ארבעה נדרים פרק שלישי נדרים ר"ן כד.
עין משפט
רש"י
מסורת הש"ס
נר מצוה
הרי זה יכול. המודר להתיר נדרו בעצמו שלא ע"פ חכם שיכול
קונם שאני נהנה לך. קונם מה שאני נהנה משלך: כלום אמרת
יז א ב
א) ב)
ג)
אלא מפני כבודי. שאתכבד על ידך בפני הבריות שיראו שאני
לומר לו המודר כלום אמרת ליתן לבני כך וכך אלא בשביל כבודי:
זהו כבודי. יותר שלא אקבל שאיני צריך וכבר הותר הנדר: מני אי
חשוב בעיניך שאתה רוצה ליתן לי מתנה זהו כבודי שאתכבד יותר
ד)
יח ג
רבי אליעזר בן יעקב. אע"ג דלא אמר זהו כבודי יותר בטל
כשיראו שאתה רוצה ליתן ואני איני רוצה לקבל: ואמרינן בירושלמיו)
ה)
❖
ו)
דנדרי זירוזין הוא: אלא לאו רבנן
דרבי מאיר דפליג באידך ברייתא
היא. דסברי דלא הוי נדרי זירוזין
דמייתינן בסמוך פליג נמי בהא
קונם שאיני נהנה לך אם אי אתה נוטל
א
וש"מ פליגי: לעולם רבי
אליעזר בן
ומפרש התם במאי פליגי דגרסינן
לבנך כור של חיטין ושתי חביות של יין הרי
הגהות הב"ח
❖
יט ד ה
יעקב היא. הא מתני': ומודה ר'
א"ר זעירא בסתם חלוקים מה אנן
זה יכול להתיר את נדרו שלא על פי חכם
(א) גמ' לאו רבנן
אליעזר בן יעקב בהאי דנדר הוי.
קיימין אם כשזה אומר מפני כבודי
(ב) שם
שיכול לומר לו כלום אמרת אלא בשביל
ולא זירוזין דודאי משום
נדר ממש
וזה אומר מפני כבודי כלומר שכשזה
אסור
מוסף רש"י
כבודי זה הוא כבודי טעמא דאמר זה הוא
(ג) רש"י
קא"ל דאמר ליה לאו כלבא אנא כו':
אומר כלום אמרת אלא מפני כבודי
זהו כבודי.
כבודי הא לאו הכי נדר הוא מני אי רבי
וחכ"א אף זה. נודר יכול להתיר (ג)
מדיר חולק עליו ואומר לו לא כי אלא
(לקמן סג:) קונם
אליעזר בן יעקב נדרי זירוזין הוי אלא לכבודי נתכוונתי כדי שאתכבד שתקבל
שאתה נהנה לי.
נדרו בעצמו
שיכול לומר לו הריני מחזיק לך
(א)
(ד) בר"נ
שמע מינה פליגי רבנן עליה לעולם רבי
טובה כאילו התקבלתי ממך לפיכך
מתנה ממני דברי הכל אסור אם כשזה
(גיטין עד:)
אינו נדר: אי ר"א בן יעקב נדרי
אומר מפני (ד) כבודך וזה אומר מפני
אליעזר בן יעקב היא ומודה רבי אליעזר בן
כבודי
אף זה.
❖
כבודך
זירוזין הוו. שמזרזו ומדירו כדי שיתן
כבודי דכ"ע לא פליגי דשרי כינן
יעקב בהאי דנדרא הוי דאמר ליה לא
לו כך וכך אע"ג דלא אמר התקבלתי
קיימים בסתם ר"מ אומר סתם כמי
כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא מיתהנית
הוי בטל דנדרי זירוזין הוו: אלא
שזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני
(שם)
גליון הש"ס
מינאי ת"ש האומר לחבירו קונם שאתה
לאו רבנן היא. דסברי דלא הוו
כבודי ורבנן אמרין סתמן כמי שזה
גמ' אי רבי אליעזר בן
(לקמן סג:)
נהנית לי אם אי אתה נותן לבני כור של
נדרי זירוזין אלמא פליגי: לעולם
אומר מפני כבודי וזה אומר מפני
מר קשישא.
יעקב זירוזין הוי.
חיטין ושתי חביות של יין ר' מאיר אומר
ר"א בן יעקב היא. הא מתני':
כבודך: לא ר"א בן יעקב היא. אף
(ב)
עד שיתן וחכ"א אף זה יכול להתיר את
ומודה. דהאי לא הוה נדרי זירוזין
ר"א בן יעקב היא: משום דא"ל
ב
❖
אלא נדר ממש ולהכי אי אמר
לאו כלבא אנא וכו'. והכא הוא דשייך
נדרו שלא על פי חכם שיכול לומר הריני
(כתובות פט:)
התקבלתי לא הוי נדר: משום דאמר
למימר הכי מפני שהמזמן אוסר על
וחלה הוא. (לקמן
כאילו התקבלתי טעמא דאמר הריני כאילו
❖
כז.)
ליה לאו מלכא כו': מני אי ר"א בן
עצמו נכסי המזומן ומש"ה איכא למימר
פירוש הרא"ש
התקבלתי הא לאו הכי נדר הוא מני אי ר'
יעקב נדרי זירוזין הוו. המדיר חברו
דדוקא קאמר שאינו רוצה ליהנות
אם אין אתה בא ונוטל
אליעזר בן יעקב נדרי זירוזין הוי אלא לאו
לבנך וכו'.
שיאכל עמו ואפי' לא חלה מותר:
ממנו אלא א"כ יקבל הוא ממנו ג"כ
תוספות
רבנן ופליגי לא לעולם רבי אליעזר בן יעקב
אלא לאו רבנן היא. ופליגי דלא
הנאה זו דכור א' של חטים וכו' דלאו
מי סברת דאדריה מזמנא
שלא ע"פ חכם.
ומודה רבי אליעזר בהאי דנדרא הוי משום
הוו נדרי זירוזין: לעולם ר"א בן
כלבא הוא אבל במתני' היכי שייך
לזמינא לא זמינא
דאמר ליה לאו מלכא אנא דמהנינא לך
אדריה למזמנא אמר ליה
יעקב היא. ומודה דלאו נדרי זירוזין
למימר הכי והא המזמן אינו אוסר
מזמנת לי אמר ליה
הוו: מי סברת דאדריה מזמנא.
ואת לא מהנית לי אמר ליה מר קשישא
עליו נכסי המזומן דאדרבה נכסיו הוא
אין.
דהיינו נדרי זירוזין: לא זמינא הוא
אוסר למזומן אם לא יקבל ממנו גם
בריה דרב חסדא לרב אשי ת"ש נדרי
זהו
ג
כבודי.
דאדריה למזמנא דאמר ליה מזמנת
עכשיו הנאה זו. ואחרים אומרים
אונסין הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא
משום דא"ל לאו כלבא
לי בהדך אמר ליה אין נדר זה
דמשום דהכא בעי למיתן ליה מתנה
אנא.
או חלה בנו או שעכבו נהר הא לאו הכי נדר
קבל עליך ונדר וחלה הוא. המזומן
מרובה משמע דעבד ליה אידך נייח
הוא מני $ אי רבי אליעזר בן יעקב זירוזין הוי
דמתהנינא ממך.
הא לא חלה הוי נדר גמור: יתר
נפשיה דאי לא לא הוה יהיב ליה הך
אלא לאו רבנן ופליגי לעולם ר"א בן יעקב
על כן. על אותו שאמר במשנה אמר
מתנה הלכך שייך למימר לאו כלבא
ומי סברת דאדריה מזמנא לזמינא לא
אנא אבל במתני' לא מוכח הכי דעביד
ר"א בן יעקב האומר לחבירו קונם
לאו מלכא אנא.
דזמינא אדריה למזמנא דאמר ליה מזמנת
שאיני נהנה לך כו': והלה הקפיד
איניש להאכיל את חבירו אצלו אף על
ד
כנגדו. אף על גב שפירש לו
גב דחבריה לא יהיב ליה מעיקרא
לי לסעודתיך א"ל אין נדר זה עליך ונדר
זמינא
הכל ואע"פ שהקפיד כנגדו אף
מידי: הריני כאילו התקבלתי. מפרש
הוא דאדריה למזמנא.
וחלה הוא או שחלה בנו או שעכבו נהר הרי
אלו נדרי זירוזין ומותר: ולא
בפרק מי שאחזו דהיינו
אלו נדרי אונסין ת"ש יתר על כן אמר ר"א
יתר על כן אמר
הודו לו חכמים. שיהא נדרי זירוזין:
טעמא משום דלהרווחה דידיה איכוון
ר' אליעזר ב"י ואוכל עמו
בן יעקב האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך
פת חמה.
והא לא אצטריך. ודוקא כשהבנים
אם אי אתה מתארח אצלי ותאכל עמי פת חמה ותשתה עמי כוס חמין והלה
סמוכים על שולחנו דבכי האי גוונא
הקפיד כנגדו האף אלו נדרי זירוזין ולא הודו לו חכמים מאי לא הודו לו חכמים לאו
שייך למימר דלהרווחה דידיה איכוון
דאפילו
שלא יצטרך להוציא משלו לצרכן והא
לא אצטריך ובכי האי הוא יכול לומר כן אבל אין הבנים סמוכים על שולחן אביהם הוי איפכא דלהרווחה דידהו קמכוין וכל שאמרו הם
הרינו כאילו התקבלנו התירו הנדר ואילו אמר האב כן אין בדבריו כלום. וכתב הרשב"א ז"ל דדוקא בקיום מעשה שייך למימר הריני כאילו
מאי לאו אפי' בקמייתא
[לא בבתרייתא].
התקבלתי דכיון שאפי' היה מקבל ממנו היה יכול להחזיר לו אף מעכשיו יכול לומר הריני כאילו התקבלתי והחזרתיך דאפוכי מטראתא
למה לי אבל בבטול מעשה כגון שאמר נכסי אסורין עליך אם תלך למקום פלוני לא שייך למימר הכי לומר לו הרי הוא כאילו לא
הלכת שא"א. ואיכא מאן דפליג שאפילו בענין זה יכול לומר כן שאותו תנאי עצמו לא אמרו מתחלה אלא להשלים רצונו שהיה רוצה שלא
ילך ועכשיו כיון שאינו חושש אם ילך אם לא ילך כבר נשלם רצונו: מי סברת דאדריה מזמנא לזמינא זמינא אדריה למזמנא. כלומר
הלכה
לאו כדס"ד שהמזמן הדיר למזומן דאי הכי אפי' בלא אונס שרי דנדרי זרוזין הוי אלא זמינא אדריה למזמנא כלומר לבקשת המזומן נדר
כראב"י.
המזמן דא"ל לא מזמנת לי לא תזמינני לסעודתך א"ל אין כלומר כן אזמינך נדר זה עליך כלומר אסור נכסיך או נכסי על עצמך אם לא
תעשה כן ונדר המזמן וחלה הוא וכו' הלכך טעמא דחלה הוא הא לאו הכי נדרא הוי דליכא למימר לזרוזיה איכוון שהרי לא היה צריך לזרז
אותו דאדרבה הוא בקש ממנו שיזמיננו: יתר ע"כ אר"א בן יעקב. האי דאמר יתר ע"כ משום דהכא אע"ג דשייך למימר לאו כלבא
אנא שהרי הוא אוסר הנאת המזומן על עצמו אם לא ירצה לקבל ממנו הנאה זו ומש"ה איכא למימר דבדוקא נדר אפילו הכי א"ר אליעזר
בן יעקב דנדרי זרוזין הן. ולפי פי' זה חזינן השתא דמאי דדחינן לעיל דאפילו ראב"י מודה כל היכא דאיכא למימר לאו כלבא אנא דחויא
בעלמא היא ולאו קושטא דמלתא. ולאידך פירושא דכתבינן לעיל דטעמא דלאו כלבא אנא משום דמפלגינן בין מתנה מרובה למתנה מועטת
האי יתר ע"כ דאמרינן הכא לאו משום דלא חיישינן לטעמא דלאו כלבא אנא דהא כיון דמתנה מועטת היא לא שייך למימר הכי אלא
האי יתר על כן דקאמר משום דסד"א כיון דמייחד ואמר פת חמה וכוס של חמין דווקא נדר ולא לזרוזי בעלמא קמ"ל דאף אלו נדרי זרוזין
ולפי פי' זה אכתי קיימינן במאי דאמרינן מעיקרא דכל היכא דאיכא למימר לאו כלבא אנא דהיינו במתנה מרובה אפי' ר"א בן יעקב מודה.
ודחינן לא בבתרייתא
כלומר בבתרייתא הוא דפליגי רבנן אבל בקמייתא לא. ואיכא נסחי דגרסי ושמע מינה פליגי רבנן
עליה שמע מינה:
ת"ש