רש"י ארבעה נדרים
פרק שלישי נדרים ר"ן כה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אדעתא דידן אישתבע. כדרך שבני אדם נשבעין ואין דרך
בני
דכיון דמידי דלא שייך בה גוזמא הוא ודאי שבועת שוא הויא:
כב א מיי' [פ"ב מהל'
א) שבועות כט. לט.,
ב) [צ"ל דעת המקום
שבועות הל' טז]
אדם לקרוא לנמלים עולי מצרים: לאפוקי מאי. אמרי ליה
הכי
אלא אמר רבא לעולם דאמר שבועה אם לא ראיתי לאו אמר
כך איתא בשבועות לט.],
ופי"א הלכה יח סמג עשין
דשלא על דעתך אנו משביעין אותך: לאו לאפוקי. דיהיב
ליה
רב עמרם וכו'. כלומר דכי היכי דהתם (לקמן כח.) תנינן שאף
ג) [עי' תוס' שבועות
קכג טוש"ע ח"מ סי' פז
לבעל חובו אסקונדרי פיספסים שמשחקים בהן וקרא אותן
זוזי
בשבועה לא מחמרינן לאסור פירות עליו כדאמרינן לקמן הכא
כט: ד"ה משום קניא],
סעי' כ:
כג ב מיי' פ"ג מהלכות
ד) [שבועות כט. כל הסוגיא
ובכך רוצה לפטור עצמו מן
נמי דאמר יאסרו פירות עולם עלי
ע"ש כמה וכמה שינויים],
ציצית הל' יב טוא"ח
השבועה. מכלל דעביד איניש דנשבע
בשבועה אם לא ראיתי וכו' כלומר
א"ל כי משתבע אדעתא דידן משתבע ואנן
ה) מנחות מג: [שבועות
סימן כד:
כד ג מיי' פ"ב מהלכות
לדעתא דנפשיה הכא נמי נימא הכי
ואכולהו גווני דמתניתין קאי ורבותא
כט.], ו) קדושין מ. חולין ה.
לא מסקינן נפשין אשומשמני ועל דעתא
שבועות כט., ז) [שבועות
עבודת כוכבים הל' ד
גבי שומשמני: לא. שומשמני
משום נחש כקורת בית הבד היא דס"ד
דנפשיה לא עביד איניש דמשתבע והתניא
כט:], ח) [בערוך ערך
סמג לאוין ע:
אמינא נהי דבנדרים אמרינן דהפירות
ואיסקונדרי לאו מילתא היא ובהכי
[ד מיי' פי"ז מהל' מכירה
אדר ב' גריס אדרייתא
א) כשהן משביעין אותו א אומרים לו הוי יודע
❖
מותרין התם הוא משום שאף כשלא
לא מיפטר איניש נפשיה ומשום האי
פי' עורות וכתב המעשה
הל' ט:]:
שלא על תנאי שבלבך אנו משביעין אותך
שהיה הנזכר בילמדינו ע"ש
טעמא לא היו אומרים לו הוי יודע
נתכוון לאסור פירות לא לקי משום שוא
ועי' בפרש"י שבועות כט:],
אלא על דעתינו ועל דעת בית דין לאפוקי
כו': אלא לאפוקי מקניא דרבא. דזוזי
$ דנדר שוא לא אשכחן ומש"ה בדין
ב)
ט) [ע"כ שייך לעמוד
תורה אור השלם
הקודם], י) [במדבר טו],
ממש יהב ובעי למיפטר בהכי ובשאר
הוא שנאמר שלא נתכוין לאסור פירות
מאי לאו לאפוקי דאסיק להו לאיסקונדרי
❖
כ) [פ"ג ה"ב],
1. וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם
מילי לא עביד איניש דנשבע אדעתא
אבל בשבועה דאי לא נתכוין לאסור
ואסיק להון שמא זוזי ומדקאמר על דעתינו
אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית
דנפשיה: והא תניא וכן מצינו כו'
פירות לקי משום שבועת שוא סד"א
מכלל דעביד אינש דמשתבע אדעתא
הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה
דברים כט יג
שנאמר ולא אתכם לבדכם. הכי
ודאי לאסור פירות עליו נתכוין כי
הַזֹּאת:
הגהות הב"ח
דנפשיה לא לאפוקי מקניא דרבא דההוא
2. וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם
ג)
היכי דלא לילקי קמ"ל דאפי' בשבועה
פירושו איני משביע אתכם על
(א) גמ' דלמא עבריתון
בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל
גברא דהוה מסיק בחבריה זוזי אתא לקמיה
דעתכם לבדכם: לאפוקי מאי.
סמכינן אהאי טעמא דכתיבנא במתניתין
מילי ואמריתון על דעתינו:
בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
דרבא א"ל ללוה זיל פרע לי א"ל פרעתיך
(ב) שם דכתיב ובכל אלהי
קאמר להו הכי לאו לאפוקי דאי
דאי לאסור פירות נתכוון לא היה
מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל
מצרים וגו' ולשבע יתהון
אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה
א"ל רבא א"כ זיל אישתבע ליה דפרעתיה
אסיקו לה שמא לעבודת כוכבים
תולה איסורן בתנאי כזה ט): אדעתא
דמקיימיתון תורה
שְׁפָטִים אֲנִי יְיָ:
❖
אלוה ופלחו לה ובעו למיפטר
דידן אשתבע. דאע"ג דלא אמרינן ליה
משמע תורה אחת וכו'
אזל ואייתי קניא ויהיב זוזי בגויה והוה
שמות יב יב
תורת אשם ולשבע
נפשייהו דאמרי דפלחי לאלוה: לא.
אשתבע על דעתינו אינו נשבע על
מסתמיך ואזיל ואתי עליה לבי דינא אמר
יתהון דמקיימיתו מצוה
לאו לאפוקי משום האי קאמר הכי
מה שיש בלבו אלא על דעתינו: כשהן
משמע מצות המלך
ליה למלוה נקוט האי קניא בידך נסב ס"ת
מוסף רש"י
דאינהו לא מצו לאסוקי לעבודת
משביעין אותו. למודה מקצת:
וכו' כל מצות שבתורה
ואישתבע דפרעיה כל מה דהוה ליה בידיה
כשהן משביעין אותו.
ולשבע יתהון דמקיימיתון
כוכבים שמא אלוה ולמפטר נפשייהו
אסקונדרי. חתיכות עץ קטנות
תורה ומצות כצ"ל: (ג) שם
גבי שבועת הדיינין תניא לה
ההוא מלוה רגז ותברה לההוא קניא
(ד) דהא עבודת כוכבים איקרי
שמשחקין בהם: ואסיק להו שמא זוזי.
ושלש עשרה מצות אין
המשביעין את המחויב
ואישתפך הנהו זוזי לארעא ואישתכח
אלא משה רבינו: (ד) רש"י
אלוה מעצמה: אם כן אמאי משבע
כנה את שמם מעות: א"ל פרעתיך.
שבועה בב"ד (שבועות
כט.). לאיסקונדרי.
ד"ה לא לאו וכו' ולמיפטר
יתהון הכי על דעת המקום ועל
כלומר פרעתיך מקצת דאי כופר בכל
דקושטא אישתבע ואכתי לא עביד
נפשייהו אלא ע"ז איקרי
חתיכות עץ קטנות (שם)
.
דעתי לישבע יתהון דמקיימיתו תורה:
למה ליה למנקט ספרא דאורייתא
דמישתבע אדעתא דנפשיה והתניא וכן
אלוה בעצמה הס"ד:
ואסיק להון שמא זוזי.
ד)
(ה) ד"ה וליתני אם וכו'
כינה את שמם מעות (שם).
הוה משמע תורה אחת. שבכתב
הא לא מחייב אלא שבועת היסת
מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל
בית הבד למה לי הס"ד:
לאפוקי מקניא דרבא.
בלבד: משמע מצות המלך.
דליתא בנקיטת חפץ אלא ודאי
(ו) ד"ה מילתא וכו' דכי
לעולם בתר פומיה אזלינן
בערבות מואב אמר להם הוו יודעים שלא
שבפרשה שום תשים עליך מלך
מודה מקצת הוה. והש"ס הכא לא חש
אמר קורת בית הבד אגבו
והא דאצטריך לן למימר לא
על דעתכם אני משביע אתכם אלא על
טרוף קאמר וה"ק אם
על דעתך, משום דבפומיה
(דברים יז) שיש שם מצות: ולישבע
לפרושי משום דלאו בהנהו דיני עסיק
לא ראיתי נחש דומיא
יש שבועה ברמאות, כגון
דעתי ועל דעת המקום שנאמר 1 ולא אתכם
להו הכי דמקיימיתו עבודת כוכבים
וכבר כתבתי בפרק שבועת הדיינין
❖
דיהיב ליה קנה ונתן
דקורת בית הבד:
לבדכם וגו' מאי אמר להו משה לישראל
ותורה כולה אי נמי דמקיימיתו
בסייעתא דשמיא: ה"ג ואשתבע
המעות לתוכו והפקידו
אצלו ונשבע שהחזיר לו
תרי"ג מצות. ולא מצי למיטעי
דיהבית לך זוזך. ולא גרסינן דפרעית
לאו הכי קאמר להו דלמא עבידתון מילי
(א)
מעותיו ולאחר שבועה
גליון הש"ס
מידי: אלא משה רבינו מילתא
לך דהא איהו לאו בתורת פרעון
ואמריתון על דעתינו משום הכי אמר להו
יחזור ויטלנו, ועובדא הוה
דלאו טריחא נקט. כשאמר על דעת
שקליה: לא אתכם לבדכם. לא
בהר"ן ד"ה אלא. דנדר
קמיה דרבא הכי (שם).
על דעתי לאפוקי מאי לאו לאפוקי דאסיקו
ולא אתכם לבדכם. לא
שוא לא אשכחן. עי' בר"ן
המקום ועל דעתי ששם נכלל הכל:
כשאתם במחשבת לבבכם. שאם בא
לעיל דף יד ע"ב ד"ה
כשאתם סבורים כאשר
שמא לעבודת כוכבים אלוה מכלל דעביד
אורוותא. איצטבלאות מלאות תבן:
לומר שאפי' עם דורות הבאים היה
ואלא דאמר: שם ד"ה
בלבבכם (שם). עבודת
איניש דמשתבע אדעתא דנפשיה לא
ובלע יתהון. אלמא דהוה גדול
כורת ברית הא כתיב בתר הכי את אשר
כוכבים איקרי אלוה.
רמו תליסר אורוותא.
אודריתא. כך גי' הר"ש
וכי אזלת נמי בתר פומייהו,
עבודת כוכבים איקרי אלוה דכתיב ובכל
מקורת בית הבד: בטרוף קאמר.
ישנו פה כו' ואת אשר איננו פה וכו':
2
שביעית פ"ה מ"ז ועי'
קושטא מדמו לאישתבועי
נחש מנומר לא משתכח כקורת בית
דאי אסיקו שמא לעבודת כוכבים
אלהי מצרים וגו' ולשבע יתהון דמקיימיתון
(שם). שקולה מצות
פירושו בערוך והר"ש
(ב)
❖
ציצית. מדכתיב (במדבר
הביאו בשמו:
הבד: והא כולהו מיטרף טריפי.
אלוה. כלומר ואע"פ שאינו במשמע
מצות משמע מצות המלך ולשבע יתהון
טו) את כל מצות ה', ועוד
הוו מנומרין: בגבו טרוף קאמרינן.
הלשון הא דעתם על עבודת כוכבים:
דמקיימיתון כל מצות משמע מצות ציצית
דציצית בגימטריא ת"ר וה'
ולא הוי גדול כי האי גוונא:
חמורה עבודת כוכבים. דכתיב
קשרים וח' חוטין הרי
תוספות
דאמר מר שקולה מצות ציצית כנגד כל
ה)
ב
תרי"ג
וליתני. אם לא ראיתי נחש גבו
בקרבן עבודת כוכביםי) וכי תשגו ולא
(מנחות מג: וכעי"ז
בטרוף. פי' שהוא מנומר
שבועות שם). ולשבע
מצות שבתורה ולשבע יתהון דמקיימיתון
טרוף כקורת בית הבד (ה): מילתא
תעשו את כל המצות: אלא מילתא
יתהון דמקיימיתון
שהיו כמו קורות בית
תורה משמע תורה אחת ולשבע יתהון
אגב אורחא קמ"ל. דכי אמר (ו)
דלא טריחא נקט. ובפ' שבועות שתים
הבד ול"נ דמה ענין
תורה. לאו משום דמסקי
מנומר לקורות בית הבד
אדעתייהו עבירות וקרי
דמקיימיתון תורות משמע תורת מנחה תורת
בית הבד אגבו טרוף קאמר דומיא
בתרא (שבועות כט.) מסקינן א"כ לימא
לכ"נ לפרש בטרוף פלט"ר
להו תורה ומשתבעי
דקורת בית הבד דהוי טרוף
להו על דעתי על דעת המקום ל"ל כי
חטאת תורת אשם ולשבע יתהון דמקיימיתון
אדעתייהו (שם). משמע
בלע"ז ופריך כולהו נמי
חדקים חדקים: נפקא מינה. למוכר
היכי דלא תיהוי הפרה לשבועתייהו
תורה אחת. אי הוה אמר
טרופין פירוש בבטן ולכך
[תורות] ומצות [תורות] משמע תורת
❖
ניחא גבי קורות בית הבד:
הכי משמע חדא תורה ואנן
קורת בית הבד לחבירו: אי גבה
ופירשתי שם בס"ד: תליסר $אורוותא
המנחה מצות משמע מצות המלך ולישבע
אית לן כתב ובעל פה (שם).
טרוף אין. ודאי הוי קורת בית הבד:
דתיבנא. שיעור תליסר אורוות תבן:
משמע תורת מנחה
מתני' יתהון דמקיימיתון תורה כולה תורה כולה
בטרוף. עשוי בקעים בקעים:
תורת חטאת תורת
פירוש הרא"ש
משמע עבודת כוכבים דתניא ו) ג חמורה
אשם. אי אמר קיימו
גבו טרוף. שאין עשוי בקעים בגבו
אדעתא דידן אישתבע.
תורות הוי מסקי אדעתייהו
עבודת כוכבים שכל הכופר בה כאילו מודה בתורה כולה ולישבע יתהון
אלא בצוארו בלבד: למקח וממכר.
ולא מהימנינן ליה בדבר
לאישתבועי אהנך דאיקרו
משונה כזה ואע"ג
תורות ולא שאר מצות
שהמוכר קורת בית הבד לחברו סתם
דמקיימיתון עבודת כוכבים ותורה כולה אי נמי שש מאות ושלש עשרה
דבמתניתין מהימנינן ליה
(שם). חמורה עבודת
צריך שיהא טרוף. ובירושלמי נראה
מצות אלא משה רבינו מילתא דלא טריחא נקט: אם לא ראיתי נחש
דנדר בחרמו של ים
כוכבים. דכתיב גבי
(ג)
דפירש טרוף מרובע דאמרינן התםכ)
ובקרבנות מלכים אין זה
עבודת כוכבים (במדבר טו)
כקורת בית הבד: ז) ולא והא ההוא חויא דהוה בשני שבור מלכא רמו
משונה כל כך: לאפוקי
וכי תשגו ולא תעשו את כל
אין מרובע בבריות ופריך אם
ליה תליסר אורוותא דתיבנא ובלע יתהון אמר שמואל בטרוף כולהו
דאי יהיב ליה אסקונדרי.
המצות האלה (שם וחולין
ח)
כן למה ליה למתני כקורת בית
דבר שמשחקים בו
ה.) וילפינן בהוריות (ח.)
נחשי מיטרף טרפי אגבו טרוף קאמרינן ולתני טרוף מילתא אגב
הבד ומשני לית אורחא דתנא
בטבלאות כמו באסקונדרי
דבעבודת כוכבים מיירי
אורחיה קמ"ל דקורת בית הבד גבו טרוף למאי נפקא מינה למקח וממכר
אטלליתו (קידושין דף
(חולין ה.). ולא. הוי נחש
מתפיס אלא מילתא רבה דתנינא
כא.): ואסיק להו שמא
עב כקורת בית הבד,
לומר לך המוכר קורת בית הבד לחבירו אי גבו טרוף אין ואי לא לא:
גמל הפורח באויר וליתני עכבר:
ד
זוזי. אע"פ שמשונה הוא
בתמיה (שבועות כט:).
מתני' תליסר
מתני'
ורחוק הוא מן הדעת
אורוותא
אזלינן בתר דעתיה:
דתיבנא. מלא שלש עשרה
לאפוקי מקניא דרבא. ואין זה דבר מופלג ודאי לדעתיה שפיר קא משתבע שהרי מעות מסר לידו אלא שלא נתנם לו אורוות סוסים תבן, שהיה בולע בני אדם ועשו חבילות תבן ונתנו בהן בהמות וחיות וגחלי אש טמונים בהן ובלעם ובערו בגופו
לשם פרעון שישארו בידו: ולא אתכם לבדכם. כלומר לא על דעתכם לבדכם אלא גם על דעת המקום ועל דעתי: דאי ומת (שם). בטרוף. הא דקאמר כקורת בית הבד, שיש בו חריצים, כך ראיתי נחש מנומר (שם). כולהו נחשי מיטרף טרפי.
אסיקו שמא לעבודת כוכבים. והוא דבר משונה ומופלג: משמע חדא. תורה או תורה שבכתב או תורה שבעל פה:
ומשני בשגבו טרוף נשבע שהיה טרוף בגבו ואין נחש עשוי בחברבורות אלא בגרונו (שם).
משמע מצות המלך. כדכתיב (אסתר ג) מדוע אתה עובר את מצות המלך: שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות.
כדכתיב (במדבר טו) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וציצית ושמונה חוטין וחמשה קשרים עולים תרי"ג: חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כו'. דכתיב בעבודת כוכבים וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות: אלא מילתא דלא טריחא
נקט. על דעת המקום ועל דעתו: אורוותא דתבנא. כמו אורות סוסים (מלכים א ה): בטרוף. רחב ואינו עגול: כולהו נחשי מיטרף טרפי. כולהו נחשים טרופים נינהו בבטנם אינם עגולים: