כד: ר"ן ארבעה נדרים פרק שלישי נדרים רש"י
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ת"ש דאמר רב הונא הלכה כר"א בן יעקב. כלומר $ דהוה ידיע להו דרב הונא אפילו בקמייתא קבע הלכתא כר"א בן יעקב דאי
כ א
א)
לא מאי מוכחא מדרב הונא דפליגי רבנן דלמא אבתרייתא הוא דפסיק הלכתא כוותיה כך פירשו רבותי. ונראה בעיני שאין צורך
לכך אלא מעיקרא כי איבעיא אי פליגי רבנן עליה אי לאו למיקם אקושטא דמילתא הוא דבעינן דאי פליגי עליה אפשר דלא קי"ל כוותיה דיחיד
כא ב
ורבים הלכה כרבים וכדמסקי' בבעיין אם תמצא לומר פליגי הלכתא כוותיה או לית הלכתא כוותיה אבל השתא דמקבע רב הונא הילכתא כוותיה
ב)
❖
במאי דאפליגו רבנן עליה אפילו אם
אפי' בקמייתא. הנך דלעיל ש"מ:
תמצי לומר דאברייתא קאי אבל
דאפילו בקמייתא ושמע מינה פליגי רבנן
❖
ג)
מאי הוי עלה. אי הוי הלכתא
במתני' מודו ליה רבנן לא נפקא לן
עליה שמע מינה מאי הוי עלה ת"ש דאמר
פירוש הרא"ש
כוותיה דר' אליעזר דהוי נדרי זרוזין
מינה מידי. עוד נראה לי דכיון
רב הונא הלכה כרבי אליעזר בן יעקב וכן
מתני' נדרי הבאי.
הגהות הב"ח
ומותר: אמר ליה רבא. א"כ
דאמר רב הונא סתמא הלכה כר'
אמר רב אדא בר אהבה הלכה כרבי
מתניתא דאמר שבועה שראיתי בדרך
(א) רש"י
אליעזר משמע דאמתני' קאי שהמשנה
אליעזר בן יעקב: מתני' נדרי הבאי אמר
א
הזה: למה לי למימר. דאסור
היתה שגורה בפי הכל ולא הברייתא:
דשבועה
קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי
דהיינו שבועה גמורה ודאי כאילו
ולענין הלכה כיון דאפסיקא הלכתא
❖
מצרים אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד:
אמר שבועה שאכלתי: ועוד דומיא
כרבי אליעזר בן יעקב לפי אותו
גמ' תנא נדרי הבאי מותרין שבועות
דנדר קתני. שבועות (א) (נדרי)
פירוש ראשון שפירשנו למעלה דהאי
ב
הבאי אסורין דמשמע דקאמר בלשון
יתר מכן בא לומר דאע"ג דאיכא
הבאי אסורין היכי דמי שבועות הבאי
גליון הש"ס
נדר ושבועה: אלא אמר רבא. דקאמר הכי
למימר לאו כלבא אנא אמר ר'
אילימא דאמר שבועה אם לא ראיתי בדרך
בהר"ן ד"ה ת"ש וכו'
יאסרו כל פירות העולם עלי בשבועה:
אליעזר בן יעקב נדרי זרוזין הוי
הזה מידעם קאמר אמר אביי דאמר שבועה
דהוה ידיע להו.
אם לא ראיתי. ולא קאמר שראיתי: אמר
נקיטינן הכי והדרינן ממאי דאמרי'
שראיתי אמר ליה רבא אם כן למה לי
ליה רבינא. אמאי אסורות ודלמא
לעיל בסוגיין דמודה ר"א דכל היכא
❖
למימר ועוד דומיא דנדר קתני אלא אמר
שפיר אישתבע לדעתיה דידיה: דלמא
דאיכא למימר לאו כלבא אנא דנדר
רבא באומר יאסרו פירות העולם עלי
קינא דשומשמני. נמלות מקובצות הרבה
גמור הוי דלמסקנא ליתא וכדכתבינן.
בשבועה אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי
ראה ביחד כעולי מצרים דאפשר:
ומיהו אע"ג דהדרינן מטעמא דלאו
מוסף רש"י
כלבא אנא טעמא דלאו מלכא אנא
אדעתא שבועות הבאי אסורין.
מצרים א"ל רבינא לרב אשי ודלמא האי
אכתי איתיה ומודי ביה רבי אליעזר.
גברא קינא דשומשמני חזא ואסיק להון שמא עולי מצרים ושפיר משתבע
אבל לאידך פירושא דכתיבנא לעיל
א"ל
גמ'
דטעמא דלאו כלבא אנא משום דיהיב
תנא נדרי הבאי מותרין
(ראמ"ה בשמו)
אבל שבועות הבאי
למה לי למימר.
ליה מתנה מרובה הוא במסקנא נמי כי היכי דנקטינן טעמא דלאו מלכא אנא ה"נ נקטינן טעמא דלאו כלבא אנא דבתרווייהו כל
❖
אסורין.
(שם)
היכא דאיתנהו מודה רבי אליעזר דנדר הוי ולא זרוזין ולזה נראה שהסכים הרמב"ן ז"ל בהלכותיו לפנינו בפ' קונם וכדבריו נראה לי
דאי לא תימא הכי מתני' דפ' קונם דאם אי אתה בא ונוטל דלא כרבי אליעזר בן יעקב דבתרייתא דיתר על כן אתיא ואי הכי היכי
פסקינן כר' אליעזר בן יעקב אפי' במאי דאמר בבתרייתא הוה ליה סתם במתני' ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם אלא ודאי כדאמרן:
תוספות
מתני' נדרי הבאי אמר קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. נראה לי דתנא תרי
אילימא דאמר שבועה
מאי הויא עלה.
גווני נקט חד דשייך ביה גוזמא דהיינו כעולי מצרים דעביד איניש דכי חזי אינשי טובא גזים ואמר כעולי מצרים וחד לא שייך ביה גוזמא
אם לא ראיתי בדרך הזה
מידעם קאמר.
דהיינו נחש כקורת בית הבד דכיון דמפרשינן בגמרא דלא נחש גדול קאמר אלא טרוף לא שייך למימר דרך גוזמא טרוף כקורת בית
הבד שאין שום נחש טרוף כלל. ואשמועינן תנא דכי תלה איסור פירות בחד מהני נדרו בטל וכל חד וחד טעמיה לחוד דכי אמר קונם
נדרי
עלי פירות אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים בדין הוא דלא לתסרו עליה דקושטא קאמר כיון שראה עם רב דעביד איניש דגזים
הבאי אם לא ראיתי.
א"כ למה לי
בכי ה"ג וכי אמר אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד נמי הפירות מותרין מטעמא אחרינא דאע"ג דודאי שיקרא קאמר דאפי' בדרך
למימר.
גוזמא לא שייך למימר הכי אפי' הכי הפירות מותרין משום דאמדינן ליה לדעתיה שלא לאסור את הפירות נתכוון שא"כ לא היה לו לתלות
איסורו בתנאי אלא היה לו לאסרם עליו במוחלט שהרי אף כשהתנה בכיוצא בזה אין לתנאו ענין שהדבר ברור שלא ראה נחש כזה
שאין בין אוסר סתם למתנה בכיוצא בזה כלום אלא ודאי אמרי' שלא לאסור פירות בא אלא לומר דברי הבאי זה כלומר שראה
נחש כקורת בית הבד. ומש"ה ניחא האי דתנן בשבועות שתים בתרא גבי שבועת שוא אם לא ראיתי גמל הפורח
באויר אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד ולא תנא התם כעולי מצרים משום דכה"ג לא לקי משום שבועת שוא דעל הגוזמא קושטא
ועוד דומיא
דנדר קתני.
כעולי
קאמר והכא נמי לא חש תנא למתני גמל הפורח באויר דתרי גווני דבעי למיתני דהיינו מידי דשייך ביה גוזמא ודלא שייך ביה גוזמא
מצרים.
הא תננהו: גמ' כך שבועות הבאי מותרות. כלומר שהפירות מותרין משום ההוא טעמא דפרישנא במתני'. מיהו במידי דלא שייך
יאסרו פירות
עולם עלי בשבועה אם
נחש טרוף.
ביה גוזמא כגון גמל הפורח באויר ונחש כקורת בית הבד כי תלי איסור פירות עלייהו לקי משום שבועת שוא דאיהו לא לאסור פירות
לא ראיתי כו'.
נתכוין מההוא טעמא דכתיבנא אלא ודאי יצתה שבועה לשוא לומר שראה דבר זה והיינו מתני' דשבועות דתנן התם דכי האי גוונא
לוקה משום שבועת שוא מה שאין כן בנדרים דבנדרי שוא ליכא מלקות: ומקשי' היכי דמי שבועות הבאי אי נימא דאמר אם לא ראיתי
בדרך הזה כעולי מצרים מידעם קאמר הרי יצתה שבועה לשקר. כלומר שאין ללשון זה שום משמעות. ולשקר לאו דוקא אלא כלומר
ללא דבר כדכתיב קרא אך לשקר שמרתי : דאמר שבועה שראיתי. ונראה בעיני דסבירא ליה לאביי לפום אוקימתיה
ג)
דכי קתני כך שבועות הבאי מותרות לאו אכולהו גווני דמתני' קאי דבמידי דלא שייכא ביה גוזמא ליכא למימר שתהא שבועתו מותרת
שומשמני חזא.
אלא אמר רבא
דשבועת שוא הויא וליכא למימר מ"מ הפירות מותרות דהא אביי לא במתנה באיסור פירות מוקים לה אלא לאביי הכי קתני כשם
דאמר יאסרו כל פירות
שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי של גוזמא מותרות דלא תימא כיון דשבועה חמורה לא גזים בה איניש ובדוקא קא משתבע ולקי משום
שבעולם וכו'.
שבועת שוא דליתא אלא עביד איניש דגזים בשבועות כי היכי דגזים בנדרים: ומקשי ליה רבא א"כ למה ליה למימר. כלומר דאי אמידי דשייך
ביה גוזמא בלחוד קאי פשיטא דשבועות נמי מותרות דכיון דגזים ואמר קושטא קאמר. ועוד דומיא דנדר קתני כלומר דכשם שנדרים מותרין בהנהו
תרי גווני דמתני' כך שבועות מותרות בהנהו תרי גווני גופייהו ואי שבועה שראיתי קאמר אי אפשר שתהא מותרת דנחש כקורת בית הבד ודכוותיה
דכיון