אדעתא דהכי אמר אין אדעתא דהכי אין כמה זימנין
חמיר טפי ואין נזקקין: רב יוסף
[אמאי] אמר מרי כולא. דהוה ס"ד
והוו
(ראמ"ה בשמו) פותחין
בחרטה.
דרב יוסף אשבע עליה דרב כהנא
מפני שערכה
דלא ליכול: ה"ק [לא] מרי כולא קאמרת. בתמיה: לא טעימת. דאין נזקקין: אמר רבא אמר רב נחמן הלכתא פותחין בחרטה
של א"י היא.
ונזקקין לאלהי ישראל. פירוש פותחין בחרטה בין בנדר בין בשבועה ונזקקין נמי לכתחלה לאלהי ישראל ולא שנא נקט חפצא בידיה
אין
נזקקין לאלהי ישראל.
או לא נקיט חפצא ואפילו כי נקיט חפצא נזקקין דלא חמיר נקט חפצא אלא לענין שבועת הדיינין לאיומי עליה אבל עיקר שבועה בשם
או בכנוי הוא ואע"ג דאמר גאון מאן דאשתבע בספר תורה או בעשרת הדברות אין לו הפרה עולמית ליתא למילתא כלל הדין הוא
חוץ מקונם אשתי
(ערובין סד: עי"ש
דינא דגמרא דאפילו לשבועות נזקקים ופותחים בחרטה ואין צריך לומר לנדרים. אבל רבינו האי גאון ז"ל החמיר בנדרים שלא לפתוח
נהנית לי.
ותוד"ה פותחין)
בחרטה ואמר דאנן השתא אי עבדינן קרוב לדרב אסי עבדינן דאמר אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים כלומר בפתח אבל בחרטה
(ראמ"ה בשמו) איקפד
לא והחמיר עוד בשבועות ואמר דלא מזדקקינן בהו כלל אלא כד מתרמיא מילתא דאית בה תקנתא או מצוה כגון עשיית שלום בין
רב נחמן.
איש לאשתו וכגון שלמא דצבורא דכנישתא וכדומין לאלו מזדקקינן במילי דמוכחן וברירן קרוב לדרב אסי אבל פתח כי ההוא דאתא
לקמיה כ)דרבל) וכדר"ש ב"רמ) וכר' ישמעאל בר' יוסינ) וכדביתהו דאביינ) וכי ההוא דאתא לקמיה דר"אס) וכיוצא בה לא עבדינן. אבל הרב
אי נדרת במוהי.
הנשיא אל ברגלוני ז"ל כתב בשם מר יהודאי גאון ז"ל שהחמיר עוד בנדרים והשוה אותן לשבועות שלא להתיר אותם אפי' בפתח
(שם)
אלא לדבר מצוה שמתירין אותם בפתח ולא בחרטה וכתב עוד דדוקא בהתרת חכם החמירו אבל בהפרת בעל לא החמירו דבעל
מיפר ביום שמעו בין בנדר בין בשבועה עד כאן דברי הרב הנשיא ז"ל: נדרת אדעתא דהכי. האי דלא פתח ליה בחרטה אע"פ
אמר
דרב נחמן גופיה פסיק הלכתא דפותחים בחרטה לפי שרב נחמן היה מכיר בדרב ע)ספרא דלא אתא לקמיה אלא כדי שימצא לו פתח שהיה
ליה לא מרא כולא לא
טעימנא לך [ס"א לי].
מחמיר על עצמו שלא להיות ניתר בחרטה. וי"מ שאותו נדר היה כעין דבר מצוה כגון שנדר להתענות זמן ידוע והתענה מקצת אותו זמן
ואילו
רב יוסף אמאי אמר לא מרי כולא. אמר ליה לאו מרי כולא קאמרת לא טעימתא לי. זיל לקילעך.
תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.