כג: ר"ן ארבעה נדרים פרק שלישי נדרים רש"י
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
(אלא) חסורי מחסרא. מתני' והכי קתני הרוצה שיאכל כו': ובלבד שיהא
הכי קתני הרוצה שיאכל חבירו אצלו כו' נדרי זרוזין הן. ואפי' אינו אוכל
טו א ב
א) ב)
❖
ג)
זכור בשעת הנדר. התנאי שהתנה בר"ה: אי זכור. ואעפ"כ נדר אם
עמו לא חייל נדרא שלא נתכוון אלא לזרוזי והיינו דקתני אף: והרוצה
כן עקריה לתנאיה: אלא תני ובלבד שלא יהא זכור. התנאי: לעולם
שלא יתקיימו נדריו וכו'. כלומר השתא תני דינא אחרינא דהרוצה
טז ג
כדאמרינן מעיקרא. ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר: והכא במאי
שלא יתקיימו נדריו יעמוד בראש השנה
ויאמר וכו': אי זכור בשעת
גליון הש"ס
❖
עסקי' כגון שהתנה בראש השנה. כל
הנדר עקריה לתנאיה וקיימיה לנדריה.
גמ' איבעיא להו פליגי
נדר שאני עתיד לידור והיה יודע
שאם לא כן למה הוא נודר עכשיו.
חסורי מיחסרא והכי
קתני הרוצה שיאכל
רבנן.
❖
בשעת התנאי דברים שהוא רגיל
ולא דמי למאי דאמרי' לעילב) לא שמע
אצלו חבירו ומסרב בו ומדירו נדרי זירוזין
תוספות
לידור בהן ועל דעת כן התנה ושוב
ליה ולא אתי בהדיה דאלמא אין
הוא והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה
רבא אמר כגון שהתנה
שכח ממה שהתנה: והשתא קא נדר
תנאו בטל שכשהוא נודר על דעת
ושכח ממה התנה.
יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני
מוסף רש"י
א
אי זכור בשעת הנדר. [שהתנה אבל
ראשונה הוא עושה דהתם היינו
עתיד לידור יהא בטל ובלבד שיהא זכור
עקריה לתנאיה.
לא ידע] שבשביל אותו נדר נמי
טעמא לפי שאמר התנאי בשעת
בשעת הנדר אי זכור עקריה לתנאיה וקיים
התנה ואמר על דעת הראשונה אני (ראמ"ה בשמו)
הנדר וכיון שהוא אומר בפי' שעל
❖
ליה לנדריה אמר אביי תני ובלבד שלא
נודר שלא יהא מקוים כמו שהתניתי
דעת תנאו הוא נודר א"א לומר
א)
ב
עליו נדריה לית ביה מששא: לא אמר.
יהא זכור בשעת הנדר רבא אמר לעולם
דעקריה לתנאיה אבל כאן שהתנאי
פירוש הרא"ש
והנדר אינן באין כאחת ג) (לא) שייך
בשעת הנדר על דעת הראשונה אני
כדאמרינן מעיקרא הכא במאי עסקינן כגון
נדרי זרוזין הוו.
למימר עקריה ועוד דבשלמא לעיל
נודר שלא יהא מקוים עקריה לתנאיה
שהתנה בראש השנה ולא ידע במה התנה
וקיים נדריה: סבר למדרשיה בפירקא.
איכא למימר שאע"פ שהוא יודע שאין
והשתא קא נדר ג אי זכור בשעת הנדר
בנדרו ממש הוא נודר לזרז את חבירו
בדרשה הרוצה שלא יתקיימו נדריו:
ואמר על דעת הראשונה אני נודר נדריה
א"ל רבא. סתמה תנא דמתניתין
אבל כאן שהם נדרי עצמו אי לאו
לית ביה ממשא לא אמר על דעת הראשונה
כדי שלא ילמדו ממנה שלא ינהגו
דעקריה לתנאיה למה הוא נדר וזה
ויעמוד בר"ה.
אני נודר עקריה לתנאיה וקיים לנדריה רב
קלות ראש בנדרים: פליגי רבנן
ברור. ושלא כדברי הרשב"א ז"ל שכתב
הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא
עליה דרבי אליעזר בן יעקב.
דהא דאמרי' עקריה לתנאיה וקיימיה
עקריה לתנאיה
לנדרי' דוקא בעם הארץ ומש"ה חששא
בהא דסברי דלא הוי נדרי זירוזין:
אמר ליה רבא תנא קא מסתים לה סתומי
וקיימיה לנדריה.
הרי
בעלמא הוא דחיישינן ליה שמא בטלו
כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ואת
תני ובלבד
לתנאו והזקיקו לומר כן משום דקשיא
דרשת ליה בפירקא $ איבעיא להו פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בן
שלא יהא זכור את הנדר.
ליה ההיא דאמרי' לעיל בסמוך לא
יעקב או לא ואת"ל פליגי הלכתא כותיה או לא ת"ש דתנן האומר לחבירו
שמע ליה וכו' ואין צורך לכך וכמו
קונם רבא אמר לעולם
שכתבנו. ומתרצינן אמר אביי תני
כדאמרן מעיקרא.
ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר ומש"ה בטל שכבר התנה שאם ישכח וידור יבטל תנאי זה את נדרו: רבא אמר כגון שהתנה בראש
השנה ולא ידע ממה התנה. רבא לא אתי לאפלוגי עליה דאביי דמודה הוא דכל שאינו זוכר תנאו כלל בשעת נדרו הנדר בטל אלא
דלא ניחא ליה לשבושי לישנא דמתניתין ומש"ה קאמר דלעולם שיהיה זכור קתני והכי קתני הרוצה לבטל נדרו יעמוד בר"ה ויאמר וכו'.
ובכי האי גוונא איכא תרי דיני דאי אינו זכור תנאו כלל בשעת נדרו הרי הנדר בטל אבל אם הוא זוכר קצת תנאו אבל לא לגמרי
כגון שהתנה בר"ה ולא ידע ממה התנה כלומר שהתנה על דבר מיוחד ואינו זוכר אם על פת או על יין וכיוצא בהן אבל זוכר הוא
כגון שהתנה בר"ה.
שהתנה בכי האי גוונא אי אמר על דעת ראשונה אני עושה כלומר שאם מתחלה התניתי על נדר זה שיבטל גם עכשיו אני רוצה שיהא
בטל ונזכר אחר כך שעל דבר זה שנדר עכשיו התנה בתחלה לבטל נדריה לא אית ביה ממשא לא אמר על דעת ראשונה אני עושה
ולא ידע
ממאי התנה.
בטליה לתנאיה וקיימיה לנדריה דכיון שהיה זכור בשעת הנדר שהתנה ולא ידע ממה התנה אם דעתו היה שיתקיים תנאו לא היה לו לידור
סתם כי היכי דלא לעקריה ומתניתין דקתני ובלבד שיהא זכור הכי קתני ובלבד שיהא התנאי זכור בפיו בשעת הנדר: ולענין הלכה קיי"ל
כרבא. הלכך נקטינן דכל שהתנה מתחלה כל נדר וכו' ובשעת נדרו שכח תנאו נדרו בטל אבל התנה על דבר מיוחד ובשעת נדרו זוכר
שהתנה אבל אינו יודע על מה התנה כל שלא אמר על דעת ראשונה אני עושה אע"פ שנזכר אח"כ שעל אותו דבר שנדר עכשיו התנה מתחלה לבטלו
עקריה לתנאיה וקיימיה לנדריה שכיון שהיה זכור קצת היה לו להתנות ולומר שעל דעת ראשונה הוא עושה וכן פסק הר"ם במז"ל בפ' שני מהל'
נדרים . ונראה שמה שאומרים קצת קהלות ביה"כ כל נדרי ואסרי וכו' לדבר זה הם מתכונים לבטל נדרים שידרו לאחר מכן אלא שלשונם
משובש שנראה מלשונם שהם מתירין נדרים שעברו וזה אין לו ענין אלא לנדרים הבאים לאחר מכן אלא שרבינו יעקב ז"ל היה מתקן הלשון
כדי שיהא משמעותו להבא לומר כל נדרי ואסרי די אסרנא ודי חרמנא כולו קמוץ כדי שיהא נראה להבא ואין ראוי לומר כן כדי שלא יקלו
ראשם בנדרים דהא תנא מסתם לה סתומי. וכתב הרמב"ם ז"ל בפ' הנזכר שיש מן הגאונים שאומרים שאין תנאי קודם מבטל מה שאסר עצמו
לאחר מכן אלא בנדרים אבל לא בשבועות ויש מהם מי שאומר שהשבועות והנדרים שוין הם לדין זה. ומיהו אמרו בתוספות דווקא בשבועות ונדרים
שנשבע ונדר לעצמו אבל מי שהשביעו חברו או שהדירו אין ביטול זה מועיל לו כלום שעל דעת חברו הוא נשבע ונודר וכמו שמבטל תנאו
לגמרי דמי דהא אסקינן דלא משתבע אדעתא דנפשיה אלא על דעת משביעו וכדאמרינן בשמעתא דנדרי הבאי : איבעיא להו פליגי
רבנן עליה דר' אליעזר בן יעקב או לא פליגי. דאיכא לספוקי בהכי משום דדלמא עד כאן לא קאמרי רבנן דנדרי זרוזין הוו אלא במוכר
ולוקח שאין פיהם ולבם שוים דאף מתחלה היו רוצים בשלשה דינרין אבל למדיר חבירו שיאכל אצלו איכא למימר שבדוקא הוא מדירו:
קונם
סבר למדרשה בפרקא.
תנא קא
ואת דרשת ליה בפירקא.
מסתם לה סתומי.
פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בן יעקב. הלכתא כותיה
או לית הלכתא כוותיה.
סבר למידרשיה בפירקא. תנא סתומי מסתמא ליה.
אי תבעי להו.